יומני המכשפות לבית קייהיל 3: אחיות לגורל

 1

אני משאירה את מורה אפופה בענן של פתיתי שלג וקרח מסתחררים. אני לא מסוגלת להסתכל על הפרצוף התככן שלה אפילו רגע אחד נוסף, או שלא אהיה אחראית למעשיי.

בתוך המנזר אני נשענת על דלת העץ הכבדה. הגלימה השחורה שלי נוטפת מים, אבל העיניים יבשות. אני מרגישה שהכול - לא יכול להיות. הארווּד התרוקן וזארה מתה ופִין לא יזכור שום דבר מזה, וגם לא שום דבר עלי ועליו. העתיד המשותף שלנו היה לפיד האמת שהנחה את דרכי במלחמה הזו; ההבטחה שבסופה נהיה יחד היא מה שדחף אותי קדימה, גם כאשר הכול היה נגדנו.

כיצד אוכל להמשיך בלעדיה? בלעדיו?

טֶס רצה לקראתי ונופלת על צווארי. היא כנראה חיכתה לי ורצה כששמעה את הדלת. ״חזרת! איך היה בהארווד? כל כך דאגתי, אני—״ אבל אני נוקשה בזרועותיה, והיא נסוגה מעט לאחור, עיניה מקובעות על פניי. ״מה קרה?״

״מורה יודעת שאת הנביאה.״ אני מחבקת את עצמי כדי למנוע מנפשי להתרסק לאלף חתיכות. אני רואה פס אדום כהה על כרית כף ידי הימנית.

הדם של זארה.

טס נושכת את שפתה. ״איך מורה יודעת את זה?״

כתפיי שחוחות. ״אני אמרתי לה.״

״אבל—״ אחותי נראית המומה. ״הבטחת.״

לא מתאים לי להפר הבטחה לאחותי. לאף אחד, למען האמת. אני לא מפזרת הבטחות בקלות.

גם זה בגלל מורה. היא הפכה אותי לשקרנית.

גבותיה הבלונדיניות של טס מתקרבות זו לזו מעל עיניים סוערות כשמיים כבדי עננים. ״למה סיפרת לה, אחרי שסיכמנו לחכות?״

האמת יוצאת ממני בקלות. ״רציתי לפגוע בה. לא הצלחתי לחשוב על שום דבר אחר.״ מורה רצתה להיות הנביאה - המכשפה שלפי הנבואה תציל את ניו אינגלנד - היא רצתה בזה כל כך. עד כדי כך שהיא בגדה בי.

מה עוד היא מָחקה, חוץ מאשר אותי? בחודשים האחרונים חיי היו שלובים בחייו של פין. הוא לא יבין מדוע אמו סגרה את חנות הספרים. הוא ישנא את עצמו על הצטרפותו למסדר האחים, במיוחד עכשיו, כשהאחים זורקים נערות חפות מפשע לתאי צינוק אפלים, מענים ומרעיבים אותן.

אני מהדקת את אצבעותיי לאגרופים, חופרת סהרונים קטנים בבשרי. זה או זה או לצרוח, ואם אתחיל, אני לא יודעת מתי אפסיק.

״רצית לפגוע בה,״ טס אומרת שוב, לא מצליחה לתפוש. היא נועצת בי מבט כאילו יצאתי לשחרר את בנות הארווד וחזרתי אישה זרה. ״וניצלת אותי כדי לעשות את זה. לא היית צריכה–״

״זארה מתה,״ אני קוטעת אותה בכעס. אני כל כך כועסת פתאום. ״את ידעת שזה יקרה. היית יכולה להואיל בטובך להגיד לי!״

דמעות נקוות בעיניה של טס. ״אני מצטערת. היא ביקשה ממני לא לספר ואני - פחדתי שזה יסיח את דעתך. ממילא לא היית יכולה לעשות שום דבר כדי למנוע את זה.״ הכתפיים שלה רוכנות קדימה, והיא נראית מבוגרת בהרבה משתים־עשרה שנותיה. האנחה שנפלטת ממנה דוקרת את ליבי. ״בגלל זה סיפרת למורה? כדי להחזיר לי?״

״לא.״ הכול נורא ואיום, אבל לא באשמתה של טס.

