כלה מכורה
שרה מורגן
₪ 29.00
תקציר
זו היתה החתונה שהעולם האמין שלא תתקיים לעולם – שתיים מהמשפחות העתיקות ביותר ביוון עומדות להתאחד. הן נלחמו זו בזו במשך דורות, אבל נראה שסוף-סוף הקרע התאחה… סבסטיאן פיורוקיס עומד להתחתן עם אלסיה פיליפוס!
אלא שהנישואים אינם בדיוק מה שתוכנן… אלסיה לא תהיה רעיה מרצון – היא נקנתה על ידי בעלה! הדרישה שלו היא ליורש שיקשור בין שתי המשפחות אחת ולתמיד… אבל מה שסבסטיאן אינו יודע הוא שאשתו לעולם לא תעניק לו ילד מאיחוד נטול אהבה זה…
ספרי רומנטיקה, ספרים לקינדל Kindle
מספר עמודים: 210
יצא לאור ב: 2023
הוצאה לאור: שלגי
קוראים כותבים (1)
ספרי רומנטיקה, ספרים לקינדל Kindle
מספר עמודים: 210
יצא לאור ב: 2023
הוצאה לאור: שלגי
פרק ראשון
"סבסטיאן פיורוקיס?" אלסיה בהתה בסבא, הסב שהיה זר לה זולת שמו כל חייה. "בתמורה לכסף לו אני זקוקה, אתה רוצה שאתחתן עם סבסטיאן פיורוקיס?"
"בדיוק." סבא של אלסיה חייך חיוך לא נעים בזמן שהיא ניסתה למצוא את קולה ונלחמה בשטף הרגשות שגאו בתוכה. כל מה שציפתה שיקרה כאשר אזרה את האומץ לדבר עם סבה, הרי שזה לא היה זה.
פיורוקיס. איל העסקים היווני שלקח את העסק המצליח למדי של אביו והפך אותו לתאגיד שהתחרה בזה של סבה; המיליארדר שנודע בחוסר הרחמים שלו בדיוק כסבה; האיש שהחליף נשים כאילו היו גרביים. הגבר ש –
"אתה לא רציני!" היא הרימה את עיניה ושיניה חרקו בזמן שעיניה צרבו. המחשבה על כך גרמה לה לבחילה. "משפחת פיורוקיס היתה אחראית למות אבי – "
היא תיעבה אותם כפי שתיעבה את סבה.
כפי שתיעבה כל דבר שיש בו משהו יווני.
"ובגלל זה, השושלת שלי תמה," אמר סבה בחריפות. "עכשיו אני אדאג לכך שגורלה של משפחת פיורוקיס יהיה דומה. אם הוא יתחתן אתך, אז השושלת תסתיים עם הבן, כמו אצלי."
אלסיה הפסיקה לנשום, המומה מהלם. הוא יודע.
התיק שהחזיקה נשמט מאצבעותיה חסרות העצבים והניירות התפזרו על רצפת השיש. היא לא הבחינה בכך.
והמשמעות המלאה של דבריו מילאה את מוחה בזמן שפניה החווירו וקולה הפך ללחישה. "אתה יודע שאני לא יכולה ללדת –?"
איך הוא יכול לדעת? איך הוא יכול להיות שותף לפרט כל-כך אישי ואינטימי?
כל חייה היא שמרה את המידע הזה לעצמה. הצורי היחיד לסבלה היה שהכאב היה שלה לבדה – שאף-אחד לא ירחם עליה.
היא לטשה בו עיניים והתנשמה במהירות. היא הגיעה חזקה ומלאה נחישות. לפתע הרגישה פגיעה וחשופה. עירומה לפני הגבר הזה, אשר, למרות שהיה סבה, היה לה זר מאז ילדותה.
הגבר הזה התבונן בה עכשיו, הבעה של זחיחות וסיפוק בעיניו הקשות.
סבה, דימיטריוס פיליפוס.
"אני דואג לדעת הכל על כולם." נימת קולו היתה חריפה ונטולת אהדה בזמן שבחן בסיפוק-מה את המצוקה שלה. "מידע הוא המפתח להצלחה בחיים."
אלסיה בלעה את הגוש שהופיע בגרונה. איך היא יכולה להפוך מצוקה אישית כזו ל"הצלחה"?
נישואים.
זו היתה העקיצה האכזרית מכל. לפני זמן רב נאלצה להשלים עם העובדה שעתידה אינו צופן לה נישואים. איך ייתכן? איך יכולה אשה במעמדה להתחתן?
מוחה דהר קדימה, מנסה להבין את הגאונות השטנית של סבה. "אם אתה באמת יודע עלי הכל, אז אתה ודאי יודע גם את הסיבה להיותי כאן. אתה ודאי יודע שמצבה של אמי הולך ומחמיר, שהיא זקוקה לניתוח – "
חיוכו היה בלתי נעים. "בואי נגיד שציפיתי לבואך. לא אכזבת אותי."
זעם נורה בה, מסלק את החולשה שנבעה מהתזכורת שלו לגבי מגבלותיה כאשה.
היא שנאה אותו.
אלסיה התבוננה בסב שלא פגשה אפילו לפני רגע זה ונרעדה בתיעוב. ראשה הלם מכאב ראש שלא נתן לה מנוח מרגע שירדה מהמטוס באתונה והיא הרגישה כאב בשיפולי בטנה, תזכורת לכך שהיתה עצבנית מכדי לאכול בימים האחרונים.
כל-כך הרבה היה על כפות המאזניים. עתידה של אמה היה בידיה, ביכולתה לשאת ולתת על עסקה כלשהי עם הגבר שהיה לא פחות ממפלצת.
