כלואה בגן עדן

"על גופתי!" דניאל קארואנה לא סיים לקרוא אפילו את הפסקה הראשונה של תדפיס האימייל שהגיע מאחותו ומייד קימט אותו באגרופו והשליך אותו בזעם אל עבר הקיר הקרוב. מוניקה נישאת לג'ייק פלטשר? בשום אופן לא!

לא אם הדבר תלוי בי!

פגוע מכדי לשבת ונסער מכדי לעמוד הוא נכנע לצורך לפסוע כשהוא גומע את רצפת החדר לאורך ולרוחב בצעדים ארוכים, ומעביר בשערו את ידיו חסרות המנוחה. לצדו, חלונות גבוהים שמשקיפים אל חוף חולי לבן תחום בשורת עצי דקל ואל הים התכול המנצנץ לאורה של שמש טרופית בצפון קווינסלנד.

דניאל לא ראה דבר מכל אלו.

דניאל ראה רק אדום מול עיניו.

איזה דיבוק אחז בו כשהרשה למוניקה ללמוד בבריסביין? רחוק כל כך מקיירנס ורחוק כל כך מיכולת השפעתו. כפי הנראה, לא רחוק דיו מידיו החמדניות של ג'ייק פלטשר.

הוא חדל מפסיעותיו, מוחו עסוק במחשבות וחיבורים שטלטלו את כל עמוד שדרתו. פלטשר טלפן אליו השבוע פעמיים במפתיע, השאיר הודעות לדניאל שיתקשר עמו בחזרה, הודעות שאותן דחק דניאל הצדה משל היו חרקים מטרידים שעקצו את עורו. לא היה בכוונתו לדבר עם פלטשר עוד לעולם.

מסתבר כעת שלפלטשר יש מטרה – ולוּ רק לחמוד...

גרונו נחנק במרירות שליוותה בהתאמה את דפוס החשיבה שלו. בבקשה אלוהים, רק לא פלטשר.

בבקשה אלוהים, רק לא אחותו.

בעיקר לאחר כל מה שכבר קרה בעבר.

דניאל השעין את מצחו על שמשת החלון ועצם את עיניו, ובעיני רוחו ראה את דמות הילדה עם העיניים הכחולות הצוחקות והחיוך המתוק, מתוק.

אֵמה.

כל עוד נשמתו באפו, הוא לא ישכח את אֵמה.

גם לא את מה שגרם לה ג'ייק פלטשר!

הוא פקח את עיניו ובהה למרחק אל הנקודה שבה הים התכול פגש את השמים, בחפשו אחר תשובות ופתרונות. בדרך כלל, המראה של נוף הגלויה שנגלה מול עיניו עורר בו השראה. עודד את מצב רוחו. לעיתים אף הרגיע את עצביו המתוחים.

אולם היום, השלמות שטופת השמש רק לעגה לסערה שהתחוללה בנפשו.

הוא הלם בכף ידו בשמשה. לעזאזל – לא מוניקה! הוא בקושי הצליח להיפטר מהחבר האחרון, כביכול, של מוניקה, מאמץ שהותיר אותו עם עשרים אלף דולר פחות בכיסו. כסף קטן, נוכח מה שהנוכל עלול היה לסחוט מהם אילו היטיב להכין את שיעורי הבית שלו ביסודיות רבה יותר, ואילו היה מגלה מה שווייה האמיתי של חברתו.

פלטשר, לעומת זאת, ודאי ידע בכמה נאמד ההון של קארואנה עד לסנְט האחרון. עשרים אלף דולר אפילו לא מתקרבים לסכום שיעצור טיפוס כמוהו, ודאי לא כעת כשהוא מתאר לעצמו שהוא עומד להיות בן משפחה.

בשום אופן לא. אצבעותיו נדחקו בחוזקה אל השמשה, מאובנות ונחושות כמו החלטתו. כל עוד יש לדניאל זכות-דיבור בנושא, ג'ייק פלטשר לעולם לא יהיה בן משפחה.

פלטשר לא יעלה לו בזול – בזאת לא היה לו שום ספק – אבל לכל אחד יש את המחיר שלו. כל סכום שיידרש כדי לשחרר את מוניקה מהשפעתו המרעילה, יהיה שווה את ההשקעה.

