זיכרון מתעתע

"דריו דה רוסי מלווה אותך לנשף ווצ'סטר מחר בלילה ואת צריכה לפתות אותו כשתהיי שם."

"מה? למה?" מייגן וויטקר הייתה בטוחה למדי שעברה ליקום מקביל. יקום מקביל שהיה מאתיים שנים מעבר לתאריך התפוגה שלה. זה, או שאביה יצא מדעתו. בכל דרך שתסתכל על כך, הדרישה שהפיל עליה מעבר לשולחן האגוז במשרדי תעשיות וויטקר במנהטן, בלי אפילו רמז של חיוך על פניו, לא הייתה בשורות טובות, כיוון שלא נראה היה שהוא מתבדח.

"להציל את וויטקר מכליה אפשרית," התיז אביה. "אל תסתכלי עליי במבט הכלבלב המוכה שלך, מייגן," הוסיף. "את חושבת שהייתי מבקש זאת אם הייתה אפשרות אחרת?"

"טוב, אני..." היא רצתה להאמין לו, על אף שידעה שאהבתו לחברה תמיד הייתה מעל אהבתו לבנותיו.

אך שלא כמו קייטי, אחותה, מייגן הבינה את זה. לאחר שבארבע השנים האחרונות עבדה בוויטקר, מתחילה בתחתית המחלקה הזעירה שלה, היא לא נטרה לו על מסירותו לחברה של משפחתם זה חמישה דורות.

היא אף לא ממש נטרה לו על בקשתו יוצאת הדופן של אב לבתו, או של בוס למועסקת שלו. היא ידעה שכדי להצליח בעסקים חייך הפרטיים חייבים לסבול מכך, ונאמנויות אישיות עלולות להיבחן. אך זה היה... טוב... זה אפילו לא היה הגיוני. איזו סיבה אפשרית יכולה להיות לה לפתות כל גבר? בוודאי שלא גבר כמו דה רוסי, כריש תאגידי שעלה בסולם הדרגות של אגודת העסקים של ניו-יורק בעשר השנים האחרונות ונעשה אחד מהמובילים העיקריים שלה.

מלבד זאת, אם אביה חיפש פאם פאטאל, בוודאי הוא יודע שמייגן לא הייתה המועמדת המתאימה ביותר לתפקיד.

פשוט לא היה לה הטמפרמנט הדרוש, הציוד או הניסיון. תמיד חשה בנוח בחליפות עסקים ובנעליים שטוחות יותר מאשר שמלות קוקטייל ונעלי עקב. היא ראתה בביקור במספרות כמייגע ובהתמקדות בהופעתה בזבוז של זמן וכסף. האינטלקט שלה ומוסר עבודתה היו הרבה יותר חשובים. ולאחר כמה מפגשים מגששים בקולג', היא הייתה יותר מאסירת תודה לגלות שהיא חסרה באופן ניכר את הליבידו הרעבתני והמופקר של אימה. בגיל עשרים-וארבע היא עדיין בתולה, למען השם! בימים אלה היא מעדיפה לבלות את זמנה החופשי המועט בצפייה בטלוויזיה עם כוס נחמדה של יין לבן, מאשר למצוא גבר – במיוחד כששימוש מושכל בוויברטור יכול לטפל בצרכיה מבלי כל המבוכה והאכזבה.

"מישהו קונה את כל המניות שלנו," אמר אביה, הווריד הפועם במצחו מתחיל להטריד את מייגן. "אני כמעט בטוח שזה הוא. ואם זה הוא, אנחנו בבעיות רציניות. אנחנו חשופים. אנחנו חייבים לעצור אותו. פירושו של דבר להקריב קורבנות לטובת החברה."

"אבל אני לא מבינה איך..."

"את לא חייבת להבין. את חייבת להשיג הזמנה לפנטהאוז שלו כדי שנוכל לגלות אם זה הוא. אם תוכלי לברר את מי מבעלי המניות שלנו הוא הציב כמטרה זה אף יהיה טוב יותר. אז אולי תהיה לנו התקווה להוריד את המנוול מהגב שלנו עד שאוכל להשיג השקעת הון חדשה."

