כלה בירושה

ג'וליה דייז – ג'ולז בפי חבריה – הביטה בעיטורים המפורטים שקישטו את חזית בית האבן העתיק ונרעדה, לא מהקור אלא מחשש. היא החליפה את מזג האוויר הקפוא של ינואר באנגליה באמצע הקיץ בצ'ילה, והטמפרטורה היתה נעימה וחמימה. היא הגיעה לסנטיאגו מאוחר אמש ועכשיו זה היה המקום האחרון בו רצתה להימצא. ארצו של אביה המנוח, אב שבקושי הכירה!

היא כמעט לא ישנה וכאשר השכימה עם הנץ השחר, היא התקשרה אל אמה, ליז. מרוצה לשמוע שהיא בסדר, ג'ולז בילתה את השעות האחרונות במצב של ציפיה דרוכה. לא מסוגלת לאכול ארוחת בוקר, היא לגמה אינספור ספלי קפה, וכל תשומת לבה היתה ממוקדת בפגישה שתתקיים בשתים-עשרה.

היא הציצה בשעון הזהב הדקיק שעל פרק ידה – כמעט חצות היום. הגיע הזמן להיכנס לפגישה שלה עם רנדולפו קרדוצ'י. השם לבדו היה בו כדי להכניס מורך בלבה, אבל היא ידעה שכמוציא לפועל של צוואת אביה הוא תקוותה האחרונה.

אישית, היא היתה מעדיפה לחיות חיי דלות חומרית מאשר לקחת אפילו אגורה אחת מעזבון אביה, חשבה, מיישרת את כתפיה הדקות ונכנסת אל מבואת השיש של הבניין. אבל היא לא היתה מוכנה לקחת סיכונים באשר להחלמתה המלאה של אמה מניתוח סרטן השד שלה בגלל כמה אלפי פאונד.

ג'ולז החליטה שאביה חייב זאת לאמה. זה היה הסיפור המוכר. ליז, נערה נאיבית בת שמונה-עשרה, פגשה והתאהבה בקרלוס דייז בתחרות פולו בקוסטוולדס; הוא הגיע לשם כשחקן אורח והיה הרבה יותר מבוגר ממנה. ליז הרתה והתחתנה תוך כמה חודשים וג'ולז, שנולדה באנגליה, היתה התוצאה. קרלוס המשיך להסתובב בחוגי הפולו וכאשר חזר סוף-סוף כדי לקחת את אמה ואותה אל חוותו בצ'ילה, הנישואים החזיקו מעמד עוד שישה חודשים בלבד.

אמה סיפרה לג'ולז, כאשר אירוסיה שלה בוטלו, שבעלה המקסים הודה בפה מלא בכך שהחזיק פילגש בסנטיאגו, ושלא היתה לו שום כוונה להתנזר מנשים בעודו מטייל ברחבי העולם כשהוא משחק פולו. ליז חזרה לאנגליה עם התינוקת שלה. האמת היתה שברחה והגירושים לא איחרו להגיע.

ג'ולז לא האשימה את אמה. ההתנסות שלה בנוגע לאביה היתה בבחינת אסון. כאשר מלאו לה ארבע-עשרה הוא הזמין אותה לחופשה בצ'ילה והיא נאחזה בהזדמנות לפגוש אב שמעולם לא ראתה מאז היותה תינוקת, ושאותו לא זכרה כלל. היא מיד התאהבה בבנו של החוואי השכן, אנריקה אייגה בן העשרים. בעידודו של אביה, היא ביקרה בצ'ילה מדי קיץ והתארסה בגיל שבע-עשרה לאנריקה כדי להינשא לו בגיל שמונה-עשרה, בטרם הקיצה למציאות וביטלה את כל העניין. היא מעולם לא חזרה לצ'ילה ולא דיברה עם אביה במהלך שבע השנים שחלפו מאז, והיא לא היתה באה הנה אלמלא אמה.