הוא שלט בחדר כמלך, ישב על כסא מוזהב עצום ממדים עם ידיות מעוטרות, נובח הוראות לעובדים מפוחדים שעמדו במרחק צעקה.
אלסיה הביטה בחדר המהודר בתיעוב. תצוגה כה בוטה של עושר החליאה אותה.
האם אין לו בושה? האם הוא יודע שהיא עובדת בשלוש משרות כדי להעניק לאמה את הטיפול הנדרש לה?
טיפול שהוא היה צריך לספק לה במהלך חמש-עשרה השנים האחרונות.
אלסיה התנשמה עמוקות וניסתה להרגיע את עצמה. הזעם לא יוביל אותה לשום מקום. היא נזקקה למאמץ כבירים כדי לא להסתובב ולעזוב את החדר, להשאיר את הגבר הזה עם הררי הכסף שלו וקיומו הבודד. אבל היא לא יכלה לעשות את זה. היא חייבת להתעלם מן העובדה שהוא האדם האנוכי והרדוד ביותר שפגשה מעודה ולהתעלם מהעובדה שאלמלא אמה, היא לא היתה עומדת כאן עכשיו. היא חייבת להישאר ממוקדת במשימה.
שום-דבר – ממש שום-דבר – לא יזיז אותה מהסיבה שהביאה אותה הנה. הוא התעלם במשך חמש-עשרה שנים מהצרכים של אמה, התכחש לעצם קיומה, אבל אלסיה לא תיתן לו להתעלם ממנה. לא עוד. הגיע הזמן שהוא יזכור מהי משפחה.
"תמחקי מפנייך את ההבעה הזו. את באת אלי, זוכרת? את רוצה כסף." קולו של דימיטריוס היה חריף ומבטאו כבד ואלסיה התכווצה בהתגוננות.
"למען אמי."
הוא נהם בתיעוב. "היא יכלה לבקש בעצמה, אם היה לה אופי."
אלסיה הרגישה כיצד הכעס גואה בתוכה שוב ומחצה אותו בנחישות חסרת רחמים. היא חשה שהוא יגרש אותה משם אם תניח לרגשותיה למשול בה. "אמי חולה מאוד – "
הוא התבונן בה בעיון ועל פניו חיוך נבזי. "וזו הסיבה היחידה להיותך כאן, נכון? שום-דבר אחר לא היה מביא אותך אל סף משרדי. את שונאת אותי. היא לימדה אותך לשנוא אותי." הוא נרכן לפנים. "את כועסת ואת מנסה להסתיר את זה מפני שאת לא רוצה לעורר את ההתנגדות שלי מחשש שאגיד לא. מחשש שאסגור את דלת הכספת שלי ואצבעותייך יילכדו בה."
הוא השליך לאחור את ראשו וצחק, נהנה מהמצב ללא עוררין.
אלסיה פשטה את אצבעותיה לפנים וניסתה לפנות אל ההגיון שלו, מסרבת להאמין שהוא יכול להיות נבל כזה. "היא היתה אשת בנך – "
"אל תזכירי לי." צחוקו גווע והוא התרווח בכסאו והתבונן בה בלי רמז לצער או חרטה. "חבל שאינך בן. את נראית לי כאילו ירשת את רוחו. את אפילו דומה לו קצת, חוץ מהשיער הבלונדי הזה והעיניים הכחולות. היית צריכה להיות עם עיניים כהות ושיער כהה ואם בני לא היה מתפתה לאשה הזו, את היית מקבלת את הייחוס המגיע לך ולא היית חיה במשך חמש-עשרה השנים האחרונות בגלות. כל זה היה יכול להיות שלך."
אלסיה הביטה ב"כל זה". הניגוד בין חייה לבין חיי סבה לא היה יכול להיות מודגש יותר. עדויות לעושרו היו בכל מקום, מהפסלים המחרידים ששמרו על הכניסה לכל חדר באחוזה שלו ועד למזרקה הענקית שעמדה בחצר הרחבה.
אלסיה חשבה על ביתה שלה באזור מפוקפק למדי בלונדון – דירת קרקע קטנה שאותה שיפצה כדי להתאימה לנכותה של אמה – כל מה שיכלה להרשות לעצמה אחרי ששילמה תמורת העזרה הנדרשת לאמה.
ואז חשבה על אמה ועל מאבקה לחיות. מאבק שגבר זה היה יכול להקל.
היא חרקה שיניים והכפילה את המאמצים הנדרשים לא לעזוב את החדר. "אני מאושרת למדי עם הייחוס שלי," אמרה בנוקשות, "ואני אוהבת את אנגליה."
"אל תעני לי!" הוא הסתובב אליה בנהמה נזעמת ולרגע היא נדרכה, בטוחה שיכה אותה. "אם תעני, הוא בחיים לא יתחתן אתך. את אולי לא נראית יווניה, אבל את חייבת להתנהג כמו יווניה. את תהיה ענווה וצייתנית ואת לא תשמיעי דעות בשום נושא אלא אם תישאלי. את שומעת אותי?"
אלסיה התבוננה בו בחוסר אמון. "אתה רציני? אתה באמת חושב שאני אתחתן עם פיורוקיס?"
