יכטה של סודות

מר סיפריאני התפנה אלייך עכשיו.

קייטי ברנן הרימה את מבטה אל האישה הגרמית במיטב שנותיה שלפני כן קיבלה את פניה במבואה של בניין המשרדים הראשי של סיפריאני והובילה אותה לקומת ההנהלה. קייטי ישבה שם והמתינה כבר למעלה מעשרים דקות.

למרות רצונה ישבה על קוצים, עצביה מתוחים. היא זומנה ממשרדה בשורדיץ', שם עבדה כמומחית לטכנולוגיות מידע בצוות קטן שכלל ארבעה אנשים. זה עתה נאמר לה שלוקאס סיפריאני, הפוסק העליון שלפניו כולם נדרשו לתת את הדין, דורש להיפגש איתה.

לא היה לה שמץ של מושג למה הוא בכלל רצה לדבר איתה, אבל היא חשדה שזה קשור לעבודה המורכבת שעבדה בה. היא ניסתה לשכנע את עצמה שלבטח רצה רק לעבור איתה על כמה סעיפים רגישים, ועדיין... הייתה מתוחה.

קייטי קמה על רגליה, מייחלת שהייתה מקבלת התראה מוקדמת על הפגישה, שהייתה מאפשרת לה לבחור תלבושת הולמת יותר לסביבה המהודרת והיוקרתית שהקיפה אותה עכשיו.

נכון לעכשיו היא לבשה כהרגלה מכנסי ג'ינס וחולצת טריקו מזדמנים, בלוויית תרמיל הגב שלה ומעיל הטייסים הקל, שאולי היו מושלמים למזג האוויר האביבי והקריר, אבל בהחלט נראו שלא במקומם בבניין הזכוכית המודרני והמפואר, בן שמונה הקומות.

היא נשמה עמוקות והלכה בזקיפות, מקפידה לא להעיף מבט לצדדים, בעקבות העוזרת האישית לאורך השטיח שציפה את המסדרון. קולות מהוסים בקעו ממשרדי המנהלים ומחדרי הישיבות הרבים, שבהם נסגרו עסקאות ענק שגלגלו מיליונים, עד שהמסדרון נפתח אל פינת ישיבה. די היה בדלת העץ הסגורה, שנים וחצי מטרים גובהה, כדי לשלח צמרמורת בגבו של כל מי שנפל בחלקו זימון להתייצבות בפני האיש שעמד בראש החברה שבה עבדה – אדם שנודע ביכולתו האגדתית לסגור עסקאות ולהפוך קש לזהב.

קייטי חטפה נשימה עמוקה ונעמדה לפני הדלת כאשר עוזרתו האישית פתחה אותה.

בוהה בהיסח הדעת מבעד לזגוגית קיר הזכוכית המשוריינת, שהשתרעה מהרצפה לתקרה ושהפרידה בינו לבין הרחובות שנפרשו למטה, לוקאס סיפריאני חשב שהפגישה הזאת היא הדבר האחרון שחסר לו כדי לסגור את היום.

אבל הפגישה הייתה בלתי־נמנעת. פרצת אבטחה נחשפה בעסקה שעליה עבד בשמונת החודשים האחרונים, והאישה הזאת תיאלץ לשאת בתוצאות – חד וחלק.

על הפרק עמדה עסקה של פעם בחיים, ואין סיכוי בעולם שיניח למשהו או למישהו להעמיד אותה בסכנה.

עוזרתו האישית נקשה על הדלת ונכנסה למשרדו. לוקאס הסתובב לאיטו, ידו בכיס המכנסיים, והביט באישה שבעצם משרתה כבר הייתה נחלת העבר, לא שלה היה מושג על כך, בינתיים.

עיניו הצטמצמו, והכתה בו ההכרה שעליו לשמור אצבע על הדופק לגבי האנשים שעבדו למענו בפועל מאחר שנתקל בהפתעה גמורה. הוא ציפה לחנונית במשקפיים עבי עדשות שמשדרת כבדות רצינית, בעוד שהבחורה שניצבה לפניו לא נראתה כמו גאונת־מחשבים־צעירה, אלא יותר כמו היפית. בגדיה היו זרוקים: ג'ינס דהוי וחולצת טריקו שנשאה עליה שם של להקה שמעולם לא שמע עליה, לרגליה מגפיים שחורים גבריים, מתאימים לעבודה פיזית קשה. על כתפה נתלה תרמיל גב שמקצהו בצבץ מעיל, שניכר בבירור שזה עתה הסירה. קוד הלבוש שלה סתר כל דבר שהתקשר במוחו לאישה, אבל היה לה שיער נחושת רב גוונים, שאומנים יעמדו בתור כדי לקבל הזדמנות להעלותו על הבד, ופני שֶדונית מקסימות ועיניים ענקיות, ירוקות ובורקות, שלכדו את מבטו בעוצמה לא מוסברת ובלתי־משוערת.

