כוונה אכזרית

פרק 1

מיה

אני פוקחת את עיניי וצורחת.

כל שריר בגופי מתקשה וליבי מלא אימה. הלוואי שזה חלום. בעצם זה יותר כמו סיוט.

המראה שתלויה על הארון שלי נמצאת מולי, ואני בוהה בהשתקפות פעורת העיניים ואחוזת האימה שלי. אני שוכבת על צידי ורצועת גופיית הפיג'מה הלבנה מחליקה מכתפי. אור הירח הכסוף מאיר על שמיכתי, והשעון שעל השידה מתקתק בכל שנייה מייגעת. השעה כמעט אחת בלילה. ליל המכשפות?

ליל השטן יהיה מדויק יותר.

והשטן במיטתי.

דמות גדולה ושרירית, עטופה בחשכה. הוא זז מעט בהמהום ישנוני וגודל גופו מטלטל את כל כולי. ראשו נח מאחורי שלי על הכרית, ואני לא יכולה לראות ממנו הרבה מלבד השיער הכהה והרך על מצחו והשרוול של חולצתו השחורה, הדוק סביב זרועו השרירית.

הגבר הזה ענק. גבוה, עם גוף של שחקן פוטבול. בפעם הראשונה שהבטתי בו, חשבתי שהוא היה גדול עד לאי־נוחות, ואני עדיין חושבת כך בכל פעם שהוא נכנס לחדר. אני מרגישה שאני חולקת את מיטתי, שלרוב ריקה, עם שד בגובה שני מטרים וחצי מהגיהינום. חום גופו צורב את רגליי החשופות והריח המתקתק הקבוע של החדר שלי מוחלף בריח גברי פולשני.

באור יום אני שונאת את הגבר הזה, ובלילה אני מפחדת ממנו. אני לא יכולה לסבול שהוא מסתכל עליי או אפילו נושם בסביבתי, ואני פשוט מתעבת את התחושה של גופו מתחכך בי. בכל שנייה ובכל יום, אני מנסה להתחמק מגופו הענק במטבח או להתעלם ממבטו הננעץ בי בשולחן האוכל. המיטה שלי היא המקום האחרון שבו הוא צריך להיות. אנחנו לא נאהבים.

אנחנו אפילו לא חברים.

לאזארו רוזטי הוא בעלה בן העשרים ותשע של אימא שלי, מניאק ממדרגה ראשונה והאבא החורג החדש שלי.

אני מרימה את סנטרי ומרחרחת את האוויר, מנסה למצוא את ריח האלכוהול שאולי יסביר מה לעזאזל הטעה את לאזארו וגרם לו להתבלבל בין החדר שלי ובין החדר שהוא חולק עם אימא, אבל האוויר מלא רק בריח הבושם שלו. אני אומרת 'חולק', אבל האבא החורג החדש שלי לא צפוי, והוא נכנס ויוצא מהבית בכל שעות היום והלילה.

הוא דומה יותר לחיה חסרת מנוח מאשר לגבר.

לפעמים אני רואה אותו ישן על הספה או על כיסא גינה ליד הבריכה. בשבוע שעבר באחד הבקרים הוא ישן על הרצפה בסלון, ודילגתי מעליו בדרך למטבח. לאזארו התעורר בפתאומיות, תפס את קרסולי וסירב לשחרר כשצרחתי וניסיתי להזיז את רגלי. אחיזתו הייתה חזקה כאזיק, וזדון נצנץ בעיניו הירוקות. הוא לא הפסיק לחייך כאילו כל זה הוא משחק עבורו.

הצלחתי לבעוט בצלעותיו עם הנעליים שלי והוא נאנק בכאב. עדיין מחייך, הוא משך אותי קרוב כדי שיוכל להסתכל מתחת לחצאית שלי כנקמה.

לאזארו הביט בי מהרצפה. "אה, תחרה לבנה. האהובה עליי."

לחיי בערו במבוכה, והזזתי את החצאית בין רגליי. "אתה מניאק."

