יין אמיתי

ייתכן שמתיאו דה-קאמפו טועה, אבל לשיחה שלו עם אחיו היו כל המאפיינים של "אינטרוונשן" קלאסי. (מפגש שעורכים חברים וקרובי משפחה על מנת לעורר את תשומת לבו של האדם שלמענו התכנסו לכך שמצבו לא טוב. מיועד בעיקר לאנשים עם בעיות התמכרות ו/או בעיות התנהגות/ המתרגמת).

זה נראה ככה כשריקרדו לטש בו מבטים כמו לוחם שוורים ספרדי שעינו על המטרה. זה נשמע ככה מהטון המתרה שלו שעל גבול התוקפנות. והוא בהחלט גם הרגיש ככה כשרוגזו של מנכ"ל דה-קאמפו חרך את עורו כלהבה.

למען האמת, זה תמיד היה ככה. הם היו שונים זה מזה כמרחק יום מלילה, הוא ואחיו. בעוד שריקרדו היה קודר ואינטנסיבי והתנהל בחיים כמו בולדוזר, מתיאו העדיף את הגישה המעודנת. הן בעסקים והן במיטה. אפשר ללכוד יותר זבובים במלכודת דבש. לשכנע בצורה אפקטיבית יותר עם טיעון מתוחכם ולא עם תיקול חזיתי.

לפתות אישה להיכנס אתך למיטה עם הערה מתוזמנת היטב שהראתה שבאמת הקשבת למה שאמרה לך בזמן ששתיתם יחד בקבוק קיאנטי.

הוא החזיר את מבט אל פניו האפלים של אחיו. לפי איך שזה נראה, ריקרדו חשב שהוא עסק קצת יותר מדי בפיתוי בתקופה האחרונה.

הוא הבריש גרגר אבק דמיוני מעל חליפתו, נשען לאחור כנגד החלונות הענקיים במשרדו של אחיו בוול סטריט והרים גבה. "אז מה שאתה אומר הוא שההתנהגות שלך היתה תקינה לחלוטין, אבל שלי לא?"

"לא," ריקרדו פלט בקרירות. "מה שאני אומר הוא שאני לא יודע מה, בשם אלוהים, השתבש אצלך. אתה מתנהג אל הנשים של הפלנטה כאילו הן מגרש הגרוטאות האישי שלך."

מתיאו משך בכתפיו. "אולי החלטת שהדרך שלך היא הדרך היותר טובה."

ריקרדו נעץ בו מבט משועשע. "אתה שוכח שאני גבר ששינה את דרכיו. נשוי באושר ואוהב את זה."

"רק בגלל שפגשת אלילה שמוכנה לקבל אותך כפי שאתה," הוא מלמל, תחב את ידיו בכיסיו והניד בראשו בעצבנות. "האם באמת הזמנת אותי הנה כדי לדון בחיי האהבה שלי, ריק? איכשהו אני חושב שאתה עסוק מדי לכך."

"אתה סגן נשיא מכירות ושיווק של דה-קאמפו, מאטי. חיי האהבה שלך הם ענייני כשהם מתחילים להפריע לדברים כאן."

"ואיך אתה חושב שזה גורם לכך?" מתיאו שאל.

"התעלולים שלך המתפרסמים בצהובונים גורמים לכך שזה בלתי אפשרי בשבילך ובשביל כל אדם אחר בחברה הזו להתרכז. אלכס עייפה מן הצורך בבקרת נזקים, ולמען האמת, אני לא מאשים אותה."

האמירה הזו פגעה בו. מתיאו חיבב את גיסתו. לא אהב את המחשבה שהוא גורם לה ליותר עבודה כשגם ככה היא עבדה הרבה יותר מדי. אבל הוא היה מעוצבן מדי על אחיו מכדי להימנע מלהכות בחזרה. "אפילו אם אגיע לשערי העיתונים בכל שבוע לשארית השנה, עדיין לא אנצח את השיא שלך."

