לא עשו חכמינו

מי שלא הכיר את תהילה קריאף היה עלול לחשוב שהיא פמיניסטית "להכעיס", מה שכמובן היה רחוק מהמציאות לחלוטין. תהילה קריאף פשוט הייתה כל דבר להכעיס, אז פמיניסטית לא כל שכן. בעיקר היא הייתה מתפנמסטת על דברים שבקדושה, כך שלכל הנוגעים בדבר היה ברור "מי לובש את המכנסיים הרוחניים בבית". מוטי קריאף היה מורגל בנטייתה המוזרה של אשתו לקחת חלק במצוות שהזמן גרמן כמו גם באלו שלא, אבל גם הוא היה מופתע כשהיא הגיעה הביתה יום עצמאות אחד והכריזה שהשנה היא מארחת אצלם בבית קריאת מגילת העצמאות לנשים.

"אבל אין דבר כזה קריאת מגילת העצמאות", הוא ניסה להגיד לה, אבל היא לא מצמצה. "אתה סתם מקנא כי פעם אחת הקדמנו אתכם במשהו".

אז מוטי קריאף עשה את מה שהוא עושה הכי טוב ושתק, בתקווה שרב בית הכנסת יטפל בבעיה במקומו.

ובאמת, אחרים מלאכתם נעשית בידי צדיקים ורב בית הכנסת לא אכזב.

"תגידי לי, את משוגעת?" הוא הגיב ברגישות המפורסמת של מי שהיה ספון רוב שנותיו בד' אמות של הלכה. "למה למניין המוקדם בשבת את לא מתעקשת להגיע, הא?" הוא שילח לעברה חץ ראשון.

"אתה לא תחליט בשבילי מתי חשוב לי להגיע ומתי לא!" היא הגיבה בביטול.

"את הכי שוויונית כשנוח לך", מלמל ברנדס הגבאי ומיד נעל את עצמו בשירותים.

"מה אכפת לכם בכלל?" שאלה גברת קריאף, "למי זה מפריע?"

"לקודשא בריך הוא כפי שהוא מתגלה אלינו במציאות", ענה הרב נחרצות ופסק שאסור לקיים קריאת מגילת העצמאות לנשים, גזירה שמא יבואו לקרוא מגילת אסתר לנשים. "אבל אנחנו כבר קוראות מגילת אסתר לנשים", עדכנה קריאף.

"נו, זה בגלל שלא גזרו על זה בזמן. אבל שנית גמלא לא תיפול", ענה הרב. "לא אומרים גמלא, אומרים נאקה", מלמל ברנדס הגבאי מהשירותים ונעל עוד פעם אחת ליתר ביטחון.

גברת קריאף הבינה מהר מאוד שהיא מדברת אל הקיר, בין השאר כי הרב התעקש לעמוד מאחורי קיר בזמן ששוחחו, והחליטה שאין מנוס מלקבוע עובדות בשטח. חצי שעה מאוחר יותר התכנסו מיטב נשות הקהילה לקריאת מגילת העצמאות לנשים בבית משפחת קריאף, אל מול עיניו המשתאות של מוטי קריאף שהיה עסוק אותו זמן בהסרת חתיכות צ'יריוס יבשות מהרצפה באמצעות להביור. בעלת הקורא גברת קריאף, בקושי הספיקה להגיד "לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו" כשהרב וחבורת הדף היומי פרצו פנימה בעזות מצח של קדושה.

"אני מבקש לחדול מהביזיון הזה!" קרא הרב, "תדענה כל הנשים כאן שהן לא יוצאות ידי חובת המצווה בקריאה של אישה".

"אבל זו בכלל לא מצווה!" הסבירה גברת קריאף.

"מנהג ישראל דין הוא!" החזיר לה הרב תוך שהוא מגרד בזקנו המדובלל.

"אבל זה אפילו לא מנהג", התעקשה קריאף.

"ככה?!" זעק הרב, "אין בעיה!"

הוא עזב בזעם את בית משפחת קריאף, ודקות לאחר מכן קיבלו כל בני הקהילה הודעה על כך שקריאת מגילת עצמאות לגברים חובה, ולכן על כולם להתכנס תוך שעה בבית הכנסת לקריאה גברית תורנית שתוציא ידי חובה נשים וגברים כאחד.

גברת קריאף ניסתה לייצר חזית אחידה של נשים כנגד הפסיקה, אבל חבורה עיקשת של נשים שמרניות התעקשו ש"אם פולה בן גוריון יכלה לצאת ידי חובה בקריאה של בעלה אז מי אנחנו".

בעל הקורא ארבלוב, שהיה מורגל בקריאת מגילת אסתר, הוזעק למשימה והחל לקרוא את מגילת העצמאות בטעמים שהמציא תוך כדי תנועה. הקהל התרשם מכמות השלשלות וקרני הפרה שהרשה לעצמו ארבלוב להוסיף, ובייחוד מכך שאת כל הפיסקה על זכותו הטבעית של העם היהודי בארצו הוא עשה, מתוך הרגל, בליווי קולות של סוס.

שנה לאחר מכן, קריאת מגילת העצמאות לנשים בוטלה לחלוטין והוקעה כניסיון נואל לערער את יסודותיה ההלכתיים של היהדות. קריאת מגילת העצמאות לגברים לעומת זו השתרשה והמשיכה להתקיים, למורת רוחם של כל הנוגעים בדבר, שנים ארוכות לאחר מכן. מה שלא היה בהכרח נורא כל כך לולא העובדה שהקהילה עצמה הייתה ממוקמת בלוד. שם מה לעשות, מתוך ספק צריך לקרוא יומיים.