כמה שווה יהודי מת?

לא חשבתי שזה יגיע כל כך קרוב אליי. לא ככה.

כבר מעל 15 שנה אני עובדת בתחום החדשות, מלווה מקרוב את הסכסוך הישראלי־ערבי. מזירות הלחימה בטרור ביהודה ושומרון, דרך סבבי הלחימה ברצועת עזה, סיקור חתימת הסכמי אברהם בוושינגטון ועד ליווי נסיעות מדיניות של ראש הממשלה בניסיונו לשכנע את מנהיגי העולם להחזיר את הסנקציות על איראן ולהכניס את משמרות המהפכה לרשימת ארגוני הטרור. סיקרתי את השיחות על הסכם הגרעין בווינה, נכנסתי לרצועת עזה לראות מקרוב איך נראית הלחימה במלחמת חרבות ברזל, והעברתי שעות על גבי שעות בשיחות וראיונות עם ניצולי וגיבורי הטבח הנורא.

ובלב העשייה הזו, באוגוסט 2023, חיי השתנו. הייתי בבית כשהודעות על שני נרצחים בחווארה התחילו לרוץ בקבוצות הווטסאפ של אנשי תקשורת. למרבה הזעזוע, הפלסטינים בזירה צילמו את תעודות הזהות של הנרצחים, והתמונות גם הן הגיעו לתפוצה רחבה. כך, על הספה בסלון שלי, ראיתי פתאום את פניהם האהובות של הדוד שלי, סיילס, ובנו אביעד. מחבל הגיע למוסך שבו תיקנו את הרכב, ירה בהם מטווח קצר ורצח אותם. באותו ערב, כשאשתו הצעירה של אביעד עוד ניסתה לעכל שהיא עכשיו אלמנה, כבר שידרו כרגיל את תוכניות הריאליטי בטלוויזיה. חזרנו מהר לשגרה.

יום לאחר מכן רוקן מחבל אחר מחסנית על הגננת האהובה בת שבע נגרי ז"ל ועל בתה הצעירה כשנסעו בכביש 60. בת שבע נרצחה, הבת ניצלה בנס. בערב שוב חזרנו לתוכניות הבידור. התרגלנו שהרשות הפלסטינית רוצחת אותנו בתשלומים. פה פיגוע ירי, פה פיגוע דקירה, שם פיגוע דריסה. הטענה של מערכת הביטחון נותרה שהרשות הפלסטינית עדיפה על פני כל מי שעלול להחליף אותה, ולכן מעולם לא ננקטו נגדה צעדים חריפים מדי.

לפני מספר שנים גילינו שהרשות הפלסטינית לא רק מתמרצת רצח יהודים, קוראת לכיכרות ובתי ספר על שם מחבלים ומחנכת לשנאה ולרצח, אלא גם משלמת בפועל משכורות למחבלים ולבני משפחותיהם. זה נעשה בצורה מסודרת, עם מחירון ובירוקרטיה מדוקדקת, אך מדינת ישראל המשיכה וממשיכה להתנהל כאילו כלום לא קרה. הכספים שישראל מעבירה לרשות בחסות הסכמי אוסלו ממשיכים לעבור כמעט במלואם. המשפחה השכולה נאלצת להמתין חודשים ארוכים עד שתזכה לראות שלכל הפחות הורסים את בית המחבל שביצע את הפיגוע, ולפעמים פרק זמן לא ידוע נוסף עד שהמחבל נתפס. מרגע זה הוא ייהנה ממנעמי בית הסוהר הישראלי, יקבל משכורת נדיבה מהרשות, וימתין בסבלנות לשחרורו בעסקת שחרור האסירים הבאה.

שבוע אחרי שנרצחו בני משפחתי, עתר לבית המשפט מחבל בשם איהם כמאמג'י, שהנער שרצח, אליהו אשרי, הגיע מהיישוב איתמר, הסמוך לחווארה. בשנת 2006 חטף המחבל את אשרי מטרמפיאדה בירושלים, רצח אותו ביריות, ומאז מאסרו הוא יושב בכלא הישראלי. כמאמג'י עתר בטענה שמתנכלים לו בבית הסוהר — לקחו לו את הפלייסטיישן מהתא. נער ישראלי חף מפשע נרצח באכזריות, והמחבל שירה לו בראש מקבל משכורת ופלייסטיישן. זהו "מאבק בטרור" אליבא דמדינת ישראל.