"מיס ברנן." הוא פסע לעבר שולחנו בזמן שויקי, מזכירתו, סגרה את דלת משרדו הכבדה מאחוריה. "שבי בבקשה."

לשמע הקול העמוק, האפל והקטיפתי, התנערה קייטי והבינה שעד עתה עצרה את נשימתה. בכניסתה למשרד חשבה שהיא יודעת למה לצפות, פחות או יותר. במעורפל ידעה איך הבוס שלה נראה, כי ראתה תמונות שלו במגזינים של החברה שנחתו מדי פעם על שולחנה בשורדיץ', הרחק מבניין הזכוכית החדשני והיוקרתי ששימש את כל מובחרי החברה ובכיריה, החל בלוקאס סיפריאני שישב בקומה העליונה כמו האל על ראש האולימפוס, ועד לצוות מנהליו רבי העוצמה שווידאו שהאימפריה שלו תדפוק כמו שעון.

היו אלה האנשים ששמותיהם הופיעו בראש התכתובת המשרדית ושקולותיהם נשמעו מדי פעם מעברו השני של הטלפון, אך מעולם לא נראו לעין. לפחות לא בשורדיץ', שנועדה לברגים הזעירים והזוטרים של המערכת.

ועדיין דבר לא ממש הכין אותה למראה עיניה, לוקאס סיפריאני היה פשוט יפה. לא הייתה מילה אחרת לתאר אותו. לא היה זה רק ​​מערך התווים המושלמים, או גון הארד הבוהק של עורו, אפילו לא הגבריות הבוטה של מבנה גופו – יפי תוארו של לוקאס סיפריאני הרחיק מעבר לגוף הפיזי. הוא הקרין מעין כוח וכריזמה עוצרי נשימה, שהפכו את המוח לחביתה מקושקשת וחשיבה הגיונית לבלתי־אפשרית.

לכן באותו רגע במשרדו מצאה עצמה קייטי עם חלל ריק במקום שבו אמורות להיות מחשבותיה, ופיה היה יבש כל כך, שאפילו רצתה, לא הייתה מסוגלת לומר מילה.

היא נזכרה במעורפל שאמר משהו על ישיבה, שבאותו רגע נזקקה לה ביותר, גררה את רגליה אל כיסא העור הענקי שניצב מול שולחנו ושקעה בו בהקלה.

"את עובדת על העסקה הסינית," אמר לוקאס ללא הקדמות.

"כן." היא יכלה לדבר על העבודה, היא יכלה לענות על כל שאלה שלא ישאל, אבל היא הוטרדה מהחושניות הבוטה, האפלה והמהורהרת, שלא ציפתה לה, וכשדיברה היה קולה מתוח, מקוטע. "אני עובדת על הצד המשפטי של העסקה, מארגנת ומטמיעה את כל הפרטים לתוכנית שתאפשר גישה מיידית לכל מה שנדרש, בלי צורך לחפש אותם בערימות המסמכים. אני מקווה שאין בעיה. למעשה אני מקדימה מעט את לוח הזמנים. אם לומר את האמת, מר סיפריאני, זה אחד הפרויקטים המרתקים ביותר שעבדתי עליהם אי־פעם. מורכב, אבל ממש מאתגר."

היא כחכחה בגרונה והסתכנה בחיוך שנתקל בשתיקה מצמיתה, ועצביה השחוקים ספגו חבטה נוספת. עיניים כהות מדהימות, מרופדות בשפעת ריסים שחורים, חדרו מבעד למעטה הביטחון העצמי הדק שלה, משאירות אותה חסרת נשימה ואדומת פנים.

לוקאס התמקם מאחורי שולחנו, מיצב אדיר ממדים מכרום וזכוכית, שעליו נחו מסך מחשב ענקי, מנורה מתכתית וסט שעונים קטן בעיצוב אומנותי שהבטיח שיידע בכל רגע נתון מה השעה בכל אחת מהערים המרכזיות שבהן מוקמו חברותיו.

הוא השפיל את עיניו, בלי לומר מילה, וסובב את מסך מחשבו כך שהופנה אליה.

"את מכירה את האיש הזה?" שאל.

קייטי החווירה. פיה נפער כשמצאה את עצמה בוהה בדאנקן פאוול, הבחור שנפלה ברשתו לפני שלוש שנים. שיער בלונדיני פרוע, עיניים כחולות שהתכווצו כאשר חייך וקסם נערי ששולבו לכיבוש נערה צעירה ותמימה ששנות העשרה שלה השתרכו לא הרחק מאחוריה.

