פרולוג
"אולי פשוט תמצא לעצמך אישה, אחי? כך התיש הזקן יפסיק לנסות לכפות עליך נישואי שידוך."
"לא תודה, אחי," אמר בעוקצנות כרים ג'מאל אמארי חאן, נסיך הכתר של זפאר, כשהעיף את רגלו הנעולה במגף של אחיו דיין משולחן הקפה, שולחן שמן הסתם עלה למעצבת הפנים הון. "אבא שלנו לא יכול לכפות עליי לעשות כלום."
"אתה לא חושב שהתואר אבא לא כל-כך מדויק?" דיין הציג חיוך חד שיכול היה לחתוך בטון. "מכיוון שהמעורבות היחידה שלו בגידול שלנו הייתה להכניס את שתי האימהות שלנו להיריון?"
"נכון אבל לא רלוונטי," שיקר כרים חלקות. כבן הבכור וכנסיך הכתר הוא קיבל מאביהם תשומת לב רבה יותר – כולל הקיצים המחרידים שנאלץ לבלות בזפאר אחרי התאבדות אימו. קיצים שדיין לא ידע עליהם דבר. "הנקודה היא שאין לי שום רצון למצוא לי אישה בשביל לרצות את אבא שלנו. אם הוא רוצה לנשל אותי מהירושה, הוא מוזמן." למעשה ההחלטה תשמח מאוד את כרים. ממלכת זפאר ייצגה עבורו אך ורק זיכרונות רעים, ובדיוק משום כך הוא סלל לו דרך משלו, ובגיל שלושים ושתיים בנה מאפס אימפריה עסקית בשווי מיליארד דולר, ולא חזר לממלכה מאז הקיץ שבו מלאו לו שש-עשרה.
"וכך אני אשאר בקו האש," השיב דיין והחיוך החד קיבל זווית עגומה. "באמת תודה, אחי."
"החיים קשים." כרים גיחך. הלוואי שאביו ייאלץ בסוף להכריז על דיין כיורשו. אחיו הצעיר היה פזיז וחסר משמעת וגילה אף פחות ממנו עניין במורשת המשפחתית שלהם. בעוד שאימו של כרים, קסנדרה ויינרייט, הייתה אריסטוקרטית בריטית צעירה שחזרה איתו לאנגליה אחרי הגירושים ושלחה אותו לכמה וכמה פנימיות קפדניות לעייפה, אימו של דיין, קיטי ג'ונס, אימצה את חיי חוג הסילון כבליינית הראשית של ניו-יורק אחרי גירושיה. ובנה נשא בתוצאות וחי חיים נטולי כל גבולות. ארבע שנים בלבד הפרידו ביניהם, אך דיין סירב להצעתו של כרים להצטרף לתאגיד אמארי כמנהל, והקים לפני חמש שנים מותג אירוח משלו שזכה להצלחה מפתיעה. הכישרון הבולט של דיין היה בעריכת מסיבות.
"אני יודע משהו שאולי ישנה את דעתך לגבי השגת אישה," אמר דיין, וכרים נתקף אי-נוחות למראה הזיק השובב בעיניו. דיין אהב יותר מכול לעצבן אותו – מה שכנראה הסביר מדוע הוא הופיע ללא הודעה מוקדמת באחוזתו של כרים בבלגרביה הבוקר בשמונה אחרי טיסת לילה מניו-יורק.
"מה זה?" שאל כרים בקוצר רוח אחרי שהחליט לגשת ישר לעניין. הוא היה צריך להתחיל לעבוד, כך שלא היה לו זמן לבדיחה הקטנה של אחיו.
"התיש הזקן יודע שאתה מעוניין בחוות הסוסים של קלהון," אמר דיין כאילו זה עתה הבקיע גול.
"איך הוא יודע את זה?" דרש כרים לדעת. ההתעניינות שלו בחוות קלהון הייתה סודית ביותר.
מייקל קלהון מת לפני כמעט שנה והשאיר את חוות הגידול והאימון של סוסי מרוץ גזעיים של משפחתו באירלנד בחובות כבדים. הם מכרו רבים מהסוסים שלהם כדי להחזיק את הראש מעל המים, אך לפני ימים אחדים נודע לו שהעסק נאלץ בסופו של דבר לעבור פירוק מרצון. וכרים התכונן לעשות את הצעד הסופי ברגע שהמקום יועמד למכירה.
"אתמול בלילה שמעתי את זה במקרה באירוע בטרייבקה מאחת הפילגשים הרבות של אבא. וזו הסיבה שעליתי על טיסת הלילה האחרונה. היא סיפרה לי שהוא..." דיין הרים את ידיו כדי לסמן מירכאות באוויר, "ממש מתרגש מהכניסה לתחום סוסי המרוץ באמצעות קניית החווה של קלהון. ושנינו יודעים שזה קוד שפירושו שהוא מתכנן לדפוק אותך עם העסקה כדי לאלץ אותך להתחתן."
כרים גידף חרש.
"יכולת להסתפק בשיחת טלפון," מלמל וידע שהסיבה העיקרית שאחיו עלה לטיסת הלילה הייתה קרוב לוודאי כדי לראות אותו מזיע פנים אל פנים. הוא סירב להעניק לו, או לאביו, את הסיפוק. "אבל תודה על האזהרה," הוסיף בטינה.