״הקטנה!״ ברנה אליוט מגיחה פתאום מהטרקלין כמו צעצוע ג׳ק־בקופסה מפחיד. ״את בסדר. לא גיליתי. הם רצו שאני אגלה, אבל לא הסכמתי, אפילו כשהם הרביצו לי.״

טס קופאת במקומה כשהנביאה המשוגעת מושיטה אליה את ידה ומלטפת אותה, מעבירה את אצבעותיה על תלתליה הבלונדיניים. ״תודה?״

״הם שברו לי את האצבעות.״ ברנה מנענעת את אצבעותיה בפרצופה של טס. ״אבל העורבת הנחמדה ריפאה אותי.״

היא מתכוונת לאחות סופיה. סופיה לימדה אותי גם לרפא. זה הקסם היחיד שהצטיינתי בו אי־פעם. שאבתי סיפוק רב מהטיפול באנשים - ומההוכחה לכך שהאחים טועים, שלא כל קסם הוא אנוכי וזדוני.

הלילה השתמשתי בקסם שלי כדי לעצור את ליבה של זארה.

היא ביקשה ממני שאעזור לה למות בכבוד, וזה מה שעשיתי. אבל עיניה החומות והחודרות וריח הנחושת בהבל פיה כבר רודפים אותי.

״גם את תהיי מוגנת עכשיו. אף אחד לא יפגע בך כאן.״ טס מלטפת את זרועה של ברנה.

״רורי תהיה פה עוד מעט. עם אחותה.״ עיניה של ברנה נדלקות כמו שתי גחליליות כחולות ומטורפות. ״את וקייט־פייט והשלישית. שלוש האחיות.״

״זו קייט?״ אליס אוקלייר מגיחה בצעד נינוח מעבר לפינה, על פניה חיוך מלא שביעות רצון עצמית. ״המועצה הראשית חוסלה. אחד־עשר מתוך שנים־עשר, בכל אופן, כולל קובינגטון!״

״שמעתי.״

אם היא מחכה לאיחולים, הם לא יגיעו בקרוב. החיוך שלה עושה לי צמרמורת. היא ומורה ואינז הפעילו קסם תעתועי מוח על חברי המועצה הראשית, והמיטו נזק כה רב על זיכרונותיהם, שהם ברמה שכלית של תינוקות עכשיו. גם בלי זה האחים כבר היו על סף אלימות קשה. לפני פחות ממאה שנה, מכשפות נרדפו כמעט עד הכחדה - ונערות חפות מפשע רבות נהרגו אף הן בדרך. האחים חיפשו תירוץ לחזור לימים ההם, ועכשיו אינז נתנה להם אותו.

נשות ניו אינגלנד עוד יסבלו מאיוולתה של אינז. כל אחת שתעז להיות קצת משכילה מדי, אקסצנטרית מדי, או להתבטא יותר מדי, עלולה להירצח מייד במקום להישלח להארווד. ומה אני יכולה לעשות כדי לעצור את זה? שום דבר. יש עשרות אלפי אחים, ורק כמה מאות מכשפות שיכולות להילחם בהם. התקווה היחידה שלנו היא לזכות באהדת הציבור, ועכשיו אינז הרסה גם את זה. האחים הרגילו את האנשים לפחד מקסם תעתועי מוח. אחרי מתקפה מחרידה כל כך, אנחנו נשוב להיות המפלצות האפלות, גיבורות סיפורי האימה שהורים סיפרו לילדיהם כדי לשכנע אותם להתנהג יפה.

אצבעותיה הגרומות של ברנה אוחזות בשרוולי, ואני מגיחה משרעפיי בבהלה. ״זאת היא,״ היא לוחשת. עיניה המבועתות מקובעות על אליס. ״העורבת שעקרה לי את כל הזיכרונות!״

אליס מועדת לאחור, מעבירה את מבטה מברנה אלי ושוב אל ברנה. עור הפורצלן שלה מעלה כתמים אדומים.

טס מחבקת בזרועה את ברנה, אך היא מגיעה רק עד לסנטרה. ״היא לא תעשה את זה יותר. זה קרה בלי כוונה,״ היא מרגיעה. ברנה מייללת כמו ילדה קטנה.

אליס מסתובבת ועומדת לסגת. אני משערת שהיא לא חשבה שתיאלץ לראות שוב את פניה של ברנה. התאונה שלה.

אני צועדת קדימה וחוסמת את דרכה. ״תסתכלי עליה. תראי מה עשית.״

אליס מסתכלת. היא מתבוננת בחולצתה הלבנה והמוכתמת של ברנה, בחצאית השק החומה שלה, בשערה הערמוני והפרוע. בפניה הכחושות, בעין שעדיין כהה מהאגרוף שאחד האחים הטיח בה כשסירבה לשתף פעולה. זרועות הדחליל הרזות שלה. הצלקות הזועמות על מפרקי ידיה מניסיון ההתאבדות לפני חצי שנה.