סבה חייך חיוך מכוער. "אם את רוצה כסף, אז כן. את תתחתני עם סבסטיאן פיורוקיס ואת תדאגי שהוא לא יידע דבר אודות חוסר הפוריות שלך. אני אדאג לכך שתנאי העסקה יקשרו אותו אלייך בנישואים עד שתעניקי לו יורש. מאחר שלעולם לא תוכלי לעשות זאת, הוא יהיה תקוע לנצח בנישואים נטולי ילדים, לא מסוגל להשתחרר." דימיטריוס פיליפוס השליך את ראשו לאחור וצחק בנבזיות. "הנקמה המושלמת. אומרים תמיד שעדיף להגיש את הנקמה כשהיא קרה. חיכיתי חמש-עשרה שנים לרגע הזה, אבל ההמתנה היתה שווה את זה. זה מושלם. את תהיי כלי הנקמה."
אלסיה הביטה בו באימה בלתי מוסתרת, המומה כל-כך מהתוכנית הנקמנית שלו עד שלא הצליחה להסתיר את סלידתה.
לא פלא שאמה הזהירה אותה שהאיש הזה שטני. לא היה בגופו אפילו גרגר אחד של חמלה.
"אני לא יכולה לעשות את זה." היא הרימה את ידה אל צווארה. לפתע לא הצליחה לנשום. החדר היה נטול אוויר. "אתה לא יכול לבקש ממני לעשות את זה."
היא לא תוכל להתחתן עם סבסטיאן פיורוקיס. היו בו כל התכונות ששנאה בגבר. להתבקש לבלות את חייה אתו –
אלסיה עצמה את עיניה וניסתה לזכור איך נכנסה למצב הזה. היא לא האמינה מעודה במלחמות ונקמות.
היא אנגליה!
חיוכו של סבה היה בלתי נעים. "אם את רוצה בכסף, אז את תעשי את זה."
אלסיה נשכה את שפתה ומוחה דהר בכל הכיוונים.
היא רצתה בכסף. היא נזקקה לכסף. "זה לא בסדר – "
"זה צדק," אמר סבה וקולו היה קר כקרח. "צדק שאנחנו צריכים לדרוש ממשפחת פיורוקיס. היוונים נוקמים תמיד את נקמת ילדיהם המתים, ואת, למרות שאת רק חצי יווניה, צריכה לדעת את זה."
אלסיה הביטה בו בחוסר אונים.
האם זה הזמן להגיד לו שהיא שונאת כל דבר שהוא יווני? שהיא לא מרגישה יווניה כלל ושלעולם לא תרגיש?
היא שתקה, לא יכלה להסתכן בהתנכרות מצדו.
כל דבר.
זה מה שאמרה לעצמה לפני שהגיעה היום אל הווילה של סבה. היא תעשה הכל כדי לקבל את הכסף הנדרש לה.
אבל היא המעיטה ביכולתו של סבה להשתמש ביאוש שלה לטובתו.
היא בחנה אותו בעיון, מבחינה בצינה בעיניים ובהטיה המכוערת של הפה הבשרני. היא הבינה מיד שיהיה מטופש מאוד להפוך את האיש הזה לאויב. ואז כמעט צחקה נוכח הנאיביות שלה. הם אויבים בכל מקרה. היו אויבים מאז היום בו אמה חייכה אל אביה ולכדה את לבו, ממוטטת את התוכניות של דימיטריוס לחתונה עם נערה יווניה מבית טוב.
"פיורוקיס לא יסכים בחיים להתחתן אתי," אמרה ברוגע. "הוא יסרב."
ואז היא לא תצטרך לבלות את שארית חייה בחברת גבר שאותו למדה לשנוא. לא ייתכן שהוא יסכים להתחתן אתה, ניחמה את עצמה. סבסטיאן פיורוקיס עזב נשים ביעילות חסרת רחמים ובחוסר התייחסות לרגשותיהן. כולם ידעו שנישואים היו בתחתית סולם העדיפויות שלו.
למה שיתחתן אתה דווקא, שעה שמשפחותיהם במצב מלחמה?
"סבסטיאן פיורוקיס הוא איש עסקים בראש וראשונה," אמר סבה בנימה מלעיגה, "והתמריץ שהצעתי לו כדי שיתחתן עם נכדתי יהיה מפתה מכדי שיוכל להתעלם ממנו."
"איזה תמריץ?"
סבה חייך חיוך מכוער. "בואי נגיד שיש בידי משהו שהוא רוצה – וזה הבסיס להצלחה במשא-ומתן עסקי כלשהו. הוא גם גבר שלא יוכל להתעלם מאשה מושכת מבלי להתחיל אתה. בשל סיבה כלשהי, הוא מעדיף בלונדיניות, כך שיש לך מזל – או שיהיה לך, אחרי שנוציא אותך מהג'ינס המכוערים האלה ונלביש אותך במשהו מהוגן. ואם את רוצה את הכסף אז את לא תעשי שום-דבר שידחה אותו. ועכשיו, תסדרי את הבלגן שעשית על הרצפה שלי."
יש לה מזל? סבה באמת חושב שמשיכתו של גבר יהיר וחסר רחמים הוא עניין של מזל?
אלסיה התכופפה כדי להרים את הניירות שלה בידיים רועדות, מבלי לחשוב על מעשיה, מוחה עובד במהירות. איזו ברירה עומדת בפניה? לא היה מקור אחר לכסף לו נזקקה. אם היה, אז היא לא היתה ניצבת כאן עכשיו. ואלה לא יהיו נישואים במובן הממשי של המילה. הם ודאי לא יצטרכו אפילו לשוחח זה עם זה לעתים קרובות –
"אם אעשה את זה – אם אגיד כן, אתה תיתן לי את הכסף?"
"לא" – נהם סבה – "אבל פיורוקיס כן. זה יהיה חלק מההסכם. הוא ייתן לך מדי חודש קצבה. כמה שתבזבזי מתוכה יהיה תלוי בך."
