לאלף את אקוסטה

בתוך האוהל הגדול של החתונה הנוצצת, שני אנשים נראו מנותקים מהחגיגות. האחת היתה צלמת עיתונות, המוכרת בשם רומי ווינר, עבורה ניתוק היה חלק מעבודתה. לקרוז אקוסטה, אחיו של החתן, לא היה שום תירוץ. עם חזותו הכהה והפראית, שבקושי רוסנה על ידי לבושו הרשמי, רומילי – שהעדיפה לקרוא לעצמה פשוט רומי – חשבה שקרוז השתלב היטב בפאמפאס, הערבות הנוקשות והבלתי סלחניות של ארגנטינה, היכן שהתקיימה החתונה הזאת.

היא נכנסה עמוק יותר לתוך הצללים, בניסיון לצלם בחשאי תמונות נוספות שלו. למרות שבדרך כלל היא היתה חסינה לרגשות בזמן עבודתה, הפעם היא שמה לב שהתרגשות אופפת אותה. לא רק מפני שכל עורך עיתון בעולם היה משלם הון תועפות בעד התמונות שצילמה בהן מופיע קרוז אקוסטה, החמקמק ביותר מבין בני אקוסטה הידועים לשמצה, אלא מפני שקרוז הסעיר אותה בדרך אפלה וקדמונית, שכללה פעימות לב מהירות ואלימות ותחושה שלא בעתה מתחת לחגורה.

אולי היתה זו אווירת הסכנה שאפפה אותו, או מראה הלוחם המחוספס שלו, אך בכל אופן היא נהנתה מזה.

כל ארבעת האחים למשפחת אקוסטה היו גברים גדולים ורבי עוצמה, אך בנוגע לקרוז היו שפע של שמועות, ולכן הוא היה אף יותר מסקרן. קרוז היה חייל בכוחות המיוחדים, הוא התחנך באירופה ובאמריקה, ויש הטוענים שהוא כבר הספיק לעבוד עבור שתי ממשלות, למרות שאף אחד לא יודע עליו דבר, זולת הצלחתו בעסקים ומיומנותו במגרש הפולו.

היא התחילה להתוודע אליו דרך עדשת המצלמה שלה בחתונה הזאת של אחיו המבוגר, נאצ'ו, שנישא לרעייתו העיוורת היפפייה, גרייס. מה שהיא למדה עד כה, היה פחות ממרגיע: קרוז לא פספס דבר. היא חמקה משדה הראייה, בזמן שהוא סקר את אולם החתונה המהודר ובוודאי חיפש מבקרים בלתי רצויים כמוה.

הגיע הזמן לשכוח מקרוז אקוסטה ולהתרכז בעבודה, רומי אמרה לעצמה בנוקשות, אפילו שהוא אכן היה חגיגה לעיניים, במיוחד עבור מישהי שמתפרנסת מצילומים מרהיבים. יידרש יותר מקצת קישוטים חגיגיים ואיחוד משפחתי כדי לרכך את לבו של קרוז אקוסטה, רומי ניחשה בינה לבין עצמה, בזמן שהיא צילמה סדרת תמונות נוספת שהיא ידעה שרונאלד, העורך שלה ב"רוק!", יהיה מאושר עד הגג לקבל.

רק עוד תמונה או שתיים, והיא תוכל להיעלם מפה...

אולי עדיף במוקדם מאשר במאוחר, רומי הסיקה בזמן שקרוז שלח מבט לעברה. אם היה לה אישור עיתונאי רשמי, העבודה הזאת היתה תענוג עבורה, אך המגזין "רוק!" נחשב בעיני רבים למגזין רכילותי, לכן אף אחד מהמגזין לא קיבל הזמנה לחתונה. רומי הגיעה לחתונה לבקשתה החשאית של הכלה, מתוך ההבנה שהיא תוכל להשתמש בחלק מהתמונות למטרות אחרות.