היא לא האמינה למראה עיניה, זה היה הדבר האחרון בחיים שציפתה לו. מבולבלת, נבוכה, אלף פעמוני אזעקה מטרטרים לפתע בראשה, תקעה קייטי עיניים ירוקות ומבוהלות בלוקאס.

"אני לא מבינה..."

"לא בקשתי ממך להבין. שאלתי אותך אם את מכירה את האיש הזה."

"כן, כן," גמגמה. "אני... זאת אומרת, הכרתי אותו לפני מספר שנים..."

"ואני חושב שעקפת מערכות אבטחה מסוימות וגילית שכיום הוא עובד בחברה הסינית שאיתה אני הולך לסגור עסקה. נכון? לא, אל תטרחי לענות. רצף ההתראות על המחשב שלי מספק את התשובה, ומה שאני אומר אינו דורש אימות נוסף."

היא הייתה המומה. מחשבותיה של קייטי נדדו לעבר, למערכת היחסים הנוראית שלה עם דאנקן.

היא פגשה אותו זמן קצר לאחר שחזרה לבית הוריה ביורקשייר. בזמנו נקרעה בין השתקעות במקום הולדתה לבין העולם הגדול והמאתגר בלונדון, שם האורות נוצצים והצעות העבודה מבטיחות הרבה יותר. היא מצאה משרה זמנית כעוזרת הוראה באחד מבתי הספר המקומיים כדי להרוויח זמן, לחשוב, לשקול ולתכנן את צעדיה.

דאנקן עבד בבנק ברחוב הראשי, במרחק יריקה מבית הספר היסודי.

למען ההגינות, לא הייתה זאת אהבה ממבט ראשון, היא תמיד נמשכה לבחורים מוזרים, דאנקן היה בדיוק להיפך, הופעתו מהודרת ומוקפדת. הוא התביית עליה כמו ראש־חץ של טיל מונחה שמטרתו המדויקת הוגדרה מראש. עוד לפני שהחליטה אם הוא בכלל מוצא חן בעיניה, הם כבר ישבו בבית הקפה, אחר כך סעדו יחד, ומהון להון יצאו קבוע.

הוא היה מצחיק וחיזר אחריה בהתמדה, והיא התחילה לשקול מחדש את תוכניותיה לגבי לונדון, אלא שאז הכול קרס והתמוטט לאחר שגילתה שהאיש שכבש את ליבה לא היה הבחור ההגון, הכן והרווק שהתיימר להיות.

הוא אפילו לא היה תושב קבע בכפר הקטן שבו חיו הוריה. הוא הוצב שם במשרה זמנית לשנה, פרט קטן נוסף שהקפיד להסתיר ממנה בעורמה. היו לו אישה וזוג בנות תאומות ששמרו על האח דולקת בחמימות בבית שחלק איתן במילטון קיינס.

היא הייתה לכל היותר בילוי משעשע, וכשגילתה את האמת, משך בכתפיו והרים את ידיו בכניעה עגומה, ובהבזק של אינסטינקט טהור ידעה שתגובתו נבעה מסירובה לשכב איתו. דאנקן פאוול תכנן לעשות חיים בשנה שבה בילה הרחק מהבית, ואולי הסתפק במרדף אחריה כמה חודשים, אבל ודאי לא התכוון שהמרדף יוביל לפסיעה על השטיח המוביל למזבח בכנסייה – כי הוא היה איש משפחה מחויב לחלוטין."

"אני לא מבינה." קייטי הסבה את מבטה מהתזכורת הבוטה למה שנאלצה ללמוד בדרך הקשה, שנעצה בה כעת מבט חצוף ממסך המחשב של לוקאס. "אז דאנקן עובד שלהם. באמת, לא ממש הזעתי להשגת המידע הזה." למרות שעשתה כמה בדיקות רקע בסיסיות, מתוך סקרנות גרידא, בודקת אם אכן דובר באותו שרץ שנתקלה בו בעבר. כמה לחיצות עכבר היו כל שנדרש כדי לאשר את חשדותיה.

לוקאס גחן לפנים, שפת גופו חדה, מסוכנת ומאיימת. "יכול להיות," אמר לה, "אבל מסתבר שהתעוררו בעיות מסוימות."

בדייקנות צוננת וברורה הוא הציג לה את הבעיות, והיא הקשיבה לו בחרדה הולכת וגוברת. עסקה שנרקמה בחשאיות גמורה... חברה משפחתית שערכי המסורת טבועים בה עמוק... שוק המניות הלא יציב שתלוי בכך שמידע לא יודלף, ועל האיום שעורר הקשר שלה לדאנקן בעיתוי רגיש במשא ומתן.