״אני מצטערת,״ לוחשת אליס. ״זה לא היה בכוונה.״

היא ניסתה לגרום לברנה לשכוח שכל האחיות הן מכשפות, אבל הפעולה הכוחנית השתבשה.

קסמי תעתועי מוח הם בלתי צפויים. זה קורה.

״זה לא מספיק.״ אני אוחזת בכתפיה. ״את לא יכולה לבטל את זה. את לעולם לא תוכלי לתקן את זה!״

״תעזבי אותי!״ אליס נאבקת, אבל אני מחזיקה חזק. אני מטלטלת אותה קצת.

זה לא עניין פעוט, להתערב למישהו בזיכרונות.

הנשיקה הראשונה שלנו, כשהאחים עמדו מעבר לדלת וידיו של פין על מותניי ונוצות בחשכה.

הנשיקה השנייה שלנו, בביתן הקיץ על הגבעה, הרוח מצליפה בשערי וריח נסורת ואדמה לחה אופף אותנו.

הנשיקה השלישית שלנו, ביום שסיפרתי לו שאני מכשפה והוא בכל זאת ביקש ממני להתחתן איתו.

״קייט!״ טס מושכת בזרועי.

אני משחררת את אליס וזזה הצידה. אני מתנשמת, גרוני חנוק מדמעות שאני לא - אני לא - אתן להן לזלוג. אני בוהה ברצפת העץ. בשטיח העגול הירוק שעכשיו רטוב מהשלג שהכנסתי על מגפיי.

״השתגעת? מה קרה לך?״ שואלת אליס ברוגז וממהרת לשוב אל חדר ההסבה. היא מפלסת את דרכה בין כמה בנות צעירות שמציצות מהפתח וצופות במהומה.

״מה מורה עשתה?״ אני שומעת חרדה בקולה של טס.

אני מרימה את ראשי. ״היא מחקה את הזיכרון של פין. הוא לא זוכר אותי.״

טס מרימה את ידה אל שפתיה. ״למה היא עשתה את זה?״

״היא מקנאה במה שיש לנו. במה שהיה לנו,״ אני מתקנת את עצמי. ״היא רצתה שאני אהיה בודדה ומרירה כמוה. וזה עבד. אני כל כך כועסת, שאני מסוגלת להרוג אותה.״

טס בוהה בי בעיניים עגולות וענקיות. אלה לא סתם מילים. לא מאז נודע לנו על הנבואה שלפיה אחת מאיתנו תרצח אחרת מאיתנו לפני סוף המאה. תמיד חשבתי שזה בלתי אפשרי. אנחנו אחיות; אנחנו אוהבות זו את זו ומגִנות זו על זו. אין דבר חזק מזה.

שום דבר.

ברנה מציצה מפתח חדר ההסבה. ״זה לא מה שקורה.״

״שקט!״ טס מתרגזת ומסתובבת אליה בתנועה חדה.

טס אף פעם לא מתרגזת.

מה היא ראתה?

״אף אחת לא הורגת אף אחת.״ טס לוקחת שוב את זרועי, צובטת אותי באצבעותיה ומנסה לגרור אותי לכיוון המדרגות. יש נימה של ייאוש בקולה, ואני תוהה אם אותי היא מנסה לשכנע או את ברנה, ואולי את עצמה. ״אנחנו נתקן את זה. בואי נעלה למעלה, קייט.״

״אי אפשר לתקן את זה.״ הזיכרונות של פין נעלמו לנצח. אין קסם שיכול להשיבם. מורה בגדה באמוני, וגם אותו אין דרך להשיב עכשיו. אני קולטת את חברתה של טס, לוסי וילר, פוסעת בקצה השני של המסדרון. ״ואני לא מתכוונת לברוח ממנה. וחוץ מזה, אני צריכה לספר ללוסי ולכולן מה היה בהארווד.״

אני מסמנת ללוסי להתקרב אלינו והיא באה בריצה, לחיי הסנאי שלה סמוקות, עיניה דואגות. לפני שאני מספיקה לפתוח את הפה ולבשר לה שאחותה הגדולה בריאה ושלמה, שחילצנו אותה מבית המחסה לחולות נפש, הדלת נפתחת שוב ובנות נשפכות פנימה, כולן עטויות בגלימות השחורות הרשמיות של מסדר האחיות.