"אתה מצפה ממני לפתות אותו לצורך ריגול תעשייתי?" ניסתה מייגן להבהיר לאן אביה כיוון, כשתוך כדי כך משהו נעשה ברור באופן הרסני. הוא היה צריך להיות לחוץ במיוחד כדי להאמין שהיא יכולה להוציא לפועל תוכנית כזו עם כישוריה המוגבלים. פירושו של הלחץ הזה הוא שהחברה הייתה בקשיים כספיים חמורים.

"יש לך את הפנים והגזרה של אימך, מייגן. ואת לא לסבית... נכון?"

פניה סמקו, החקירה קצרת הרוח משפילה אותה. "מה? מובן שלא, אבל..."

"אם כך מה הבעיה לעזאזל? בטוח שיש בך היכנשהו מספיק מהכלבה החרמנית כדי לדעת איך לפתות את המנוול הזה. זה מובנה בדי-אן-איי שלך, כל מה שאת צריכה לעשות הוא לאתר את זה." אביה נעשה משולהב. המרירות בקולו על התזכורת של אימה גרמה לקשר בבטנה של מייגן.

אביה מעולם לא הזכיר את אימה. אלכסיס וויטקר נטשה את שלושתם – אביה, אותה ואת אחותה הקטנה, קייטי – לא הרבה לאחר לידתה של קייטי, ומתה לפני עשר שנים כשהפרארי של החבר האיטלקי שלה צנחה מכביש אל מעבר לצוק באי קאפרי. מייגן עדיין יכלה לזכור את אביה, כשבא לספר לה את החדשות בפנימיית קורנוול, פניו לבנות בשילוב מייסר של אבל, כאב והשפלה. והיא יכלה לזכור את אותה תחושה חלולה בבטנה.

אימה הייתה פרפר חברתי, יפהפייה עוצרת נשימה, ראוותנית ופזיזה – עם כולם וגם בחייה. מייגן בקושי יכלה לזכור אותה. היא מעולם לא באה לבקר את בנותיה, וזו הייתה הסיבה שאביהם העביר אותן לפנימייה בסנט גריי ברגע שהיו גדולות מספיק.

אך הבלבול החלול הפך לפאניקה, כשתמונות פאפרצי שלה ושל קייטי בהלוויה הופיעו באינטרנט. הן נאלצו לעזוב את הבית האמיתי היחיד שהן הכירו ונרדפו על ידי צלמים שרצו לקבל הצצה באחיות וויטקר האבלות. בנוסף לכך, לחישות שטופות זימה על בגידותיה של אימן הופצו על ידי כמה בנות אחרות בפנימייה. אביה העביר אותן לדירה ששכנה עשרה רחובות מדירתו בשדרה החמישית בניו-יורק. הוא העסיק סוכנת בית ומאבטח, רשם אותן לבית ספר פרטי יוקרתי ודאג לבקר אותן לפחות פעם בחודש. בסופו של דבר, סערת התקשורת סביב דרכיה הנלוזות של אלכסיס וויטקר ומותה הסופי גוועה.

אך מאז שמייגן נלקחה מסנט גריי, היא הבטיחה לעצמה שני דברים: היא תגן על האחות שאהבה מנשורת החרפה של אימה, והיא תעבוד קשה מאוד להוכיח לאביה שהיא לא דומה לאישה שילדה אותן.

ועד רגע זה, היא חשבה שהיא הצליחה. לפחות בנושא השני. קייטי, לרוע המזל, נראתה פרועה כמעט כמו אימן, למרות מאמציה של מייגן לרסן את מזגה המרדני.

מייגן, לעומת זאת, התרכזה בלגרום לאביה גאווה. היא סיימה תואר ראשון מוקדם במדעי המחשב. ואז תואר שני במנהל עסקים בהרווארד עם התמחות במסחר אלקטרוני. כדי להוכיח את עצמה, לא רק לאביה אלא גם לעמיתיה בחברת וויטקר, היא סירבה להצעתו לתפקידים שונים ובמקום זאת התחילה בקומה התחתונה של הבניין במידטאון. אחרי שישה חודשים בדואר, היא הגישה מועמדות להתמחות במחלקה הטכנית. לקח לה שלוש שנים לעלות בסולם משם, שלב אחרי שלב. הקידום האחרון שלה מיקם אותה כממונה על מחלקת המסחר האלקטרוני הקטנה שהורכבה משלושה אנשים, מוכיחה פעם אחת ולתמיד שההתנהגות המבישה של אימה לא השפיעה עליה כלל. עד לרגע זה.