פיה של אלסיה נפער. סבה הצליח לכונן עסקה בה לא יצטרך אפילו להיפרד מכספו –
סבסטיאן פיורוקיס לא רק שיתחתן עם נכדתו של אויבו הגדול ביותר, אלא שאף ישלם תמורת הזכות.
למה שיסכים לרעיון שערורייתי כזה?
מה היה התמריץ שאליו התייחס סבה?
היא הרימה יד רועדת אל רקתה, מייחלת שראשה יפסיק לכאוב. מייחלת שתוכל לחשוב בבהירות.
היא ידעה די אודות סבה כדי להניח שסבסטיאן פיורוקיס יסכים לעסקה, מסיבותיו שלו.
פירוש הדבר שהיא תצטרך לעשות את הדבר שהבטיחה לעצמה שלא תעשה אם היא רוצה בכסף.
היא תתחתן.
היא תתחתן לא עם סתם מישהו, אלא עם האיש שמשפחתו אחראית למות אביה.
עם גבר ששנאה.
"למה שדימיטריוס פיליפוס יבוא אלינו?" סבסטיאן פיורוקיס התהלך על המרפסת שהקיפה את הווילה האתונאית המפוארת שלו ואז עצר כדי לבחון את פני אביו, פניו יפי-התואר נטולי הבעה. הוא למד בגיל צעיר מאוד את יתרונות ההבעה החתומה והוא התמקצע בכך. "המלחמה בין שתי המשפחות מתנהלת זה שלושה דורות."
"נראה שזו הסיבה לפניה שלו," אמר ליאנדרוס פיורוקיס בזהירות. "הוא חושב שהגיע הזמן להפסיק עם זה. בצורה פומבית."
"להפסיק עם זה?" סבסטיאן הרים גבה וחוסר אמון הצית את עיניו הכהות. "ממתי מאמין דימיטריוס בהשכנת שלום? האיש שטני וחסר מצפון."
העובדה שאביו שוקל בכלל להיפגש עם האיש הדהימה אותו. אבל אביו הזדקן, חשב סבסטיאן בדקירת צער, ואובדן החברה המשפחתית לפני כל-כך הרבה שנים היה כקוץ בצווארו יותר מדי שנים.
אביו נאנח. "סבסטיאן, אני רוצה שהמלחמה הזו תסתיים. אני רוצה לפרוש בשלווה יחד עם אמך, בידיעה שמה ששייך לנו הושב לנו. אין לי כבר כוח למאבקים."
סבסטיאן חייך בצורה מסוכנת בחושבו על מפגש של ראש-בראש עם אויבו. למרבה המזל, לא היו לו הסתייגויות כאלה. למעשה, הוא שגשג באווירה של עימותים ועוינות. אם דימיטריוס חושב שיוכל לשחק את משחקי ההפחדה והבריונות הרגילים שלו, אז הוא יגלה שסוף-סוף פגש יריב שאינו נופל ממנו.
אביו הרים כמה מסמכים. "העסקה שהוא מציע מדהימה."
"סיבה נוספת לחשוד במניעים שלו," לאט סבסטיאן בקול קריר וליאנדרוס הביט בבנו בחשש.
"זו תהיה אווילות לא להקשיב ואני יודע שאתה לא אוויל," אמר אביו בזהירות. "דימיטריוס, ולא משנה מה הוא עושה, עודו יווני. הוא מחמיא לך בהצעתו להיפגש אתך."
"היום בו דימיטריוס יחמיא לי יהיה היום בו אושיט את ידי אל כלי הנשק שלי," לאט סבסטיאן בעצלתיים, מבטו מתעכב על פניו של אביו, רושם את קמטי הדאגה והצללים הכהים.
לפתע התחוור לו שאביו הזדקן. שהמתח של המלחמה הבלתי פוסקת כבד לו מדי.
"הסכמתי בשמך לפגישה – " אביו הביט בו בחשש וסבסטיאן חרק שיניים ונשבע שהוא ישים קץ למלחמה הזו, יהיה המחיר אשר יהיה, גם אם יצטרך לחסל את פיליפוס במו ידיו.
"יופי." נימת קולו היתה קצרה. "הגיע הזמן להשכין שלום. תגיד לי מה הוא מציע."
"הוא מחזיר לך את המורשת שלך. הוא מחזיר את החברה שלו." אביו צחק ושמט את הניירות על השולחן. "כלומר, את החברה שלנו, מאחר שככה זה התחיל לפני שפיליפוס גזל מסבך את החברה."
פיליפוס מחזיר את החברה? סבסטיאן הסתיר את ההלם שלו, עיניו הכהות מוסתרות בזמן שהתבונן באביו. לא ייתכן שזה כל-כך פשוט. "ובתמורה?"
מבטו של אביו חמק ממנו. "אתה תתחתן עם הנכדה שלו."
"אתה מתלוצץ!" עיניים כהות המומות נדלקו בחוסר אמון ושעשוע כאשר סבסטיאן הביט באביו בתדהמה. "באיזו מאה אנחנו חיים?"
אביו שיחק בדפים שהיו לפניו בלי לפגוש את עיניו של בנו. "לרוע המזל, אלה התנאים שלו."
סבסטיאן נדרך. "אתה לא מתלוצץ." ההומור גווע מנימת קולו ולפתע קולו הפך שקט באופן מאיים. "ובמקרה זה אתה צריך לדעת שאני לא יכול לחשוב על מישהי שתהיה פחות מושכת מבחינתי כרעיה בכוח מאשר קרובת משפחה של פיליפוס."
