ישראלים בברלין

 מבוא

את ההגירה מישראל אפשר לחלק לשתי תקופות: מקום המדינה ועד אמצע שנות התשעים ומאמצע שנות התשעים ועד ימינו אלה. בתקופה הראשונה אופיינה ההגירה מישראל ברצונם של המהגרים לשפר את מצבם הכלכלי ולאמץ דפוסי חיים נוחים יותר. בשנים אלו נטו הציבור ונבחריו להתייחס בביקורתיות להגירה מהמדינה. הם ראו בה מעין בגידה ברעיון הציוני וכינו אותה "ירידה" ככינוי של גנאי. באמצע שנות התשעים, עם התגברות תופעת ההגירה בעולם הגלובלי והיעשותה לחלק בלתי-נפרד מהחיים המודרניים, חלחלה גם לישראל ההכרה כי ניידות בין-לאומית היא תופעה הולכת ומתרחבת, ובייחוד בקרב מהגרים בעלי מיומנויות שמבקשים לקבל החזר גבוה ככל האפשר עבור כישוריהם. פתיחתו של המשק הישראלי לעולם הרחב לאחר חתימת הסכמי השלום בשנת 1993 העצימה מגמה זו. עובדים רבים של חברות ישראליות ורב-לאומיות נעו אל מחוץ לישראל וחזרו אליה כדבר שבשגרה. היו מהם שנותרו בניכר. בשנות האלפיים חלה עוד התפתחות. הדור הצעיר במדינת ישראל אימץ תפיסות וכישורים שמקלים את היכולת להגר: נכונות לניידות גבוהה, כישורי שימוש בטכנולוגיות תקשורת, ראיית העצמי על חשבון לכידות חברתית ואימוץ תפיסות שלפיהן אדם צריך לחיות במקום שטוב לו בו. מצד דור ההורים הולכות וגוברות ההבנה והקבלה של הגירת ילדיהם. התפתחויות אלו הביאו לעלייה בנכונות להגר מישראל.

פרט להיותה של מדינת ישראל מדינה קולטת עלייה ומדינתו של העם היהודי, יש לה מאפיין חשוב נוסף, כזה המעודד הגירה ממנה: היא מדינה מפותחת, קטנה בממדיה, שגובלת במדינות מתפתחות שהיחסים עמן אינם מאפשרים ניידות תעסוקתית ומיצוי פוטנציאל תעסוקתי של ישראלים משכילים בסביבתם הגיאוגרפית הקרובה. עובדה זו, גם ללא קשר למצב הגיאופוליטי-ביטחוני השורר בה, היא בבחינת גורם דחיפה רב-עוצמה להגירה של ישראלים משכילים, בעיקר לארצות המערב (Gould & Moav, 2007).

מאות אלפי ישראלים וישראלים לשעבר חיים כיום מחוץ לישראל. אין נתונים חד-משמעיים בדבר מספרם המדויק, הן בשל מורכבות ההגדרה של המושג "מהגר" בהקשר הישראלי, הן משום שכל אחד מגופי השלטון הרלוונטיים, ובהם משרד הקליטה, המוסד לביטוח לאומי והלמ"ס, אימץ הגדרה משל עצמו למושג זה.1 מספר המהגרים מישראל אינו חריג בהיקפו בהשוואה למספר המהגרים ממדינות אחרות בעלות מאפיינים דומים (רבהון ולב-ארי, 2011). אינטנסיביות הדיון בתופעת ההגירה מהארץ הושפעה מהתרחשויות שהעלו את הסוגיה לתודעת הציבור, לדוגמה פרסום של מחקר או של סקר שזכו לתהודה (בן דוד, 2013), העלאת הנושא כחלק משיח פוליטי וחברתי (אטינגר, 2013), שיקוף התופעה באמצעי תקשורת (חודורוב, 2013) וכדומה. במחצית השנייה של שנת 2013 עלתה שוב התופעה על סדר היום הציבורי בעקבות פרסום נתונים על "בריחת מוחות" (Brain Drain) מהאקדמיה (בן דוד, 2013), ובתקשורת התפתח שיח ער בנושא (ארנס, 2013; רובינשטיין, 2013; תמר, 2013). שיח זה התעצם בעקבות שידורה של סדרת כתבות טלוויזיה בערוץ 10, שנידונה בה תופעת ההגירה של צעירים ישראלים מדור ה-Y (חודורוב, 2013). בסדרה הודגשה יותר מכול ההגירה מישראל לברלין.

