חשיבה בקופסאות חדשות

נתחיל בשאלה קלה: כמה צבעים יש בקשת? חמישה? שבעה? עשרה? קרוב לוודאי שבמהלך שנות הלימודים שלכם אמרו לכם שבקשת יש מספר קבוע של צבעים. ההסבר השכיח הוא שהעין רואה רק שבעה צבעים: אדום, כתום, צהוב, ירוק, כחול, תכול וסגול, ולכן למדנו עוד בילדותנו שבקשת יש שבעה צבעים. אבל זה לא מדויק — קשת היא ספקטרום צבעים מתמשך, לפחות על פי המודלים הפיזיקליים הקיימים. שלנו. כדי להתמודד עם רעיונות מסובכים כאלה (במקרה שלנו, מספר אינסופי של צבעים), המוח מפשט את המציאות הפיזית וממקם אותה ב"קופסה" קלה יותר לארגון, שממדיה נוחים לנו.1

קופסאות עשויות לכלול בין היתר רעיונות, גישות, מחשבות פילוסופיות, טקטיקות, תיאוריות, דפוסים ואסטרטגיות. אפשר להביע כל רעיון אנושי ו/או לתת לו פרשנות באמצעות מודלים חשיבתיים שונים או מה שמכונה "קופסאות". המוח משתמש כל הזמן בקופסאות — כך הוא עובד — וכך הוא מאפשר לנו להתמודד עם המציאות ולעבד אותה. העולם מציב לפנינו מגוון אינסופי של אנשים, של מקומות ושל אובייקטים; ואנחנו משתמשים בדפוסים ובמערכות כדי לפשט אותם, ובקטגוריות כדי לסווג אותם.

לכל אחד מאיתנו יש קופסאות בגדלים שונים. הקופסה הקטנה ביותר תכלול למשל מיון של דברים דומים לפי קבוצות כגון, "חברות של מוצרי צריכה אלקטרוניים" או "בתי הקפה בשכונה שלי". קופסאות גדולות מעט יותר תכלולנה למשל סטריאוטיפים או קביעות: "הלקוחות שלנו אוהבים שוקולד" או "שחקני כדורסל הם גבוהים". ואילו פרדיגמה היא קופסה גדולה כל כך (למשל, "דמוקרטיה" או "חירות") עד שלפעמים איננו מבינים כלל שהיא בכל זאת רק קופסה, ממש כשם שאדם שנמצא על סיפונה של אונייה ענקית עשוי לשכוח שהוא נמצא בלב ים. קופסאות בגדלים אחרים כוללות את מה שנהוג לכנות מבנים, השערות, מסגרות, תפיסות עולם, מסגרות התייחסות וכיוצא באלה.

כל הקופסאות האלה מסייעות לנו בהתנהלות היומיומית שלנו בעולם. כולנו עוסקים בלי הרף בקִטלוג של שפע החוויות והמידע שאנו נחשפים אליהם לפלחים או לקטגוריות, כלומר, לקופסאות שבאמצעותן אנו מנסים להבין דברים. אבל אין לראות בקופסאות, גם אלו הברורות מאליהן והמקובלות ביותר, את השתקפות המציאות: תיאורי התרחשויות הם לא יותר מתצלומי מצב מהירים של העבר ואין בהם ייצוג מדויק של ההווה; וכך סיווגם של לקוחות לפלחי שוק הוא סילוף מועיל ומקובל שנשען על אבחנות והכללות מלאכותיות.

הקופסה היא לא רק פישוט הדברים, היא הייצוג המטושטש של המציאות כפי שאתם תופסים אותה. נניח שיש לכם דימוי מוצק למדי של הסמליל של גוגל, שבו אתם רואים שש אותיות באנגלית, צבועות בצבעי היסוד. האם תוכלו לומר בביטחון אילו צבעים מופיעים פעמיים? הקופסאות שלכם מסייעות לכם להבין דברים, אבל רק עד רמת פירוט מסוימת (במקרה שלנו, ברמה שתמנע בלבול עם סמלילים של חברות אחרות) ורק לפרק זמן מוגבל. כל קופסה נתונה לבדיקה חוזרת, לשכלול ואפילו להחלפה.