תהילתה של רומי כצלמת הגיעה לגרייס באמצעות הולי אקוסטה, אחת מעמיתיה של רומי ב"רוק!". במהלך החודשים האחרונים שלושתן ערכו פגישות חשאיות, שהגיעו לשיאן בהצהרתה של גרייס לפיה היא לא תבטח באף אחד מלבד רומי שיתעד את חתונתה בתמונות עבור בעלה, נאצ'ו, ועבור כל ילדים שייתכן שיהיו להם. בהשראת אומץ לבה של הכלה העיוורת, רומי החליטה להסכים. עד מהרה גרייס הפכה מעוד לקוחה לחברה קרובה, וכך רומי זכתה בהזדמנות הנדירה לחזות בבני משפחת אקוסטה בפעולה – למרות שהיא לא האמינה שקרוז יפגין כלפיה כזאת אדיבות, במקרה שהוא יתפוס אותה.

אז אסור שהוא יתפוס אותה, רומי חשבה בנחישות, ורעדה מרוב מודעות בעודה ממקדת את עדשותיה בגבר שמצלמתה אהבה יותר מכל האחרים. הוא הקרין אנרגיה מיוחדת שנדמה שהגיעה עד אליה דרך האוהל הצפוף, ואווירת הסכנה שהוא השרה היתה מאיימת. ככל שהיא הוסיפה לצלם אותו, כך היא הבינה שאין דברים רבים שיכולים לעמוד בדרכו. לא היה קשה לדמיין את קרוז כנער מתמרד שהחליט להרוויח עיטורי גבורה בכוחות המיוחדים. כל החליפות המחויטות בעולם אינן יכולות להסתיר את העובדה שקרוז אקוסטה הוא כלי נשק בתחפושת. כעת הוא ניהל חברת אבטחה מצליחה להפליא, ומובן שכעת הוא מתפקד כאחראי האבטחה בחתונה הזאת.

בהלה צרבה אותה בזמן שמבטו של קרוז סקר אותה כמו מגדלור והמשיך בדרכו. לבטח הוא הבחין בה. השאלה היתה: האם הוא יעשה משהו בנדון? היא לא חצתה מחצית מכדור הארץ כדי לשוב הביתה ללונדון בידיים ריקות.

או לאכזב את הכלה, רומי הסיקה בזמן שהיא נבלעה בתוך הקהל. התפקיד שגרייס הטילה עליה היה הוראה מקודשת יותר מאשר עבודה, והיא לא התכוונה להניח לדעתה להיות מוסחת בידי הגבר בעל החזות המרתיעה ביותר שאי פעם היה לה העונג לצלם. בעודה מצלמת, היא הבינה שקרוז לא היה יכול לעמוד בניגוד בולט יותר לעומת הכלה. נדמה שיופייה העדין של גרייס מעולם לא ניכר יותר מאשר ברגע הזה, כאשר היא עמדה מתחת לחופה המעוטרת פרחים, בין בעלה לקרוז.

כאשר הגבר המדובר הישיר אליה מבט, רומי החלה להתנשם במהירות. היא הנמיכה את המצלמה שלה, הביטה סביב וחיפשה אחר מקום מסתור מוצלח יותר, אולם באוהל המואר להפליא, צללים היו מצרך נדיר. לאחר שווירוס גזל את ראייתה, אור היה אחד מן הדברים הבודדים שגרייס עדיין הצליחה לזהות, לכן קוד הלבוש לחתונה היה 'נוצץ' וכל פינה באוהל החתונה העצום הוצפה בתאורה הנפלאה שבקעה מהנברשות.

רומי התערבבה עם האורחים וניסתה להיטמע בתוכם. הקהל התקדם לעבר שורת מקבלי הפנים, היכן שעמדו בני משפחת אקוסטה. מהתור נשמעה המיה של ציפייה – ולא לחינם. משפחת אקוסטה היא משפחה נאה להפליא. נאצ'ו, הבן הבכור, היה ממוקד כל כולו בכלתו היפה הטריה, בעוד שהניצוצות שעפו בין דייגו ואשתו, מתכננת החתונות מקסי, היו יכולים להבעיר מדורה. לפי המבטים שהם החליפו ביניהם, ניכר שרואיז אקוסטה בעל החזות המגניבה חיכה בקוצר רוח להזדמנות להכניס למיטה את אשתו הולי, חברה ועמיתה של רומי, בעוד שלוסיה אקוסטה, הבת היחידה במשפחה של ארבעה בנים חתיכים מעוררי תיאבון, פלירטטה עם בעלה לוק פורסטר, שחקן הפולו הפוטוגני להפליא.