עד שנות השמונים התמקדו מרבית המחקרים על הגירה מישראל בבחינת השאלה מדוע ישראלים, בעיקר יהודים ילידי ישראל, עוזבים את הארץ (Cohen, 2011). בשנות השמונים החלו חוקרים, בעיקר ישראלים ויהודים, לבחון לא רק את מניעי ההגירה אלא גם את דפוסי החיים ואת תפיסותיהם של ישראלים בחו"ל. למיטב ידיעתי, המחקר האקדמי בתחום זה נמצא בתחילת דרכו, ומספר הפרסומים האקדמיים מועט יחסית. לדוגמה, רק מאמר אחד מ-21 המאמרים בשלושת הגיליונות של המגזין "הגירה" שפורסמו עד כה עוסק בהגירה מישראל למדינות אחרות (צדיק, 2013), ואילו שאר המאמרים עוסקים בהגירה אל ישראל. כך היה גם בכינוס בין-לאומי שנערך בישראל במאי 2014. בכינוס זה, שעשרות חוקרים, רבים מהם ישראלים, הציגו בו את עבודותיהם, נושא ההגירה מישראל כלל לא הוזכר. לא זו בלבד שמספר המחקרים על הגירת ישראלים מועט יחסית, כמחציתם נערכו בידי חוקרים שהיו בתחילת דרכם (עבודות מאסטר ודוקטור). כמו כן, ברבים ממחקרים אלו ההתמקדות היא בהגירה לצפון אמריקה ובייחוד לארצות הברית ובחיי המהגרים שם. רק במחקרים אחדים נבחנה הגירה של ישראלים למדינות אירופה.

מטרת המחקר שבבסיס ספר זה היא השלמת החסר ושרטוט דיוקן מקיף של דפוסי החיים ושל תפיסותיהם של ישראלים שהיגרו למערב אירופה בעשרים השנים האחרונות. ההגירה לברלין תשמש לנו מקרה מבחן (Case Study).

ברלין נבחרה מכמה סיבות: ראשית, בעיר מתגוררים אלפי מהגרים ישראלים, רבים מהם מהגרים חדשים וצעירים. ולכן בהגירה זו מתקיימים מאפיינים בולטים של ההגירה העכשווית של צעירים מישראל. נוסף על כך, ההגירה לברלין עומדת במוקד הדיון הציבורי ומעמידה לבחינה שאלות ערכיות ומוסריות, בין היתר בשל מערכת היחסים המיוחדת בין ישראל לגרמניה.

בחינת ההגירה של ישראלים לברלין בפרט היא מעין מעבדה שמשמשת להבנת ההגירה מישראל בכלל, על מאפייניה, ממדיה ותוצאותיה האפשריות.

ממצאי המחקר ישמשו נדבך בדיון הציבורי בתופעת ההגירה מישראל, ובכלל זה זיהוי הסיבות להתרחשותה, בחינת דרכים לצמצום התופעה, גיבוש מדיניות לאומית להתמודדות עם ההגירה מישראל בעידן הגלובלי, עיצוב דפוסים של שיתוף פעולה עם מהגרים ישראלים לקידום מטרות עסקיות ופוליטיות ועוד.

מיהו מהגר?

מקובל להגדיר מהגר כאדם שחי במדינה אשר אינה מולדתו או מי שעבר לגור במדינה אחרת באופן קבוע. אך כיום, בתקופה שתנועה בין מדינות למטרות עבודה ומגורים היא תופעה רווחת, קיים קושי מובנה להגדיר מיהו מהגר. האם מהגר הוא רק מי שעזב לצמיתות את ארץ מוצאו? האם מהגר הוא רק מי שהמיר את אזרחותו באזרחות אחרת? האם שהות של שנים אחדות בניכר כמוה כהגירה? ואם כן, מהו מספר השנים המינימלי של שהות בחו"ל להגדרה של הגירה? ואפשר שאין צורך להגדיר שהייה של שנים אחדות בחו"ל "הגירה" אלא "שהות זמנית"? בשפה האנגלית, השוהה שהות זמנית במדינה שאינה מדינתו מכונה "Sojourner", ואילו בעברית לא נמצא מונח מקביל.

פידלמן (2013) המחיש את מורכבות אומדן המהגרים מישראל:

בשנת 2011 נע מספר הישראלים שחיו בחו"ל בין 226,980 איש לפי נתוני משרד הפנים לכ-750,000 איש לפי הערכות המשרד לקליטת העלייה. ואילו לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה והמוסד לביטוח לאומי מספרם היה יותר מחצי מיליון. אף אחד מהגורמים, פרט למשרד לקליטת העלייה, אינו כולל בהערכותיו את הילדים שנולדו לישראלים בחו"ל, ואף אחד מהגורמים פרט ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה אינו יודע להפחית מהנתון שיש בידיו את מספר הישראלים שכבר אינם בין החיים.

לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, "יורד" הוא מי ששהה מחוץ לישראל יותר משנה ברציפות. החוקר עוז אלמוג (2013) ביקר הגדרה זו בחריפות וציין כי חלק ניכר ממי שהוגדרו "יורדים" הם בעצם עולים חדשים שחזרו לארץ מוצאם בשל קשיי קליטה, ובמניין זה כלולים צאצאי מהגרים, גם אם לא חיו בישראל.