"סי, אבל אני טוב יותר בריבוי משימות," ריקרדו לגלג.

מתיאו התקשח, התרחק מהחלונות וסגר את המרחק בינו לבין אחיו בכמה צעדים נרגזים וארוכים. "אני עולה בהרבה על הנתונים של קודמי בתפקיד."

"זו בדיוק הסיבה מדוע אני רוצה שתתיישר. תחשוב מה תוכל להשיג עם ראש נקי."

מתיאו היה יכול לומר לריקרדו שהוא בהחלט תכנן לעשות זאת. הוא נשבע להיגמל מנשים כמו שאלכוהוליסט נשבע להיגמל משתייה, פוטנציאלית לשארית חייו, בהינתן הפרשיות ההרסניות האחרונות שלו. אבל הוא אהב לעצבן את אחיו לא פחות מכפי שזה אהב לעצבן אותו. "מה תעשה אם אני לא?" הוא שאל, והסתכל ישירות על פניו הלא מתפשרות של אחיו. "תעניש אותי? תשלח אותי למכור יינות לכנסיות?"

עיניו השחורות של ריקרדו הבזיקו. "ככל שהייתי רוצה להוציא אותך מהתמונה כרגע, אני צריך אותך. ואני חושב שאתה צריך אתגר. מאוד."

מתיאו לא יכול היה להתכחש לאמת שבדבריו. הוא כמעט הכפיל את המכירות כראש האגף האירופאי של דה-קאמפו. הצליח מאוד בתפקידו החדש. אבל אחיו המשיך להגביל אותו, כאילו פחד להתיר את הרסן.

הוא שחרר את עניבתו. "אתה לא סומך עלי."

"לא הייתי נותן לך את התפקיד לולא סמכתי עליך."

"אז למה אתה מחזיק לי את היד?"

מבטו של אחיו האפיל. "היית אימפולסיבי בצורה קיצונית בחצי שנה האחרונה, מאטי. אתה כמו בוקר ששולף את האקדחים שלו כל הזמן."

"אני רעב," מאט נהם. "תן לי משהו שאוכל לנעוץ בו שיניים ותקבל את תשומת לבי השלמה והמוחלטת."

"בדיוק מה שאני חושב," ריקרדו הרים מגזין מעל המשטח הנקי ללא רבב של שולחנו. "וורן דיוויס רכש זה עתה את רשת מלונות לוקס."

מתיאו הנהן. הרכישה על ידי האדם השלישי בעושרו בעולם, גאון בתחום ההשקעות שנערץ בכל העולם, הגיעה לכותרות לפני מספר שבועות. זה היה האישור הסופי של עסקה שנרקמה במשך חודשים. "בדקתי את זה לפני זמן מה," הוא אמר לריקרדו. "פטרוס סגרו איתם לעוד שלוש שנים."

"זה כבר לא נכון," ריקדו הטיח את המגזין על השולחן. "דיוויס עורך הערכות מחודשות של כל הספקים."

הוא קימט את מצחו. "איך אתה יודע את זה?"

"שיחקתי פוקר עם חבר קרוב שלו ביום שני בלילה. דה- קאמפו מתחרה עכשיו כספקית של יינות איכות."

מתיאו התנשם. "זה חוזה של שישה או שבעה מיליוני דולר, מינימום."

"עשרה." האור הרעב שהכיר היטב בער בעיניו של אחיו. אנטוניו דה-קאמפו, אביהם, בנה את דה-קאמפו כאימפריית יין עולמית. ריקרדו, עם רעבונו האינסופי להטביע את חותמו, דחף את האימפריה רחוק יותר עם חטיבת המסעדות שבנה. אבל עבור מרכז עסקי היין, שהיה עדיין חשוב מכל, זה יהיה הישג עצום. המשמעות תהיה שיינות דה-קאמפו יוגשו בכל אחת מהמסעדות המיתולוגיות של רשת לוקס בכל העולם, המקומות הנחשקים שבהם פוליטיקאים, נסיכים וידוענים מדרג א' סעדו...

