כיוון ברור

דרכינו הצטלבו בספטמבר 2005, כאשר אמנון נכנס לתפקיד המח"ט ורונן התמנה לסגנו, אולם החיבור בינינו התהווה שנים קודם לכן. שנינו גדלנו בשכונות, שנינו חונכנו לערכים ולהקרבה, שנינו ראינו בשירות בשריון שליחות – לעמוד בחוד החנית, שנינו הגענו לחטיבה 7 כי רצינו בכך, שנינו יצאנו לקצונה באופן חריג ושנינו פיקדנו על פלוגה ג', הלוא היא יחידת גולן; פלוגה מיתולוגית בחטיבה 7, הידועה בזכות הסטנדרטים המבצעיים הגבוהים שהונהגו בה.

נפגשנו לראשונה בהכנה לקורס מפקדי טנקים, אמנון בתפקיד מ"פ ורונן חניך. לא דמיינו אז, בסוף שנות ה-80, מה צופן לנו העתיד.

שבע-עשרה שנים לאחר מכן מצאנו את עצמנו מובילים חטיבה למלחמה; מעשה שלא התרחש מאז 1982.

אף שהמלחמה תפסה אותנו בזמן מעבר בין בסיסים ובתהליך שינוי עמוק של המפקדה ושל אמצעי הלחימה, שנינו הבנו שעלינו לחתור להפעלה, לא להמתין לפקודות ולא לתת לעניינים טכניים ומנהלתיים לבלבל אותנו.

וכך, ב-12.7.06, שעות אחדות לאחר הידרדרות המצב הביטחוני בגבול הצפון, כבר הכנו את חפ"ק החטיבה. הטנקים של המח"ט והסמח"ט עברו טיפול לפני תנועה, והכיוון נראה ברור.

אך במלחמה כמו במלחמה, הדברים נוטים להשתבש; דרמות וטרגדיות, כישלונות ואכזבות, ובצידם הצלחות ורגעי התעלות הנפש.

בספר זה אנו מביאים את סיפורה של חטיבה 7 בזמן מלחמת לבנון השנייה, מתוך מטרה להעלות על נס את גבורת אנשינו, לעשות צדק היסטורי ולתאר מה באמת התרחש בתקופת הלחימה.

הספר "כיוון ברור – מפקד וסגן מדברים מלחמה" אומנם מתמקד בצוות הקרב החטיבתי שהיה תחת פיקודנו בזירת לבנון לאורך המלחמה, אולם חשוב לזכור ולהזכיר כי במקביל פעלו יחידות נוספות של החטיבה בגזרות שונות: גדוד 77 פעל בגזרת עזה במבצעים תחת חטיבת גבעתי, ואילו גדוד ההנדסה 603 פעל תחת אוגדה אחרת.

נוספו לכך כוחות משנה ממחלקות ומפלוגות שפעלו תחת חטיבת הצנחנים וחטיבת המילואים "כרמלי". כוחות אלו נלחמו באומץ ובחירוף נפש.

הרעיון להוצאת ספר זה נולד לאחר שהקדשנו שעות ארוכות לשיח אינטימי על אירועי המלחמה; נזכרנו באותם ימים, חייכנו, דמענו, אך בעיקר – נעשינו גאים בביצוע ובפקודים שלנו.

לימים נפגשנו שוב, והפעם התאחדנו בחיבוק בטקס סיום הטירונות של ילדינו, טל ויאיר, שהיו אז, בזמן המלחמה, בני ארבע, והיום הם חלק מחוד החנית של חטיבה 7. הדור הבא.

אל"ם (מיל') אמנון אשל אסולין

אל"ם (מיל') רונן איציק