לא הולם

פרק 1 איירלנד

אלוהים, אני מרגישה חרא.

הרמתי את ראשי מהכרית והתכווצתי. זאת הייתה הסיבה שבגללה שתיתי רק לעיתים נדירות. הנגאובר עצבני והשכמה בשלוש וחצי בבוקר לא הולכים ביחד.

שלחתי יד לעבר הצלצול המעצבן, גיששתי על השידה שלי והצלחתי למצוא את הטלפון ולהשתיק את הרעש.

כעבור עשר דקות, הצליל התחדש. נאנחתי כשגררתי את גופי מהמיטה הנוחה וניגשתי למטבח כדי להכין לעצמי קפה נחוץ ביותר ולבלוע משכך כאבים. שיערתי שאצטרך להצמיד קרח לעיניי כדי להיראות לפחות חצי ייצוגית בטלוויזיה הבוקר.

התחלתי למזוג את הקפה הלוהט לספל כשנזכרתי בסיבה שהשתכרתי אמש ושבעקבותיה הגיע ההנגאובר הזה. איך לעזאזל שכחתי?

המכתב.

המכתב המחורבן.

"אאוץ'! שיט!" קפה רותח גלש מהספל וצרב את ידי.

"שיט."

"אאוץ'."

"שיט!"

הנחתי את ידי מתחת לזרם המים הקרים ועצמתי את עיניי. מה לעזאזל עשיתי? רציתי לזחול בחזרה למיטה ושוב לצלול אל השִכחה.

אבל במקום זה, כל הפרטים מאמש הציפו אותי כמו צונאמי. שעה אחרי שגלגלתי את המזוודות לתוך הדירה, אחרי שחזרתי משבוע בגן עדן, הגיע מכתב עם שליח.

מפוטרת.

במכתב רשמי.

יום לפני שהייתי אמורה לחזור לעבודה מהחופשה.

חשתי בחילה. זאת הייתה הפעם הראשונה שהייתי מובטלת מאז גיל ארבע־עשרה. שלא לומר, הפעם היחידה שלא עזבתי מקום עבודה ביוזמתי. סגרתי את ברז המים והשפלתי את ראשי, בניסיון להיזכר מה בדיוק היה כתוב במכתב המחורבן ההוא.

מיס סיינט ג'יימס היקרה,

אנו מצטערים להודיע לך שהעסקתך בתעשיות לקסינגטון הסתיימה לאלתר, זאת מהסיבות הבאות:

הפרת קוד התנהגות 3/4. ביצוע כל פעולה אשר מהווה תקיפה מינית או חשיפה מגונה של הגוף או של איברי המין.

הפרת קוד התנהגות 3/6. שימוש באינטרנט בכל מדיה תקשורתית כדי להשתתף בהתנהגות מינית ו/או מגונה.

הפרת קוד התנהגות 3/7. השתתפות בצורות אחרות של התנהגויות מיניות לא מוסריות ו/או מעוררות התנגדות.

לא תקבלי פיצויי פיטורין משום שפיטורייך נובעים מסיבה מוצדקת. בתוך שלושים יום, תקבלי מכתב מאיתנו המתאר את ההטבות שלך. הביטוח הרפואי שלך ימשיך להתקיים במשך התקופה הנדרשת על פי חוק ההעסקה של מדינת ניו יורק.

המחלקה למשאבי אנוש תוציא לך תלוש משכורת אחרון ותתאם עם המנהל הישיר שלך מועד לאיסוף חפצייך האישיים.

אנו מצטערים על פעולה זאת ומאחלים לך הצלחה בעתיד.

בברכה,

ג'ואן מארי בנט

מנהלת משאבי אנוש

המעטפה המרופדת כללה גם דיסק־און־קי, שהכיל סרטון באורך של שלושים שניות שאחת מחברותיי צילמה בחוף הים. חשתי צריבה עולה בגרוני, כפי הנראה מעוד סיבות חוץ מהרעלת האלכוהול שגופי ספג.

העבודה שלי. העבודה שהייתה כל חיי בתשע השנים האחרונות. ואיזה סרטון מטומטם ומגורען גרם לכל מה שקרעתי למענו את התחת להתפוגג כמו ענן עשן.

פוף. שלום, קריירה.

נאנחתי.

"אלוהים, מה לעזאזל אני עושה?"

מן הסתם, התשובה לשאלה הזאת הייתה לא להמשיך לעמוד במטבח, אז לקחתי את ראשי ההולם בחזרה לחדר השינה וזחלתי לתוך המיטה. משכתי את השמיכה מעל ראשי וקיוויתי שהאפלה השחורה תבלע אותי חיים.

בשלב מסוים, הצלחתי להירדם. כשהתעוררתי כעבור כמה שעות, הרגשתי קצת יותר טוב, אבל זה לא נמשך הרבה זמן. לא ברגע שהבנתי שזכרתי רק מחצית מאירועי ליל אמש.