זה היה חשוב. "אז מה הלאה?"

"דיוויס מינה את בתו, קווין, כאחראית על תפעול המסעדות. היא תהיה המחליטה הסופית באשר לחוזה היין. משפחת דיוויס עורכת מבחן כימיה לארבע החברות המובילות בשבוע הבא בשיקגו. שם הם יבחרו את שתי החברות הסופיות שיזכו להגיש הצעה על העסק."

"מבחן כימיה? מה זה, בשם אלוהים?"

"וורן דיוויס מאמין מאוד בצד החברתי של העסקים. רעיונות משותפים, פילוסופיות משותפות, הוא אומר, הם המפתחות ליצירת שותפות מצליחה. בשבילו זה לא תמיד נגמר במה שנראה טוב על הנייר. ארבע החברות שהגיעו לרשימת המועמדים הנבחרת כולן מעומדות מצוינות. זו הכימיה שתהיה לנו עם דיוויס ועם בתו שתכניס אותנו אל השתיים הסופיות."

מועיל, אם כן, שמתיאו אלוף בשכנוע נשים לעשות כרצונו. "איזו צורה תהיה למבחן הכימיה הזה?"

"מסיבת קוקטייל באחוזת דיוויס."

שפתו של מתיאו התעקלה. "כמו כרישים שמקיפים זה את זה..."

"אפשר לומר." ריקרדו ציין את השמות של שתיים מחברות האלכוהול הגדולות בעולם שבלעו ייננים קטנים ומקומיים ויקב בוטיק מדרום אוסטרליה.

"סילבר קנגורו?"

ריקרדו הנהן. "הם זכו בפרסים גדולים לאחרונה."

"כן, אבל מוזר. הם כל כך נישתיים." הוא הניד בראשו. "יש לך מושג לאיזה כיוון הם נוטים?"

"נראה שקווין שמה את עינה על סילבר קנגורו. אנחנו נחשבים אלו עם הסיכוי הנמוך."

כנגד הסיכויים. גופו התמלא התרגשות, ודמו זרם מהר. בדיוק כמו שאהב את זה. מתי היתה הפעם האחרונה שחווה ריגוש כזה? את פרץ האדרנלין שהיה זקוק לו כדי להרגיש חי? אם קווין העדיפה יינן אמתי ולא תאגיד, הרי היה להם סיכוי. עכשיו הוא רק צריך לטוות את קסמו.

"האם יש לנו מידע על קווין דיוויס?"

"קשוחה, חכמה, למדה בהרווארד," אחיו מסר לו קלסר. "הכול כאן."

מתיאו לקח את הקלסר והרים גבה. "אז היא תהיה בסדר, אם כך."

מבטו של אחיו האפיל בהומור. ריקרדו למד בהרווארד, מתיאו באוקספורד. זה היה ויכוח קבוע ביניהם מי משתי האוניברסיטאות היתה טובה יותר.

מתיאו עלעל בחומר. "קווין מנהלת עבורו חלק מהחברות שלו, נכון?"

"סי. לאחרונה 'דרי דילייט'. וורן מקווה שהניסיון שלה בתחום המזון יעזור לאושש את המסעדות. הם סבלו מירידה איטית זה שנים."

"'דרי דילייט?' הם מוכרים גלידה והמבורגרים. איך זה יעזור להחזיר מסעדות של שלושה כוכבי מישלן לחיים?"

ריקרדו נעץ בו מבט אזהרה. "אל תמעיט בערכה, מאטי. כנראה זה מקרה של תפוח שלא נפל רחוק מהעץ."