הוא יצטרך לוותר על העסקה.
מחשבה שהכאיבה לו נורא. חוות קלהון, אפילו במצבה המדורדר וללא קלהון עצמו שיעמוד בראשה, היוותה עבורו הזדמנות להיכנס לעולם מרוצי הסוסים ולבנות לו מורשת משלו – משהו שהוא תכנן לעשות כבר תקופת מה. הדבר היחיד שסיפק לו הנאה בזפאר היה לרכוב על הסוסים הערביים של אביו ולאמן אותם.
אך הוא סירב לקחת חלק במשחקים של אביו, בכל מובן. הממזר הזקן עשה תרגילים דומים בעבר ואילץ את כרים ללכת איתו ראש בראש. לכרים לא היה אכפת, למעשה הוא נהנה למצוא דרכים לגבור על הממזר. להוכיח לו שהוא לא מפחד ממנו, שאין לו כוח עליו יותר. ואחרי שבנה את העסק שלו, הניצחונות אף הגיעו ביתר קלות. אך כשהניסיונות של אביו לסחוט אותו נעשו נואשים יותר, מטורפים יותר, התחוור לכרים שכל מאבק גובה מחיר מהכלכלה של זפאר וגם מהכספים של אביו. זפאר, שבעבר הייתה אחת הממלכות העשירות ביותר באזור, איבדה מעליונותה כי אביו משך כספים ובזבז אותם על מלחמת ההתשה הזאת. כרים אולי לא הרגיש שום חיבור למורשת שלו, אך הוא לא רצה שאזרחי המדינה ייענשו. לכן לפני כמה שנים הפסיק לשתף פעולה עם אביו – באמצעות הסתרת העסקות שעניינו אותו או ויתור עליהן אם אביו גילה בהן עניין. הוא נאלץ לבלוע את גאוותו, אך הוא ידע שטקטיקת האי-מעורבות עבדה – לאביו לא הייתה נגיעה באף אחד מהעסקים שלו כבר למעלה משנה. בסופו של דבר היה חשוב יותר לתסכל את הממזר מאשר להביס אותו, כי לא אביו ישלם את המחיר.
"אולי הפעם תחשוף את הבלוף שלו?" אמר דיין בתקיפות. "במקום לוותר על העסקה."
"אני לא אתחתן בשביל לסגור עסקה..." אמר כרים ותהה אם אחיו-למחצה יצא מדעתו.
"אבל מה אם לא באמת תתחתן?" שיסע אותו דיין. "למה שלא תשיג לך אישה בשם בלבד?" המשיך. "זו תהיה הנקמה המושלמת בממזר המניפולטיבי. אם לא תשכב איתה, לא תוכל לספק לו את היורשים שהוא רוצה."
"ואיך בדיוק זה יעבוד?" סינן כרים, שכעת כעס על השטויות של דיין. "הסיבה העיקרית שאני לא רוצה להתחתן לא קשורה בכלל לאבא שלנו. אני פשוט לא רוצה רעיה." הוא שכב עם נשים, הוא לא ניהל איתן מערכות יחסים ממושכות. "אפילו אישה מדומה תטפח ציפיות... ותרצה שאקדיש לה זמן."
ותהפוך להיות חלשה ותלותית ושברירית כמו אימו.
הוא כבש רעד כשהזיכרון של פניה המוכתמות מדמעות של אימו עבר בתודעתו. העצב של אימו הגדיר את ילדותו. הוא לא התכוון להיות אחראי לעוד אישה שזקוקה לדברים שהוא לא מסוגל לספק לה.
וזו הסיבה שהוא החזיק בקנסינגטון קוטג' עורפי מרוהט בטוב טעם בעל ארבעה חדרי שינה, ובו שיכן בכל פעם את האישה הנוכחית שאיתה שכב כדי שהיא תעמוד לרשותו כשיחשוק בה, בלי שום רגשות מסובכים. אומנם המקום עמד ריק כבר חודש – הוא קימט את מצחו – או אפילו חודשיים. אך מהרגע ששילם לאלכסנדרה שתסתלק אחרי שהיא התחילה להשמיע קולות על "משהו קבוע יותר", הוא פשוט לא מצא זמן למצוא פילגש חדשה.
"אחי, אתה טחון בכסף," השיב דיין עם אותו חיוך חותך-בטון מקסים.
כרים הבין שאחיו אומנם נהנה להתעלל בו, אך שהוא נהנה הרבה יותר להתעלל באביהם.
"תבקש מהצוות המשפטי הנחשב שלך לערוך הסכם נישואים חסין לפרצות," המשיך אחיו. "ואז תצטרך רק למצוא אישה שתהיה חמדנית או נואשת מספיק כדי לשתף איתך פעולה תמורת סכום הגון."
רבקה לביא (verified owner) –
ספר חמוד, קליל וקצר. ממליצה בחןם
רבקה לביא (verified owner) –
ספר טוב וקליל. ממליצה עליו
רבקה לביא (verified owner) –
ספר טוב וקליל. ממליצה עליו
לימור נחום (verified owner) –
ספר קליל ונחמד