דלפק הקבלה עמד מאחורי צמד דלתות זכוכית רחבות, והיא ראתה את דמותה בראי הדלתות בזמן שחלפה דרכן, מרימה את ראשה מעט גבוה יותר. לא רע, אמרה לעצמה. ג'ולז בחרה ללבוש חצאית פשתן בצבע שמנת באורך הברך עם מקטורן פשתן קצר שרוולים מחויט ורפוי תואם. היא קלעה את שערה הארוך בצמה צרפתית וכשסנדלים גבוהי עקב מוסיפים קומה לגובהה הממוצע, היא חשבה שהיא נראית מתוחכמת ועניינית.

פקיד הקבלה היה איש צעיר ומבטו המעריך סקר אותה בזמן שהצהירה מה מבוקשה.

"סניור קרדוצ'י ממתין לך." הוא חייך והוסיף בספרדית, "כלב בר מזל," לא מודע לכך שג'ולז מבינה ושפתיה התעקלו כאשר הוביל אותה לתוך המעלית והוסיף, "המזכירה שלו תבוא לקראתך ותלווה אותך אל המשרדים שלו."

ג'ולז אמרה, "תודה," בחיוך. אף-פעם לא הפסיקה לשאול את עצמה למה גברים חשבו שהיא מושכת. אחרי-הכל, בגלל שהיתה שפית ועם אם שניהלה מאפיה מצליחה, גזרתה היתה מלאה יותר מדקיקה, והיא נהגה להתלבש במטרה להסתיר עובדה זו. תווי פניה היו שווים והיא ירשה את עורה הצח של אמה ואת עיניה הירוקות והמבריקות, אבל שערה העיד על מוצא מעורב, חום כהה ונטיה לתלתלים סתורים אלא אם כבשה אותם ביד רמה.

המסע היה קצר, שתי קומות בלבד, אבל ארוך דיו כדי למלא את ג'ולז בתחושה מיוסרת ועצבנית מחודשת. דלת המעלית נפתחה והיא יצאה אל מסדרון ספון שטיח עמוק ודממה מוחלטת.

ג'ולז הביטה סביב. לא היתה מזכירה בסביבה, ורק דלת אחת עד כמה שיכלה לראות, ממש מול המעלית. היא חיכתה, הדקות חלפו ועוד הצצה בשעונה גילתה לה שהשעה כבר אחרי שתים-עשרה. האם קרדוצ'י משחק איזה משחק שטני? היא היתה מוכנה לייחס לו אפשרות כזו, ובמובן כלשהו לא האשימה אותו. הוא התקשר אליה בפתאומיות לפני חמישה חודשים והציע לה להתפייס עם אביה; עוד שלוש שיחות טלפון הגיעו בעקבות הראשונה אך היא התעלמה מכל הצעותיו.

בעיקר מפני שבשל צירוף מקרים מחריד, כל זה קרה במקביל לאבחון של אמה כחולה בסרטן השד. ג'ולז קיבלה את שיחת הטלפון הראשונה מרנדולפו קרדוצ'י שבוע לפני שנקבע הניתוח של אמה. בשיחת הטלפון נאמר לה שאביה סבל מהתקף לב קל, לא משהו רציני, שהוא לא מאושפז, אבל שרנדולפו חושב שעל ג'ולז לבקר אצלו אולי, או לפחות להתקשר אל אביה. לדעתו הגיע הזמן שהאב והבת יישרו את ההדורים ביניהם.

היא היתה כל-כך מופתעת לשמוע קול מהעבר עד שאמרה שתנסה והשיחה הסתיימה בידידותיות.

השיחה הבאה היתה בערבו של הניתוח של אמה. קרדוצ'י אמר לה שאביה עבר התקף לב רציני בהרבה, ושאושפז, ושהסדיר עבורה טיסה מהית'רו לסנטיאגו בעשר בבוקר המחרת. הכרטיס ימתין לה בנמל-התעופה.

ג'ולז דחתה את ההצעה שלו באחת, שכן רצתה להיות לצד אמה בזמן הניתוח. השיחה הסתיימה באופן כלל לא ידידותי. השיחה השלישית התקיימה שבוע לאחר מכן, כדי להודיע לה שאביה נפטר ולמסור לה את תאריך ההלוויה והיתה בוטה למדי. ובכל זאת, ג'ולז החליטה לא להשתתף בהלוויה, עסוקה יותר בהחלמתה של אמה...