וכך נשאר קרוז...

האח היחידי שלא התחתן. אז מה? המצלמה שלה אהבה אותו, אך זה לא אומר שהיא צריכה לאהוב אותו – למרות שהיא כן תנצל עד תום את דעתו המוסחת, בזמן שהוא מקבל את פני האורחים.

הצלקות האלה... ההבעה האכזרית הזאת... היא נחצתה לשניים, בידיעה שכל פרט אודות קרוז אקוסטה אמור לדחות אותה, אך במקום זאת היא נשבתה בקסמו.

ממרחק של ביטחון, רומי ניסתה לחזור למצב צבירה רגיל, בזמן שגל של תשוקה גאה בתוכה.

ואז הוא הפתיע אותה באמת. בזמן שקרוז הסתובב לומר משהו לכלה, הבעת פניו התרככה לרגע. זו היתה תמונה לשער, כמו שאומרים בתעשייה. היתה זו מסוג התמונות המפתיעות שרומי היתה כה מיומנת בלכידתן, ושעליהן היא בנתה את שמה.

בין כל השבחים שהיא חילקה לעצמה, היא כמעט פספסה את הרגע שקרוז הסתובב כדי לבהות בה בשנית. כעת היא ידעה כיצד מרגישה כבשה מול זאב. כאשר הוא זז, גם היא זזה. היא אחזה בתיק הציוד שלה ואחסנה בו את המצלמה. ידיה רעדו בזמן שתחושת בהלה אחזה בה. היא נחפזה לעבר היציאה, בידיעה שהדבר איננו אופייני לה. היא מקצוענית מנוסה, לא איזו כתבת לילדים – עור עבה הוא חלק מדרישות העבודה. ועל שום מה ההתרגשות העזה נוכח המחשבה שהוא ירדוף אחריה? בכל הנוגע לגברים, היא כלל לא היתה תמימה בארץ זרה.

מפני שקרוז היה החומר ממנו עשויים חלומות ארוטיים לוהטים, והגוף שלה אהב את הרעיון שהוא ירדוף אחריה. לשאלה הבאה.

בטרם תעזוב, היא רצתה לצלם מספר תמונות נוספות עבור גרייס. היא נדחסה לתוך חלל קטן מאחורי עמוד וצילמה מספר תצלומי תקריב של פרחים וקישוטים – שושנים לבנות ריחניות ואדמוניות שמנמנות בגוון ורוד עדין, מעוטרות בסרט לבן קטיפתי ופעמונים כסופים קטנים. התקרה היתה תלויה ברפיון כמו אוהל בדואי, והיא היתה מקושטת באריגי משי לבנים וכסופים לצד פרחים ריחניים, מחרוזות קריסטל ונצנצים בוהקים. למרות שגרייס לא תבחין בפרטים הקטנים האלה, מתכננת החתונה דאגה לכך שהיא תיהנה מחגיגה של ריחות, בעוד שרומי היתה נחושה במידה שווה לתעד את האירוע בצילומים המלווים בתיאורי ברייל.

"שלום, רומי."

היא כמעט קיבלה התקף לב, אך היה זה רק כוכב מפורסם הנוגע בידה, בתקווה שתצלם אותו.

העורך של רומי במגזין "רוק!" אהב את התמונות האלה, לכן היה עליה להקדיש להן מזמנה. תמונות כאלה הניבו לרומי את הכסף לו היתה זקוקה בצורה כה נואשת, למרות שרצונה האמיתי היה לספר באמצעות תמונות את סיפוריהם של אנשים רגילים במצבים בלתי רגילים. ביום מן הימים היא תעשה זאת, כך נשבעה בעודה מגיחה ממסתורה כדי לצלם את התמונה וחושפת את עצמה לסכנה האורבת.

התור בשורת קבלת האורחים החל להצטמצם, בזמן שאנשים התקדמו לשולחנותיהם לקראת סעודת החתונה, וסימן אזהרה צונן כקרח טפטף במורד גבה לפני שהיא אפילו הספיקה להיפרד מהכוכב המפורסם. לא היה עליה לבדוק כדי לדעת שצופים בה. בדרך כלל היא הצליחה להתערבב בקהל, עם תעודת עיתונאית או בלעדיה, אך לא היה דבר שגרתי בכל סיטואציה בה קרוז אקוסטה היה מעורב.