יכולתי לשמוע את אימא במורד מדרגות השיש, ומעדתי מהמהירות שבה לאזארו שחרר אותי. כשהיא הגיעה למטבח עטופה בחלוק משי בצבעי ארגמן וזהב, הוא כבר נשען על השיש וחיכה שמכונת הקפה תסיים להכין אספרסו כפול מפולים קולומביאנים קלויים.

הצלחתי להשמיע קול כמה שניות לאחר מכן. "אימא, לפני רגע לאזארו תפס אותי, ולא שחרר."

לאזארו הגיש את הקפה לאימא, בלי חלב או סוכר, בדיוק כמו שהיא אוהבת. היא בהתה בו, מבולבלת מהמחווה הלא אופיינית שלו, אבל לקחה את הספל.

"מיה מעדה ולא רציתי שהיא תיפול ותפגע בעצמה," הוא הסביר ברוגע.

"זה לא מה —"

אימא התכווצה ותפסה את גשר האף שלה. "מיה, דברי חלש בבקשה. התעוררתי לפני רגע. ובפעם הבאה, תסתכלי לאן את הולכת."

לאזארו שילב זרועות על החזה העצום שלו וחייך לכיווני חיוך רחב מאחורי אשתו.

אימא יצאה מבעד לדלתות הכפולות כדי לשתות את הקפה שלה בגינה. היא לא טרחה להסתכל עליי. אימא בקושי מסתכלת עליי.

אחרי כל השנים צפוי שאתרגל לזה, אבל עדיין כואב להיות האכזבה של משפחת ביאנקי. בכל פעם שאני נכנסת לחדר, פניה של אימא נופלות או שהיא מתעלמת מקיומי. בכל פעם שאני מדברת בארוחת הערב, סבתא נרתעת. שלושת דודיי בוהים בי במבטים נוקשים לפני שהם מנשקים את אחותי הגדולה לשלום בחום.

לחישה אכזרית נשמעה באוזני. "אז, זה נכון. אף אחד לא מאמין למילה שאת אומרת."

לאזארו עמד בדיוק מאחוריי. הוא היה קרוב כל כך שיכולתי לראות כל פרט בצלקת על צד ימין של שפתיו. היא נותנת לו מראה מסוכן, נכלולי, במיוחד כשהוא מחייך וחושף את שיניו הלבנות.

"או אולי אף אחד פשוט לא שם זין מה יש לך להגיד," הוא לחש מהפה הנקמן שלו.

עכשיו הוא במיטה שלי, ואני לא יודעת אם זו טעות או במכוון. אבל אני לא מתכוונת להישאר כדי לגלות. אני אוחזת את קצה המזרן ומתפתלת לכיוונו, בוהה בהשתקפויות שלנו ומקווה שלא אעיר אותו.

עיניו של לאזארו נפקחות ברגע. אני רואה את הנצנוץ הפראי של עיניו הירוקות בחשכה, ובטני מתכווצת. באיטיות, חיוך נבזי מתפשט על פניו.

הוא לא מבולבל.

הוא יודע של מי המיטה שבה הוא נמצא.

אני רוצה לצרוח אבל עוצרת את עצמי, כי שמונה־עשרה שנים על הכדור לימדו אותי שלא משנה מה משתבש, זאת תמיד אשמתי. אם אימא תרוץ לכאן, לאזארו ימחה ויגיד שזאת טעות כנה מצידו. אימא תגיד שאני נואשת לתשומת לב ותכפה עליי להתנצל על הדרמה שיצרתי באמצע הלילה. אני מעדיפה לגרגר רוטב חריף ומנקה אסלות מאשר להתנצל בפניו.

"מה אתה עושה בחדר שלי?" אני אומרת בחטף, כשאני מחזיקה את השמיכות קרוב לחזה שלי.

"אימא שלך עולה לי על העצבים."

מתי קרה שהם לא עלו זה לזה על העצבים? בכל פעם שהם רבים, אני זו שמשלמת על זה. אימא מסתובבת בבית, טורקת דלתות וצועקת. לאזארו מוצא אותי והורס את טיפת השלווה שאני מוצאת בצפייה בטלוויזיה, בשחייה בבריכה או בקריאה בגינה.