רק בשבעה באוקטובר, כשקונספציית ה"שקט תמורת ביטחון" קרסה בקול רעש נורא, הבנו כמה שגינו כשהאכלנו את המפלצת. המחשבה שהמצב ישתפר אם רק ניתן להם כסף, נגדיל מכסות של פועלים פלסטינים ונדאג ש"יהיה להם מה להפסיד" — התנפצה. הבנו מאוחר מדי שבכל הנוגע למלחמה בטרור, אנחנו טומנים את ראשנו עמוק בחול במקום להסתכל לבעיה בעיניים ולטפל בה. רבים מאיתנו האמינו שאם לפלסטינים תהיה תקווה — התקווה תביא שלום. לא הבנו שהזרמת הכסף והיציבות הכלכלית נתנה להם דווקא את התקווה להמשך המאבק להשמדת מדינת ישראל — ברצועת עזה, ביהודה ושומרון וגם מחוץ לגבולות הארץ.

***

הספר הזה נכתב כדי להציע פתרונות לבעיה הקשה שישראל מתמודדת איתה: איך להילחם בטרור בצורה אפקטיבית, בעיקר באמצעות הכלים המרכזיים שיש בידי מדינה — חקיקה ואכיפה. כדי להבין לעומק את נבכי המציאות הישראלית, את מסעם של נפגעי טרור בבקשת הצדק, את התרבות והחינוך הפלסטיניים ואת מצב החוק הישראלי, הייתה לי הזכות לראיין את המומחים העומדים בחזית העשייה הזו כבר עשרות שנים, ואני מודה להם מעומק הלב.

לעו"ד מאיר סחיווסחורדר, ששיתף מניסיונו האישי והמקצועי על הכורח להיות חלוץ בנושאים הכאובים ביותר, ועזר מאוד לשפוך אור על מאבקם של נפגעי טרור בישראל.

למר סטיוארט פורס, שתמיד אהב את היהודים ואת ישראל, אך מעולם לא חשב שגורלו ייקשר בגורלם; תודה על הנכונות להמשיך להילחם גם אחרי מה שאיבדת.

לסנאטור לינדזי גראהם, שבנדיבותו הקדיש זמן לשאלותיי וענה עליהן באריכות ובכנות, מתוך מחויבות לקשר הישראלי־אמריקני, לביטחון אמיתי ולחובה לחלום גם על ימי שלום.

לעו"ד מוריס הירש, לשעבר פרקליט איו"ש וכיום לוחם בלתי נלאה לשיפור מצבם של נפגעי טרור בישראל.

לעו"ד ניצנה דרשן־לייטנר, נשיאת ארגון "שורת הדין" ומהפכנית בתחום הלוחמה הכלכלית בטרור.

תודה מיוחדת לעו"ד אבי גז מ"שורת הדין" על זמינות וסבלנות בלתי נלאים ומוכנות תמידית להסביר, לתקן, להרחיב ולוודא שתחום המומחיות שלו יוכל להפוך לנחלת הציבור הרחב.

ללירן לוי, קולגה לשעבר ומופת לעיתונות אמיצה, על מאמציו חסרי הפחד לחשוף את מאחורי הקלעים של הטיפול במחבלים בבתי הכלא בישראל, במיוחד במה שנודע כ"פרשת הסוהרות".

לאיתי ראובני, בכיר במכון המחקר NGO Monitor, שחלק בהרחבה את הידע המעמיק שלו בנושא מימון זר לרשות הפלסטינית.

תודה לבכירי המערכת הציבורית שמטעמים מובנים בחרו להישאר בעילום שם, אך שיתפו מעולמם המקצועי מתוך הבנה שאזרחי ישראל זכאים לדעת את מה ואת מי מממנים כספי המיסים שלהם.

תודה לעו"ד נעמה צורף, עו"ד אשר שטוב, עו"ד ישראל רוזנברג, עו"ד עזרא חוסני ומר סנדר גרבר על שחלקו בהרחבה רבה את המומחיות שלהם בנושא חקיקה ופיצויים לנפגעי טרור.

תודה אישית מיוחדת לבני משפחתי על התמיכה והאהבה האין־סופית, בימי שגרה ובימי מלחמה. תודה לליאורה לויאן עורכת־העל ולהוצאת סלע מאיר על הזכות בכתיבת הספר.

אני מקווה שהמסר והמסקנות מהספר יהדהדו למרחקים, ושנזכה לימים בטוחים באמת, כמו שמגיע לנו.

ליטל שמש

שבט תשפ"ד

ינואר 2024