ג'ולז ידעה איך זה ודאי נראה לקרדוצ'י, הבת אינה מדברת ואינה מבקרת את אביה ואינה מגיעה אפילו להלוויה שלו! אבל אולי כאשר תסביר לו את הנסיבות הוא יבין.

עם זאת, המחשבה על מפגש אתו מילאה אותה במורא. רנדולפו התאכסן בחווה כאשר הגיעה לשם כנערה לבקר את אביה בפעם הראשונה. איטלקי בעל אינטרסים עסקיים בדרום-אמריקה, שנראה שביקר בחווה שנה קודם לכן על פי בקשת אמו החורגת אסתר. אסתר היתה אחותו של אביה של ג'ולז וטכנית היא הניחה שראנד הוא דודנה אך ללא קרבת דם.

בגיל עשרים-ושבע הוא כבר היה איש עסקים מצליח ביותר, מאורס לנערה צ'יליאנית – מריה היפהפיה. הוא פגש את מריה בסנטיאגו כאשר שרה במועדון לילה וניסתה להצליח בעסקי המוסיקה. התברר שאמה חיתה ועבדה כטבחית בחוות אייגה, זו השכנה לחוות דייז בה ביקר רנדולפו.

לג'ולז הוא נראה כבן דור אחר לגמרי, מתוח מכדי להיות ידיד – מכר במקרה הטוב, ומבוגר לא מרוצה. היא לא הבינה מה מריה הצעירה והאופנתית רואה בו. אך מאוחר יותר גילתה...

ג'ולז הקדירה פנים. ביודעה מה שידעה, הפגישה עם רנדולפו קרדוצ'י הנפוח לא תהיה נינוחה. ובכל זאת, היא תיכנס לגוב האריות למען אמה, וכשמחשבה זו במוחה, היא החליטה לא לעמוד יותר במסדרון בסבלנות ומיהרה לפתוח את הדלת לפניה.

מבט מהיר סביב הבהיר לה שהיא עדיין לבדה. החדר היה אלגנטי, תמהיל של צבעי שמנת ובז' רכים יוצרים ניגוד לספות רכות עשויות עור חום, ועבודות האמנות על הקירות נראו אמיתיות. האווירה כולה היתה של אלגנטיות שקטה והמון כסף, אבל החדר היה ריק.

היא חצתה את החדר ושקעה על אחת הספות, תחושה של נפילה גורמת לכתפיה לשקוע באכזבה מרה. ערוכה לקרב בשתים-עשרה, היא גילתה כיצד הרוח עוזבת את מפרשיה כאשר המשיכה לחכות גם בשתים-עשרה ורבע. מה עכשיו? תהתה. והביטה סביב.

באותו רגע הדלת נפתחה וג'ולז הביטה אוטומטית בגבר שנכנס לתוך החדר. רנדולפו קרדוצ'י...

עיניה התרחבו בהלם ולרגע היא נדהמה בשל העוצמה הגברית הצרופה של נוכחותו. גובהו היה מעל מטר ושמונים, שערו שחור, שזור אניצים כסופים בצדעיים וגזוז ביד אמן מעל ראשו היהיר; תווי פניו המפוסלים לא היו נאים בצורה קלאסית. הוא היה עוצר נשימה, עם עצמות לחיים גבוהות, אף רומי טיפוסי שהעיד על מוצאו האיטלקי, ולסת נחושה. אין ספק שהיה הגבר המרשים ביותר שראתה זמן רב. היא לא היתה מומחית בתחום, חשבה ג'ולז בזעף. היה לה קשר מועט מאוד עם גברים אחרי שאירוסיה בוטלו. וגבר זה היה כמעט נשוי, כך שזה לא משנה.

החליפה האפורה הבהירה שלבש היתה מחויטת להפליא לכתפיו החזקות והרחבות וחולצתו הלבנה היתה פתוחה בצווארון, מהווה ניגוד חד לעור השזוף. המקטורן היה פתוח וחגורת עור אפורה תמכה במכנסי פנסים שחבקו אגן צר, ירכיים חזקות ורגליים ארוכות. הוא היה גברי בצורה מבהילה ולפתע ג'ולז תהתה כיצד זה שמעולם לא הבחינה בעובדה זו כנערה. היא היטתה לאחור את ראשה ועיניה הירוקות פגעו בעיניים שחורות וקשות כאשר גבות עבותות התרוממו בזעף. בזה שום-דבר לא השתנה, חשבה ג'ולז בציניות.