קייטי הייתה מבריקה במחשבים, אבל נבכי העולם הפיננסי היו זרים לה. המרוץ אחר הממון מעולם לא עניין אותה. מגיל צעיר החדירו בה הוריה את חשיבות ההכרה בערך דברים שאי־אפשר לקנות בכסף. אביה היה כומר קהילתי, וחייהם של שני הוריה התבססו על ההכרה בחשיבות שבהצבת צרכי אנשים אחרים לפני הכול. לקייטי לא היה אכפת מה הרוויח כל אחד, או כמה כסף היה בבעלותו. היא גדלה במסגרת מערכת ערכים שונה. לטוב ולרע, כפי שחשבה לעצמה כפעם בפעם.

"זה לא מעניין אותי," אמרה לבסוף כשנוצרה הפסקה קצרה בפריסה הצוננת של מגילת אשמותיה ועברותיה. נראה לה שהגיע הרגע המתאים להעמידו במקומו כי הייתה לה תחושה לא נעימה שהוא סוגר עליה כמו טורף שמתכונן לתקוף. האם הוא עומד לפטר אותה? היא תשרוד. בשורה התחתונה, זה היה הדבר הגרוע ביותר שהיה בכוחו לעשות. הוא לא היה שליט אכזרי מימי הביניים שיכול לתלות אותה, להטביע ולבתר אותה לארבעה חלקים – כדין מורדת במלכות – רק מאחר שלא צייתה לפקודתו.

"אם אכפת לך או לא מעסקה שלא תשפיע עלייך זה לא ממש משנה. בין אם מדובר בכוונה תחילה או בסתם רשלנות, כעת את מחזיקה במידע שעלול לחבל בכמעט שנה וחצי של משא ומתן אינטנסיבי."

"קודם כול, אני מצטערת מאוד על מה שקרה. מדובר בעבודה מורכבת מאוד, ואם במקרה נחשפתי למידע שלא הייתי אמורה לדעת, אני מתנצלת. לא התכוונתי. למעשה העסקה שלך אינה מעניינת אותי כלל, מר סיפריאני. נתת לי עבודה לבצע ועשיתי אותה כמיטב יכולתי."

"מה שבבירור לא עמד בדרישות המתבקשות כי שגיאה בסדר גודל של הטעות שעשית היא בלתי־נסלחת."

"אבל זה לא הוגן!"

"תזכירי לי בהזדמנות לתת לך שיעור מאלף על מה הוגן בחיים ומה לא. התירוצים שלך לא מעניינים אותי, מיס ברנן. מטרתי היא למצוא פתרון שיצליח לדלג מעל כאב הראש שיצרת."

קייטי נעקצה מביקורתו על יכולתה. היא הייתה טובה במה שעשתה. מבריקה אפילו. הטלת ספק בכישוריה פגעה בעצם ישותה.

"אם תבחן את איכות עבודתי, אדוני, תגלה שעשיתי עבודה מצוינת. אני מבינה שאולי נתקלתי במידע שלא הייתי אמורה להיחשף לו, אבל אני מבטיחה לך שאשמור את כל מה שנחשפתי אליו לעצמי בלבד."

"ועליי להאמין לך כי...?"

"כי אני אומרת לך את האמת!"

"אני חושש שעליי לגרור אותך בחזרה למציאות, מיס ברנן. לקחת דברים כפשוטם, כולל הבטחות כנות של אנשים אחרים, אינה ממנהגי." הוא נשען לאחור בכיסאו והביט בה.

ללא מאמץ היה לוקאס מסוגל להפיץ צינה קטלנית שגרמה פיק ברכיים לגברים מגודלים. על אחת כמה וכמה לנערונת דקיקה כנייר שנראה שדי בנשיפה להעיף אותה לכל הרוחות, אבל משום מה הסתבר לו שחלק מהמיקוד המאיים שלו הלך לאיבוד במראה שובה הלב שלה.

לרוב נמשך לוקאס לברונטיות גבוהות וקרייריסטיות, שלעיתים נדירות נתפסו ללא שריון חליפות־מעצבים יוקרתיות ועקבים גבוהים רצח. הוא נהנה מחילופי־דעות אינטלקטואליים שנונים, ולעיתים קרובות מצא עצמו מעורב בדיונים סוערים על נושאים הקשורים לעבודה.

הנשים שלו ידעו את ההבדל בין שוק המניות הדוּבי והפסימי לשוק השוורים האופטימי, ולעגו לבוּרות של כל מי שלא.

הן היו נקבות אלפא, נקבות כלבבו, לקשר שנתפר בול לרוחו.