"אז לך לישון על הספה."

"אבל אני אוהב את המיטה שלך." הוא מחייך בזדוניות.

"אז אני אלך לישון על הספה."

אבל כשאני מנסה לצאת מהמיטה שלי, לאזארו תופס את גב חולצת הפיג'מה שלי. "בורחת? חצופה כל כך כשאני נחמד אלייך."

"מה נחמד כאן?" אני מוחה בלחישה זועמת.

"מישהו חוץ ממני דיבר איתך היום?"

הערב, דוד תומאסו ודודה סופיה באו לארוחת ערב עם שני הילדים שלהם, אחד גדול ממני ואחד צעיר ממני. בשלב מסוים שאלתי את אחד מהאחיינים שלי איך בבית הספר. דודה סופיה דיברה בו־זמנית ושינתה את הנושא.

"קפוץ לי," אני לוחשת, רועדת מעצבים ומבוכה.

לאזארו מחליק את ידו תחתיי ומושך אותי חזרה לכיוון החזה שלו. "קר לך? אני אחמם אותך."

עורו הרותח צמוד לגבי, צורב את כל גופי. אני מנסה להשתחרר מאחיזתו, אבל זרועותיו עוטפות אותי. אחת מידיו על האגן שלי והשנייה על פנים הירך החשופה שלי. הוא לובש טרנינג, אבל כשמותניו לוחצים עליי, אני מרגישה בליטה המעידה על משהו קשה ועבה נגד התחת שלי.

רק הברות מבוהלות יוצאות מפי. "מה לעזא... זה ה... אוי, אלוהים."

"מה קרה?" לאזארו מדבר ישירות לתוך אוזני, קולו העמוק מלא בתשוקה ושעשוע רועם. ציפורניי שוקעות בזרועותיו השריריות ואני חורקת שיניים נגד התחושה חסרת הנחת הגדלה בתוך בטני. הוא נדלק כשהוא מענה אותי, והוא היה חד וחלק לגבי זה מההתחלה.

ברגע שהוא עבר במפתן הדלת של הבית אחרי ירח הדבש שלהם, הבעתו האפילה מרוב עצבים וכל שריר אסוף בחולצתו השחורה, הוא התביית עליי. מישהו היה חייב לסבול ממה שנכפה עליו, ואני הקורבן המושלם עבורו.

לא, זה התחיל לפני אותו יום. מבטינו הצטלבו במזבח הכנסייה ועיניו נדדו לפטמות שלי, שהיו מעט נוקשות ולא הוסתרו בשמלת השושבינה הוורודה שלי. היה קר כל כך בכנסייה, עד שהיה אפשר לראות אותן מהחלל.

הכומר עודד אותו להגיד את נדריו, והוא הרים את מבטו לעיניי כשאמר, אני מסכים.

כמו קללה.

כמו איום.

"למה אתה מענה אותי ככה? מה אי פעם עשיתי לך?"

בהשתקפויות שלנו, עיני לאזארו מצטמצמות בטינה. "זה לא אישי, מיה. אני פשוט שונא את המשפחה המזוינת שלך."

הוא לא רצה להתחתן עם אימא, ואימא לא רצתה להתחתן איתו, אבל החתונה אורגנה בידי המשפחות שלנו כמו אירוע מימי הביניים. משפחת רוזטי רוצה להכריח את לאזארו להתמסד, ואימא רוצה חלק מהכוח והכסף שהגברים במשפחת רוזטי משתמשים בהם כמו נשק בעיר הזאת. אין דבר בנישואים שלהם שקשור לאהבה. אלה רק עסקים.

אני שוכבת ללא תזוזה לרגע, נותנת ללאזארו לחשוב שהוא ניצח במשחק החולני שהוא משחק. הוא מרים את אחת מידיו וממשש את אחד משדיי כאילו הוא שלו. הפטמה שלי מתקשה מחיכוך ידו, והעונג זורם בי.

אני חובטת את מרפקי בבטן של לאזארו ומנסה לצאת במהרה מהמיטה. אני מצליחה להגיע לקצה המזרן כשהוא מושך אותי חזרה לחזה הקשה שלו.