ברגע שהכוכב המפורסם המשיך בדרכו, היא מצאה מקום מסתור נוסף מאחורי מספר קישוטים מפוארים. משם היא היתה יכולה להתבונן בקרוז כאוות נפשה. לאחר שהתמקמה היא נהנתה ממיצג השרירים מתחת לחליפתו המחויטת ודמיינה אותו בלעדיה.

לא רע...

החיסרון היחידי שגרייס ציינה היה שלמרות שקרוז הרגיש בפאמפאס כמו בבית, הוא תכנן לפתוח משרד בלונדון – "ממש מעבר למשרדי רוק!," גרייס אמרה, כאילו שמדובר במשהו חיובי.

כעת, לאחר שראתה אותו, רומי היתה בטוחה שקרוז אקוסטה פירושו צרות ותו לא.

אבל מושך... הוא היה תכשיט נדיר.

אך היא לא הגיעה הנה כדי לשחק בכאילו עם אחת מהדמויות הראשיות של החתונה הזאת. היא קיבלה את מה שרצתה, וכעת עליה להתחפף מפה.

היא העיפה מבט מעבר לכתף, והבחינה שקרוז כבר לא נמצא באזור קבלת הפנים.

היכן הוא, לכל הרוחות?

היא סקרה את אוהל החתונה, אך לא היה כל זכר לקרוז. היו לא מעט דרכים לצאת מהאוהל – הוא היה יכול לצאת בכל אחת מהן. היא לא התכוונה לקחת סיכון, ולכן הלכה היישר אל אוטובוס העיתונאים כדי לשלוח את העותק שלה. תודה לאל שהולי נתנה לה מפתח.

אוטובוס העיתונאים עמד בקרבת מקום. היא הבחינה בפנסיו המרצדים. היא האיצה את צעדיה ומיקדה בהם את מבטה. שוב היא הרגישה כאילו שצדים אותה – אך מדוע היא דואגת? היא יכולה לשמור על עצמה. מפני שגדלה בסביבה פשוטה היא לא עסקה בענייני בנות, ובמקום זאת העדיפה ללמוד קיקבוקסינג. ציפתה הפתעה לכל מי שחשב שבכוחו לגזול ממנה את מצלמה.

הוא זיהה את הבחורה שהתקדמה לעבר היציאה. בשום פנים הוא לא יניח לה להתחמק. מפני שחתם על אישורי העיתונאים במו ידיו, הוא ידע שרומי ווינר לא הופיעה בשום רשימה.

אמרו על רומי ווינר שהיא עקשנית כפרד בניסיונותיה לתעד סיפור, אולם הוא היה עקשן לא פחות ממנה. עבודותיה היו ידועות כחדשניות ועמוקות – הוא אפילו שמע שלרומי ווינר אין מתחרים – אולם זה לא הצדיק את הסגת הגבול מצדה.

היא אכזבה אותו, קרוז חשב בעודו מתקרב אליה. בהיותה ידועה בהסתתרותה במסתורים המתוחכמים ביותר, הוא היה מצפה למצוא את העלמה ווינר תלויה מהתקרה, או מחופשת למלצרית, ולא שתסתתר בצללים כמו איזו פרחחית מוזרה, עם פניה החיוורות, גופה הכחוש, עיניה המאופרות בשחור והשיער הקוצני עם הקצוות האדומים, כך שכל אורחי החתונה יבהו בה וירכלו עליה.

אז רומי יכולה לצלם להנאתה את האורחים ללא ידיעתם?

אולי, אחרי הכול, היא לא כזאת מטומטמת. היא בוודאי הצליחה ללכוד כמה רגעים נהדרים. הוא התרשם מפיקחותה, אך התרשם הרבה פחות מניסיונה החצוף של סניוריטה ווינר להסתנן לחתונתו של אחיו. הוא יכריח אותה לשלם. הוא פשוט עוד לא החליט איזה מטבע הוא יסכים לקבל. הדבר יהיה תלוי במצב רוחו בזמן שיתפוס אותה.

רומי נחפזה אל החשיכה. היא לא הצליחה להתנער מהתחושה שעוקבים אחריה, למרות שהיא לא חשבה שמדובר בקרוז. לבטח יש לו עיסוקים חשובים יותר, לא?

