כוח – 48 החוקים

בדרך כלל, התחושה שאין לנו שליטה על אירועים ועל אנשים היא בלתי-נסבלת - כאשר אנחנו מרגישים חסרי אונים הדבר מעורר בנו תחושת אומללות. איש לא רוצה פחות כוח; כולם רוצים יותר. עם זאת, בעולמנו כיום, מסוכן להפגין בגלוי תאווה מופרזת לכוח, ולפעול בגלוי להשגתו. עלינו להיראות הגונים והוגנים. לכן עלינו לנהוג בתחכום. עלינו להיות ידידותיים ובה-בעת ערמומיים, דמוקרטיים ובה-בעת מוליכים סחור סחור.

משחק זה של כפילות מתמדת דומה מאוד לדינמיקת הכוח שהיתה קיימת בעולם התחבולות של חצר האריסטוקרטיה בימים עברו. במהלך ההיסטוריה, החצר היתה מאורגנת תמיד סביב האדם בעל הכוח - מלך, מלכה, קיסר, מנהיג. אנשי החצר שהיו בחצר השליטים היו במצב עדין במיוחד: הם היו חייבים לשרת את אדוניהם, אך אם הם היו חנפנים מדי, והתחנפו באופן ברור מדי, אנשי החצר האחרים היו מבחינים בכך, ופועלים נגדם. לכן, היה עליהם להקפיד, שנסיונותיהם לזכות בחסדי אדוניהם ייעשו בצורה מתוחכמת; ואפילו אנשי חצר מוכשרים, שהצליחו לנקוט תחכום כזה היו צריכים בכל זאת להגן על עצמם מפני שאר אנשי החצר, שלא הפסיקו לחרוש מזימות להרחיקם.

בה-בעת חצר השליט היתה חייבת להציג עידון ותרבות ברמה הגבוהה ביותר. השליטים לא היו סבלניים כלפי צעדים כוחניים גלויים; אנשי החצר היו פועלים בחשאי ובדממה נגד כל אחד מהם שהעז להשתמש בכוח. זו היתה הדילמה של אנשי החצר: בה-בעת ששימשו כביכול דוגמה ומופת לאלגנטיות, הם היו חייבים להכשיל את יריביהם ולסכל כל הפגנת כוח מצידם. איש החצר המוכשר היה לומד עם הזמן לבצע את כל מהלכיו בדרך עקיפה; אם הוא היה תוקע סכין בגב של יריבו, הוא היה עושה זאת בידיים עטויות כפפות של משי ועם החיוך המתוק ביותר על פניו. במקום להשתמש בכפייה או בבגידה, איש החצר המושלם השיג את רצונו בעזרת פיתוי, קסם, הונאה ואסטרטגיה מתוחכמת, כשהוא מתכנן תמיד כמה מהלכים מראש. החיים בחצר השליט היו משחק אינסופי שחִייֵב כוננות מתמדת וחשיבה טקטית. היתה זו מלחמה תרבותית.

כיום אנחנו מתמודדים עם פרדוקס דומה עד להפליא לזה שאיש החצר התמודד איתו: הכול חייב להיראות תרבותי ומנומס, הגון, דמוקרטי ומעודן. אך אם נשחק על-פי כללים אלה בנוקשות יתר, אם נתייחס לכללים ככתבם וכלשונם, הסובבים אותנו, שאינם תמימים או טיפשים כמונו, ירמסו אותנו. כפי שכתב ניקולו מקיאוולי, איש חצר ודיפלומט בתקופת הרנסנס: "כל אדם שמנסה להיות טוב כל הזמן, נדון להרס בידי הרבים שאינם טובים".

חצר השליט הציגה את עצמה כפיסגת העידון, אך מתחת לפני השטח השקטים והנוצצים ביעבעה לַבָּה רותחת של רגשות אפלים - חמדנות, קנאה, תשוקה ושנאה. גם עולמנו כיום מציג את עצמו כפיסגת ההגינות והעידון, אך אותם רגשות מכוערים עדיין מבעבעים בתוכנו, ממש כפי שביעבעו מאז ומתמיד. המשחק נותר אותו משחק. כלפי חוץ עלינו לכבד את ההתנהגות הנאותה והמנומסת, אך בפנים אנחנו לומדים עד מהרה, אלא אם כן אנחנו טיפשים, להיות זהירים, ולפעול בהתאם לעצתו של נפוליון: "עטו על יד הברזל כפפות של משי". אם תצליחו בדומה לאיש החצר בעבר לרכוש מיומנות בהתנהגות לא-ישירה, ותשכללו אותה עד לדרגת אמנות - תלמדו לפתות, להקסים, להונות ולהערים על יריביכם, וכך יהיה לכם כוח בל-ישוער. תהיו מסוגלים לגרום לאנשים להכפיף עצמם לרצונכם בלי שיבינו כלל מה עשיתם. ואם הם לא מבינים מה אתם עושים, הם לא יגלו התנגדות וגם לא ירחשו לכם טינה.

השתמשו בספר כמדריך לאמנות ההתנהגות הלא-ישירה. בעזרת לימוד הכללים שבספר, תבינו את הכוח ואת תכונותיו. ועל-ידי יישום הכללים, תצליחו לשגשג בעולם המודרני, כשאתם נראים כדוגמה ומופת להגינות בעוד אתם למעשה התגלמות המניפולציה.