* * *

שותפתי לדירה וחברתי הטובה ביותר, מִיה, מזגה לי כוס קפה וחיממה אותו במיקרוגל. גם היא נראתה כאילו סבלה מהנגאובר די רציני.

"איך ישנת?" היא שאלה.

השענתי את מרפקיי על שולחן המטבח ותמכתי – איכשהו – את ראשי בידיי. הסתכלתי עליה דרך עין אחת מצומצמת.

"איך את חושבת?"

היא נאנחה. "אני עדיין לא מאמינה שפיטרו אותך. יש לך חוזה. זה בכלל חוקי לפטר מישהי על משהו שקרה מחוץ לשעות העבודה?"

לגמתי מהקפה שלי. "מתברר שכן. דיברתי על זה עם סקוט לפני כמה דקות." בלעתי את גאוותי והתקשרתי לאקס שלי. הוא היה מניאק והבן אדם האחרון שרציתי לדבר איתו, אבל הוא גם היה עורך הדין היחיד באנשי הקשר שלי. לרוע המזל, הוא אישר שהמעסיק שלי פעל לחלוטין בצורה חוקית.

"אני כל־כך מצטערת. לא היה לי מושג שבילוי בחוף הים יכול להוביל למשהו כזה. זאת אשמתי. אני הייתי זאת שהציעה שנלך לחוף של הנודיסטים."

"זאת לא אשמתך."

"מה לעזאזל אוליביה חשבה, כשהיא העלתה את זה לאינסטגרם ותייגה את כולנו?"

"אני חושבת שמשקאות הפינה קולדה עם תוספת שוט של רום, שהמלצר החמוד ההוא הגיש לנו, גרמו לה לא לחשוב בכלל. אבל אני לא מבינה איך ידעו על זה בעבודה שלי. היא תייגה את החשבון הפרטי שלי – של איירלנד סיינט ג'יימס – לא את החשבון הציבורי של איירלנד ריצ'רדסון, שהתחנה מנהלת לי. או צריך לומר, ניהלה. אז איך הם בכלל ראו את הסרטון? בדקתי שוב את ההגדרות שלי הבוקר כדי לוודא שלא שיניתי אותן לפתוחות... ובאמת לא שיניתי."

"אני לא יודעת. אולי מישהו מהעבודה שלך עוקב אחרי החשבון הציבורי של מישהי מאיתנו?" הנדתי בראשי. "אני מניחה."

"המניאק הגיב לפחות לאימייל האחרון שלך?"

קימטתי את מצחי. "איזה אימייל?"

"את לא זוכרת?"

"נראה לי שלא."

"זה ששלחת למנכ"ל החברה שלך."

עיניי התרחבו. אוי, שיט. העניינים רק הידרדרו מרגע לרגע.

* * *

כנראה יש יותר נמוך משפל המדרגה.

מפוטרת.

ללא פיצויי פיטורין.

שבוע אחד אחרי ששילמתי את התשלום השני והגדול ביותר על חוזה הבנייה של הבית הראשון שלי.

הסיכוי שאקבל המלצה טובה מהמעסיק הנוכחי שלי? אפס סבירות, אחרי שבהתקף זעם של שכרות אמרתי לאיש שעובד במגדל השן את מה שאני חושבת עליו ועל החֶברה שלו.

מעולה.

פשוט מעולה.

כל הכבוד, איירלנד!

אחרי שהוצאתי את רוב חסכונות חיי על מקדמה עבור קרקע שקניתי באגורה הילס, ואחרי שהשווצתי ושילמתי את חשבון האלכוהול של מסיבת הרווקות שנמשכה שבוע שלם בקריביים, נשארו לי בערך אלף דולר בחשבון הבנק. שלא לדבר על כך שבקרוב השותפה שלי תתחתן ותעזוב את הדירה, ותיקח איתה חצי מדמי השכירות שהיא שילמה בכל חודש.

אבל... אל תדאגי, איירלנד. את תמצאי עבודה אחרת.

בחיים לא.

תעשיית התקשורת הייתה סלחנית כמו חשבון הבנק שלי אחרי יום בקניון.

הלך עליי.

כל־כך הלך עליי.

אצטרך לחזור לעבוד בעבודות קבלנות עצמאיות ולכתוב מאמרים לכתבי עת עבור פרוטה למילה, כדי לסגור את החודש. החלק ההוא בחיי היה אמור להיות מאחוריי. הרגתי את עצמי – עבדתי שישים שעות בשבוע במשך כמעט עשר שנים, כדי להגיע לאן שאני עכשיו. לא יכולתי לוותר בלי להילחם.