אביו הרים את ידו כדי לשפשף את עורפו בניסיון לשחרר את המתח. "סבסטיאן, אתה בן שלושים-וארבע. בשלב כלשהו תצטרך להתחתן. אלא אם אתה רוצה לבלות את כל חייך ערירי."
"אני רוצה ילדים," אמר סבסטיאן בקול שטוח, "מאוד. עניין הרעיה הוא הבעייתי. לרוע המזל, אני מחפש באשה תכונות מסוימות שכמו אינן קיימות."
הוא חשב על המתעמלת היפהפיה שאתה בילה את הערבים האחרונים. ולפני כן עם הרקדנית. אף-אחת מהן לא הצליחה ללכוד את תשומת לבו ליותר מכמה שבועות.
"טוב, אם אינך מתחתן מאהבה, אז למה שלא תתחתן מטעמים עסקיים?" שאל אביו בזעף. "אם תתחתן עם הנערה, החברה תהיה שלנו."
מוחו של סבסטיאן דהר. "זהו?" עיניו הצטמצמו. "זה לא יכול להיות כל-כך פשוט."
אביו נרגע מעט, הבעתו מתמלאת תקוות פתע. "הוא זקן. החברה בצרות. מעטים מסוגלים לפתור את הבעיות ופיליפוס יודע שאתה אחד מהם. אפילו הוא מכיר בעובדה שאתה איש עסקים מבריק. בהתעקשו על נישואים, הוא מבטיח לנכדתו עתיד כלכלי מזהיר במקרה שהחברה תקרוס. וזה לא יקרה כאשר אתה תעמוד בראשה. זו הצעה נדיבה."
"זה מה שמדאיג אותי," לאט סבסטיאן חרישית. "פיליפוס אינו ידוע בהצעותיו הנדיבות."
"הוא מציע לך תמריץ רציני כדי שתתחתן עם הנערה."
"אני זקוק לתמריץ רציני כדי להסכים להתחתן עם אשה שמעולם לא ראיתי," אמר סבסטיאן בקול הדוק, מוחו החד כתער עובד במהירות.
למה שפיליפוס יציע לו את החברה?
ולמה שירצה שיתחתן עם נכדתו?
אביו התבונן בו בעייפות. "הגיע הזמן להניח לחשדות וללמוד לבטוח. פיליפוס התחיל את העסק יחד עם אבי ואז לקח אותו ממנו. הוא טוען שהוא מתחרט על העבר ורוצה לתקן את המעוות לפני מותו."
סבסטיאן נדרך ומוחו דהר קדימה, שואל את שאלת המפתח האחת. מדוע? "ואתה מאמין לו?"
אביו משך בכתפיו. "עורכי-הדין שלנו מחזיקים בידיהם עותק של ההסכם ברגעים אלה ממש. איזו סיבה יש לי לא להאמין לו?"
"אולי בגלל שדימיטריוס הוא מגלומן שטני שפועל רק למען האינטרסים שלו," אמר סבסטיאן בחריפות, משחרר את עניבת המשי מצווארו כדי לשמוט אותה על כסא קרוב. הוא חש במתח הגואה בתוכו. לפתע ההימור נעשה גבוה מאוד והוא הרגיש את התעוררות האדרנלין המוכרת. ככל שהסיכון גבוה יותר, כך הרווחים עשויים להיות גבוהים יותר. "האם אני באמת צריך להזכיר לך את חטאיו כלפי המשפחה שלנו?"
"הוא זקן. אולי הוא מתחרט."
סבסטיאן השליך לאחור את ראשו וצחק אבל עיניו הכהות נצצו בצורה מסוכנת. "מתחרט? הזקן לא יודע את משמעות המילה. אני מתפתה להיענות לו רק כדי לראות מה המשחק שלו הפעם." סבסטיאן התיר את שני הכפתורים העליונים של החולצה שלו והחווה בידו לעבר אחד העובדים, שיגיש משקאות. החום באתונה ביולי היה כבד. "אז למה הנכדה שלו לא מסוגלת למצוא לעצמה בעל? אין ספק שפיליפוס לא מדבר על הקיום שלה. אף-אחד לא ראה ולא שמע ממנה מעולם. האם היא סתם מכוערת או שיש לה איזו מחלה תורשתית שהיא עלולה להעביר לילד שלי?"
"זה יהיה גם הילד שלה," הטעים אביו, "ואתה לא הצלחת למצוא לעצמך רעיה."
"לא חיפשתי לעצמי רעיה," אמר סבסטיאן בקול חלק כמשי, "ואני לא זקוק למישהי שנבחרה על ידי אויבי הגדול ביותר."
המחשבה כמעט הצחיקה אותו. לא היה ספק בלבו שהיורשת של פיליפוס נושאת כמה תכונות מאוד שליליות, אחרת כבר היתה נשואה מזמן.
"אני בטוח שהיא מקסימה," הפטיר אביו וסבסטיאן הרים גבה כהה בלגלוג.
"נהפוך הוא, אני מצפה לגלות מישהי עם שני ראשים וחסרת אישיות. אם היא היתה מלבבת, אז פיליפוס לא היה מחביא אותה והעיתונות כבר היתה מגלה אותה כפי שגילתה אותי. אחרי-הכל, היא אשה צעירה עשירה להפליא."
"העיתונות עוקבת אחריך מפני שאתה מספק לה חומר רב," אמר אביו ביבושת, "בעוד שיורשת פיליפוס חיה באנגליה."