הטלפון על שולחן עבודתו זמזם מאחוריו. דניאל הזעיף את פניו על ההפרעה – האימפריה שלו לבטח יכולה להתמודד במשך עשר דקות בלעדיו! הוא הושיט את ידו אל השפופרת. ככלות הכול, הוא הצליח להביא את עסקי קארואנה ממצב של התמוטטות לשיאים מסחררים בזכות העובדה שלא התעלם מעסקיו ולא זלזל בנושאים פעוטי חשיבות כמו בחשובים ביותר.

הוא יטפל בפלטשר – זה בטוח – אבל לא בצורה זולה. ידו חטפה את השפופרת. "מה יש?"

תשובתו נתקלה בהיסוס של רגע, רגע שבו הוא נזכר כי מחוץ למשרדו ישבה עובדת זמנית ולא המזכירה הקבועה שלו החסינה-בפני-כול.

"מר קארואנה?" היא צייצה. "נמצאת כאן מיס – מיס טרנר אחת שבאה לפגוש אותך."

הזעף בפניו העמיק ולרגע קל הבעיה של פלטשר נדחקה ממוחו. הוא לא הצליח להיזכר בדבר כלשהו הקשור למיס טרנר. "מי?"

"סופי טרנר. מהיום המושלם."

השם לא הזכיר לו דבר אבל הוא כבר היה רגיל לאנשים שניסו לפלס את דרכם אל משרדו בבקשות חסדים או לעיתים קרובות יותר, בבקשות לתרומות לתוכניות עסקים רעועות שהבנקים דחו אותן. מיס סופי טרנר היתה ללא ספק עוד אחת מאלו. "מעולם לא שמעתי עליה. היפטרי ממנה." הוא טרק את הטלפון, כועס שוב על ההפרעה המיותרת בשעה שדברים חשובים יותר מעסיקים את מוחו.

זעמו אף גבר כאשר כעבור פחות משלושים שניות זמזם הטלפון פעם נוספת. "מה הפעם?" הוא מלמל אל תוך הפומית בנימה תוקפנית על ההפרעה, אף על פי שהבחורה לא הבינה מה לא בסדר.

בקול מבויש הסבירה, "מיס טרנר אומרת שהכול אמור להיות כתוב באימייל שאחותך שלחה לך. כנראה, תוכל למצוא שם את כל פרטי הביקור שלה."

"איזה אימייל?"

"קראת אותו, נכון?" המשיכה העובדת הזמנית בקול סדוק ובנימה מצטדקת; היא נשמעה כאילו בעוד רגע תפרוץ בבכי. "הוא היה על שולחנך. הדפסתי אותו במיוחד."

האימייל ההוא? עיניו נעו אל עבר כדור הנייר המקומט שנח בפינת החדר. הוא לא התגבר על הפצצה שהטילה לעברו מוֹני אחותו, על כוונתה להינשא לגבר השנוא עליו ביותר. כיצד יכול היה, לעזאזל, לספוג עוד משהו?

"חכי רגע," הוא אמר, ושמט את הטלפון על השולחן, חצה את המשרד בהחלטיות ובצעדים ארוכים. הוא הרים מהרצפה את כדור הנייר ויישר אותו. מול עיניו בלטה פסקה שרק כמה דקות קודם לכן ראה בגללה אדום:

דניאל, בבקשה תשמח בשבילי. חשבתי שכבר איאלץ לוותר על גברים לעולם, בעיקר לאחר שנסתיימה מערכת היחסים שלי בפעם השלישית ברציפות. אבל אז פגשתי את ג'ייק פלטשר ולא יכולתי לצפות לשבועות מוצלחים יותר מאלו האחרונים. הוא מתייחס אלי כאל נסיכה והוא הציע לי נישואין, ואני הסכמתי.

לא; הזדעזעה נפשו. לעולם לא! הוא עצם את עיניו, אותו זעם השתלט שוב בעורקיו, שוב הציפה אותו תחושת קבס כמו בפעם הראשונה. לא פלא אפוא שלא הצליח להמשיך לקרוא את האימייל כולו. בער באצבעותיו לקמט את הנייר לכדור מהודק פעם נוספת, אבל הפעם הוא נשם נשימה עמוקה, פקח את עיניו לרווחה והמשיך לקרוא.