הייתי צריכה לפחות לנסות להציל את המצב – לפחות כדי שאקבל המלצה לא צינית. אז נשמתי עמוקות, שינסתי מותניים ופתחתי את הלפטופ כדי לרענן את זיכרוני לגבי מה שכתבתי למנכ"ל תעשיות לקסינגטון, כיוון שרוב זיכרונותיי היו מטושטשים. אולי זה לא יהיה גרוע כמו שחשבתי. נכנסתי לתיבת הדואר הנשלח ופתחתי את ההודעה.

מר ג'ונג-און היקר

עצמתי עיניים. שיט. טוב, אז הנה הלכה לה מחשבה מלאת תקווה. אבל אולי הוא לא יבין את ההומור שלי ופשוט יחשוב שטעיתי בשמו. זה אפשרי, נכון?

המשכתי לקרוא בחוסר חשק ובנשימה עצורה.

אני רוצה להתנצל באופן רשמי על ההיעדר הזעיר של חוסר שיקול דעתי מצידי.

אוקיי... התחלה לא רעה. זה טוב, לא? זה טוב.

לו רק הפסקתי לקרוא שם.

תבין, לא ידעתי שאני עובדת בשביל דיקטטור.

אוי.

אלוהים, אני כזאת מטומטמת כשאני שותה יותר מדי. פלטתי בקול נשיפה רועדת והחלטתי לשפוך הכול במהירות.

התרשמתי שיש לי את הזכות לעשות מה שאני רוצה בזמני החופשי. בניגוד אליך, שתקועה לך כפית של כסף בתחת, אני עובדת קשה. לכן, מגיע לי מדי פעם לשחרר קיטור. ואם זה אומר לשזף מעט את הציצים שלי בחופשה פרטית, אז זה מה שאעשה. לא עברתי על שום חוק. החוף היה חוף נודיסטים. יכולתי להסתובב עירומה לחלוטין, אבל בחרתי לוותר רק על החלק העליון של בגד הים. כי – בוא נהיה כנים – יש לי יופי של שדיים. אם צפית ב"סרטון הפוגעני", שמנהלת משאבי האנוש הצדקנית והלחוצה שלך חשבה שהיא צריכה לספק לי על דיסק־און־קי יחד עם מכתב פיטורין מטומטם, תחשיב את עצמך בר מזל שזכית להציץ בהם. אולי אפילו תשקול להוסיף את הסרטון למאגר חומרי האוננות שלך, חתיכת סוטה.

במשך יותר מתשע שנים קרעתי את התחת בשבילך ובשביל החֶברה המטומטמת שלך. שניכם יכולים ללכת לעזאזל.

אתה יכול לקפוץ לי,

איירלנד סיינט ג'יימס

אוקיי. יהיה קשה משחשבתי להחליק את העניינים, אבל אני לא אתן לזה להרתיע אותי. אולי המנכ"ל הדגול עוד לא קרא את האימייל הראשון שלי ואוכל לנסות שוב, כשאני מבקשת ממנו להתעלם מהמכתב המקורי.

אם רציתי שיהיה לי סיכוי למצוא עבודה בתחום, לא יכולתי להרשות לעצמי לקבל המלצה גרועה. כיוון שהם חדרו לפרטיות שלי, הם לפחות יכלו לספק לי המלצה ניטרלית. זיעה של אימה כיסתה אותי וכססתי את ציפורניי. תחנונים לא היו מתחת לכבודי. אז העתקתי והדבקתי את כתובת האימייל של מנכ"ל החברה ופתחתי הודעה חדשה. הזמן היה מרכיב קריטי פה.

אבל בדיוק כשהתחלתי להקליד, הלפטופ שלי השמיע צלצול והודיע לי שנכנס אימייל חדש. הקלקתי עליו וליבי כמעט נעצר כשקראתי את כתובת האימייל: Grant.Lexington@LexingtonIndustries.com

אוי, אלוהים.

לא.

ניסיתי לבלוע, אבל פי היה יבש פתאום. זה לא היה טוב. פשוט עוד לא ידעתי עד כמה זה גרוע.

מיס סיינט ג'יימס היקרה,

תודה על האימייל שלך... שנקרא על ידי כפית הכסף הזה בשתיים בבוקר, כי עדיין עבדתי במשרד. מהטון של האימייל, שהיה גדוש בטעויות דקדוק מצד אישה עם תואר בעיתונאות, אני מניח שכתבת אותו כשהיית שיכורה. אם זה המקרה, לפחות כבר לא תצטרכי לקום בבוקר. אין בעד מה.

לידיעתך, לא ראיתי את הסרטון שהזכרת. אבל אם אי־פעם ייגמרו לי מאגרי החומרים לאוננות, אולי אשלוף אותו מתיקיית הזבל שלי, יחד עם מכתב ההמלצה שהמנהל הישיר שלך תכנן לתת לך.

בברכה,

ריצ'י ריץ'

שחררתי את הנשימה שעצרתי בריאותיי. פאק.