"ובאנגליה קיימים הצהובונים התוקפניים ביותר בעולם," מלמל סבסטיאן, וזעף נגע בתווי פניו הנאים. "וזה רק מוסיף עניין לסיפור. אם הם עזבו אותה במנוחה, אז אין ספק שיש לה שני ראשים ואפס אישיות."
אביו נאנח ביאוש. "נראה שהיא מנהלת חיים דיסקרטיים מאוד. שלא כמוך. הנערה למדה בפנימיה באנגליה. אמה היתה אנגליה, אם זכור לך."
"כמובן." סבסטיאן כילה את המשקה שלו וזכרונות חיוניים הציפו את מוחו. "אני זוכר גם שהיא נהרגה כאשר הסירה שלנו התפוצצה. יחד עם בעלה, שהיה בנו היחיד של דימיטריוס." זכרונות הבליחו במוחו... ילדה, רפויה וחסרת חיים בזרועותיו בזמן שמשה אותה מתוך המים; תוהו, דם, אנשים צורחים... סבסטיאן חשק שיניים. "היא איבדה את שני הוריה ופיליפוס האשים אותנו במותם. ועכשיו הוא רוצה שאתחתן עם הנכדה שלו?" הוא הרים גבה בהבעה סרדונית. "בהתחשב במוצא שלה, אני חושש שאצטרך לישון עם חרב מתחת לכרית שלי. אני מופתע שקיבלת את ההצעה בכזו נכונות."
"גם אנחנו איבדנו בני משפחה בפיצוץ," אמר אביו. "חלף מאז זמן רב. מספיק זמן. הוא זקן."
"הוא שטני."
"אנחנו לא היינו אחראים למות בנו. אולי הזמן אפשר לו לבחון את הדברים והוא הבין את זה." ליאנדרוס החליק אצבעות על מצחו, מוטרד בשל הזכרונות מאותה תקופה נוראה. "הוא רוצה שיהיה לה בעל יווני. הוא רוצה שהשושלת שלו תיבנה מחדש."
סבסטיאן צמצם עיניים ותהה מתי נעשה אביו רך כל-כך. אם פיליפוס רוצה שנכדתו האנגליה למחצה תתחתן עם יווני, אז אין ספק שיש לכך סיבה. והוא התכוון לגלות את הסיבה.
"מה עם הנערה? למה שהיא תסכים לנישואים מעין אלה? היא נכדתו של דימיטריוס פיליפוס. ככזו, אין לי ספק שהיא נטולה יציבות נפשית אותה אני מחפש ברעיה."
"תפגוש אותה, זה הכל." אביו ניסה גישה אחרת. "תמיד תוכל לסרב."
סבסטיאן בחן אותו בהרהור. נכון שהוא רצה ילדים. והוא תמיד רצה להחזיר את תעשיות פיליפוס למשפחה שלו, שכן לשם השתייכו.
"מה יוצא לה מזה?" קולו התחדד. "פיליפוס יקבל נכד, אני אקבל בן ואת החברה ששייכת לי בזכות – מה ייצא לה מזה?"
אביו היסס ושיחק בניירות שהיו לפניו. "סבסטיאן – "
סבסטיאן שאף אוויר. "ספר לי."
אביו התבונן בו בחשש. "ביום החתונה שלך אתה תפקיד כסף בחשבון האישי שלה." הוא נע בחוסר נוחות בזמן שבחן שוב את המסמכים. "סכום רציני. אתה תפקיד סכום זהה אחת לחודש במהלך ימי נישואיכם."
השתררה דממה ארוכה. ואז סבסטיאן צחק בחוסר אמון. "ואתה רוצה להגיד לי שהיורשת של פיליפוס רוצה כסף תמורת נישואים לי?"
"ההסדר הכספי הוא חלק מאוד חשוב מהעסקה."
"האשה עשירה יותר ממידאס," אמר סבסטיאן, מזגו הים-תיכוני מתגלה בעוצמה של הר-געש מתפרץ. "אבל היא רוצה עוד?"
אביו כחכח בגרונו. "תנאי העסקה ברורים מאוד. היא מקבלת כסף."
סבסטיאן ניגש אל קצה המרפסת והתבונן בעיר שאהב עמוקות.
"סבסטיאן – "
הוא הסתובב במהירות, ההבעה בעיניו הכהות צינית וקשה. "למה אני מהסס בכלל?" הוא משך בכתפיו הרחבות במחווה מבטלת. "כל הנשים רודפות בצע, העובדה שזו בוחרת להיות חמדנית יותר לא משנה כלום. לפחות היא כנה, וזה ייאמר לזכותה. ואתה צודק כשאתה אומר שמדובר בעניין עסקי שבו שני הצדדים יודעים במה מדובר."
"אתה קובע כבר עכשיו שהיא רודפת בצע וקשה, אבל למה שלא תחכה עם גזר-הדין שלך?" דחק בו אביו. הוא התבונן בבנו בחוסר אמון. "כל קרוב משפחה של פיליפוס ודאי רגיל לאורח חיים רהבתני. יכול להיות שדרישותיה הכספיות אינן מעידות על אופיה. יכול להיות שהיא מתוקה."
סבסטיאן מצמץ ונמנע מלהגיד שאינו אוהב נערות 'מתוקות'. "נערות מתוקות לא דורשות מהבעלים בכוח שלהן סכומי כסף עצומים. ואם היא פיליפוס, אז יש לה בטח קרניים וזנב," אמר ביבושת. "וטוב אם אזכור שאסור לי להפנות אליה את גבי."