ג'ולז תמיד הרגישה אי-נוחות במחיצת גבר זה בעבר. מבוגר ממנה בשלוש-עשרה שנים, הוא נראה כל-כך עליון ושולט. כאשר הקדיר פנים באכזבה לעומתה, בעיקר כאשר היתה עם אנריקה, היא הרגישה מאוימת איכשהו.

אבל בדיעבד התחוור לה שהוא עורר בה מורת רוח דומה. היא סלדה מהיחסים הנינוחים שהיו לו עם אביה, אב שרק התחילה להכיר. כמו כן, סלדה מהידידות שלו עם אנריקה אייגה, שבאותו זמן חשבה שהיה אהבת חייה.

היא הדחיקה זכרונות לא רצויים, קמה על רגליה ולבה ניתר כאשר שפתיו, שהיו מעוצבות להפליא וחושניות, נפשקו בחיוך מנומס קצר. ג'ולז נרעדה בלי לדעת מדוע... היא טעתה; הוא השתנה. הוא נראה עוד יותר מרוחק ויהיר מבעבר.

תישארי רגועה וקרירה, בשליטה, מדובר בעסקים, לא יותר, אמרה ג'ולז לעצמה. יש לה ביטחון לטפל בכל מצב והיא הושיטה את ידה בנימוס.

"מר קרדוצ'י; נחמד לראותך שוב."

"בבקשה, קראי לי ראנד; אחרי-הכל, אנחנו כמעט משפחה," אמר חלקות ועיניו הכהות התרחבו בהתבוננו באשה שעמדה לפניו. רעמה של שיער אדמדם נאספה לאחור בצמה וחשפה את פניה הסגלגלים המרהיבים. עיניים ירוקות כהות, גדולות ועתירות ריסים הביטו בו אבל נמנעו ממגע ישיר עם עיניו. תוסיפו לזה אף קטן וישר ופה מתוק וּורוד המתחנן לנשיקה והאשה הזו פיצוץ! מבטו נשמט אל רמז המחשוף שנתגלה מתחת למקטורן שלה. גופו נדרך. התמונה של הנערה הרזה והאדמונית שנשא בראשו במשך השנים התנפצה נוכח הגופניות הצרופה של האשה שעמדה לפניו. ג'וליה דייז התפתחה לאשה סקסית מאוד.

הוא התבונן בה בזמן שהסתכלה בו, הבחין בהתרחבות הזיהוי בעיניה המבריקות וברטט של משהו דומה לפחד. יש לה זכות מלאה לפחד, חשב בציניות, הפרחה הקטנה חסרת הלב. הוא לא ראה את האשה מזה שמונה שנים, דמותה השתנתה, אבל הוא היה מזהה את העיניים האלה בכל מקום.

"ג'וליה, אני מצטער שנאלצת לחכות, המזכירה שלי היתה צריכה להימצא כאן. אני מקווה שאת לא מחכה המון זמן." הוא אחז בידה המושטת עדיין.

ג'ולז בלעה את הרוק במאמץ. לחיצת היד שלו היתה חזקה וחמה ועשתה דברים מוזרים לדופק שלה. "לא, לא הרבה," הצליחה להגיב בקול יציב. "ובבקשה, קרא לי ג'ולז, כולם קוראים לי ככה," אמרה, אבל כאשר ניסתה למשוך את ידה ממנו, הוא פשוט הידק את אחיזתו בה.

"שבי בבקשה." הוא הוביל אותה בחזרה אל הספה וחיכה עד שהתיישבה לפני ששחרר את ידה, מוסיף, "עבר המון זמן מאז נפגשנו בפעם האחרונה. זה היה בטח במסיבת האירוסים שלך כאשר היית בת כמה? שבע-עשרה, שמונה-עשרה?"