כיצד יכול אביה אפילו לשקול לבקש ממנה לפתות את דה רוסי? האם הוא גם ציפה ממנה לקיים יחסי מין עם הגבר?

"אני לא יכולה לעשות את זה," אמרה.

"מדוע לא, לעזאזל?"

כיוון שאני רחוקה מלהיות האישה האידיאלית לדה רוסי כמו שדאפי דאק מג'סיקה רביט.

"כיוון שזה לא יהיה אתי," היא אמרה, נזכרת בהבזק זיכרון לוהט בפעם היחידה שבה פגשה את דה רוסי.

הוא בהחלט הרשים.

היא שמעה עליו, אך הרכילות לא הכינה אותה לגבר יפה התואר להדהים שהגיע לנשף המטרופוליטן עם דוגמנית העל ג'יזל מונרו התלויה על זרועו כמו אביזר אופנה עדכני. הכוח הברוטלי של גופו מלא-העוצמה בקושי רוסן בחליפה המחויטת המעוצבת, ומבטו הנועז והלוהט סרק אותה כשהם הוצגו זה לזה על ידי אביה. היא לא שכחה כיצד הרגישה אז מההידיעה שעיניו הכחולות כקרח הטרידו אותה ברמה פנימית, ומהסִדרה של התפוצצויות זעירות של תחושות על כל סנטימטר של גופה החשוף.

היא השתדלה להתחמק מנוכחותו של דה רוסי כל שארית הערב, כיוון שידעה אינסטינקטיבית שהגבר לא היה רק גבוה, כהה ונאה, אך אף מסוכן מאוד לשלוותה הנפשית.

"אל תהיי נאיבית," אביה העיף בה מבט קר, "אין עקרונות בעסקים. לא כשזה מגיע לשורה התחתונה. לדה רוסי בהחלט אין, לכן גם איננו יכולים להרשות לעצמנו שיהיו לנו."

"אך איך שכנעת אותו לקחת אותי לנשף?" אמרה מייגן, נעשית נואשת בעצמה.

"זה נשף צדקה. הוא משלם על שולחן. ביקשתי ממנו שילווה אותך כמחווה לי. הוא חבר במועדון שלי."

אז היא נעשתה רשמית דייט רחמים – שהיה משפיל, אם המניע הנסתר של אביה לא היה הרבה יותר גרוע.

"החולשה היחידה של דה רוסי שיכולתי למצוא היא לנשים יפהפיות," המשיך אביה באותו טון פרגמטי מטעה. כאילו דיבר בהיגיון, ולא בחוסר שפיות. "לא שזו בדיוק חולשה. הוא מעולם לא היה טיפש מספיק כדי להינשא לאחת מהן, שלא כמוני. והוא מעולם לא נשאר איתן מעל לכמה חודשים. אך הוא בין נשים כרגע, לפי אנליז, שעוקבת אחר השטויות האלה," אמר, מזכיר את המאהבת שלו. "ומעולם לא היה זמן רב ללא אישה. וזה נותן לך את ההזדמנות שאת צריכה. הוא יצא לצוד ואני שם אותך בדרכו. כל מה שתצטרכי זה למשוך את תשומת ליבו." ההצהרה חסרת הרגש גרמה לבושה צורבת בעורפה של מייגן. "השיגי הזמנה לפנטהאוז שלו בסנטרל פארק ווסט," המשיך אביה. "ברגע שייקח אותך לשם, את יכולה להשיג גישה למחשב שלו ולקבצים שלו. מחשבים הם המומחיות שלך, לא כן?"

העובדה שחשב על התרחיש הזה לפרטי פרטים לא עזרה לקור שהתפרש על בטנה של מייגן – או הבזק המודעות שבער בקצה ראשה. "אבל כל מה שיש לו שם יהיה מוגן בסיסמה," אמרה, מנסה להיות מעשית.

"יש לי את הסיסמה שלו."

"איך?"

"זה לא חשוב. הדבר החשוב הוא להשיג גישה למחשב שלו לפני שישַנה את הסיסמה, וזה אומר לפעול במהירות."