כן, אבל היא היתה אישה. הוא מעולם לא פגש אישה שלא היה מסוגל להשיג. אם הוא יהיה בכושר, היא תהיה אצלו בכיס עוד לפני שיסיים את הקוקטייל הראשון שלו. פיו נחשק. הוא התכוון להיות יותר מסתם בכושר. הוא התכוון להצטיין. מה שלא אומר שהוא ימעיט בערכה. נשים דמו לדובים. רכות ונעימות עד שהערת את החיה הפנימית שלהן. וזו בדיוק הסיבה שאתה מקפיד לא לעשות גלים.

הוא סגר את הקלסר. "מי הולך?"

"אתה."

היתה לו הצתה מאוחרת. "אתך ועם גייב?"

"אני צריך להיות בסן פרנסיסקו לפתיחה של המסעדה וגייב עמוס עד מעבר לראש עם הבציר כרגע. אני לא יכול להרחיק אותו משם."

פרץ של ציפייה נורה בתוכו. הוא חזר לבסוף לעניינים. השגת העסקה היתה תחת אחריותו.

ריקרדו התבונן בו ביציבות. "זה החוזה הכי חשוב שאנחנו נכנסים למשא ומתן לגביו בהיסטוריה של דה-קאמפו. אם נזכה בו, ניכנס לסטרטוספרה אחרת לגמרי. אתה צריך להשיג לנו אותו, מאטי."

"מוסכם."

עיניו של אחיו התנוצצו בתגובה לטון המלחמתי והבטוח שבקולו. אי אמון. זה עדיין היה שם.

כתפיו הורמו עד האוזניים, הדם זרם לראשו במהירות כזו שחשב שהוא יתפוצץ. "אל תגיד את זה," הוא פלט. "אל תגיד את זה."

"מה שקרה עם אנג'ליק פונטיין לא יכול לקרות שוב, מאטי."

האש הנוזלית שבערה בראשו הפכה לכוח מכלה שעירפל את הראייה שלו. הוא הסתובב ושאף אוויר. ואז נשם שוב. איגרף את ידיו לצדי גופו עד שאיבד תחושה. "כמה זמן," הוא שאל בצרידות, "תמשיך לצלוב אותי על כך?"

"תביא לי את לוקס," אחיו אמר במתכוון, "ואנחנו נשתווה."

מתיאו הרכין את ראשו. הניע את ידיו המאובנות עד שהדם שב לזרום אל אצבעותיו. כשהרים את ראשו, הוא חיפש, תבע, תשובה כנה מאחיו. "למה אני? היית יכול לפנות לזה זמן, ריקרדו."

אחיו התבונן במתיאו במבטו השנון והקטלני. "בגלל שאתה היחיד שיכול לזכות בזה. קווין דיוויס היא שונאת גברים. היא תתעב אותי ממבט ראשון. גייב יוכל לעשות זאת, אבל אתה טוב יותר. לא רק שיש לך את הקסם אלא שכשאתה בכושר, מאטי, אתה יכול להאיר חדר. אתה מחשמל."

הוא פלט את האוויר שנתקע עמוק בחזהו. "לוקס שלנו. אני מבטיח לך זאת."

ריקרדו הנהן. "תעכל את החומר שפייג' הכינה ותודיע לי אם יש לך שאלות."

מתיאו תחב את התיק מתחת לזרועו ועשה את דרכו אל הדלת. מוחו כבר התחיל לבנות את הגישה שלו, כשדיבורו האיטי של ריקרדו עצר אותו. "מאטי?" הוא הסתובב. "התכוונתי למה שאמרתי. אסור לך, בשום נסיבות שהן, לשכב עם קווין דיוויס."

כל היצירתיות התאדתה. שריר קפץ בלסתו, הוא חשק שיניים כל כך חזק, שחשב שהן עלולות להתנפץ. "שמעתי אותך בפעם הראשונה. זה לא יכול לקרות. זה לא יקרה. ואני מתחיל להתעצבן שאתה חושב שאני אלך לכיוון הזה."