הוא ראה את הנזק שגרמו נערות זוהר ריקניות וחמדניות לגברים עשירים. עשר שנים טובות עברו על אביו החביב והנהנתן בנישואיו לאימו של לוקאס, וכאשר אנאבל סיפריאני הלכה לעולמה, הוא מיהר להטביע את צערו בשורת בלונדיניות סקסיות להפליא, שאינטליגנציה לא נכללה בתנאי הקבלה שלהן.

שלוש פעמים רוקנו כיסי אביו, והנס הגדול היה שחלק כלשהו מההון המשפחתי, שבמקור כלל סכום ניכר, בכלל נותר בקופה המשפחתית.

אבל המטרד שסיפקו חשבונות הבנק שלו שנחלבו בשקדנות על ידי רודפות בצע חמדניות, היה כאין וכאפס לעומת ההשקעה הרגשית והציפיות הטיפשיות של אביו מהנשים שבסופו של דבר התחתן עימן. מקווה שהן תהיינה שם בשבילו, שבדרך כלשהי תספקנה לו את התמיכה הרגשית שזכה לה מאשתו הראשונה. הוא חיפש אהבה, חולשה שחשפה אותו לניצול פעם אחר פעם.

לוקאס צפה במחזה משורת היציע ושינן את השיעורים החיוניים: כל עוד תימנע מהשקעה רגשית, לא תיפגע. לא שהתקשה להתמודד עם נערות זוהר שלמרות שהן הגעילו אותו, לפחות ידעת מה בדיוק לצפות מהן. הוא תפס מרחק רציני מנשים שדרשו ממנו משהו שידע שאינו מסוגל לתת, ולכן הקפיד להיות בקשר עם נשים עצמאיות רגשית וכספית כמוהו. הן צייתו לאותם כללים וזלזלו בסצנות רגשניות ומוגזמות, בדיוק כמוהו.

העובדות דיברו בעד עצמן, אם אינך נותן לאף אחד להיכנס פנימה, אתה מוגן מאכזבות, ולא רק מהאכזבה השטחית שנובעת מהגילוי שאישה הניתנת בקלות להחלפה התעניינה בחשבון הבנק שלך יותר מאשר בך.

הוא למד שיעורים יקרי ערך נוספים על חולשות שעלולות להותיר צלקות לצמיתות, ולכן הוא נעל את ליבו וזרק את המפתח, ולמען האמת, לרגע לא היה לו ספק שעשה את הדבר הנכון.

"את עדיין בקשר איתו?" רטן, מתבונן בה כמו נץ.

'לא! אני לא!" פניה בערו באדום. היא שמה לב שלפתה את זרועות הכיסא כנאחזת בגלגל הצלה, כל גופה נוקשה מהעלבון על שהוא בכלל שאל אותה שאלה אישית כל כך. "אתה מתכוון לפטר אותי, מר סיפריאני? כי אם כן, אולי פשוט תתקדם עם זה."

רקותיה החלו לפעום בכאב. מובן שהוא הולך לזרוק אותה מהעבודה. מובן שהסיפור לא ייגמר בשילוחה חזרה לשורדיץ' כדי להמשיך את תפקידיה כרגיל, וגם לא פשוט בהעברתה מהמשימה שבה חיבלה בשוגג.

היא נגררה לכאן כמו פושעת מצויה, במטרה אחת – לפטר אותה. ללא הודעה של חודש מראש, ללא התראה אחרונה, ובלא אפשרות אפילו לשקול הגשת טענה על פיטורים לא הוגנים. היא תישאר ללא מקור ההכנסה העיקרי שלה, ופשוט תצטרך להתמודד עם המצב.

והגבר שישב מולה נהנה לשחק את השופט, את חבר המושבעים ואת התליין, ולא הזיז לו אם היא מדברת אמת או לא, או אם חייה ייפגעו מזריקתה הפתאומית מעבודתה או לא.

"למרבה הצער, זה לא כל כך פשוט..."

"למה לא?" קטעה אותו קייטי בקדחתנות. "ברור שאתה לא מאמין לאף מילה שאמרתי, ואני בטוחה שאין סיכוי שאורשה אפילו להתקרב שוב לפרויקט. אם היית רוצה רק להוריד אותי ממנו, בטח היית אומר לטים, המנהל שלי, ומניח לו להעביר לי את המסר. העובדה שזומנתי לכאן אומרת שאתה הולך לתת לי את הבעיטה החוצה, אבל לא לפני שתדאג שאדע טוב למה. אתה מוכן לתת לי לפחות המלצה, מר סיפריאני? בשנה וחצי האחרונות עבדתי קשה מאוד למען החברה שלך, ולא צברתי אלא חוות־דעת מזהירות על העבודה שעשיתי. אני חושבת שלפחות את זה צריך לזקוף לזכותי."