״חזרנו!״ מכריזה רילה, שותפתי לחדר. ״הכרכרה השנייה תגיע עוד מעט. הם הולכים לדלת האחורית.״

היא מחייכת באושר, מתענגת על הניצחון שלנו. שיחררנו מאות בנות שנכלאו על לא עוול בכפן בהארווד. חלקן ברחו לבד, אחרות נלקחו לבתי מסתור שונים, ושש בנות עם כישרונות חשובים או קשרי משפחה חשובים למסדר יגיעו לכאן. הן בטוחות - או בכל אופן בטוחות יותר כאן מאשר בהארווד, שם היו נתונות לחסדיהם של האחים צמאי הדם. זארה היתה הנפגעת היחידה שלנו. משימתנו בוצעה בהצלחה מזהירה - ובכל זאת אני לא מצליחה לשאוב מכך כל שמחה.

״גרייס!״ צווחת לוסי.

״לוסי?״ גרייס וילר היא גרסה גבוהה ורזה יותר של לוסי, עם שיער סבוך בצבע חום־זהוב ועיניים חומות גדולות מדי לפניה הכחושות.

לוסי נופלת על צווארה של אחותה ודמעות מציפות את פניה. ״חשבתי שכבר לא אראה אותך לעולם!״

״ואני חשבתי שלעולם לא אצא מהמקום ההוא. חשבתי שאני אמות שם.״ גרייס מביטה סביבה בחשש. ״את... את - מכשפה, אמרו לי?״

לוסי מהנהנת. ״כולנו מכשפות. אבל אנחנו לא כמו שהאחים מטיפים לנו, גרייס, אנחנו לא רעות—״

״לא אכפת לי אם אתן רוקדות עם השטן כל לילה,״ אומרת נערה זרה אחרת - מבוגרת יותר, עם שיער כתום לוהט ונמשים על פניה. ״מבחינתי אתן מלאכיות, כי הצלתן אותנו מהגיהינום.״

״קרוליין,״ גוערת בה מוד. אז הג׳ינג׳ית היא כנראה בת דודה שלה.

קרוליין מגלגלת את עיניה הכחולות בדרמטיות. ״אני מאמינה בלקרוא לילד בשמו. המקום ההוא היה מלא חולדות, והבשר שנתנו לנו לאכול היה מלא תולעים לפעמים, והאחים שבאו לבקר לא היססו לצבוט פה ושם את היפות שבינינו. אם התנגדנו, נתנו לנו עוד אופיום.״

עיניי מדלגות אל האורחת השלישית, נערה הודית יפה כבת גילי, שנשענת על השולחן ומשחקת עם מחזיק מכתבים בצורת נבל קדום. לדברי האחיות, פַּרוַואטי היתה המטרה המועדפת על האחים.

״את מוגנת עכשיו,״ אני מבטיחה לה. ״אף אחד לא—״

המילים גוועות בגרוני כשמורה מגיחה מאחורי האחרות. ״ברוכות הבאות למסדר האחיות, בנות. אני מורה קייהיל. אתן בטוחות כאן - כל עוד נזכה לנאמנות מצידכן.״

גופי נמתח כמו קשת לפני שחרור החץ. ״מי שמדברת על נאמנות!״

״זה לא הזמן, קייט.״ חצאית הספיר שלה מרשרשת בדרכה למרכז החדר, ציפור כחולה מוקפת עורבים. ״אם האחים היו מגלים מי אנחנו, הם היו מוציאים את כולנו להורג. אסור לגלות את הסודות של מסדר האחיות בקלות כזו. במיוחד לא לאנשים מבחוץ.״

״גרייס היא אחותי,״ מוחה לוסי.

״אבל היא לא מכשפה.״ מורה מחווה בידה בביטול לעבר גרייס. ״המסדר בא לפני הכול, לוסי.״

לוסי מנידה את ראשה וצמותיה מנתרות. ״לא לפני המשפחה שלי, בשר מבשרי.״

אני פולטת צחוק מלאכותי. ״מורה לא חושבת ככה.״

רילה מעקמת את אפה המנומש. ״אני לא מבינה למה מורה מחליטה פה. היא לא נקפה אצבע כדי לעזור לבנות האלה.״

״קייט עשתה הכול. אלנה וקייט והמחזר המקסים שלה.״ ויולט ואן ביורן מביטה בי בגבה זקורה והבטן שלי מתכווצת. ״עכשיו אני מבינה למה לא הסכמת לוותר על פין. אלי הטוב, איך שהוא מסתכל עלייך!״

״וי—״ מתחילה טס לומר, אצבעותיה מרפרפות כמו עש במלכודת.