"נו, נו, נו, מיה," הוא מלגלג. "את לא יכולה לשוטט בבית באמצע הלילה. ילדות טובות נשארות במיטה."

אני נוהמת בתסכול בקול הכי חזק שאני מעיזה. "אני שונאת אותך," אני אומרת נסערת, זזה קדימה ואחורה בתוך אחיזת הברזל שלו.

"אני שונא אותך יותר."

אני מתנגדת בזרועותיו עד שידו נוחתת על הכוס שלי ואצבעותיו מתעקלות לעטוף את הדגדגן שלי מעל מכנסי הפיג'מה שלי. "מה אתה עושה?" אני שואפת אוויר בחדות.

"תרכבי על האצבעות שלי."

"לך לעזאזל," אני אומרת בחריקת שיניים. כל גופי נוקשה בזמן כשאני מחכה שהוא ימשיך את ההשפלה שלי. שיאזור יותר אומץ. שיהפוך לגבר עוד יותר נורא עם הפולשנות לתוך בגדיי. אבל לאזארו לא זז. במקום זה, הוא מגחך, ואני רואה בהשתקפות שהוא עוצם את עיניו ונרגע.

"שיהיה. הן שם אם תצטרכי אותן."

לאזארו מתחיל להירדם ומשאיר את אצבעותיו בדיוק באותו המקום, תחובות מול הדגדגן שלי. ליבי פועם בחוזקה, ונדמה לי שעוד רגע חזי יתפוצץ. אני שואפת עמוק ככל האפשר, עדיין נעולה באחיזתו של לאזארו. אחכה עד שהוא יירדם ואעוף מפה.

עיניי מרוכזות בהשתקפות שלנו. עם חזה שטוח וצורת גוף מלבנית, מעולם לא הרגשתי סקסית. אבל אני נראית אחרת בזרועות הגדולות של לאזארו. אחת מהן עוטפת את אגני, ואני מרגישה מוערכת עם הפנים הישנוניות שלו צמודות לצווארי. הוא נראה קשוח ומפחיד כמו תמיד, אבל האופן שבו הוא נעטף סביבי נראה... מגן. רכושני.

כאילו אני רצויה, לשם שינוי.

מבטי סורק את גופו, את הנוקשות של פניו ואת קו הלסת והכתף שלו שעולה על שלי. הבליטות של שרירי הבטן מתחת לחולצתו והפס של עור שזוף וחמים במקום שהיא התרוממה על בטנו. לאזארו תמיד נראה גדול יותר מהרצוי, אבל כרגע הגודל שלו נראה נכון מאוד. ליבי פועם בחוזקה ובטני מלאה בפרפרים. אני זזה מעט בזרועותיו ומרגישה בבהירות את הרטיבות בין רגליי ונגד אצבעותיו דרך המכנסיים הקצרים והדקים שלי.

מפני שאני רטובה, הלחץ של האצבעות שלו על הדגדגן שלי מרגיש מדהים. לאזארו הוא המניאק הגדול ביותר שפגשתי אי פעם אבל הוא חתיך להחריד, ואני שונאת אותו עוד יותר על זה. בכל פעם שהוא מחייך אליי, אני יודעת שהוא חושב על כמה מדהים הוא.

אני מזיזה באיטיות את הירכיים שלי במעגלים, בקושי שמה לב לתנועה. עיניי נעצמות בזמן שגלים של סיפוק זורמים בתוכי. אוננתי הרבה פעמים בעבר, והתוצאות הגיעו מהר, אבל לא היו מספקות. ברמה הטכנית, הכול קורה כמו שצריך, אבל תמיד חסר משהו.

מישהו לפנטז עליו.

עיניי נפקחות ומתרכזות בפניו הישנוניות של לאזארו. אני ממש לא מעוניינת בבעלה של אימא. זה פשוט חולני. אבל הוא גדול כל כך ומריח כמו חטא, שני דברים שאני כנראה משתוקקת להם, כי ירכיי עדיין זזות בלי שליטתי. הלוך ושוב על אצבעותיו של לאזארו. כשהתחושות עולות שלב, אני מתנשמת מהר יותר.

