יותר קרוב מסמוך

כָּל הַלַּיְלָה אֲנִי עֵר. בָּאוֹר הַקָּלוּשׁ אֲנִי מִתְבּוֹנֵן בְּעַפְעַפַּיִךְ צוֹנְחִים אֶל הַשֵּׁנָה. כְּמוֹ קוֹרֵא כַּף יָד אֲנִי מְפָרֵשׁ אֶת תְּנוּעוֹת גּוּפֵךְ הַנָּם, כְּמוֹ תַּלְמִיד שֶׁל פְרוֹיְד אֲנִי מַמְתִּין לִפְלִיטַת הַפֶּה שֶׁתִּפְתַּח לִי אֶשְׁנָב אֶל חֲלוֹמֵךְ, כְּמוֹ הַמְּשׁוֹרֵר רוּמִי אֲנִי רוֹחֵץ אֶת פָּנַיִךְ בְּמַבָּטִים אֲרֻכִּים מְחַפֵּשׂ רֶמֶז לְפִתְרוֹן הַחִידָה. יוֹתֵר מִכֹּל אֲנִי מַמְתִּין לְשִׁיבַת הַהַכָּרָה.

כָּל הַלַּיְלָה אֲנִי עֵר וְכָל הַיּוֹם אֵינִי יָשֵׁן. מַחְשְׁבוֹתַי טְלָאִים צָפִים בְּיָם הַחֲשֵׁכָה. אֲנִי יוֹדֵעַ, הָאַהֲבָה בְּיָמֵינוּ מְדַדָּה בִּרְחוֹבוֹת הוֹמִים כְּמוֹ צִפּוֹר פְּצוּעָה מְבַקֶּשֶׁת מָזוֹר עַד קַצְוֵי אֶרֶץ וְאֵין מוֹשִׁיעַ. נָשִׁים מְיֻסָּרוֹת מִתְהַלְּכוֹת וִידֵיהֶן הַנָּאוֹת חַפּוֹת טַבַּעַת אִישׁ. מִן הַמִּדְרָכָה רָאִיתִי חַלּוֹנוֹת בָּתִּים מוּאָרִים בַּחֲשֵׁכָה. עַל פְּנֵיהֶם חָלְפוּ אֲהוּבוֹת שֶׁנִּנְטְשׁוּ, אֲבָל אֲנִי, לִבִּי נָקוּב גַּעְגּוּעִים אֵלַיִךְ, שְׂפָתַי מְדַבְּרוֹת מִלִּים מִלְּשׁוֹנֵךְ, מַחְשְׁבוֹתַי אֶשֶׁד שְׂעָרֵךְ.

יוֹם וָלַיְלָה אֵינֶנִּי עוֹצֵם עַיִן. יֵשׁ וְרֹאשִׁי נָד, הַטּוֹנוּס נִשְׁבָּר אֲבָל הַשֵּׁנָה מוֹסִיפָה וְנוֹדֶדֶת. חוֹל מִדְּיוּנָה אֶל דְּיוּנָה, תָּו מִפֶּה אֶל פֶּה, נוֹדֶדֶת הַשֵּׁנָה וְאִלּוּ אֲנִי יָצוּק. עֵץ בְּאַדְמַת גַּנֵּךְ. רוּחֵךְ בְּתַלְתַּלֵּי עָלַי. מַמְתִּין שֶׁיִּפָּקְחוּ עֵינַיִךְ, מַרְפֵּא חָסֵר לְלֵב קוֹרֵא.