״הייתי נותנת הכול כדי שמישהו יסתכל עלי ככה.״ וי מניחה את ידיה על החזה ונאנחת. ״זה כל כך רומנטי. את תתחתני איתו, נכון? כשכל זה ייגמר?״

זה מה שרציתי. יותר מכול.

שמרתי את פין בסוד במשך שבועות רבים. פחדתי שככל שיותר אנשים יידעו שהוא מרגל לטובת מסדר האחיות, כך תגדל הסכנה המרחפת מעל ראשו. אבל כל הבנות בהארווד ראו אותו הלילה. עכשיו הן ישאלו אותי עליו ו...

אני לא יודעת אם אני יכולה לעמוד בזה.

״אני לא חושבת,״ השתנקתי.

״למה לא?״ עיניה הסגלגלות אינן מבינות.

״תשאלי את מורה.״ אני מחווה לעברה בתנועת ראש חדה. ״תגידי להן מה עשית.״

עיניה של מורה חומקות ממני. ״אל תהפכי את זה לריב בינינו. יש לנו דברים יותר חשובים לדבר עליהם.״ היא מפנה אלי את גבה, וההתנהגות המתנשאת שלה גורמת לי לרצות לתלוש לה את התלתלים האדומים מהשורש. חבל שאנחנו לא יכולות לפתור את זה כמו שפתרנו את הריבים שהיו לנו כשהיינו ילדות.

״אז אני אספר.״ אני פוסעת למרכז החדר ולמרכז תשומת הלב - מקום שאף פעם לא חיבבתי. המילים נשפכות ממני מעורבבות ולוהטות. ״פין הצטרף למסדר האחים בשבילי. הוא שנא כל רגע ואת כל מה שהמסדר מייצג. הוא ידע שאני מכשפה, ואהב אותי למרות זאת - לא, לא למרות זאת. הוא היה גאה בי. הוא סיכן את חייו בריגול למען האחיות ועזר לשחרר את כולכן. אם היו תופסים אותו, היו מוציאים אותו להורג.״ אני מרגישה שאני כאילו מספידה אותו, ואולי זה מה שאני עושה. ״אבל האחות אינז רצתה שמורה תוכיח לה כמה אכזרית היא יכולה להיות. לא מצא חן בעיניה שיש אח שיודע את הסודות שלנו. ומורה - היא תמיד קינאה בי שיש לי את פין, אז היא חדרה למוח שלו ומחקה אותי משם. כי היא כזאת - היא אחות כזאת. היא תבגוד בכולנו בלי למצמץ.״

מורה נועצת בי את מבטה, שותקת, לחייה בוערות. שאר הבנות מתרחקות ממנה כאילו מגע שמלתה ידביק אותן במחלה.

״לכי, מורה. לכי לחדר שלך,״ אומרת טס לבסוף בקול נמוך. ״קייט לא צריכה לראות אותך עכשיו. והאמת היא שגם לי לא ממש מתחשק להסתכל עלייך.״

מורה מסתובבת אליה בתנועה חדה. ״מי את שתגידי לי מה לעשות?״

הנביאה שלנו. האחות מהנבואה. אני רוצה שטס תטיח את זה בפרצופה של מורה, אבל אני יודעת שהיא לא תעשה את זה. היא לא רודפת כוח כמו מורה ולא חדורת נקמה כמוני.

טס מהדקת את שפתיה. ״אני האחות שעדיין מדברת איתך.״

פניה של מורה נופלות. ״עוד לא שמעת את הצד שלי!״

טס מעבירה את מבטה בין מורה לביני, עיניה האפורות חדות כסכינים. ״אני לא יודעת מה את יכולה להגיד שיגרום לי להבין למה עשית את זה.״

״בסדר. תעמדי בצד שלה, כמו תמיד. אני לא צריכה לא אותך ולא אותך! עוד תראו.״ מורה דוחפת את הבנות שעומדות בדרכה, פעורות פה, ועולה בריצה לקומה השנייה, עקביה נוקשים על מדרגות העץ.

ואני נשארת עם - מה?

חוסר סיפוק מנקמתי הקטנונית.

רילה מתעשתת ראשונה. היא לוקחת את ידי ועיניה החומות מלאות אהדה. ״בואי נעלה, קייט. את בטח—״

אני מושכת את ידי בכוח. ״לא.״ יש לה כוונות טובות - תמיד יש לה כוונות טובות - אבל טוב ליבה גורם לי לרצות לזרוק את עצמי על הרצפה ולבכות.

