ילוסטון

צינה
עָמֹק מִתַּחַת לְרַגְלַי
הַקֶּרַח נִסְדָּק.
אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלוֹ
עוֹלֶה מֵהַתְּהוֹם – חוֹרֵק וְנֶאֱנָח
כְּמוֹ רָהִיט יָשָׁן אוֹ אִישׁ כּוֹאֵב.
מֵעָלַי זוֹרַחַת שֶׁמֶשׁ שַׁאֲנַנָּה,
מְלַטֶּפֶת אֶת שֶׁפַע הַפְּרִי
שֶׁתָּלִיתִי עַל עֲצֵי הַחֹרֶף
וּפָנַיִךְ, מוּאָרוֹת בְּחִיּוּךְ,
אוֹמְרוֹת לִי דְּבַר-מָה
שֶׁאֵינִי מַצְלִיחַ לִשְׁמֹעַ.
אֲבָל הַקֶּרַח הוֹלֵךְ וְנִסְדָּק –
חֲרִיצִים צָרִים וְעִקְּשִׁים
שֶׁעוֹלָה בָּהֶם צִנַּת הַלֹּא נוֹדָע.
לֹא דַּי בַּקִּירוֹת הָאֵלֶּה
לַהֲדֹף אֶת הַקֹּר, אֶצְטָרֵךְ
לְהִתְעַטֵּף בַּאֲנָשִׁים.
“אֲנִי אֶפְתַּח אֶת הַדֶּלֶת, מַנְעוּל אַחַר מַנְעוּל, / אֶשְׁזֹף אֶת הַחֲדָרִים בְּאוֹר הַיּוֹם הַנָּקִי.” ‘ילוסטון’ הוא ספר ביכורים שהבשיל מתוך שנים של התבוננות צנועה, סבלנית, עמוקה, שקושרת חוטי שותפות סמויים בין המתבונן ובין תופעות טבע, בעלי חיים, שפה, אדם ומכונה. לצד המגע והכמיהה למגע עם הדברים, יש במבט הזה בדידות אינהרנטית, “לֹא דַּי בַּקִּירוֹת הָאֵלֶּה / לַהֲדֹף אֶת הַקֹּר, אֶצְטָרֵךְ / לְהִתְעַטֵּף בַּאֲנָשִׁים”, בדידות שמטילה צל גם על רגעי היחד, והיא שמאפשרת, בין השאר, את הדיוק והפיכחון המאפיינים אותו. הניגוד בין הרגש הדק ובין האנליטיות המדעית הוא ניגוד רק לכאורה, שכן בשניהם מתקיים המיזוג בין המעורב ובין המתבונן מהצד – גם כאשר הוא מתבונן פנימה: “רָאִיתִי אֵיךְ הַחוּץ וְהַתּוֹךְ / נִמְהָלִים, קֹר בְּחֹם”.
טל ניצן
גיא עמית, יליד 1972, הוא ד”ר למדעי המחשב ומשורר. עוסק במחקר ברפואה חישובית.
‘ילוסטון’ הוא ספרו הראשון.