"סבסטיאן – "
"כמוך, אני רוצה שהעסק יוחזר למשפחה שלנו, אז אני אפגש אתה מפני שסקרנותי התעוררה. אבל אני לא מבטיח כלום," הזהיר סבסטיאן בזעף, מניח את הכוס הריקה שלו על השולחן. "אם היא תהיה אם ילדי, אז אני רוצה לפחות להיות מסוגל לשאת את המראה שלה."
"את לא תדברי." דימיטריוס התבונן באלסיה בזמן שהמסוק חג מעל המנחת. "ואת תנעצי את העיניים המבליחות האלה שלך בקרקע. את תהיי ענווה וצייתנית כמו נערה יווניה טובה. אם תשתקי עד החתונה, הכל יהיה בסדר. ואז פיורוקיס כבר לא יוכל לשנות את דעתו."
באותו רגע היתה אלסיה מוטרדת יותר בגין מצב רוחה מאשר בגין החתן המיועד.
למה היו צריכים לבקר אותו באי הפרטי שלו? מה לא בסדר ביבשת?
לאחר שאלסיה ראתה שהמסוק נחת בשלום, היא הניחה למושב בו אחזה בכוח ואילצה את עצמה לשאוף חמצן לתוך ריאותיה המורעבות. אפילו הביטחון של המסוק לא הצליח להסיח את דעתה מאוקינוס התכלת הסובב אותם. היא פחדה מהמים, כמו תמיד. והיא לא יכלה עדיין להאמין שהסכימה לפגישה הזו.
לפתע הרגישה מבועתת. מבועתת מכך ששנאתה לסבה תתגלה יחד עם הסלידה שלה מפני משפחת פיורוקיס כולה. "ואם הוא יודע שאני לא יכולה ללדת?"
אם סבה גילה שהתאונה בילדותה הפכה אותה לעקרה, אז איך תוכל להיות בטוחה שסבסטיאן פיורוקיס לא גילה את אותו הדבר?
"הוא לא יודע. עד לאחרונה הוא לא ידע כלל על קיומך. הוא לא יידע עד שתהיו נשואים והוא יגלה שאינך מסוגלת לספק לו בן." פיליפוס חייך ברשעות ואלסיה מצמצה.
זה לא בסדר.
אסור לה לעשות את זה.
ואז נזכרה בכסף. היא זקוקה לכסף הזה. היא תעשה הכל תמורת הכסף הזה. ובכל מקרה, האם מה שהיא עושה כל-כך נורא? אם סבסטיאן פיורוקיס היה גבר נחמד והגון, אז הכל היה אחרת והיא היתה מרגישה שאסור לה להונות אותו לכדי נישואים ביודעה את מה שהיא יודעת. אבל הוא לא היה כזה.
כל משפחת פיורוקיס היתה מושחתת כסבה וסבסטיאן היה היהלום שבכתר. ממה ששמעה, הוא היה יווני עד לשד עצמותיו. הוא היה חסר מצפון וקר ואכזר כסבה. אם לשפוט לפי חוסר העניין שלו במחויבות, הרי שמעולם לא רצה להיות אב. אין ספק שיהיה אב נורא. להעניק לגבר כזה ילד חסר אונים יהיה בבחינת פשע. אולי טוב ששתי השושלות האלה יחוסלו בבת-אחת, חשבה בזעף. פיליפוס ופיורוקיס. כך גם המלחמה תמות אתם.
ושני הגברים חייבים לה. הם אחראים לתאונה שהרסה את המשפחה שלה. הגיע הזמן שישלמו.
ביום החתונה פיורוקיס יעביר לחשבונה סכום כסף רציני וימשיך לעשות זאת במהלך שנות נישואיהם. ופירוש הדבר שאמה תוכל לעבור את הניתוח הנחוץ לה. לא עוד דאגות, לא עוד שלוש משרות וחשש שהכסף לא יספיק.
כל עוד פיורוקיס לא יגלה שאמה בחיים.
אלסיה נשכה את שפתה. אם הוא יגלה את זה אז הוא לא יזדקק להרבה כדי להבין שסבה לא אוהב אותה ושכל העסקה מדיפה ריח רע.
היא עשתה אתנח בפתח המסוק והתנשפה כאשר החום הלם בה. היא רצתה לשאול את סבה איך היא לא מצליחה לסבול את החום, אם היא יווניה למחצה, אבל היא נצרה את לשונה. במהלך הימים האחרונים היא גילתה שהדרך הטובה ביותר לטפל בסבה היא באמצעות שתיקה מוחלטת.
"אל תשכחי." סבה הדף אותה לאחור ולטש בה עיניים. "את בת פיליפוס עכשיו."
אלסיה הסתירה את התיעוב שלה. "סירבת לתת לאמי להשתמש בשם הזה," אמרה בקול מעובה, "אבל עכשיו, כאשר זה מתאים לך, אתה מצפה ממני להשתמש בשם."
"פיורוקיס יתחתן אתך בגלל שאת פיליפוס," הזכיר לה בחיוך שטני. "אם הוא היה יודע שאת כלומניקית, הוא לא היה נוגע בך אפילו עם מקל של ביליארד. ותפסיקי למשוך את השמלה."
אלסיה חרקה שיניים ועזבה את אמרת השמלה. "היא לא הגונה. היא בקושי מכסה משהו."
"בדיוק." סבה התבונן בה בנהמה של שביעות רצון. "גבר אוהב לדעת מה הוא קונה. תזכרי מה שאמרתי. לפיורוקיס יש מוח חד כתער כשמדובר בעסקים, אבל הוא יווני בעל דם אדום. מבט אחד בך והוא לא יחשוב על עסקים. אני מבטיח לך את זה. תסתובבי עם השמלה כאילו את לובשת שמלות כאלה כל יום. אל תזכירי את קיומה של אמך. אסור לך להגיד למה את רוצה את הכסף."