בעודה הולכת לאורך השביל, היא הסיקה שמפני שכל האחים למשפחת אקוסטה חונכו בידי נאצ'ו, לאחר שהוריהם נהרגו בשיטפון, קרוז לא חווה את ההשפעה המרככת של אמא – מה שהסביר את אווירת הסכנה שאפפה אותו. בכך הסתכם הדבר. הדמיון התוסס שלה יכול לצאת להפסקה. לאחר שעצרה בצומת, היא התקדמה והלכה בעקבות האורות. היא לא היתה יכולה להרשות לעצמה לאבד את עשתונותיה כעת. עליה לשלוח את הצילומים שלה. הכסף שרומי הרוויחה מהתמונות שצילמה מימן את שהותה של אמה בבית ההחלמה, היכן שהיא מתגוררת מאז שאביה של רומי היכה אותה כמעט עד מוות.

כאשר רומי החלה לעסוק בצילום עיתונאי, עד מהרה היא הבינה שתמונות יפות שוות גרושים, בעוד שתמונות שערורייתיות מוכרות כמעט כמו סקס. הצלחתה בתחום נחקקה באבן ביום שבו נודע לה שאמה תזדקק להשגחה מלאה למשך שארית ימיה. מאותו יום, רומי גמלה בדעתה שאמה תזכה לטיפול הטוב ביותר, ושרומי תדאג לה לכך.

משב רוח הגיח מהרי האנדים וגרם לה לרעוד. היא תהתה אם אי פעם הרגישה פחות שייכת מכפי שהרגישה עכשיו. היא התגוררה בלונדון, בתוך ההמולה והרעש. כאן, בצלו של רכס ההרים העצום, הכול נעשה מאיים עם שעת לילה, והחזה שלה התכווץ בעודה מחישה את צעדיה. כעת הדמות העמומה של אוהל החתונה נראתה מרחוק, ולפניה לא היתה אלא ריקנות עצומה, מנוקדת באורות עמומים שהגיעו מהסיינדה. בפאמפאס לא היו סימני דרך או כוכבים שידריכו את נתיבה. האחים למשפחת אקוסטה היו ענקים בין גברים, והארץ ממנה הגיעו היתה בעלת ממדים מרשימים לא פחות. לא היו כאן שום גבולות, היו רק מרחבים, ורובם היו בבעלותם של בני אקוסטה.

לאחר שפנתה בעיקול, היא שוב הבחינה באוטובוס העיתונאים והחלה לרוץ לעברו. נשימתה נעתקה מפיה בזמן שהיא עצרה והאזינה. האם היה זה ענף שהתפצח מאחוריה? לבה הלם בכזאת עוצמה, שהיא לא הצליחה להבדיל בין הצלילים. היא מיקדה את מבטה באוטובוס, עם אדרת האנטנות וצלחות הלוויין שלו, וחיפשה אחר המפתח שלה. היא רצתה שכבר יהיה בידה – וזעקה בתדהמה, בזמן שידו של גבר אחזה בזרועה.

ידו האחרת לפתה במצלמה שלה. היא הגיבה מתוך אינסטינקט טהור ושלחה בעיטה מהירה לאחור – רק כדי לגלות שקרסולה נתפס בלפיתה אימתנית.

"טוב, אבל לא טוב מספיק," קרוז אקוסטה אמר בזעף.

בעודה מוצמדת לאוטובוס, בזמן שקרוז ניצב לפניה, רומי התקשתה לחלוק עליו. בעומדו מולה בשר ודם, קרוז גרם לעדויות שתיעדה בעדשות מצלמתה להיראות חיוורות וחסרות משמעות. הוא היה נוקשה כסלע וכה קרוב, שהיא הצליחה להבחין בכתמי הזהב בעיניו השחורות הפראיות, כמו גם בעיקול המריר בשפתיו. בזמן שמבטיהם לכודים הוא ניתק את ממנה את רצועת המצלמה, בתנועות איטיות ומייסרות, עד שלבסוף הוא הסיר אותה מזרועה והניח אותה על האדמה מאחוריו.

"לא," הוא אמר ברכות כאשר היא הביטה בה.