אני מסתכלת סביבי על הבנות שהתאספו בחדר המבוא של המנזר. אני לא יכולה להתפרק עכשיו, כי הן צריכות אותי. אני לא היחידה שנפגעה ממורה הלילה. אפילו ברגע זה ממש, עושי דברם של חברי המועצה הראשית עומדים למצוא אותם, מבולבלים ומתנהגים כמו ילדים שאפילו לא זוכרים איך קוראים להם. מחר יתחוללו מהומות קשות נגד מכשפות, והמצב רק יחמיר כשייוודע לציבור על המרד בהארווד.

מסדר האחים ינקום. אנחנו חייבות להתכונן.

בנות הארווד הורעבו והולעטו בסמים וסבלו התעללות אכזרית. הן צריכות מקום שיוכלו להחלים בו, והמנזר כבר איננו חוף המבטחים הזה. כבר לא, עכשיו שקורה מתה ואינז אחראית. היא תעשה הכול כדי להפיל את האחים ולהעניק לעצמה את השלטון. לא אכפת לה מי ייהרס בדרך.

אבל לי כן.

נידיתי מעלי אחות אחת הלילה, אבל זכיתי בעשרות אחיות חדשות.

אני מתכוונת להפוך את ניו אינגלנד למקום בטוח לכולן.

הקסם גואה בי, ניצוצות עוטפים את קצות אצבעותיי. להבות הנרות על השולחן מתפרצות לפתע, ואחריהן הלהבות בפמוטים הישנים על הקירות.

נמאס לי להסתיר את זהותי. חייבת להיות דרך טובה יותר. לא דרכה של אינז. וגם לא דרכו של האח קובינגטון.

אם מורה והאחים רוצים מלחמה, זה מה שהם יקבלו. אני אלחם בשתי החזיתות.

״ברוכות הבאות למסדר האחיות.״ אני מבליטה את סנטרי ויוצרת קשר עין עם כל הבנות, זו אחר זו. ״כפי שכבר הבנתן, אני קייט קייהיל, וזו אחותי טס. עכשיו נגיש לכן משהו לאכול, ואחר כך נראה לכן את החדרים שלכן. זה הבית שלכן עכשיו. אני אעשה הכול כדי להגן עליכן.״

אנחנו מושיבות את שש הבנות מהארווד ליד האח בחדר ההסבה, אחרי שהכנו להן פרוסות לחם עם המון חמאה וריבה וכוסות שוקו חם. אחרי שאני מוודאת שווי ורילה יטפלו בהן, אני עולה אל הקומה השלישית, לחדריה של האחות קורה.

אני דופקת בדלת והאחות גרטשן פותחת אותה. עיניה החומות עייפות ואדומות. ״קייט. שמעת?״

אני מהנהנת ומברישה את שערי הבלונדיני הסבוך בידי. ״אני אתגעגע אליה, אבל אני שמחה שהיא שלווה עכשיו.״

גרטשן כובשת את בכיה. ״ידעתי שזה קרוב, אבל אני לא יודעת מה לעשות בלעדיה.״ היא וקורה היו חברות טובות מאז ימיהן כתלמידות בבית־הספר של המנזר.

״אני יודעת.״ אני לוחצת את ידה. ״אני רוצה להיפרד, אם זה בסדר.״

״ודאי.״ גרטשן מובילה אותי פנימה, ואנחנו חוצות את חדר ההסבה האפלולי של קורה אל חדר השינה שלה. גופתה מונחת על מיטת האפריון, והיא לבושה בכותונת שחורה פשוטה. שערה הלבן גולש על כתפיה; ידיה הרזות חשופות כענפים בשלכת בלי תריסר הטבעות שלה. ״אני אשאיר אתכן לבד קצת.״

״תודה.״

אני מתקרבת אל הגופה. בדרך כלל אני לא יודעת במה אני מאמינה, מבחינת דת, אבל אני משערת שנשמתה של קורה נמצאת במקום אחר עכשיו. אני מסתכלת אינסטינקטיבית על התקרה, כמו מצפה לראות את רוחה מרחפת שם.

אף פעם לא שאבתי נחמה מהרעיון שאמא שלי שומרת עלי מלמעלה. בהלוויה שלה, זו היתה הקלישאה השגורה בפיהם של האחים. הם אמרו את כל הדברים השטחיים שאפשר לומר, אבל לא שאני צריכה לבקש מרוחה להנחות את צעדיי. זה חילול הקודש; נערה צריכה להיוועץ בתבונתם של אביה או של בעלה, או של האחים. אבל הם עמדו על כך שהיא בכל זאת תשמור עלי מגן עדן, כי הם חשבו שזה ינחם אותי. אלא שהציווי של אמא להגן על אחיותיי הכביד עלי מספיק; לא התמוגגתי מהרעיון שהרוח שלה תרחף מעלי ללא הרף ותשפוט אם אני מספיק טובה בזה או לא.