"שבע-עשרה," אישרה קצרות; היא לא רצתה לזכור את מסיבת האירוסים שלה, ולא רצתה שהוא יזכור אותה. ג'ולז לא ראתה אותו מאז, אבל כאשר הרימה את ראשה והביטה בו, היא חשה לשניה משהו מסוכן בעיניים השחורות החתומות ובעמידה ברגליים המפושקות. ראנד היה גבר שיש לחשוש מפניו, זעקו כל חושיה, ובזוכרה את שיחת הטלפון הרביעית והאחרונה שלו כמה ימים אחרי הלוויית אביה, היא נרעדה קלות.

ראנד קרדוצ'י הודיע לה בציניות מלעיגה שהוא המוציא לפועל של עזבון אביה ושאביה הוסיף לצוואתו שבוע לפני מותו נספח בו נכתב שאם תסכים לחזור לצ'ילה תוך שישה חודשים מיום מותו, היא תקבל משהו בעל ערך.

ג'ולז הודיעה לו בחריפות שאינה מעוניינת והיא לא התכוונה כלל להיענות להצעתו של ראנד, אבל עתה, מקץ חמישה חודשים, היא זקוקה לכסף. למעשה, אמה היא שזקוקה לכסף. המומחה המליץ על מהלך טיפול בן שלוש שנים כסיכוי הטוב ביותר להחלמה מלאה אחרי הניתוח, אבל הטיפול באנגליה ניתן באופן פרטי בלבד, והטיפול של ליז יועד להתחיל בעוד עשרה ימים. ג'ולז הבטיחה לאמה שיוכלו להרשות לעצמן את ההוצאה הנוספת הזו, שכן רק הטוב ביותר יהיה טוב לאמה האהובה.

ג'ולז לקחה על עצמה את ניהול המאפיה לפני שנה והיא פצחה בניסיון התרחבות כדי לספק קייטרינג לחברות. בעידודה של ג'ולז הן עברו מהדירה מעל החנות וקנו בית חדש לפני שישה חודשים. הדירה הוסבה למטבח נוסף ומשרד בעזרת הלוואה מהבנק, והיא רכשה אף רכב קייטרינג חדש. לרוע מזלה של ג'ולז, בזמן שהטיפול החדש הוזכר, לא נותר עוד מזומן בבנק.

ג'ולז שמרה לעצמה מידע זה, לא רוצה להדאיג את אמה. היא פנתה אל הבנק אבל הם לא הסכימו להלוות לה עוד כסף זמן קצר כל-כך אחרי ההשקעה הראשונית והציעו שאולי עוד שישה חודשים אפשר תוכל לראות פרי בעמלה. אמה לא תוכל לחכות שישה חודשים וג'ולז ניסתה כל נתיב אבל לא הצליחה לגייס את הכסף הנדרש. לבסוף, במר יאושה, היא יצרה קשר עם משרדו של ראנד קרדוצ'י באיטליה. באדיבות מזכירתו הגיעו אליה תוך יומיים כרטיס טיסה והזמנה למלון כדי שתוכל לצאת לצ'ילה כנדרש. מהגבר עצמו לא שמעה אפילו מילה אחת.

אבל עכשיו, בהיותה פנים-אל-פנים עם ראנד, היא הרגישה שלשאול מה אביה הוריש לה ולברר אם אפשר יהיה להמיר את הדבר בכסף הרבה יותר קשה מכפי שנראה אתמול.

"הצטערתי לשמוע שאירוסייך לאנריקה בוטלו." מתנערת בבהלה ממחשבותיה המוטרדות לשמע קולו הלועג והעמוק, היא נדרכה כאשר המשיך, "הגעתי לביתו של קרלוס יום לפני החתונה רק כדי לגלות שביטלת אותה, לדברי אביך המאוכזב, בגלל שחשבת שאת צעירה מדי ושרצית לעשות קצת חיים לפני שאת מתחתנת... די פתאומי, לא?"

לעשות חיים... זו היתה התקופה הנוראה ביותר בחייה ועם זאת, לדברי ראנד, אביה ניסח זאת כאילו היתה פרחה קלת דעת. עיניה הירוקות בחנו את עיניו בזהירות ולשניה היא חשבה שראתה איזה ניצוץ של רגש כלשהו במעמקים הכהים – אהדה או ביקורת? היא לא ידעה. האם הוא יודע את האמת מאחורי ביטול אירוסיה?