"הוא ירצה לדעת למה אני מתחתנת אתו," אמרה אלסיה בהתרסה וסבה חייך חיוך לא נעים.
"לסבסטיאן יש אגו בגודל של יוון. ובגלל סיבה לא מוסברת, נשים לא מניחות לו לרגע. ודאי בגלל שהוא עשיר ויפה-תואר, ונשים בדרך כלל לא מסוגלות לעמוד בצירוף הזה מפאת כסילותן." סבה נחר בסלידה. "הוא יניח שאת עוד אחת משורה של מעריצות שרוצה גישה למיליונים שלו."
אלסיה נרעדה. האיש ודאי יהיר באופן בלתי נסבל. להיחשב כל-כך טפשה ורדודה, כמי ששופטת גברים רק על פי המראה שלהם ועובי הארנק שלהם, זה נראה לה כמו העלבון האולטימטיבי. "אני לא חושבת – "
"טוב מאוד!" סבה לטש בה מבט בזמן ששיסע את המחאה המגומגמת שלה. "אני לא רוצה שתחשבי. וגם הוא לא. את לא נדרשת לחשוב. את נדרשת רק לשכב אתו כשהוא ירצה בך. ואם הוא ישאל, תגידי שאת רוצה בנישואים אלה מפני שסבסטיאן פיורוקיס הוא אחד הרווקים המבוקשים ביותר בעולם ושאת רוצה לגלות מחדש את השורשים היווניים שלך. נסי לא להביט בו בעיניים רושפות. גבר יווני לא אוהב עימותים במיטת הכלולות שלו."
מיטת כלולות?
אלסיה הרגישה כיצד בטנה מתמרדת. איכשהו היא הצליחה לא לחשוב על ההשלכות העמוקות יותר של הנישואים האלה. על העובדה שתהיה ביניהם אינטימיות גופנית. אבל אז נזכרה בדברים שקראה אודות סבסטיאן פיורוקיס. אם הדיווחים נכונים, אז היו לו לפחות שלוש פילגשים בבת-אחת. בהתחשב בהיעדר העניין שלו במחויבות, אז סביר להניח שהוא לא יקשור את עצמו למיטה שלה, נכון? הוא יבגוד בה על ימין ועל שמאל וזה התאים לה. כל עוד יפקיד את סכום הכסף המתאים בחשבון הבנק שלה אחת לחודש, היא תשמח לא לראותו לעולם.
היא התנדנדה קלות, ואלמלא דחיקתו של סבה מאחור, היא היתה נסוגה אל המסוק ומתחננת בפני הטייס שייקח אותה בחזרה אל היבשת.
מאחר שאולצה לעלות אל הרציף, נאלצה למצמץ אל תוך האור הבוהק. היא לא היתה מודעת כמעט לדמות שהתבוננה בה ממרחק בטוח.
המצב הלם בה לפתע והיא רצתה לעצור, אלא שסבה דחף אותה בכל הכוח. לא ערוכה לעוצמת הדחיפה, ולא רגילה לעקבים כל-כך גבוהים ומגוחכים, היא היתה מאבדת את שיווי משקלה אלמלא הושטו זרועות חזקות קדימה וייצבו אותה.
המומה ונבוכה, אלסיה מלמלה דברי תודה, ואצבעותיה נסגרו על שרירי קיבורת קשים כאבן בזמן שניסתה להתעשת. פנים גבריים כהים הופיעו לנגד עיניה ולשבריר שניה היא פגשה עיניים שחורות כלילה. תחושה מוזרה הסתחררה בשיפולי בטנה והיא הרגישה בצבע העולה בלחייה.
"מיס פיליפוס?"
לקח לאלסיה רגע להבין שהוא פונה אליה, מפני שהשם היה כל-כך לא מוכר.
"תעמדי ישר, נערה!" נימת קולו קצרת הרוח של סבה קטעה את מחשבותיה. "גבר לא יכול לשאת נשים תלותיות. ולמען השם, תעני כשמדברים אלייך. בשביל מה היה כל החינוך היקר שלך אם את לא מסוגלת אפילו להגיד משפט אחד?"
פניה של אלסיה האדימו במבוכה והשפלה והיא התעשתה ושלחה מבט מיוסר לעבר מצילה. "אני מצטערת, אני – "
"אינך צריכה להתנצל." סבסטיאן דיבר בנימת קול מדודה וצוננת, אבל ההבעה בעיניו כאשר בחן את סבה גרמה לה לרעוד.
שני הגברים היו אויבים מושבעים –
"מסורבלת – " ירה סבה לעברה בקוצר רוח ואז הסתובב אל המארח שלו. "קשה להאמין, אבל הנכדה שלי מסוגלת ללכת כאשר היא מתאמצת. אבל כמו רוב הנשים, היא חסרת בינה."
אלסיה השפילה את ראשה במקום להסתכן בהצגת הבזק הכעס שידעה שהופיע בעיניה. רק התמקדות באמה היקרה והאהובה מנע ממנה לחזור אל המסוק ולדרוש מהטייס לחזור ליבשת.
היא חייבת לשכוח עד כמה היא שונאת את סבה.
היא חייבת לשכוח עד כמה היא מתעבת את משפחת פיורוקיס.
היא חייבת לשכוח הכל.
הדבר החשוב היחיד הוא להתחתן עם סבסטיאן פיורוקיס.
יקרה אשר יקרה, היא תציל את אמה.
אנה אפטין –