חוזה חדש לחיים

הפעימה הראשונה — הַמְרָאָה

בואו נבין איך החיים שלנו נראים ומה עלינו לשנות

א. דמיון וממשוּת

יש בחיינו מצבים שבהם אנו מאבדים שליטה ובכך גורמים לדברים היפים ביותר שלנו להיעשות דוחים ומעוּותים; וכאשר זה קורה — אנחנו אבודים, שוכחים את היותנו אנשים חיוביים. לכן אנחנו זקוקים לדרך חיים ברורה. הפעימות שיפורטו בספר זה יעזרו לנו להתעשת ויזכירו לנו את מהותנו האמיתית.

אבל איך הכול מתחיל?

חוסר איזון בין הרגש לשכל גורם לנו לחזור שוב ושוב על אותן הטעויות. אנו מאוכזבים מעצמנו, חווים כאב ותחושת כישלון, וכתוצאה מכך בורחים אל הדמיון ומתקשים לחיות בעולם האמיתי — והמשבר גדל. בכך אנו יוצרים בעיות בשלושה קודקודים: בהתנהגותנו, במצבנו הרגשי ובמצבנו הפיזי.

יש לנו תחושה שאיוּם מתמיד חג מעל ראשנו. אמנם אנחנו רוצים לצאת ממעגל הענישה העצמית, אך למעשה איננו מצפים שזה באמת יקרה. המחשבות האלה אינן משנות את המצב, אלא רק מדרדרות אותנו לבור יותר ויותר עמוק. אנו חיים בצורה מסורבלת מאוד ובלתי יציבה, נתונים לבלבול פנימי מתמיד, מחפשים תשומת לב והתייחסות. אנו משתוקקים תמיד ליותר ממה שאנחנו מקבלים, גם כאשר אנו מקבלים הרבה.

המעשים היומיומיים שלנו הולכים ונעשים גרועים מפעולה לפעולה, גוררים אותנו כלפי מטה לתוך תחתית עמוקה יותר, והופכים את החסך הרגשי לבלתי הפיך. ההחלטות שלנו מובילות אותנו לתוצאות הרות אסון.

היכולת לשלוט בדחפים השונים בסיטואציות חברתיות כאלה ואחרות מתחילה לחמוק מאיתנו מיום ליום יותר ויותר. אנו שופטים את עצמנו בחומרה, או, לחלופין, מוותרים לעצמנו מעל למקובל. לעיתים אנו מחפשים דרך להאשים גם את הסובבים אותנו. אנו מחפשים שלמות דמיונית. לעיתים אנו חושבים שלהיות "קצת משוגעים" לדבר זה או אחר לא יהיה נורא כל כך. ובכלל, הרי כולם מתנחמים בדרך זו או אחרת, ויש אף מצבים שחלק מהקסם הוא עצם היותנו "קצת משוגעים".

ה"נחמה" הופכת לאמצעי להשקטת חרדה ותחושת עצב קיומי. אך גם כאשר מפחיתה ה"נחמה" את עוצמות הכאב והסבל הנפשי, היא עדיין משאירה אותנו במצוקה של חוסר איזון ברמה אישית וברמה חברתית. אנו נאחזים בהרס עצמי, ובאימה הולכת וגדלה מגלים שאין לנו הקלה, כי ה"נחמה" אינה מסלקת את הכאב עצמו, אלא רק מוסיפה בעיה על בעיה.

מצבי "נחמה" קיימים בדרגות שונות ומתבטאים בצורות שונות. לדוגמה, צריכת קפה או שוקולד או קוקה קולה וכדומה, אכילה ללא שליטה, הקאות, שלשולים, הרעבה עצמית, אלכוהוליזם, עישון, ספורט, הימורים, מין, קניות, עבודה, תרופות מרשם לשיכוך כאבים, סמים קשים ועוד.

לא פעם אנו שואלים את עצמנו: כיצד זה ייתכן? מדוע איננו מעניקים לעצמנו אותה מידה של יחס הוגן כמו זה שאנו משתדלים להעניק לסובבים אותנו? הרי ניחנו בתכונות של אחריות, נאמנות, חריצות, התמדה ועקשנות להצליח — תכונות שמביאות לחיינו תוצאות מרשימות באינספור תחומים אחרים. אך בכל זאת אנו מרגישים אבודים!

בשלב זה אנו מתייאשים מעצמנו, מתעייפים מערב רב של קולות סותרים בתוכנו. קול אחד מכחיש את אובדן השליטה, אחר מתבייש מעצם הגילוי, וקול נוסף מצביע על אשמה המביאה לענישה. קול אחר, עוצמתי מאוד, מכה בנו בחוסר חמלה. וברקע נשמע קול צלול המודה בתבוסה.

אך לפתע מְפַנה קול התבוסה את מקומו לקול חרישי, עדין, אשר לוחש לנו שדווקא עכשיו, משהובסנו, הכול עשוי להשתנות ויש לנו הזדמנות לפרוץ את מעגל הכישלון ולמנף את עצמנו לכיוון ההצלחה.