ריקרדו משך בכתפיו. "אתה לגמרי פראי ובלתי צפוי לאחרונה, מאטי. אם יודיעו על המשלחת הבאה שתטוס לחלל, לא אתפלא לראות את השם שלך ברשימה."

בטנו התכווצה. "אתה יודע מה עברתי. מדוע זה קרה עם אנג'ליק..."

מבטו של אחיו התקשה לפלדה בלתי חדירה. "זו היתה עסקה בת שבעה מיליון דולר, מאטי."

והוא גרם להתמוטטותה כאילו היתה מגדל קלפים.

הוא חשק שיניים. "אני אזכה בעסקה הזו בשביל דה-קאמפו. זה הדבר היחיד שאתה צריך להיות בטוח בו."

אחיו הנהן.

מתיאו הלך אל הדלת. בוודאי שהוא יקסים את קווין דיוויס. ריקרדו רצה לנצח. איך הוא חשב שהוא ינצח? אבל לשכב איתה? האם אחיו באמת חשב שהוא רצה עוד שנתיים בגיהנום?

לעזאזל. הוא צריך בירה קרה.

מצב רוחו לא השתפר כשהגיע לדירת הלופט החדשה שלו ברובע הבשר, וישב בפטיו כשבידו בקבוק של הבירה הנ"ל. הוא רבץ בכיסא נוח ובלע את התיק שהרכיבה העוזרת האישית של ריקרדו. פייג' היתה יסודית כרגיל. הוא הכיל את כל מה שהצטרך לדעת על משפחת דיוויס ויותר מזה. ותמונות. הוא לא התקשה להבין מדוע אחיו הזהיר אותו ממעורבות עם קווין דיוויס. היא לא היתה רק יפה, היא היתה ממש מדהימה.

התמונה שפייג' צירפה, ושצולמה בנשף צדקה, תפסה אותו בדיוק היכן שהיתה תופסת כל גבר עם ליבידו בריא. קטנטונת, עם חמוקים שופעים בנוסח "קח אותי למיטה", היה לה שיער חום כהה, מלא ומשיי והעיניים הירוקות והמרתקות ביותר שראה אי פעם.

יפת תואר. וכנראה שונאת גברים. פיו התעקל. הוא יוכל לעבוד עם זה.

הוא לגם מהבירה. הרשימות של פייג' היו מכרה זהב של מידע שהושג במסיבות קוקטייל. קווין דיוויס עבדה בחברת ההשקעות של וורן דיוויס מאז שסיימה את לימודיה בהרווארד ובהדרגה התקדמה לתפקידים בכירים יותר ויותר, בקצב שהיה מסחרר לרוב הנשים את הראש. היה ברור ממאמרי הדעות שאף על פי שרבים היו רוצים לחשוב שהנפוטיזם שיחק תפקיד בהצלחתה, היא עשתה זאת הכוחות עצמה. בעל טור כלכלי אחד העיר שהיה לה "מוח חריף בצורה מפחידה, כשל אביה". אחר ציין שהיא "למדה מהר". אבל התיאור שלכד את תשומת לבו יותר מכול היתה זו שתיארה אותה "כגלדיאטור בחדר הישיבות".

זה הפך מעניין יותר ויותר.

הוא רפרף לכתבת פרופיל על חייה האישיים. או היעדרם. או שלא היו לה חיים כאלה או שהיתה האדם ששמר על פרטיותו באדיקות יותר מכל אדם שפגש אי פעם. בת עשרים ושבע, התגוררה בשיקגו, גרושה מעורך הדין, 'בן האצולה' הבוסטונית, ג'וליאן אדווארדס, אחרי שנת נישואים אחת. שנה אחת? הוא הרים גבה. מה, בשם אלוהים, קרה שם? ודרגת בוגר בקרב מגע? המדריכים שהכיר הגיעו לרמה הזו, אבל אף אחד מהחברים שלו לא הגיע מעבר לחגורה הכתומה על אף שנים של אימונים. (חגורה כתומה היא שלב שני בלבד. אחריה יש יותר מעשרה שלבים. המתרגמת).

