טולי תעלולי 29: ההפגנה למען שמיל

אַף פַּעַם לֹא חָשַׁבְתִּי שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת שֶׁשְׁמִיל מִתְגַּעְגֵּעַ לַבַּיִת שֶׁלּוֹ. מֵאָז שֶׁשְׁמִיל הִגִּיעַ לִכְפַר־הַנֹּפֶשׁ, אֲנַחְנוּ מִתְיַחֲסִים אֵלָיו כְּמוֹ אֶל אֶחָד מִשֶּׁלָּנוּ. שְׁמִיל הוּא אָמְנָם לֹא בֶּן מִשְׁפָּחָה, אֲבָל הוּא כְּמוֹ בֶּן מִשְׁפָּחָה. אִם לְאַבָּא אוֹ לִי יֵשׁ יוֹמוּלֶדֶת, לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁשְׁמִיל לֹא יִשְׁתַּתֵּף. אֲפִלּוּ הַחֲבֵרִים שֶׁלִּי מַזְמִינִים אוֹתוֹ. הַחֲבֵרִים שֶׁלִּי אוֹהֲבִים אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא בֶּן־דּוֹד שֶׁלָּהֶם.

בִּגְלַל זֶה כָּל כָּךְ נִבְהַלְתִּי כְּשֶׁיּוֹם אֶחָד, בְּדִיּוּק כְּשֶׁיָּרַדְתִּי מֵהַמִינִיבּוּס שֶׁל כְּפַר־הַנֹּפֶשׁ שֶׁהִסִּיעַ אוֹתִי מִבֵּית־הַסֵּפֶר, רָאִיתִי אֶת שְׁמִיל עוֹמֵד לְיַד תֵּבוֹת הַדֹּאַר וּבְיָדוֹ מִכְתָּב. נִבְהַלְתִּי בִּגְלַל הַבָּעַת הַפָּנִים שֶׁלּוֹ. הַפָּנִים שֶׁלּוֹ נִרְאוּ מוּזָרוֹת. אַף פַּעַם לֹא רָאִיתִי אֶת שְׁמִיל עוֹמֵד כָּכָה וְהַשְּׂפָתַיִם שֶׁלּוֹ רוֹעֲדוֹת. גַּם הַיָּד שֶׁלּוֹ שֶׁהֶחְזִיקָה בַּמִּכְתָּב רָעֲדָה. לָכֵן עָצַרְתִּי, לֹא הָיִיתִי מְסֻגֶּלֶת לְהִתְקָרֵב אֵלָיו. לְרֶגַע אֲפִלּוּ חָשַׁשְׁתִּי שֶׁהוּא עוֹמֵד לְהִתְעַלֵּף.

יְלָדִים שֶׁלֹּא קָרְאוּ אֶת הַסִּפּוּרִים הַקּוֹדְמִים שֶׁלִּי (שֶׁהָרְשִׁימָה שֶׁלָּהֶם מוֹפִיעָה בְּסוֹף הַסֵּפֶר), בְּוַדַּאי לֹא יוֹדְעִים מִי הִיא זוֹ שֶׁמְּסַפֶּרֶת לָהֶם עַכְשָׁיו אֶת הַסִּפּוּר עַל הַשְּׂפָתַיִם הָרוֹעֲדוֹת שֶׁל שְׁמִיל. אוּלַי הֵם גַּם לֹא מְבִינִים אֵיךְ זֶה שֶׁהַחֲבֵרִים שֶׁלִּי וַאֲנִי מִתְיַחֲסִים אֵלָיו כְּאִלּוּ הוּא בֶּן מִשְׁפָּחָה. אָז לְכָל הַיְּלָדִים הָאֵלֶּה אֲנִי חַיֶּבֶת הֶסְבֵּר, וְקֹדֶם כֹּל צְרִיכָה לְהַצִּיג אֶת עַצְמִי.