האחות קורה הטילה עלי משימה כבדה אף יותר - להגן על מסדר האחיות כולו. טס היא אולי המכשפה מהנבואה, אבל היא צעירה מדי להיות מנהיגה, ואף אחת מאיתנו לא בוטחת באינז שתעשה זאת במקומה.

״אני לא אתן לאינז להרוס את כל מה שבנית,״ אני נשבעת. קולי חלש, ונבלע בשטיח ובווילונות הכבדים המוגפים מפני הלילה המושלג.

אני מגלה פתאום שאני דווקא אוהבת את הרעיון שקורה מסתכלת עלי. היא דורשת הרבה, אבל גם עשתה טעויות בעצמה, כמו עם זארה. היא תסלח לי על הטעויות שלי.

הרעיון נוסך בי אומץ.

״תודה,״ אני מוסיפה. ״שהאמנת בי.״

אני משאירה אותה עם הנר הדולק על השולחן להניס את החשכה. בחדר ההסבה, גרטשן שקועה בכורסה הפרחונית הירוקה של קורה.

״את תשבי איתה קצת?״ אני שואלת, וגרטשן מהנהנת. ״את רוצה שאני אחליף אותך?״

היא מנידה את ראשה, ותלתלי בקבוקים אפורים מנתרים עם התנועה. ״את צריכה לנוח. איך היה בהארווד? הייתי צריכה לשאול מייד.״

״הרוב היה טוב.״ אני מהדקת את שפתיי. ״זארה מתה. אחד השומרים ירה בה.״

״אוי, קייט.״ שפתיה של גרטשן רועדות, אבל היא שולטת בהן. ״אני מצטערת לשמוע. זארה היתה אישה טובה. היא היתה עוזרת לך מאוד.״ גרטשן מיישרת את כתפיה ועיניה החומות פוגשות את עיניי. ״אם את צריכה משהו, אני בצד שלך. מה שאינז עשתה הלילה למועצה הראשית - זה לא בסדר. זה בשום אופן לא מה שקורה היתה רוצה.״

״יש משהו.״ אני נושמת עמוק. ״אני רוצה לדבר עם האח בְּרֵנן. תארגני לנו פגישה בהקדם האפשרי.״ ברנן היה המרגל של קורה במועצה הראשית. גם המוח שלו היה נמחק אתמול עם כולם, אבל פין הגניב לתה שלו עשבים מסוימים שגרמו לו כאבי בטן, כדי לוודא שלא ישתתף בישיבה.

אני מקווה שהם יבחרו בברנן לתפקיד ראש המסדר החדש. הוא טיפוס מתקדם לכל הדעות. אם אצליח להבהיר לו שלא כולנו תומכות באינז, אולי הוא יוביל את האחים לכיוון נקמני פחות. פירוש הדבר הוא לבקש ממנו למחול על המון, אני יודעת. הגברים במועצה הראשית היו עמיתיו של ברנן. חלקם היו חבריו, אולי. ואם לא נמצא דרך לנטרל את כוחה, אינז תעמוד בראש מסדר האחיות עד שטס תגיע לגיל המתאים, בעוד ארבע שנים.

״יש חנות כלי כתיבה בשם אוניל׳ס ברובע השוק. תמיד השארנו הודעות לברנן אצל בעל החנות,״ מסבירה גרטשן. ״את כבר מכירה את הצופן שהוא וקורה השתמשו בו. אני יכולה לתעתק מכתב בשבילך, אם את רוצה, אבל אני משערת שגם טס תוכל.״ טס מעולה בכתב סתרים, כמו שהיא מעולה כמעט בכל דבר אחר.

גרטשן מתירה את השרשרת עם אבן האודם שסביב צווארה. שרשרת הזהב משתלשלת אל כף ידה, ואני נזכרת שהמחרוזת של זארה - התליון עם התמונה של אמא בתוכו - עדיין נמצאת בכיס הגלימה שלי. לנגד עיניי משנה אבן האודם את צורתה והופכת למפתח פליז. ״המפתח הזה יכניס אותך לחנות מהדלת האחורית שלה. אנחנו יכולות לעשות את זה עם קסם, כמובן, אבל לאחרים יש מפתח והם יבטחו בך יותר אם תבואי עם המפתח של קורה. במחסן יש מדרגות שמובילות אל המרתף. שם מתקיימות פגישות המחתרת.״

היא נותנת לי את המפתח. הוא קטן וקריר למגע ונראה זעיר בכף ידי, אבל זה מידע בעל משקל רב. אני צונחת על הכורסה לידה. ״פגישות המחתרת?״ אני חוזרת כהד.