אני יודעת ששניכם לא הסתדרתם זה עם זה בעבר, ואולי זו הסיבה שלא השבת על הטלפונים של ג'ייק בשבוע שעבר, אבל אני מקווה שתוכל להניח את העבר מאחוריך כשתיווכח עד כמה אנו אוהבים זה את זה.

להניח את העבר מאחוריך? אלף תמונות-בזק של חיוכה הקורן של אישה צעירה חלפו בתודעתו כמו בסרט נע. כיצד יכול היה להניח את העבר מאחוריו בשעה שהיא לא תראה אור יום?

אני יודעת שהדבר בא לך בהפתעה אבל אני רוצה שתהיה בין הראשונים להתבשר על אושרנו ולדעת עד כמה אנחנו אוהבים. הפעם זה הדבר האמיתי, אני יודעת זאת בוודאות.

דניאל השמיע נחרת בוז. הדבר האמיתי? לא היה לו צל של ספק כי בעיני פלטשר הוא אכן היה הדבר האמיתי, אבל אם הוא בכלל היה מאוהב במשהו הרי שהיה זה ההון של קארואנה. מתי תלמד אחותו שבזאת בעצם חפצו כל הגברים? בעיקר גברים כמו פלטשר.

אבל היא במהרה תראה את האור, ממש כפי שראתה בעבר, ברגע שהוא ייפטר מרודף הבצע האחרון בשורה ארוכה של רודפי בצע שאהבתם כביכול, לא עברה את מפתן קרן הנאמנות שלה.

הלוואי שיכולתי לבשר לך על החדשות הללו באופן אישי, אבל היית בדרכים, ואילו כעת ג'ייק חוטף אותי במהירות להונולולו לשבועיים, הפתעה בתור מתנת אירוסין, ופשוט לא היה די זמן להשיג תחנת ביניים בקיירנס כדי שנוכל להיפגש לפני שאנחנו עוזבים.

הוא רטן, הוא קפץ את אצבעותיו לאגרוף ויישר אותן לסירוגין; פיו נמלא טעם מר. המחשבה על אחותו הקטנה עמו גרמה לו לרצות לתפוס את הטיסה הבאה להונולולו ולגרור אותה בחזרה לפני שהיא תהרה לנוכל הזה.

אולי זו בעצם היתה כוונתו – להפוך את הנישואין האלו לעסקה מוגמרת עוד לפני הטקס?

דניאל נענע בראשו. דרוש יותר מאשר תינוק כדי לממש את הנישואין הללו. אש הגיהינום תקפא לפני שהוא ירשה לבחור כמו פלטשר לשאת לאישה את אחותו.

מוניקה היתה כעת בת עשרים ואחת, כך שאפילו מבחינה פיזית לא ניתן לגרור אותה חזרה, אבל הוא בשום אופן לא מתכוון לעמוד מן הצד ולאפשר לה ליפול במלכודת הנישואין הזו. בשום אופן לא. הוא העיף מבט בשורות האחרונות.

אז במקום זאת ארגנתי לך ביקור של מארגנת חתונות. שמה סופי טרנר והיא יותר מאשר חברה. אעדכן אותך בפרטים מאוחר יותר.

בינתיים, תתייחס אליה יפה!

אחותו חתמה בהבטחה לשלוח גלויה מחוף וייקיקי, אבל לא זה הדבר שמשך את תשומת לבו. היה זה המשפט "תתייחס אליה יפה."

מה הוא היה בעיני אחותו – מפלצת?

הוא לא היה מפלצת. הוא היה איש עסקים ואח: אח שעיניו פקוחות תמיד להגן על אחותו הקטנה מפני אלו שחשבו לנצל לרעה את ההון האישי והמשפחתי שלה.

הוא היה זהיר. שומר על מה ששייך לו.

האם הדבר הופך אותו למפלצת?

מובן שהוא יפגוש את סופי טרנר. והוא אפילו יתייחס אליה יפה, ממש כפי שביקשה אחותו. הוא יזמין אותה פנימה, יקשיב לנאום שלה ורק אז ישלח אותה לדרכה.

משום ששירותיה לא יהיו נחוצים עוד. כל עוד נשמה באפו, לא תיערך חתונה כלשהי בין אחותו לבין טיפוסים מסוגו של פלטשר.

הוא הרים את שפופרת הטלפון שנזנחה על שולחנו.

"הכניסי את מיס טרנר."