אני אפסיק.

מבטיחה.

כל זה שגוי ודפוק כל כך.

אבל גם הוא היה כשנכנס לכאן.

הזרועות של לאזארו הדוקות סביבי עד כאב, והזקפה שלו נמצאת בדיוק בתחת שלי. החדר חשוך, והדגדגן שלי לוהט כל כך שאני לא יודעת מה אמיתי ומה לא. יש רק עונג ואצבעות גבריות חזקות על הכוס שלי, וקולו החושני באוזניי נשמע בזיכרוני, "תרכבי על האצבעות שלי."

אני נאנחת קלות, אבל נשימותיו של לאזארו נשארות עמוקות ואחידות. אין לו מושג מה קורה ואני קרובה, קרובה כל כך, ואני לא מצליחה להפסיק. זה מעולם לא הרגיש כזה טוב, ואני חייבת לגלות מה מחכה לי בצד השני של התחושה הנפלאה הזאת. רק עוד קצת... רק עוד קצת... אני רוצה... אני צריכה...

חום ועונג עולים וזורמים בי. בזמן שאני בדרך היישר להנאה צרופה, מעבר למחשבה מודעת, גופי מתכווץ בזרועותיו החזקות של לאזארו.

מעולם לא הרגשתי משהו טוב יותר.

אני נושמת עמוק ופוקחת את עיניי.

לאזארו ער ובוהה בי, הבעת פניו פראית.

פחד מתפרץ בי, ואני צועקת בזמן שאני אוחזת את הזרוע המתוחה שלו ונצמדת אליו, למרות שהוא האחד שממנו אני מפחדת.

"לא עשיתי..." אני מתחילה לומר בקול גבוה ומבוהל.

לאזארו נוהם ועולה עליי. כל גודלו מרתק אותי עם הפנים לכיוון המזרן ונשימותיו החמות מרתיחות את האוזן שלי. "שוב."

עיניי נפקחות לרווחה. האצבעות של לאזארו עדיין צמודות לדגדגן שלי. עם כפות הרגליים שלו הוא מפריד את רגליי בכוח, מזיז את האגן שלו מטה ודוחף את הכוס שלי על אצבעותיו.

"מה? לא —"

הדגדגן שלי מתחכך בידו, ואני גונחת בזמן שעונג טהור מתעצם בתוכי שוב. הוא ממשיך לזוז על התחת שלי בזמן שהוא מזיז את האצבעות שלו בתנועת גריפה.

"תפסיק," אני אומרת בעצבים עם פניי עמוק במזרן. אני מנסה להוריד אותו ממני, אבל הוא כבד מדי, ואני מצליחה רק להזיז את עצמי חזק יותר על אצבעותיו. לא אפשרי שאגמור עוד פעם. לא מהר כל כך. לא ייתכן שזה אפשרי, אבל להפתעתי, חום ועונג גדלים בתוכי. אני מרגישה אותו מבעד לשכבות הבד כאילו אנחנו עירומים לגמרי. הזין שלו צמוד לתחת שלי. אצבעותיו על הדגדגן שלי. נשימותיו חזקות באוזני, כאילו אנחנו באמת מזדיינים.

"קדימה, מיה. תראי לי איך ילדות רעות גומרות באמצע הלילה."

"אני עומדת להרוג... אהה." לרוע מזלי, הכול שם למטה מתהדק לפתע ואני מתפרצת.

"שוב," הוא מצווה, לפני שאני מצליחה לנשום נשימה אחת. איום. דרישה אכזרית.

פעם שלישית? לא אפשרי. הדגדגן שלי רגיש מדי והמגע שלו גורם להבזקים של עונג כואב בתוך תוכי. אני מתפתלת על היד שלו, כמעט בוכה. אני מתפללת שזה יפסיק אבל עדיין רוצה להמשיך. אני לא יכולה לחשוב, לא יכולה לנשום. רק אני והוא כאן ומעולם לא הרגשתי חסרת שליטה כל כך.