"כן, טוב. היו לי סיבות משלי." היא השפילה את ריסיה הארוכים, חומקת מהשאלה שהיתה בעיניו החריפות מדי. אין זה תפקידה לספר לראנד את האמת. אם אביה המנוח בחר לספר לכולם שהביטול נעשה בגלל שחשבה שהיא צעירה מדי, שיהיה כך.

המציאות היתה שונה בתכלית. שלושה ימים לפני החתונה, כאשר רוב דיירי הבית נמו את שנת הצהריים שלהם, היא היתה מתוחה מהתרגשות נוכח החתונה המתקרבת מכדי לנוח. במקום, היא החליטה ללכת אל החווה הסמוכה, שם חי אנריקה, ולהפתיע אותו...

שתי ההסיינדות שכנו משני עבריו של הנהר במרחק של פחות ממייל זו מזו, והנהר היה גבולן של שתי החוות. היא חצתה את המים לא על הגשר אלא על אבני הדריכה העתיקות שהונחו במרחק כמה מאות מטרים במורד הזרם, חבויות מאחורי עצים.

היא חלפה כמה מטרים בלבד בין העצים כאשר עצרה על מקומה ועד היום הזה לא הצליחה לשכוח את המראה שניגלה לעיניה.

אנריקה, ארוסה, עירום כביום היוולדו, עם מריה, ארוסתו של ראנד, עירומה גם היא, שניהם לא מודעים כלל לנוכחותה שם! לא היה צל של ספק באשר למעשיהם, ובבחילה גוברת בבטנה היא נמלטה מהמקום.

ג'ולז הגיעה אל העבר השני של הנהר לפני שהתמוטטה על הגדה ובכתה ללא הפסקה. כך מריה מצאה אותה. ג'ולז סטרה על ידה המושטת של מריה ומריה ניחשה מיד מה קרה. "ראית אותנו." ג'ולז לא היתה צריכה לאשש דבר. מריה הצליחה לראות זאת בפניה.

מה שאירע לאחר מכן שימש לקח לעתיד. מריה הודיעה לה שהיא ואנריקה היו נאהבים מאז גיל ארבע-עשרה עד שאמה גילתה זאת ושלחה אותה לחיות אצל דודתה בסנטיאגו. אף-אחד אחר לא ידע על היחסים שלה עם אנריקה, והיא לא רצתה שג'ולז תגלה את האמת לאחרים, בעיקר לא לארוסה, ראנד קרדוצ'י. הוא מימן את קריירת הזמרה שלה והיא התכוונה להתחתן אתו בסופו של דבר, לאחר שתתעייף מזירת המוסיקה.

כאשר ג'ולז אמרה שזה לא מכובד, ושמריה צריכה להתחתן עם אנריקה, בגלל שג'ולז כבר לא מתכוונת לעשות זאת, היא הרגישה כיצד נקודת הראות הרומנטית שלה נרמסת תחת רגליים גסות והמחשבה על מגע ידו של אנריקה עוררה בה בחילה.

תגובתה של מריה היתה בצורת נענוע ראשה השחור. "אלוהים, את כל-כך תמימה. לא ייתכן שחשבת שגבר צ'יליאני חם דם יסתפק במפגש של חודש בשנה עם חברתו, וגם אז, אנריקה בקושי מנשק אותך. את באמת חושבת שהוא מתחתן אתך בגלל סיבה שהיא מעבר לחווה של אביך – אביך ואנריקה החליטו ביניהם שאת תירשי את החווה ובעקבותייך, כבעלך, החווה תעבור לידי אנריקה. שתי נחלות טובות יתאחדו לאחת ושתי משפחות יהפכו לאחת. תתבגרי, ילדה, ותכירי במציאות. למה את חושבת שאביך חיכה כל-כך הרבה שנים לפני שהזמין אותך הנה? מפני שהוא חיכה עד שתהיי בגיל המתאים לשימוש," אמרה לג'ולז בציניות. "באשר לאנריקה, הוא אוהב אותי, והוא היה מתחתן אתי מחר אם הייתי מסכימה, אבל אני לא רוצה להיתקע בכפר כל חיי. ראנד הוא הימור הרבה יותר טוב ואני אוכל להסתובב בעולם ולחיות חיי מותרות ופאר."