לוקאס התפלא שהיא יכלה לחשוב, אפילו לרגע, שיש לו כל כך הרבה זמן לבזבז על לזמן אותה אישית רק כדי לפטר אותה. היא הביטה בו בהבעה תובענית, עיניה הירוקות מתריסות.

דעתו שוב הייתה מוסחת, והוא מצא עצמו אומר, "ראיתי בתיק שלך שאת עובדת רק יומיים בשבוע עבור החברה שלי. למה?"

"סליחה?" עיניה של קייטי הצטמצמו בחשדנות.

"בקרב בני גילך לא מקובל לעבוד במשרה חלקית. בדרך כלל משרות כאלה מאוישות בנשים עם ילדים בגיל בית ספר שרוצות להרוויח קצת כסף, אבל אינן יכולות לעמוד בדרישות שמציבה עבודה במשרה מלאה.

"אני... יש לי עבודה אחרת," הודתה, ותהתה מה מטרת השאלה ואם עליה לעמוד על המשמר. "אני עובדת כמורה לטכנולוגיות מידע באחד מבתי הספר התיכוניים הסמוכים למקום מגוריי." למרות רצונו הוקסם לוקאס מהגאות והשפל בגווני הצבע שהכתימו את לחייה. הבעת פניה הייתה שקופה כמים, תכונה יוצאת דופן כשלעצמה, שדי היה בה למשוך את תשומת ליבו. הקרייריסטיות הנוקשות שעימן יצא שלטו היטב בהבעות פניהן, כי ככל שעלו בסולם הדרגות, כך למדו מהר יותר שסומק בתולי לא תרם דבר לקידום הקריירה שלהן.

"השכר בטח לא משהו," רטן.

"זאת לא הנקודה!"

לוקאס הפנה את תשומת ליבו אל מחשבו ופתח במהירות את הקובץ שהכיל את תיקה האישי, שאותו רק סרק ברפרוף לפני שקבע את פגישתו איתה. רשימת האזכורים החיוביים הייתה מרשימה באורכה.

"ובכן," הרהר, נשען לאחור וממקד בה את תשומת ליבו המלאה. "את עובדת למעני תמורת התשלום, וכמורה בשביל ההנאה".

"זה נכון." היא נדהמה מהמהירות שבה הגיע למסקנות הנכונות.

"אז לאובדן מקום עבודתך בחברה שלי סביר להניח שתהיה השפעה רצינית על מצבך הכספי."

"אמצא עבודה אחרת שתתפוס את מקומה."

"תראי מה הולך בשוק מסביב, מיס ברנן. משרות חלקיות בשכר טוב לא פזורות תחת כל עץ רענן. אני דואג לשלם לעובדיי מעל לממוצע מאחר שגיליתי שזה תורם ליצירת מחויבות ונאמנות לחברה. תתקשי למצוא משרה מקבילה בכל רחבי לונדון." לוקאס תכנן פתרון פשוט לבעיה הבלתי־צפויה. עכשיו הוא התעקש לברר פרטים רבים יותר עליה. יחסית לעובדת במשרה חלקית נראה שהיא תרמה מעל ומעבר למצופה ממנה, גם האנשים שהיא עבדה תחתיהם בחברה וגם הלקוחות לא חסכו בשבחים. היא טענה לחפותה, אבל הוא לא היה תמים כל כך שפשוט יסיר כל חשד מליבו וינקה אותה מכל אשמה, אבל אולי יש צורך בבדיקה מעמיקה יותר. התרשמותו הראשונית לא הייתה שמדובר בגנב שנמשך ליתרון המפתה שבסחר במידע פנימי, אבל מצד שני, מישהו שעובד במשרה חלקית עלול לא לעמוד בפיתוי של ניצול הזדמנות בלתי־צפויה, ודאנקן פאוול היה בדיוק אותה הזדמנות בלתי־צפויה.

"לכסף אין משמעות גדולה כל כך מבחינתי, מר סיפריאני." קייטי התבלבלה מהאופן שבו אדם שערכיו שונים כל כך משלה הצליח לגרום לה לחוש חום וקור ולהסיט את תשומת ליבה באופן שהותיר אותה חשופה וחסרת אונים עד שהתקשתה לנסח משפט פשוט. "יש לי מקום לעצמי, אבל אם איאלץ לחלוק אותו עם אנשים אחרים, לא יהיה זה סוף העולם."

המחשבה על מגורים משותפים עם חבורה של זרים החרידה את לוקאס רק מעט פחות מכליאה בתא שמפתחו הושלך הרחק.