בְּבַקָּשָׁה, הִנֵּה אֲנִי:

שְׁמִי טוּלִי (זֶה מִין שֵׁם חִבָּה לְטַלְיָה) וַאֲנִי גָּרָה בִּכְפַר־הַנֹּפֶשׁ 'אָבִיב' סָמוּךְ לַיָּם. אַחֲרֵי שֶׁהוֹרַי הִתְגָּרְשׁוּ, אִמִּי עָבְרָה לָגוּר בְּתֵל־אָבִיב. אֲנִי עָבַרְתִּי לָגוּר עִם אַבָּא שֶׁלִּי, שֶׁהוּא מְנַהֵל כְּפַר־הַנֹּפֶשׁ.

כְּפַר־נֹפֶשׁ זֶה מַשֶּׁהוּ כְּמוֹ מָלוֹן, וַאֲנָשִׁים בָּאִים אֵלָיו בַּחֻפְשׁוֹת כְּדֵי לָנוּחַ וּלְבַלּוֹת. אֲבָל אֲנִי גָּרָה בּוֹ תָּמִיד, וְלָכֵן זֶה הַבַּיִת שֶׁלִּי. אֲנִי גָּרָה בְּבִיתָן, כְּמוֹ כָּל הָאוֹרְחִים. אֲבָל הַבִּיתָן שֶׁל אַבָּא וְשֶׁלִּי הוּא בִּיתָן קָבוּעַ. אֲנַחְנוּ לֹא מַחְלִיפִים אוֹתוֹ אַחֲרֵי שָׁבוּעַ.

יֵשׁ לִי שְׁנֵי חֲבֵרִים טוֹבִים וּשְׁתֵּי חֲבֵרוֹת טוֹבוֹת. הֶחָבֵר הֲכִי טוֹב שֶׁלִּי הוּא אַלּוֹן, וְהוּא מַמָּשׁ שָׁוֶה. הֶחָבֵר הַשֵּׁנִי הֲכִי טוֹב שֶׁלִּי הוּא דֻּבִּי הַשָּׁמֵן, וְהוּא בֶּאֱמֶת שָׁמֵן מְאוֹד, אֲבָל אֲנִי לֹא צוֹחֶקֶת עָלָיו וְלֹא לוֹעֶגֶת לוֹ כְּמוֹ יְלָדִים אֲחֵרִים. בְּעֵינַי הוּא יֶלֶד מַקְסִים. הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי הִיא דָּגָן תָּמָרִי, וְהַחֲבֵרָה הַשְּׁנִיָּה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי הִיא נֹעָה.

וְיֵשׁ לִי עוֹד חָבֵר, שֶׁהוּא לֹא יֶלֶד, אֶלָּא אִישׁ מְבֻגָּר. זֶהוּ שְׁמִיל, הַטַּבָּח הַסִּינִי שֶׁל כְּפַר־הַנֹּפֶשׁ (זֶה שֶׁמַּחְזִיק עַכְשָׁיו אֶת הַמִּכְתָּב וְהַשְּׂפָתַיִם שֶׁלּוֹ רוֹעֲדוֹת). הוּא מְבַשֵּׁל לְכָל כְּפַר־הַנֹּפֶשׁ וְהוּא זֶה שֶׁמֵּכִין לִי אֶת הַסֶנְדְוִיצִ'ים לְבֵית־הַסֵּפֶר.

שְׁמִיל לֹא מְדַבֵּר עִבְרִית טוֹבָה. הוּא מְדַבֵּר כְּמוֹ עוֹלֶה חָדָשׁ. לָכֵן לִפְעָמִים יוֹצְאוֹת לוֹ שְׁגִיאוֹת מַמָּשׁ מַצְחִיקוֹת. אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא צוֹחֲקִים עָלָיו, אֶלָּא מְנַסִּים לְהָבִין מָה הוּא אוֹמֵר, כִּי הַדְּבָרִים שֶׁלּוֹ בְּדֶרֶךְ כְּלָל מְאוֹד חֲכָמִים.