"תעשי מה שאמרתי, מיה. את לא זזה מכאן עד שאת גומרת שוב."

לאזארו מתחכך פעם נוספת בתחת שלי ונושם בכבדות על עורפי. הגבר החתיך ביותר שאי פעם ראיתי הצמיד אותי למקום, והגוף שלי משתוקק לתת לו את מה שהוא רוצה. ההתנפלות האכזרית שלו עליי מוציאה ממני אורגזמה שלישית.

אני מחביאה את פניי בכרית וגונחת. הלוואי שלא הייתי מרגישה טוב כל כך להיות מושפלת עד היסוד.

אני שומעת את נשימותיו המחוספסות של האבא החורג שלי באוזני, "ילדה טובה."

אני מייבבת עד שאני יורדת מהשיא, פוקחת את עיניי ורואה את ידו מכסה את שלי על המזרן. אצבעותיו מתלפפות באיטיות סביב שלי עד שאנחנו צמודים. הזקפה של לאזארו עדיין צמודה כל כך לתחת שלי שהוא כמעט בתוכי. אולי הוא עומד להוריד את המכנסיים שלי ולשפד אותי עם מה שמרגיש כמו נשק ארור.

לאזארו מסיר את משקלו ממני ומתגלגל לצד, עדיין מחזיק אותי. הוא מתמתח, מצמיד את הזין שלו לאזור החשוף של התחת שלי.

"את יכולה לזיין אותי אם את רוצה. משעמם כל כך לשכב עם אימא שלך." המילים הסוטות מתגלגלות באהבה על לשונו. "היא לא צווחת ומתפתלת כמוך."

קצות העצבים שלי צורבים, ואם הייתי עירומה מול כל בית הספר הייתי מרגישה פחות חשופה. הוא חולני, מדבר על לשכב עם אימא שלי אחרי שהוא הכריח אותי לגמור. לא חשבתי שגבר דוחה כמוהו באמת קיים.

לאזארו מרים גבה לועגת. "מגיעה לי תודה אחרי שלוש אורגזמות. את מגיעה לשלוש אורגזמות עם הבנים האידיוטים בבית הספר שלך?"

האקס שלי לא היה מוצא את הדגדגן שלי עם מפה ומצפן. "נהנית. עכשיו צא." אני ממלמלת בחדות.

"אה, אני עדיין נהנה." לאזארו מעביר את ידו בשערו ומחייך לכיווני, מתבונן בפנים הסמוקות שלי, בשיער ובבגדים המרושלים שלי. הוא גאה בעצמו, הפסיכופת הזה. הוא מכניס אצבע לחולצתי, מתגרה בי עם הצווארון.

"תורידי את המכנסיים שלך ותתחנני בפניי לזיין אותך. את רטובה כל כך, אני אחליק פנימה ואהיה עמוק בתוכך לפני שתספיקי לגנוח את השם שלי."

חום עובר בי במהרה. המחשבה על גופו העירום רוכן מעליי בזמן שרגליי כרוכות סביב מותניו עולה בדמיוני. לא קשה לדמיין כי הזין בולט יותר ויותר בטרנינג שלו, הקצה לחוץ אל הבד. החולצה השחורה שלו עלתה מעט, חושפת את שרירי הבטן שלו ואת השיער הכהה שמתחיל בטבור ויורד מטה, מתחת לקו המותן. הרגליים שלנו סבוכות אלה באלה, והמרווח הצר בינינו מריח כמו העור החמים שלו והכוס שלי.

אני שומעת את דלת השירותים נסגרת במסדרון. חוץ מאיתנו, אימא שלי היא האדם היחידי בבית. אימא שלי. ואני במיטה עם בעלה.

אני חולנית בדיוק כמו לאזארו.

אני מתרחקת ממנו מעט וסוטרת לידו. "אני אחתוך את הביצים שלך אם תיגע בי שוב. שלא תעז להתגנב לחדר שלי. שלא תעז להסתכל עליי. תעוף. מפה. עכשיו."