היא עדיין ניסתה להדוף אותו, אולם הוא התנגד בקלות. הוא הטיל אותה אל האדמה ונסוג לאחור. היא התגלגלה על הצד, קמה ועמדה בתנוחת התגוננות עם אגרופים קפוצים ודרשה שהוא יחזיר לה את המצלמה.

קרוז אקוסטה הגיב בהרמת גבה ותו לא.

"אמרתי –"

"שמעתי מה אמרת," הוא אמר חרש.

מקרוב הוא נראה אפילו הורס יותר. היא שפשפה את ידה בזמן שבהתה בו בתיעוב. הוא לא פגע בה. הוא צרב אותה במגעו.

כאשר הוא אחז בה בשנית, זעקת בהלה בקעה משפתיה. לפיתתו היתה כפלדה. הוא התעלם מכך שהיתה מחצית מגודלו, וכעת כל איבר בגופה היה מוצמד אליו בחוזקה, וכאשר היא נאבקה בו הוא פשוט צחק ואמר, "זה כל מה שאת יכולה?"

קרוז הדף אותה והיא היטלטלה. היא הרגישה מושפלת וזועמת. כעת, שהיתה לו הזדמנות לבחון אותה ביתר יסודיות, הוא לא התרשם. ומדוע שיתרשם?

"כיצד צלמת פפראצי מגיעה הנה?"

היא חשדה שקרוז משטה בה. "אינני פפראצי. אני שייכת לצוות של מגזין רוק!"

"משתתף בצערך." הוא השתחווה בזלזול. "אז את צלמת פפראצי להשכרה. ואני מניח שיש לך גם משרד יוקרתי משלך, נכון?"

"רצה הגורל, ויש לי משרד נחמד מאוד," היא שיקרה. הוא גרם לה להרגיש חום ומודעות עצמית. היא היתה רגילה להיות בשליטה. היא לא היתה רגילה לכך שגברים מדברים אליה בזלזול.

"אז בנוסף על היותך צלמת ידועה לשמצה ובכירה במגזין רוק!," קרוז לגלג, "כעת אני מגלה שרומי ווינר הידועה לשמצה היא גם מומחית לקיקבוקסינג."

סומק עלה בלחייה. לא כזאת מומחית, בהתחשב בכך שהוא חסם את המהלך הראשון שלה.

"אני מניח שלא מזיק לדעת קיקבוקסינג, כאשר רוצים להסתנן לאירועים אליהם לא הוזמנת, מה?" קרוז הציע.

"זה רק אחד מהתחביבים שלי – וטוב שכך, בהתחשב בכך שקיימים גברים כמוך בסביבה –"

"גברים כמוני?" הוא אמר, והביט בעיניה הזועמות. "אולי כדאי שמתישהו את ואני נתאבק על המזרן בחדר הכושר."

"על גופתי המתה," היא השיבה בזעם.

ממבטו נדמה שהוא ציפה ממנה למצמץ, או להירתע, או אפילו להשפיל את מבטה בכניעה. היא לא עשתה אף אחד מדברים אלה, למרות שהיא אכן מצאה את עצמה בוהה בשפתיו. לקרוז היה פה שלא נראה כמוהו – קשה ויחד עם זאת חושני – והיא לא היתה יכולה אלא לתהות כיצד תרגיש אם הוא ינשק אותה, למרות שהיה לה רעיון מסוים איך זה יהיה...

רעיון שהיה מגוחך להפליא! זה לא יקרה גם בגלגול הבא. קרוז היה אחד מהאנשים היפים – מהסוג שהיא אהבה לבחון מבעד לעדשות מצלמתה, ממש כמו שצלם טבע מתבונן בנמר, מבלי שאפילו יעלה בדעתו לגעת בו. במקום לרייר עליו כמו איזו מתבגרת מאוהבת, הגיע הזמן שהיא תעמיד אותו במקום.

"קיקבקוסינג היא שיטה נהדרת להדיפת גברים שלא מבינים רמזים –"

"אל תחמיאי לעצמך, רומי."

עיניו של קרוז הפכו קרירות והיא רעדה בניגוד לרצונה. כעת לא היה לה סיכוי להשיג את מצלמתה בחזרה. הוא היה מיומן, חסכוני בתנועותיו ומהיר.