לאחר שהסירה את קורי התום מעל עיניה של ג'ולז, האחרונה נאלצה להתמודד עם העובדות ולהכיר בכך שדבריה של מריה נשמעים הגיוניים ביותר. כאשר נפרדו לבסוף, מריה הוציאה ממנה הבטחה שג'ולז לעולם לא תספר לאיש על הקשר שלה עם אנריקה.

מאוחר יותר אמרה ג'ולז לאביה שהיא מבטלת את החתונה בגלל שתפסה את אנריקה עם אשה אחרת. הוא אמר לה לא להיות טפשה, שמין אינו כמו אהבה בין זוג נשוי, ושבקרוב תלמד.

ג'ולז ניסתה להתווכח אבל לבסוף השתתקה כאשר אביה התרגז ואמר לה את האמת. הכל הוסדר עם סניור אייגה, החוות יאוחדו לאחת לאחר שג'ולז תתחתן עם בנו. כבתו היחידה, חובתה לעשות כמצווה עליה. אם לא, הוא ידיר את שמה מצוואתו.

ואז ראתה סוף-סוף את אביה כמות שהוא.

זכרון האפיזודה ההיא עדיין גרם לג'ולז למצמץ, נחרדת נוכח העיוורון התם שלה.

ראנד ראה כיצד שפתיה המלאות התכווצו, אבל התבונן בה כאשר לא עשתה שום ניסיון להבקיע את הדממה. הוא לא הופתע מכך שג'ולז אילמת בשל הדברים שרבצו על מצפונה. הוא שיער איזה תירוץ תעלה כדי להסביר את יחסה הקר אל אביה, אבל לאחר שנמנעה ממבטו במשך כמה רגעים נוספים חמתו התעוררה. "אני מניח ששמעת שאנריקה נהרג בתאונת דרכים כמה חודשים לאחר מכן," אמר בתיעוב כמעט לא מוסתר.

ג'ולז מצמצה לשמע קולו של ראנד, מגרשת את הזכרונות הכואבים אל ירכתי מוחה. "אביו של אנריקה שלח לי מכתב," אישרה קצרות. המכתב הגיע באמצעות עורך-דין וגרם להלם. היא זכרה את השנאה במכתב הקצר, שברוחו האשים אותה במות בנו. אנריקה נהג בחוסר זהירות מפני שג'וליה שברה את לבו ואביו קיווה שהיא תירקב בגיהנום!

ניצוץ של זעם זרח בעיניו של ראנד. היא שמעה על תאונת הדרכים, התאונה שהרגה את ארוסתו ולא רק את האקס שלה, ועם זאת, היתה לה החוצפה לעמוד לפניו. אלוהים, היא קשת לב, אבל הוא שלט בזעמו ואמר, "למרות שנפרדתם, זה היה ודאי הלם לא קטן בשבילך."

ידו הגדולה הושטה ולחצה את כתפה לרגע וג'ולז חשה בלחץ אצבעותיו עד עצמותיה. "כן," מלמלה, מופתעת בשל מחוות הנוחם שלו.

"אני מצטער. סלחי לי שאני מזכיר לך את צערך," לאט חרש.

ממקום מושבה היא חשה נחיתות מסוימת, כאשר גופו הגדול התנשא מעליה, סוגר עליה, והיא הרימה את סנטרה והביטה ישר לתוך עיניו הכהות. האם ראתה כנות בעיניים שהחזיקו את עיניה? היא לא ידעה. המילים "סלחי לי" ו"מצטער" היו שם – אז למה יש לה תחושה לא נוחה כאילו זה עתה עלב בה?

"כן, טוב, תודה," מלמלה, מרגישה צבועה יותר ויותר, "אבל אני מעדיפה לא לדבר על זה." היא השפילה את עיניה ממבטו העז, מוחה מסתחרר. הוא ודאי יודע למה היא שם, אז למה הוא כל-כך נחמד? אולי נישואים וכמה ילדים ריככו אותו, חשבה.