למשל, אל המסעדה שבה אתם סועדים נכנס גבר אפור שיער, בשנות ה־50 לחייו, לבוש חליפה מחויטת נאה, מלווה באישה צעירה ממנו בשנים רבות הלבושה בג'ינס ובחולצת טריקו. אפשר לראות דמיון מסוים בין השניים ולכן אתם מסיקים מיד שהם אב ובתו. אבל כשהם מתיישבים בשולחן הסמוך אליכם, אתם יכולים להבחין בהתנהגותם ולאט לאט מגלים פרטים נוספים על אודותיהם. ייתכן שמפני שהגבר מציע לאישה הזדמנות עסקית כלשהי ואתם מסיקים מכך שהיא לקוחה עשירה. אולי הם מחזיקים ידיים ואתם מחליטים שהם בני זוג. ואולי הם מנסים להסב את תשומת לבכם מחברם שעסוק באותה השעה בניסיון לגנוב את ארנקכם. כך או כך, קשה לנו להימנע מחיפוש הסברים, קשה להימנע מבניית קופסאות.

אותו רצף סדרתי של הסקת מסקנות מתרחש כל הזמן בעולם העסקים. נניח שמנכ"ל החברה שאתם עובדים בה מודיע בהפתעה על מינויה של סמנכ"לית כספים חדשה ומודה בתוך כך לסמנכ"לית הקודמת ואף משבח אותה על החלטתה להקדיש יותר זמן למשפחתה. אתם יכולים לקבל את ההכרזה הזאת כפשוטה או "להחליט" שבין הסמנכ"לית היוצאת לבין המנכ"ל שרר מתח רב מדי. ייתכן שמאוחר יותר, בפינת הקפה במשרד, אתם שומעים על אי־סדרים כספיים, וכעבור כמה ימים מתפרסמים במקום העבודה שלכם נהלים חדשים להחזרי הוצאות ואז אתם מסיקים שהסמנכ"לית היוצאת ניצלה את הטבת החזר ההוצאות שלה ועשתה לעצמה קופה קטנה. ואולי בכלל גונבה לאוזנכם שמועה על ישיבה דחופה של מועצת המנהלים שבה נלחם המנכ"ל על כיסאו ומכך אתם מסיקים שהמנכ"ל הגיש את ראשה של הסמנכ"לית במקומו.

כשאנחנו רואים בטלוויזיה התרסקות של מטוס באפריקה או מיזוג בין שתי חברות, יש לנו מיד הסברים הגיוניים באשר לסיבות שגרמו לאירועים ולאופן שבו הם התרחשו. וכפי שכל הדוגמאות האלה מוכיחות, הפרשנות שאנו נותנים למציאות הולכת ומתפתחת ככל שאנו צוברים מידע. כמו מדענים שמפתחים הנחות עבודה ובעקבות מחקר משנים אותן ל"תיאוריות" מוצקות יותר, אנחנו מעצבים מחדש ומשכללים את הקופסאות שלנו על סמך המידע החדש. ואם לא די בשכלול, למשל כשמידע חדש כלשהו אינו עולה בקנה אחד עם הקופסאות הקיימות, ייתכן שנצטרך קופסה שונה לחלוטין.

יתר על כן, בדרך כלל לא די בהסתמכות על קופסה אחת. מורכבותו של העולם מחייבת אותנו לתמרן כל הזמן בין תיאוריות, מודלים ואסטרטגיות. במהלך התפתחותה של "הקופסה" המתארת את הזוג במסעדה, השתמשתם גם במודלים חשיבתיים אחרים ועדכנתם אותם: האם המרק היה טעים, באיזה מזלג לאכול את הקינוח, האם לענות תשובה כנה למלצרית ששואלת אם הארוחה היתה טעימה וכמה תשר להשאיר לה.

חשוב להיות מודעים להבדל המשמעותי שבין העולם רב־הפנים והלא מובן שלפנינו, לבין הדרכים שבאמצעותן אנו תופסים, מפרשים ומפשטים אותו בתוכנו, או כמו שאנו אוהבים לומר זאת: אנשים משתמשים בקופסאות או במודלים החשיבתיים שלהם (כמו למשל במושגים ובסטריאוטיפים) כדי להתמודד עם המציאות המורכבת והמשתנה תדיר שלפניהם, שלא פעם היא כאוטית.

כדי להיות יצירתיים יותר וכדי לשרוד בעולם של אתגרים ושל שינויים מואצים, יש לעשות יותר מאשר רק "לחשוב מחוץ לקופסה". למעשה, צריך ללמוד לחשוב בקופסאות חדשות, כלומר, ליצור במתכוון (ולא רק בתת־מודע) סדרה של מודלים חשיבתיים חדשים, ובאופן שיטתי לחקור אותם ולקבוע להם סדרי עדיפות.