מי יודע איך הוא בתור מאהב?...

למרבה המזל, היא לעולם לא תגלה. כעת מה שחשוב הוא לקחת את מצלמתה בחזרה.

היא הלכה סביבו וניסתה לחטוף אותה ממנו – וכלל לא היתה ערוכה לכך שקרוז הסיר את מעילה מכתפיה. מתחתיו היא לבשה וסט לבן פשוט. בלי חזייה. היא בקושי היתה זקוקה לחזייה. הלחיים שלה בערו כאשר הוא בחן את החזה שלה בקפידה. היא יכולה לדמיין את סוג החזה שאהוב על קרוז, ובאופן סוטה היא הצטערה שאין לה חזה גדול וקופצני שתוכל לתחוב בפניו – ולו רק כדי להציג את הבוז שלה בצורה מוצלחת יותר מכפי שעשו הפטמות הנואשות שלה ברגע זה, בעודן מציצות מבעד לחולצתה הדקיקה ומסמנות את התסכול המייסר שלהן.

"את עדיין רוצה להתמודד מולי?" הוא אמר בהתגרות.

"אני בטוחה שאני יכולה לחורר נקב קטן באגו שלך," היא אמרה ושילבה את זרועותיה על החזה. היא חגה סביבו. "אני בסך הכול רוצה את רכושי בחזרה." היא הביטה במצלמה, שהיתה מונחת במרחק קטן ומייסר.

"אז מה יש במצלמה הזאת, שאת כל כך לא רוצה שאראה?" הוא הרים אותה. "את יכולה לאסוף אותה בבוקר, לאחר שאעבור על התמונות שצילמת."

"זו העבודה שלי, ואני צריכה לערוך –"

"העבודה הבלתי מורשית שלך," הוא תיקן אותה.

לא היה טעם לנסות לדבר איתו בהיגיון. פעולה היתה האפשרות היחידה.

רגע אחד היא צללה לכיוון המצלמה, וברגע הבא קרוז הטיל אותה לאדמה.

"עכשיו, מה אעשה בך?" הוא רטן ונשימתו החמימה והחריפה ליטפה את פניה.

בזמן שקרוז מצמיד אותה לקרקע, וירכיו מקיפות את שני צדי גופה, אפשרויותיה היו מוגבלות – עד שהוא משך אותה בחוזקה לעבר כר דשא רך שנמצא בסמוך אליהם. ואז הגבולות ביניהם היטשטשו. הדשא היה כרצועות לחות תחת עורה, והיא היתה יכולה להריח את המיץ שיצא ממנו כאשר היא מחצה אותו. את הריח הזה כיסתה החמימות של גבר רב עוצמה, מיני ומגורה.

עליה לנסות להימלט. עליה לנסות להיאבק מאבק סמלי, לכל הפחות. עליה לזכור את הכשרתה באמנויות הלחימה ולחפש בקרוז נקודת תורפה שתוכל לנצל.

היא לא עשתה אף אחד מהדברים האלה. ובאשר לנקודת תורפה אפשרית – מסתבר שהיתה להם נקודת תורפה משותפת.

בזמן שהיא ניסתה להדוף אותו, קרוז עט לעברה. כיבוש שפתיה היה תרגול רב משמעות, בו הוא הצטיין במידה רבה. לרגע היא היתה המומה מכדי להגיב, ואז התחושה שכבשו אותה, נכנסו לתוכה, שלטו בה ובזזו אותה, אפילו אם מדובר בפה שלה בלבד, בידי אדם עמו היא קיימה יחסי מין בדמיונה במשך השעות האחרונות, גרמה לה להתרגשות פראית. היא אפילו רטנה כאשר הוא נסוג לאחור, ושמחה לגלות שהוא עשה זאת רק כדי להסיר את מעילו.

יחסית לגבר כה גדול, קרוז חתר למטרתו בתכלית ובמהירות. האתלטיות הטבעית שלו, היא שיערה בזמן שהרגישה בחום גופה ונמסה נוכח המחשבה על חוויית עונג עמוקה עמו. תקופת בגרותה, אותה העבירה בניסיון להתנתק מהאלימות בביתה, הותירה אותה ללא היכרות עמוקה עם רומנטיקה ורכות. בהינתן האפשרות, היא העדיפה להתבונן בחיים מבעד לעדשות מצלמתה, אולם כאשר הזדמנות לעונג נקרתה בפניה היא נאחזה בה, נהנתה ממנה והמשיכה הלאה. לא היה בכוונתה לדחות את ההזדמנות הזאת.

