חיים ועוד חיים

 הֱיוּ בְּנֵי חַיִל1 נובמבר 1930

הבל מעופש של עשן טבק ואוויר דביק ולח חבט בה כשנכנסה לבית הקפה. גשם ירד בחוץ, וטיפות מים עדיין רטטו כאגלי טל דקיקים על מעילי הפרווה של כמה מן היושבות בפנים. מלצרים בסינרים לבנים התרוצצו הלוך ושוב וסיפקו את צורכיהם של אנשי מינכן המתענגים על שעת פנאי - קפה, עוגה ורכילות.

הוא ישב לשולחן בקצה האחורי של החדר, מוקף בחסידיו ובמעריציו הקבועים. ביניהם ישבה גם אישה שלא היתה מוּכּרת לה, בקרזול צהוב-פלטינה ובאיפור כבד - שחקנית כנראה. המקורזלת הציתה סיגריה והפכה את העישון למופע פאלי. כולם ידעו שהוא מעדיף נשים צנועות ובריאות, ועדיף מבוואריה. עם כל שמלות הסרפן האלה והגרביים עד הברך, אלוהים ישמור.

השולחן היה גדוש. בּינֶן שְטיךְ, גוּגל הוּפּף, קאזֶה קוּכְן. הוא אכל פרוסת קירְש טוֹרטֶה.2 הוא אהב לאכול עוגות. לא פלא שהוא נראה בצקי כל כך. מוזר שלא פיתח סוכרת. הגוף הרך והדוחה, שמעולם לא נחשף לעין הציבור (בעיני רוחה ראתה בצק מתחת לבגדים). גבר לא גברי. הוא חייך כשהבחין בה, התרומם קלות בכיסאו, אמר, "גוּטְן טאג, גנֵיידיגְס פְרוֹילַיין"3 והחווה אל הכיסא שלצדו. מלחך הפנכה שישב שם זינק ופינה לה את המקום.

"אוּנזֶרֶה אֵנגלישֶה פרוֹינדין,"4 אמר אל המקורזלת, שנשפה באטיות את עשן הסיגריה, סקרה אותה בחוסר עניין ולבסוף אמרה, "גוּטן טאג". מבטא ברלינאי.

על הרצפה ליד כיסאה הניחה את תיק היד שלה, הכבד ממשאו, והזמינה שוקולָדֶה. הוא עמד על כך שתטעם את הפְלָאוּמֶן שטרוֹיזֶל.5

"אֶס רֵייגְנֶט," אמרה כדי להגיד משהו. "יורד גשם."

"כן, יורד גֵיישם," אמר במבטא כבד. הוא צחק, שבע רצון מן הניסיון שלו לדבר אנגלית. כל היושבים סביב השולחן הצטרפו אל צחוקו. "בראבו," אמר אחד מהם. "זֶר גוּטֶס אֵנגליש." מצב רוחו היה טוב, ובקצה אצבעו נקש על שפתיו בחיוך משועשע, כמאזין לנגינה בראשו.

העוגה היתה טעימה להפליא.

"אֵנטשוּלדיגוּנג," התנצלה, התכופפה אל תיקה ופשפשה בו כדי למצוא ממחטה. פינות תחרה שעליהן ראשי תיבות שמה - אב"ט - מתנת יום הולדת מפּמי. בנימוס מחתה את פירורי השטרויזל מעל שפתיה, התכופפה שוב כדי להחזיר את הממחטה לתיק, ושלפה את החפץ הכבד שהיה מונח שם. אקדח צבאי ישן של אביה, מהמלחמה הגדולה. וֶבּלי V.

תנועה שהתאמנה עליה עשרות פעמים. ירייה אחת. בזריזות, זה הכי חשוב. ובכל זאת, לרגע, כששלפה את האקדח וכיוונה אל לבו, נוצרה בועת זמן מושעית, שבה נעצר הכול.

"פיהרר," אמרה ופוצצה את הבועה. "פִיר זִי."6

סביב השולחן נשלפו אקדחים וכוּונו אליה. נשימה אחת. ירייה אחת.

אורסולה לחצה על ההדק.

חשיכה ירדה.

1 מתוך נאומו של צ'רציל ב-19 במאי 1940, על פי חשמונאים א' ג, נח: "התקדשו למחר והיו לבני חיל, להילחם באויביכם אשר התקבצו להכריתנו ולאבד את מקדשנו." (כל ההערות הן מאת המתרגמת.)

2 בהתאמה: עוגת עוקץ הדבורה, עוגת שמרים ועוגת גבינה; עוגת דובדבנים.

3 יום טוב, עלמה נכבדה.

4 החבֵרה האנגלייה שלנו.

5 עוגת שזיפים.

6 בשבילךָ.