זמלווייס

הקדמה למהדורה המקורית

בזמנים אלה, כשנדמה כי משלח ידנו נאלץ לשאת, בסלחנות חיננית אמנם, בהתחדשות ההתגרויות מצד אי אלו אנשי ציבור חנפנים, שכירי עט משולהבים, שמקורם בספרות הרומנטית כמו גם בתיאטרון, בזמנים שבהם כל הֶדיוט שניחן בקלות היד ויש ברשותו כמה דפי נייר מתיימר לחשוף את כל פגמינו, ושׂשׂ לערוב לתפיסת החיים המגונה שלנו, אני שמח להקדיש את עבודת הדוקטור הזאת לחייו ולעבודתו של רופא דגול. איני מבקש לטעון שבחרתי בו במקרה, ועם זאת בחרתי בו מקרב רבים אחרים המשתווים לו בערכם ובמסירותם. ואם התעכבתי על איגנץ פיליפ זמלווייס, הרי זה משום שההגות הרפואית, היפה והנדיבה כל־כך, ואולי ההגות האנושית־באמת היחידה בעולמנו, התגלמה באופן קריא מאוד בכל עמוד של חייו.

קרוב לוודאי שדי במעט כישרון כדי לגלות דוגמאות נוספות לשיעור קומה כזה בקרב אנשי רפואה חדורי שליחות, שגורלם היה פחות טראגי והיו פוריים באותה מידה, אך פשטות הנושא פיתתה את קולמוסי, ואם שיתפתי פעולה עם הדרמה בהתמסרות כה גדולה, הרי זה מתוך רצון להיות אינטנסיבי, תמציתי וממשי במידת האפשר. מי ייתן שיבינו אותי ויסלחו לי. לא ריככתי את האמת בשום נקודה, גם לא בנקודות המכאיבות ביותר לגאווה העצמית המקצועית שלנו. לא העלמתי עין משום עוינות או רפיון רוח. לא חסכתי שבטי מן המשגים וממעשי האיוולת שלנו, ניגשתי למשימה הזאת בגילוי לב גמור, למעלה ממידתו של כל הדיוט מצוי.

מסיבה זו ממש ביקשתי להוכיח לאותם סטיריקנים קלי דעת המאמינים שביכולתם להצליף בנו, כי כישרון לא יכול לשמש תחליף להכשרה מקצועית, וכי אלה שאינם רופאים ממשיכים להיטפל לזוטות חסרות ערך בעודם מאמינים כי הם קורעים את נשמת מקצוענו לגזרים.

נֶאמר כי דברים מחרידים מתרחשים במערה שלנו; אלא שמתרחשים בה דברים רבים אחרים שכדי לראות ולהבין אותם צריך להיות רופא.

ואולם, מה לנו שנתגונן? מספיק שנבקש מכתות מקצועיות אחרות לספק דוגמאות לבני אדם כנים כל־כך ומזהירים כמו איגנץ פיליפ זמלווייס.

ואילו על הניסיון להשיב בזה אחר זה על טיעונים שנדמים כה מכריעים למשמיצֵנו מן הראוי לוותר, שכן איננו מדברים באותה שפה. העולם סובב על צירו אך ורק מכוח שכרונה השופע של הבריאות, אחד הכוחות המופלאים של הנעורים, האוצרים בקרבם גם כפיות טובה ועזות מצח.

השעה העגומה מגיעה תמיד ברגע שבו האושר, אותה אמונה אבסורדית ונאצלת בחיים, מפנה את מקומו לאמת בלב האדם.

מקרב כל אחינו, האין זה תפקידנו להישיר מבט אל האמת הנוראה הזאת, ובאופן היעיל והנבון ביותר? ייתכן כי דווקא בשל הקִרבה השלווה שלנו אל סודם הגדול ביותר של בני האנוש, לנו, יותר מכולם, גאוותם מתקשה לסלוח.