הנאה ללא סיבה או מעצורים? הנאה מבלי להתחשב בהשלכות?

נכון, היא הודיעה למבקרת הפנימית שלה בנוקשות. אפילו האופן הנינוח שבו קרוז קיפל את מעילו והניח אותו בצד היה כמשחק מקדים. הוא היה כל כך סקסי. גופו החסון היה סקסי – ידיו היו סקסיות – כתפיו הרחבות היו סקסיות – פניו המואפלות היו סקסיות.

בטחונו של קרוז בכך שתקבל בשלמות את כל אשר עומד לקרות היה כל כך סקסי, שהיא היתה יכולה לאבד שליטה בזה הרגע.

בסופו של דבר, חיים בעקיפין מבעד לעדשות המצלמה לא היו מספקים, בעוד שהמפגש המפתיע הזה התברר כמספק גם מספק. גל של תשוקה וכמיהה אחז בה, בזמן שהוא מיקד בה את מבטו. המבטים שהחליפו ביניהם דיברו על צורך ומימושו. הם היו מפורשים וחזקים. היא הפרה את הדממה. היא קרעה את חולצתו והשליכה כפתורים לאוויר. היא הסירה בכוח את חולצתו, השליכה אותה הצידה והתרגשה בתדהמה עליזה בזמן שאת מקום החליפה המחויטת תפס בשר נוקשה ושזוף. זה היה יותר טוב ממה שהיא העלתה בדמיונה. גופו של קרוז, שקושט בחופשיות בקעקועים וצלקות, היה מרהיב ביופיו. היא בקושי הצליחה לנשום כהלכה כאשר הוא מצא את הכפתור בג'ינס שלה והתיר אותו בזריזות. הוא הסיר את מכנסיה במהירות. לעומתו, אצבעותיה היו חסרות תועלת, בעודה נאבקת עם האבזם בחגורתו.

"תני לי לעזור לך."

קרוז הביט בה בזלזול בזמן שהציע את הצעתו. היה זה בדיוק הסם המעורר שהיא היתה צריכה. היא זעקה בהתרגשות כאשר אצבעותיו החליקו מתחת לגומייה של תחתוניה הדקיקים והפשילו אותם מטה. ידיו הגדולות חרכו בגופה נתיב של להבות. כאשר הוא עצר כדי להצטייד בהגנה, היא בקושי הצליחה לשאת את הציפייה, אולם היתה זו תזכורת נחוצה בהחלט. העובדה שהגבר הזה חשב על כך לפניה הזכירה לה היטב עד כמה היא התרחקה מחוף המבטחים שהיא הכירה כביתה.

הגוף שלה דחה את חרטותיה ברגע שלפני המעשה. הגוף שלה היה במאת האחוזים לטובת העתיד להתרחש. אפילו השדיים הקטנים שלה היו נפוחים וכבדים, בעוד שפטמותיה היו נוקשות בחוצפה ובולטות להפליא, ותחושת החושניות שפעמה בין רגליה דרשה לבוא על סיפוקה.

קרוז העיר בתוכה תיאבון כה עז, שהיא לא היתה אנושית אם היא לא היתה רוצה לגלות מה פירוש הדבר להתעלס עם מישהו שבאמת מבין בתחום. היא עמדה לגלות. כאשר קרוז נצמד לגופה, היא היתה יכולה להרגיש את זקפתו, כבדה וקשה לעומת רגלה. והמבט הזה בעיניו – המבט המנומנם והבטוח. מבטו סיפר לה מה בדיוק בכוונתו לעשות עמה, ועד כמה היא עומדת ליהנות מכך. ולמקרה שהיא היתה נתונה בספק כלשהו, כעת הוא תיאר את כוונותיו במספר מילים תמציתיות.

היא התנשמה בהתרגשות. ללא ניסיון רב בפגישות רומנטיות, ועוד פחות מכך במשחק מקדים, היא שמחה לשמוע שדבר לא עומד להשתנות.