מלבד זה, האם התכוונה ברצינות? הוא תהה במעשיות זועפת, עיניו הכהות נודדות לפיה המלא, העקשן, ולזקיפת ראשה הקוראת תיגר. מה הסתתר מאחורי הסיפור עם פאוול, גבר נשוי? לא לעיתים קרובות פקפק לוקאס בכושר השיפוט שלו, אבל הפעם תהה אם היה זה רק​​סיפור פשוט של אישה שהייתה מוכנה להעלים עין מהעובדה שהמאהב שלה גבר נשוי, בגלל היתרונות הכספיים שהתלוו לקשר. אם כי הוא ראה די בחייו כדי לדעת שזה הסיפור העתיק ביותר בעולם.

אולי עליו לעשות גלים ולראות מה יעלה ויצוף על פני המים. אם היה מדובר במקרה חד וחלק של פיטורין, היא כבר הייתה מפנה את שולחנה לפני שמונה עשרה שעות, אבל זה לא היה המצב, כי עדיין הוא לא יכול היה להיפטר ממנה, ומאז ומתמיד השתלם להכיר היטב את הקרקע שעליה ניצבות רגליך. הוא לא יאפשר לשום טעות בשיפוט לחבל בעסקה.

"אף־פעם לא חשבת לנטוש את ההוראה ולעבוד בחברה שלי במשרה מלאה?"

"לא." השתררה שתיקה, וקייטי ניסתה קדחתנית להבין לאן מובילה הסקרנות הפתאומית. "לא הכסף מניע אנשים מסוימים." שברה את השתיקה לבסוף מפני שהתחילה להזיע מאי־נוחות. "לא חינכו אותי להקנות ערך רב לדברים חומריים."

"מעניין. ייחודי."

"אולי בעולם שלך, מר סיפריאני."

"כסף, מיס ברנן, הוא המנוע שמפעיל כל דבר, ולא רק בעולם שלי. בעולם של כל אחד. הדברים הטובים ביותר בחיים, להבדיל מהאמרה הידועה, אינם בחינם."

"אולי לא לגביך," אמרה קייטי בביקורתיות בוטה. היא ידעה שהיא פוסעת על קרח דק. היא קלטה שלוקאס סיפריאני אינו אדם שנהנה לשמוע מאנשים אחרים דעות סותרות. הוא גרר אותה לכאן כדי לזרוק אותה מעבודתה, וכעת העביר אותה חקירה כיאֶה למרתפי האינקוויזיציה, רק בגלל שהיה קר, שחצן וכי הכוח היה בידיו.

אבל מה הטעם לטופף סביבו על קליפות ביצים כשממילא היא בדרך החוצה בגלל פשע שלא ביצעה?

"לכן אתה לא מאמין למה שאני אומרת," הרחיבה. "בגלל זה אתה לא סומך עליי. אתה בטח לא סומך על אף אחד, וזה עצוב כשחושבים על זה. לא הייתי רוצה לעבור את החיים בלי להבדיל בין ידידיי לאויביי. כשכל עולמך מסתובב סביב כסף, אתה מפספס את הדברים החשובים באמת."

שפתיו של לוקאס נמתחו עקב ישירותה. היא צדקה כשאמרה שהוא לא סומך על אף אחד, אבל זה בדיוק היה המצב המועדף עליו.

"תרשי לי להיות ברור לחלוטין, מיס ברנן." הוא רכן קדימה והביט בה בקרירות. "לא הובאת לכאן לשם דיון אינטלקטואלי בהשקפות עולם. אני מעריך שאת כנראה מתוחה ועצבנית, וללא ספק לכן עברת בזלזול את הגבול, אבל נראה לי שהגיע הזמן לרדת מהעץ מוסרי הגבוה שלך ולתת מבט ארוך וחד בכל הבחירות שביצעת, שבסופו של דבר הנחיתו אותך במשרדי."

קייטי הסמיקה. "עשיתי טעות בסיפור עם דאנקן," מלמלה. "כולנו עושים טעויות."

"שכבת עם גבר נשוי," תיקן אותה לוקאס בבוטות, גורם לה להבין בבהלה מה הוא חושב בבירור על מה שגילה ושזוהי האמת המבישה כולה. "כך שבזמן שאת משתפכת בהתנשאות על חיי הטרגיים, הממוקדים בכסף, אולי כדאי שתשקלי את העובדה, שתהא אשר תהא מידת חמדנותי ויהירותי, אין סיכוי שאשכב עם אישה נשואה יותר מאשר שאקפוץ לים כשעוגן כבול לרגלי."

"אני..."

לוקאס הרים את כף ידו. "אף אחד לא מדבר אליי ככה." הוא חש צביטה של ​​אי־נוחות כי המשפט הוכיח בדיוק את היהירות שבה הואשם. ממתי הוא נעשה כל כך נפוח? הוא הזעיף פנים. "החישוב פשוט, מיס ברנן, ועם כל הכבוד למבט שאת נועצת בי מהעיניים הגדולות והירוקות האלה, עליי לומר שלקחַת ברצינות מילה של נואפת היא דרישה מוגזמת בהחלט."