ומתמרן אותה כסוג של מאטה הארי? הרעיון יהיה כמעט מצחיק לולא היה כה מזעזע.

"אתה לא יכול לבקש ממני לעשות זאת," אמרה מייגן. היא תמיד שאפה לרַצות את אביה כל כך, להוכיח שהיא ראויה לאמונו. לא היו הרבה דברים שהיא לא תעשה עבורו, אך הבקשה שלו הפחידה אותה בכל כך הרבה רמות. "לא היית מבקש ממני, אם הייתי הבן שלך," הוסיפה, מנסה לפנות לחוש הצדק של אביה. הוא לא היה איש רע, הוא היה הוגן, ובדרכו הבוטה והמרוחקת, הוא אהב אותה ואת קייטי. ללא ספק היה לחוץ כל כך שאיבד את האחיזה למציאות. אך הוא היה מוכרח להיות תחת לחץ רב, אם דה רוסי רחרח על החברה.

היא ידעה מספיק על שיטות עסקיו של דה רוסי מהעיתונות הכלכלית כדי לדעת שברגע שהתאגיד שלו נועץ את ציפורניו במניות שלך, אתה מחוסל. הוא היה ידוע בפירוק נכסים. אם הוא באמת תכנן השתלטות עוינת, הוא יכול להוריד את וויטקר לקרשים בשבועות אחדים, חברה של מורשת שנהרסת בשנייה רק כדי להזין את תאבונו שלא יודע-שובע לעושר בכל מחיר. אך הפתרון של אביה היה יותר מנואש, שלא להזכיר לא-חוקי, ונועד לכישלון. היא הייתה חייבת לגרום לו להבין את זה, ולמצוא דרך אחרת.

"אם היה לי בן ודה רוסי היה גיי, זו הייתה אופציה." במקום להיראות משוכנע, העווית בלחיו של אביה יצאה משליטה. "אך זה לא המקרה, ולכן זה לא משנה."

הסומק צרב את עורה, הקשר בבטנה מתהדק, היא נאלצה להגיד את המובן מאליו.

"דה רוסי יכול באותה מידה להיות גיי מהעניין שסביר שהוא יפגין בי. הוא יוצא עם דוגמניות-על."

בגובה מטר ושישים ושמונה, ועם חמוקיים שופעים שירשה מאימה, הרגישה מייגן כשדונת מפותחת מדי ליד האישה המהממת והדקה שכרכרה סביב דה רוסי בנשף המטרופוליטן.

אך חוסר העניין של הגברים במייגן הרגיש תמיד כמו ברכה. היא לא רצתה להיות אביזר קישוטי לאף גבר. במיוחד לא גבר כמו דה רוסי, שעל אף היכרותם הקצרה חשדה שהיה חסר רחמים עם נשים כפי שהיה בעסקיו.

היא יכולה לשלוט בפיצוצים הזעירים האלה. הם לא היו יותר מתגובה ביולוגית.

"אל תמכרי את עצמך בזול." התרעם אביה, נראה מרוגז כמו שהיה נואש. "יש בך מספיק מקסמי אימך למשוך אותו אם את מכוונת לכך."

"אבל אני – "

"אם לא תעשי את זה, יש רק אדם אחד נוסף שאני יכול לבקש ממנו."

הפאניקה שלה נרגעה. תודה לאל, יש מישהו אחר שהוא יכול לבקש ממנו. היא אפילו לא יכולה לנסות משהו שבטוח שהיה משפיל אותה ומבזה אותה, והסיכויים שתצליח מזעריים. "מי?"

"אחותך, קייטי."

הפאניקה עלתה מעשר למאה בחלקיק השנייה.

"אבל קייטי רק בת תשע-עשרה," קראה מייגן, המומה. "והיא בבית ספר לאמנות."

לאחר הרחקות רבות מבית הספר ויציאה כנגד סמכותו של אביהם, מצאה קייטי לבסוף את תשוקתה כאמנית מוכשרת ומבריקה. ולא היה אכפת לה מוויטקר כהוא-זה.