מעניין לא היתה ההגדרה המתאימה. מרתק היה מדויק יותר. פיו התעקל. אין פלא שהנישואים שלה התמוטטו. קווין דיוויס כנראה סירסה את בעלה בתוך שלושת החודשים הראשונים לנישואיהם.

הוא סרק את התיק מלמעלה עד למטה, ואז השליך אותו על הבטון לידו. אחר כך השעין את הבירה על ירכו והסתכל על הכוכב הבודד בשמי מנהטן שנראה כי לעולם לא השחירו באמת. תמונה של שלושת האחים דה-קאמפו – ריקרדו, גבריאל, מתיאו – נכנסים אל חדר הישיבות של חברת התעופה השנייה בגודלה באירופה הבזיקה בראשו. היום ההוא בפריז היה הסיכוי שלהם להטביע חותם בחברה שנשלטה במשך ארבעים שנה על ידי אביהם הרודן, אנטוניו. זו היתה העסקה החשובה הראשונה של ריקרדו כמנכ"ל. הם היו מוצפים באדרנלין עד לשמיים. העסקה בת שבעת המיליונים לספק לחברת התעופה את יינות הבית נראתה כאילו היא במרחק נגיעה.

הם הצטיינו במצגת. אחר כך יצאו לחגוג באותו ערב בבר מקומי. אבל אחרי שהאדרנלין התפוגג, אבלו של מתיאו על אובדן חברו הטוב ביותר, ז'אן קרלו, חזר להכות בו בעוצמה. דבר לא הספיק בכדי להכיל זאת – לסלק את האשמה והכאב. המאמץ לשמור על פנים שמחות עם אחיו היה מפרך, והסתיים בכך שחיפש נחמה בזרועותיה של אישה יפה. הבעיה שהאישה היתה בתו של ג'ורג' פונטיין, מנכ"ל חברת התעופה. היא עבדה אצל פונטיין, והיתה חלק מצוות ההנהלה שבפניו הציגו את ההצעה של דה-קאמפו. היא גם השליכה את עצמה על מתיאו במשך כל הזמן שבו שהו בחדר הישיבות.

הוא חשב שאנג'ליק פונטיין היתה אישה בוגרת המסוגלת להחליט החלטות עצמאיות. אבל כשהבהיר בבוקר המחרת שהוא לא היה מעוניין במשהו לטווח ארוך, אנג'ליק הלכה ישר לאביה. והסיכוי של דה-קאמפו להכניס את היינות שלהם ליותר מחצי מיליון טיסות בשנה הלך ביחד איתה.

אנג'ליק קראה לו בן זונה קשוח. ג'ורג' פונטיין רתח מכעס. זו היתה טעות השיפוט הגרועה ביותר בשלושים ושתיים שנות חייו של מתיאו.

הוא נע באי נוחות על כיסאו, הזיכרון של פניהם של אחיו כשג'ורג' פונטיין ביטל את העסקה היה עדיין מכאיב. זה היה צרוב במוחו כמו צלקת מנטאלית שמעולם לא החלימה. זעזוע. תדהמה. אכזבה.

האכזבה היתה הכי גרועה.

הוא הניח את הבירה על הבטון בתנועה קופצנית. הוא סבל מכאב. אבל ריקרדו צדק. זה לא היה אמור לשנות.

הוא השעין את ראשו על גב הכיסא, הכוכב הבודד מצמץ לעברו כמו מגדלור – כמו הדרך שלו לגאולה – הוא ידע שזו היתה ההזדמנות שלו למצוא מנוחה לשדים שלו. הוא יזכה בעסקה הזו אפילו אם זה יהיה בנשמת אפו האחרונה. על אף הסיכויים שנערמו כנגדו.

לרוע המזל, סיכויי ההצלחה מעולם לא היו כה קטנים.