זכרונותיו של גבר מוכה

פרק 1 תחנת משטרה אני זוכר שזה היה ביום רביעי בבוקר. ישבתי מול חוקר משטרת השכונה, זמיר קראו לו והוא אמר לי ״הוזמנת לפה כי אשתך התלוננה נגדך שאתה צועק בבית. אצלנו בתחנה רואים בחומרה כשגבר צועק בבית כי ברור שבפעם הבאה הוא ינקוט באלימות פיזית״. הייתי המום ממה ששמעתי. חשבתי לרגע ועניתי לו “כבוד החוקר זמיר, אשתי מכה אותי. היא שורטת אותי בפנים ובידיים עד שאני מתבייש ללכת לעבודה. היא צובטת אותי בכתפיים ובזרועות, יורקת עליי, מקללת אותי לפני הילדים ושוברת לי את המשקפיים. כשזה קורה אני צועק: ״די! מספיק! לא יכול יותר! והשכנים לידנו שומעים את זעקותיי. לפעמים אני בורח לחלון ומבקש עזרה״. החוקר הביט בי בחצי אמפתיה. כנראה אמרתי את זה בקול אותנטי שעשה רושם שאני לא משקר. הוא הסתכל עליי ברצינות ואמר לי ״אני באופן אישי מאמין לך. אולי זאת המציאות ואולי לא, אבל כרגע אתה מקבל חמשת אלפים ש״ח קנס על תנאי למשך שנה ואם היא שוב תתלונן זה יהיה עשרת אלפים ש״ח. או שתשלם או שתקבל עשרים ואחת יום בכלא״. הסתכלתי עליו בחזרה בעיניים מלאות דמעות כמעט בוכה. ״אז מה אני עושה עכשיו?״ הוא חייך אליי וענה: ״או שתחזור הביתה ותהיה פודל שלה, או שתקליט אותה ואז כף רגלה לא תדרוך כאן יותר״.