"בית ספר לאמנות שאני משלם עליו," ציין אביה, הבעת פניו חסרת הרגש מקפיאה את מייגן. קייטי ואביה הלכו ראש בראש במשך שנים, מאז שהאחיות עברו לניו-יורק לאחר מותה של אימם. למייגן לקח חודשים לשכנע את אביהם לשלם על האקדמיה היוקרתית שהציעה לקייטי רק מלגה חלקית – דבר שמעולם לא סיפרה לאחותה. היא לא ידעה כיצד תגיב קייטי, לו תגלה שאביהם שילם על חלק משכר הלימוד שלה. הוא היה מוכן לנתק את המימון מהחלומות של קייטי, שעבדה כה קשה עבורם על מנת להציל את חברת וויטקר ומייגן פקפקה ברעיון.

"אחותך פזיזה ופראית כמו אימך," הוסיף אביה. "בהינתן לה התמריץ הנכון, אני חושב ששנינו יודעים שהיא תעבור את המשימה הזו בהצלחה."

לא, היא לא, היא תהיה הרוסה, חשבה מייגן.

קייטי הייתה תוססת ונמרצת כמו שמייגן הייתה זהירה ועם רגליים על הקרקע. אך עם כל פזיזותה, היה לה גם לב פתוח שנחבל בקלות – ושום קשר לאתיקה עסקית או תועלתיות. קייטי תהיה מזועזעת שאביהם יכול לבקש דבר כזה מאחת מהן. והאויב הנורא ביותר של קייטי היה קייטי. היא הייתה הפכפכה ולא-צפויה, במיוחד אם הייתה פגועה. עד כדי כך שלמייגן לא היה מושג מה היא תעשה לו תיכפה עליה סיטואציה זו על ידי אביהם. היא עלולה לפצוח ברומן מטורף מלא תשוקה עם דה רוסי או לעצבן אותו כל כך שיהרוס את חברת וויטקר רק בשביל הכיף. אך דבר אחד היה בטוח, לשים מישהו חמום מוח כמו קייטי בדרכו של מישהו חסר רחמים כמו דה רוסי יהיה כמו תאונת דרכים בממדים אפיים, וקייטי תהיה זו שתיהרס.

"היא לא יודעת כלום על מחשבים, זו הסיבה היחידה שלא ביקשתי ממנה קודם," אמר אביה, "ודה רוסי אוהב את המאהבות שלו יותר בוגרות, לפי אנליז," הוסיף. "לך יש סיכוי טוב יותר. אך אם לא תשאירי לי ברירה אהיה חייב להסביר לאחותך שאם היא רוצה להישאר בבית הספר היוקרתי לאמנות היא מוכרחה ל – "

"בסדר, אעשה זאת," קטעה אותו מייגן, לפני שאביה יאמר דברים בלתי נתפסים. "אעשה כמיטב יכולתי."

אפילו אם למיטב שלה יהיה סיכוי קטן להצליח, גאוותה והמוסר שלה היו מחיר נמוך לשלם כדי להציל את אחותה מכאב לב – ואת וויטקר מכליה מובטחת. "ילדה טובה, מייגן," אביה אמר. "קחי יום חופש מחר. אנליז תלווה אותך לבחור תלבושת לאירוע ותיקח אותך לקוסמטיקאית כדי שתהיי מוכנה היטב."

"בסדר," אמרה מייגן, המומה מגודל הדבר שהסכימה אליו ומכך שבעצם איננה מוכנה לאתגר. חוש הסגנון הפתייני של אנליז והביטחון המיני הרב שלה איימו תמיד על מייגן.

"אל תאכזבי אותי. חברת וויטקר תלויה בך," סיים אביה, משלח אותה כשפנה חזרה לעיתון שעל שולחנו.

"אני יודעת ולא אאכזב," מלמלה, מנסה להישמע בטוחה בעצמה.

אך כשחזרה למשרדה הקטן בקומה העשירית, הלחץ של מה שעליה להשיג התיישב בבטנה כמו לבנה. לבנה לוהטת שמחלחלת חום בלתי נשלט בגופה.

היא לא הייתה בטוחה בעצמה. היא הרגישה כקורבן, שעומד להסתכן במאורת זאבים, בלא דבר שיגן עליו פרט לשמלה מעוצבת, נעלי עקב ותור במחיר מופקע לקוסמטיקאית.