כדי שהשינוי אכן יקרה, חשוב כי נבין לאשורו את המקור לכשל המתרחש בשלושת הקודקודים — ההתנהגותי, הרגשי והפיזי.

הקודקוד ההתנהגותי — מצבי כשל

אנחנו ממקמים את עצמנו כמרכז העולם, ואת האחרים מעלינו או מתחתינו.

אנחנו מצפים שיקבלו אותנו ואת קשיינו ללא דעה קדומה, אך מנגד מותחים ביקורת ללא הפסק על אנשים אחרים, אשר חיים עם התמכרות כזו או אחרת ואינם עושים דבר בנידון.

אנחנו דורשים מאחרים לנהוג כלפינו בסבלנות ובכבוד, בעוד שלנו יש "פתיל קצר" וחוסר כבוד כלפי עצמנו.

אנחנו חוזרים שוב ושוב על פעולה מוטעית ומצפים לתוצאה טובה.

אנחנו רוצים לשלוט במצבים שהוכיחו את עצמם כלא ניתנים לשליטה.

התנהגותנו מכילה חשיבה ועשייה, שהן חלק מהותי מהווייתנו. הכאב הנובע מהתנהגות כושלת אינו מבטל את הנוחות המוכרת לנו: וכשאנו עומדים פנים מול פנים נגד הלא ייאמן ומבינים את הכשלים שבהתנהגותנו, אנו תוהים כיצד נוכל להיות מאושרים אי פעם עם התנהגות שאינה הגיונית.

התיקון מגיע כאשר אנחנו באים במגע עם האמת, אחרי שנותקנו ממנה זה זמן רב. השינוי מגיע מתוכנו החוצה, פעולה אחר פעולה, ובכל עיקול של הדרך חוזר האיזון לחיינו. זוהי ההזדמנות שלנו להפעיל דרכי חשיבה חדשות.

הקודקוד הרגשי — מצבי כשל

אהבה ללא גבולות ואחריה טינה לא הגיונית.

עליונות וצדקנות מחד, נחיתות ותחושת עליבות מאידך.

בדידות הנובעת מהכחשה של מציאות קשה והתרסה ש"טוב לנו ככה".

"אחד בפה אחד בלב" — חוסר כנות מול האחרים.

אובדן ההבנה של הנזק המצטבר.

הסברה המקובלת היא כי רגשות מעידים על אכפתיות או חוסר אכפתיות (בנספח בסוף הספר מצוי פירוט של תחושות, רגשות וגישות — "המשולש האנושי"); אך על פי ניסיוני הרגשות מעידים מעל לכול על מערכת היחסים שבנינו עם עצמנו ועל החשיבות שאנו מעניקים לאותם רגשות ברגע זה או אחר.

רגש שפוי ומאוזן אינו מעוות את המציאות כדי שנרגיש שאנחנו טובים או רעים. בחיים יש מקום למגוון הרגשות ולכל אי-ודאות שמלווה אותנו. לא כל רגש המוגדר כטוב אכן מיטיב עימנו, ולא כל רגש המוגדר כרע אכן מזיק לנו. החוכמה האמיתית — בכל קשת הרגשות שלנו כלפי עצמנו וכלפי אחרים — היא לעצב את היחס שלנו קרוב ככל האפשר אל קו האמצע, ללא כל תלות ב"נחמה" כזו או אחרת, אשר מרחיקה אותנו מהאמת שלנו וגורמת לנו להיות לא כנים עם עצמנו ועם הסובבים אותנו.

יש רגשות טובים שגורמים לנו כאב כי יצאו מכלל איזון, ולחלופין, יש תחושות קשות שמאתגרות אותנו ומשמשות עבורנו מקפצה להצלחה. איזון רגשי יוביל אותנו למצב שבו נאמר "לא" כאשר זוהי כוונתנו, ונאמר "כן" לדבר שאנו רוצים בו.

מה שברור לחלוטין הוא, שאיננו יכולים לקחת אחריות על הדרך שבה אנשים מגיבים לתחושותינו או למעשינו.

הקודקוד הפיזי — מצבי כשל

חוסר שליטה בצריכה, דחף כפייתי, הגדלת תדירות וכמות, וכתוצאה מכך הרס הגוף.

פעילות גופנית מוגזמת הגורמת לקריסת הגוף.

הבריאות הפיזית היא העוגן היציב שלנו, אך תוצאות ההרס הן לא תמיד מיידיות. גם אם יש לנו הרגשה שאנו מתמודדים היטב עם המשבר שהתרחש בחיינו — במוקדם או במאוחר נגמרות ה"חגיגות", והמצב הפיזי משקף זאת בקריסה.

התיקון מתרחש כאשר אנו דואגים לגוף הפיזי שלנו בצורה הנכונה ביותר האפשרית, ומתרחקים בלהט מכל דבר מזיק.

בגוף הבריא שלנו יש ביטוי ומקום לתנוחה יציבה, שינה מספקת, נשימה קלה, כוח פיזי ועור בריא. הבריאות הפיזית מאפשרת לנו לחיות במלוא העוצמה ולא למות בעליבות.