היא מתכוונת שיש אנשים שפועלים בסתר כנגד האחים, חוץ ממכשפות? זארה רמזה משהו כזה, והימרנו שהם עדיין קיימים ושלחנו את הפליטות מהארווד לכמה מבתי המסתור שלהם. לא היה לי מושג שקורה בקשר איתם.

גרטשן מלטפת את לחיה השמנמנה. ״ברנן הוא לא היחיד בניו אינגלנד שלא מסכים עם השיטות של האחים. מנהיגי ההתנגדות נפגשים פעם בשבוע. הפגישה הבאה תתקיים ביום שישי בלילה. אני אלך איתך, אם תרצי. לא יהיה קל לזכות באמונם. לקורה זה לקח שנים. הם ידעו שהיא מכשפה, אבל הם לא יודעים שכולנו מכשפות. וגם אלה שקיומן של מכשפות לא מפריע להם עדיין מאמינים שנשים נחותות מגברים. אני לא אשקר לך, קייט. לא יהיה קל לכבוש את אליסטר מֶריוֶותֶר.״

אני מזעיפה פנים. ״מי הוא?״

גרטשן זוקרת לעומתי שתי גבות. ״אלי הטוב, ילדה, את לא קוראת? הוא מוציא לאור את ה׳גאזֶט׳.״

האמת היא שאף פעם לא קראתי את ה׳גאזט׳. העיתון הרשמי של ניו לונדון הוא ה׳סנטינל׳, שופרם של האחים. חל איסור על קריאת כל עיתון אחר, אבל ראיתי לא פעם עותקים של ה׳גאזט׳ מוסתרים למחצה בבתי העניים שבהם נהגנו לבקר עם סלי מזון.

״כדאי שתמצאי לך עותק ותשכילי קצת לפני שאת פוגשת אותו,״ מציעה גרטשן. ״אם תצליחי לגייס אותו לצד שלך, זה יהיה בונוס נהדר בשבילנו. חמישית מניו לונדון קוראת את העיתון שלו, כמו שהוא ישמח לספר לך בעצמו.״

אני מרימה את ראשי וחשה ניצוץ של תקווה. ״אז יש די הרבה אנשים שלא אוהבים את האחים.״

״וזה רק אלה שיש להם אומץ לקנות את העיתון. כמה אנשים קוראים את העותק של השכן, או שהם לא יודעים לקרוא בכלל?״ חיוך מריר מציץ בזוויות פיה של גרטשן. ״העניים מתוסכלים מההגבלות החדשות. תחשבי על מאות האנשים שבאו להפגין בחודש שעבר בכיכר ריצ׳מונד.״

״חצי מהם הועלו על ספינת כלא כגמול על מאמציהם,״ אני מציינת, ואחיותיה של מאי עולות בזיכרוני. ״את לא חושבת שזה יצנן את ההתלהבות למרד?״

גרטשן מנידה את ראשה. ״אני משערת שזה רק יוסיף שמן למדורה. זו היתה מחאה לא אלימה, לרוב. לא עבירה שאמורה לגרור מאסר של שנים, נכון? ואיך לדעתם הנשמות המסכנות האלה מסתדרות עכשיו? בקושי. בעזרת המשפחה, אם יש, או פעילות הצדקה שלנו. אנשים כועסים, במיוחד העניים שעובדים. הם מחפשים מנהיגים.״

״כמו טס,״ אני מציעה. היא הנביאה שאמורה להשיב את המכשפות אל ליבו של העם.

״וכמוך,״ אומרת גרטשן. ״את ומריוותר יכולים להיות צוות שאין לזלזל בו.״

אני מציצה מעבר לכתפי אל דלתה הפתוחה חלקית של קורה, והביטחון שחשתי מתערער קצת. אם לקורה לקח שנים לזכות באמונם של מנהיגי המחתרת, איך אני אצליח לעשות את זה? אני לא חכמה כמוה.

״קורה האמינה בך, קייט,״ אומרת גרטשן. ״אל תאכזבי אותה.״

אני עושה קסם שהופך את המפתח בחזרה לאבן אודם, ועונדת את השרשרת על צווארי. המשקל נעים לי. כמו קמע.

״אני לא אאכזב אותה.״