בשל הבעייתיות בהגדרה עולה לא רק השאלה מי הוא מהגר אלא גם מי הוא ישראלי. לפני תחילת המחקר הערכתי כי מרבית המרואיינים מקרב אוכלוסיית היעד יהיו ישראלים שאין עוררין על ישראליותם: מי שנולדו, גדלו וחונכו בישראל ומחזיקים (גם) בדרכון ישראלי. עם זאת, הנחתי כי במקרים אחדים, כמו "העולים היורדים" שציין אלמוג, הישראליות אינה מובנת מאליה. על כן נקבע כי אוכלוסיית היעד של המחקר תורכב מבעלי דרכון ישראלי (בהווה או בעבר) דוברי עברית, שהתגוררו בישראל למשך חמש שנים לפחות וכיום מתגוררים בברלין במשך 12 חודשים לפחות ואינם מתכננים לעזוב את העיר ב-12 החודשים הבאים.

במחקר ביקשתי לבחון שלושה תחומים עיקריים: הסיבות לעזיבת ישראל והסיבות לבחירה בברלין כיעד הגירה; דפוסי החיים של ישראלים בברלין; ועמדותיהם כלפי מדינת ישראל וכלפי החיים בגרמניה לנוכח אירועי העבר.

שיטת המחקר

היקף חקר ההגירה מישראל מצומצם יחסית ומושתת בעיקר על ניתוח נתונים ועל שימוש בשיטות מחקר כמותיות. רבים ממחקרי ההגירה נערכו בארצות הברית (מדינת ההגירה הגדולה בעולם) והתבססו על נתוני מפקד האוכלוסין בה. עם זאת, בשנים האחרונות חל שינוי בחקר מגמות של הגירה בשל אימוץ הולך וגובר של שיטות מחקר איכותניות במדעי החברה. שיטות אלה מתאימות בייחוד לחקר תופעות חברתיות רב-ממדיות כמו הגירה (Iosifides, 2011).

בחרתי גם אני להשתמש בשיטות מחקר איכותניות, ולכן המחקר מושתת על ראיונות עומק חצי מובְנים. רוב הראיונות נערכו במפגשים אישיים, ולאחריהם השלמתי מידע חסר באמצעות שיחות טלפון והתכתבויות דוא"ל. התגוררתי בברלין יותר משנה והתעריתי בחיי הישראלים שם, במפגשים אישיים וקבוצתיים, בהשתתפות בעשרות אירועים, בביקורים במוסדות ובארגונים שונים ("תצפית משתתפת") ועוד, כפי שיפורט להלן.

העובדות בספר נכונות למועד סיום המחקר.

מבנה הספר

בפרק הראשון של הספר תתואר תופעת ההגירה מישראל ובעיקר לברלין. יתר פרקי הספר עוצבו על בסיס פילוח אוכלוסיית הישראלים שהיגרו לברלין. במחקר אותרו 13 קבוצות. אחת מהן היא הישראלים הוותיקים שהיגרו לברלין לפני שנות האלפיים; את יתר הקבוצות, אשר הן חלק הארי של האוכלוסייה הנבחנת, הגדרתי על פי זהותן. בחלק ניכר מהמקרים השפיעה זהות זו על סיבת המעבר העיקרית של המשתייכים אליהן לברלין בשנות האלפיים. לאחר תיאור כל קבוצה יוצגו, עם התאמות מתבקשות, על פי שלושת תחומי המחקר העיקריים שבדקתי: הסיבות להגירה לברלין והמעבר אליה, דפוסי החיים בברלין ועמדות המהגרים כלפי ישראל וכלפי גרמניה. בפרק האחרון של הספר אעסוק בחיי הקהילה ובסביבת החיים של הישראלים בברלין.

הרמן-פלאץ

אדם נפלט ממנהרת האו-באהן היישר אל תוככי הרמן-פלאץ המוקפת דוכני מזון וסדקית. שתי מוכרות צחקניות ממוצא וייטנאמי מציעות לו "בוקס" של נודלס בשלושה אירו. עם נתחי עוף מטוגן בחמישה אירו.

עוד מציעים הדוכנים קפה, תיקים מעור, מיני ירקות, פלאפל ומלבושים בשלל צבעים... תלאה המקלדת מלתאר. על כולם חולשים דוכני קארי-וורשט, נקניקיית-העל הברלינאית - מצע קרטון, נקניקייה שנפרסה בהינף של זרוע, קורטוב חרדל, מזלג זעיר של פלסטיק. עמוֹד בצד, נעץ, טבול ובלע.

גורליצר פארק

אני נכנס לגורליצר פארק. שניים ממוצא אפריקאי ישובים על מסלע קטן בכניסה ומביטים בי בחשדנות. אני ממשיך פנימה ומגלה שהפארק משופע בהם. עומדים, מהלכים, שרועים על ספסלים. מרביתם לבושים בסגנון אפרו-אמריקאי: כובע שמצחייתו משוכה לאחור, נעלי ספורט, אופניים.

הם מביטים בי, מנסים לתהות על קנקני. אחד ידידותי שואל אותי משהו בגרמנית. "אינגליש", אני עונה בחיוך. הוא מגיש לשפתיו צימוד של אצבע מורה עם אמה, בתנועה של עישון.

התבהרה התמונה, מציעים לי מריחואנה. עמיתיו לא היו בטוחים שאני הצרכן האולטימטיבי. הוא, הידידותי, ניסה. מה יש לו להפסיד?

1. ראו בהמשך הספר דיון בסוגיה זו.