אבל לאזארו לא זז. הוא שוכב ומחייך עם הזקפה שלו בדיוק בינינו. אני מחליקה הרחק ממנו וכמעט נופלת מהמיטה. הפעם הוא לא עוצר אותי ואני לוקחת את החלוק שתלוי על הדלת. הדבר האחרון שאני רואה לפני שאני בורחת מהחדר הוא את לאזארו נשכב מתחת לשמיכה שלי ועוצם את עיניו.

הבית חשוך, וחוץ מהנשימות הכבדות שלי, הכול דומם. אני הולכת לכיוון המקום הרחוק ביותר מלאזארו, הסלון בקומה התחתונה, ומתכרבלת על הספה עם החלוק שלי בתור שמיכה.

מה לעזאזל קרה הרגע? זה היה עשרה סוגים שונים של דפיקוּת, ואני אמורה לצרוח בבית עד שהיסודות שלו יתמוטטו. במקום זה, אני שוכבת על הספה עם כוס ספוג וכובד על לשוני, כאילו אני כבר מכירה את הצורה של הזין של האבא החורג שלי בפה שלי.

אני מכסה את ראשי עם הבד הצמרירי הלבן ונאנחת באימה. אני הולכת לישון, וכשאתעורר, כל מה שקרה יהיה חלום.

סיוט.

ואור היום ימחק את הזיכרון.

"מיה? מיה!"

אני מתעוררת בקושי מהניעורים, וציפורניים חדות צובטות את כתפי. אני פוקחת עיניים וממצמצת בבלבול לכיוון פניה של אימי היפהפייה, מושלמת עם איפור ועור שופע בקרמים, מזעיפה את פניה אליי. אימא נכנסת לחדר שלי רק אם היא עצבנית עליי. רק התעוררתי וכבר עשיתי משהו לא בסדר?

"מה את עושה כאן?" היא מטיחה בי.

"מה?" אני מתיישבת ומסתכלת סביבי. מבטי נוחת על הספות בצבע שמנת, האגרטל עם האדמוניות הלבנות ושולחן הקפה הנקי מזכוכית. כל מה שקרה אתמול בלילה חוזר לזיכרוני בשטף של בושה. התעוררתי בחדרי הנעים והמבולגן עם לאזארו במיטה, ובקושי נלחמתי בזמן שהוא החריב את הגוף הלבוש שלי. נזכרת שזזתי על אצבעותיו כמו חתולה מיוחמת.

עיניה של אימא מצטמצמות. "מה ההבעה הזו על הפנים שלך?"

אני מפילה את ראשי לידיים ומעמידה פנים שאני עוד מתעוררת. פניי לוהטות, ואני יכולה לדמיין לעצמי את הבעת הפנים המזועזעת והמובכת שלי.

מישהו במטבח מזמזם לעצמו ומכין קפה. זמזום נמוך של צלילים שמחים, כאילו הוא ישן שינה נפלאה ומתרגש להתחיל את היום.

"לא הצלחתי לישון. כאבה לי הבטן." אני בקושי משקרת כי כרגע הבטן שלי מתכווצת כאילו אני עומדת להקיא. אם ברגע זה אעמוד פנים אל פנים עם האבא החורג שלי, אימא תסתכל עלינו ותדע בדיוק מה קרה. היא חדת עין להחריד, במיוחד אם מדובר בי. אני נעטפת בחלוק שלי, מתרחקת מאימא וממהרת לכיוון המדרגות.

כשאני נכנסת לחדר שלי אני טורקת את הדלת, ומבטי נוחת על המזרן. לאזארו השאיר את המיטה שלי מבולגנת עם השמיכה בצד. יש כתם לבן מקושקש על הסדינים שלי.

אני מתקרבת בתהייה מה לעזאזל פשר הכתם, כי הוא לא היה שם כשהלכתי לישון אתמול בלילה. אני מבינה באימה שמשהו מוזר בו. יש שלולית אחת גדולה, ולצידה כמה סימנים. הריח שלו סוחף אותי וסוף־סוף אני מבינה מה הוא עשה.

לאזארו צייר לב מזרע על הסדינים שלי. מכתב אהבה מטונף, במיוחד בשבילי.