נאבקת בחבטת הבוז המקפיא של לוקאס ובהאשמותיו השערורייתיות, התרוממה קייטי על רגליה הרועדות כדי להטיח בו את מלוא זעמה.

"איך אתה מעז?" אבל אפילו בעיצומו של כעסה היא הוצפה בתחושת פגיעות מוזרה ביותר כשעיניו הכהות שטפו אותה בקרירות, מחשמלות כל סנטימטר מגופה המלוהט.

"בקלות ראויה לציון." לוקאס לא הניד עפעף, "אני מסתכל לעובדות בפנים והעובדות מספרות לי סיפור ברור מאוד. את רוצה שאאמין שאין לך שום קשר לגבר. לרוע המזל, אם היו לך עקרונות מלכתחילה לא היית איתו בקשר, כך שהקשר ביניכם מספר סיפור משלו."

הצבע התנקז מפניה. היא שנאה את האיש הזה. ולא חשבה שאפשרי לשנוא בעוצמה רבה יותר.

"אין סיבה שאשאר כאן להקשיב לזה." אבל היא הייתה מודעת באי־נוחות לכך שאם לא תחשוף את חיי המין שלה, ברור שהוא יקפוץ למסקנות הלא נכונות. בלי שתודֶה שמעולם לא שכבה עם דאנקן, הוא יניח את המובן מאליו. בנות בגילה ניהלו רומנים לא מחייבים ושכבו עם גברים. אולי יאמין לה אם תספר לו את האמת, שהיא סיימה את הקשר הקצר שלהם ברגע שנודע לה על אשתו וילדיו. אבל גם אם יאמין לזה, אין סיכוי שיאמין שהיא לא שכבה עם דאנקן.

מה שיוביל לשיחה אחרת לגמרי, מהסוג שלא התכוונה בשום אופן לנהל. איך אדם כמו לוקאס סיפריאני יאמין שבחורה קלה להשגה, ששכבה עם גברים נשואים, היא למעשה בתולה?

קייטי בעצמה לא אהבה לחשוב על זה. אף־פעם לא הרגישה צורך לזנק לסקס חפוז. הוריה לא כפו עליה את ערכיהם, אלא החדירו אותם בטפטוף דק, טיפה אחר טיפה של עצה עדינה. והדוגמאות שראתה על מפתן ביתם – נערות שבורות לב, לעיתים קרובות בהיריון, שננטשו על ידי גברים שבקסמיהם הן נפלו – גרמו לה להבין שכאשר מדובר באהבה מוטב להיזהר.

למען ההגינות, אילו הפיתוי היה רובץ על סף דלתה, אולי הייתה מעלה על דעתה לבחון את גישתה המיושנת למין, אבל למרות שתמיד הסתדרה היטב עם בני המין השני, אף אחד לא לכד את תשומת ליבה עד שדאנקן הופיע בשטח בקסמו, בחנופתו הגוברת ובהתמדתו. עתידה היה מעורפל, ובאותו חלון הזדמנויות קצר של חששות וחוסר ודאות הוא התגנב וגנב את ליבה. היא נפלה לידיו כפרי בשל ובגידתו הייתה הרסנית.

עתה היו בתוליה כאבן־רחיים, תזכורת לטעות הגדולה ביותר שעשתה אי־פעם. אומנם היא קיוותה שיום אחד תמצא את הגבר שלה, אך השלימה עם האפשרות שלעולם לא תצליח, מאחר שמשום מה היא פשוט לא הייתה מסונכרנת עם גברים ורצונותיהם.

הם רצו סקס, בראש ובראשונה. כדי להגיע לנסיך, נראה שתיאלץ להיכנס למיטה עם מאות צפרדעים, ומבחינתה זה לא בא בחשבון בשום אופן. המחשבה שהייתה עלולה לשכב עם צפרדע אחת הייתה מחרידה דייה.

ואיך יגיב לוקאס סיפריאני לסיפור שלה?

היא רעדה כשהעלתה בדמיונה את הלגלוג על פניו.

מוטרדת מהכיוון שאליו פנו מחשבותיה, היא זקרה את סנטרה והביטה בו בקרירות דומה. "אני מניחה אחרי כל זה שפיטוריי בדרך, ומחלקת כוח האדם תהיה בקשר – כך שאין סיבה שאמשיך לשבת כאן. ואינך יכול למנוע ממני את היציאה. תצטרך לסמוך עליי שלא אומר שום דבר, לאף אחד, על העסקה שלך."