לבבות שבירים

צלקות שבירות

דמיאן

נשבעתי שלעולם לא אוהב אף אחת, אבל הכול השתנה כשפגשתי את ליילה, השכנה החדשה שלי. מבט אחד בעיניה הכחולות, חיוך אחד ביישן ומתגרה משפתיה, וכל מה שאני רוצה זה לקחת אותה בזרועותיי ולהגן עליה לעולמים. המשיכה בינינו בלתי ניתנת להכחשה, התשוקה שהולכת וגדלה בתוכי לא דומה לשום דבר שהרגשתי בעבר, אבל יש משהו שעוצר אותי מלהתקדם איתה, מכשול שעומד בינינו ושהיא מסרבת להסיר.

ליילה

חיצונית נראה כאילו יש לי הכול; עבודה מדהימה, דירה מקסימה במיקום נחשק וחבר משגע, אבל מתחת לחיצוניות המושלמת יש חבלות שספק אם אי פעם אתאושש מהן, צלקות שספק אם אי פעם יחלימו. כבר איבדתי כל תקווה להימלט, עד שאני פוגשת את דמיאן. אסור לי לרצות אותו, אסור לי לרגע לחשוב שהוא יהיה האביר על הסוס הלבן שיציל אותי מגורלי, מפני שאז אחתום גם את גורלו.

שקרים שבירים

ג’קס

אני לא יוצא לדייטים. תנו לי כיף בלי ציפיות, בלי רגשות, בלי מחויבות. זה עובד בשבילי ותמיד עבד, אבל הכול משתנה כשאני פוגש את לקסי. היא כל מה שמעולם לא העזתי לחשוב שמגיע לי, כל מה שמעולם לא חשבתי שאני ראוי לו או אפילו דמיינתי שאני צריך. אין לי מה להציע לה מלבד את הגוף שלי, אך היא רוצה את הלב, משהו שלעולם לא תוכל לקבל. אני אפילו לא חושב שיש לי אחד.

לקסי

נשבעתי להתרחק מגברים לתמיד אחרי המנוול ששבר את ליבי, אבל כשאני מכירה את ג’קס המצחיק, הסקסי והפלרטטן, אני חושבת שאולי לא יזיק לי לחזור ליהנות קצת מחברה גברית, גם אם זמנית. ידידים עם הטבות נשמע כמו משהו שיכול להועיל לי להקל על הבדידות, אבל נראה שכאשר החלטות נעשו והסכמים הוסכמו הלב שלי לא קיבל את התזכיר. כשרגשות מתחילים להתפתח, כל הסיפור נעשה מסובך בהרבה.

אמיתות שבירות

ג’קס

אחרי התמודדות לא פשוטה עם השדים שחיים בתוכי, אני רוצה לזכות בליבה של לקסי מחדש. אני מתכוון לעשות כל מה שיידרש כדי לגרום לזה לקרות, אבל לחיים יש הפתעות שתופסות אותי לא מוכן. האם אי פעם אמצא מחדש את הדרך אל ליבה? האם היא בכלל תיתן לי להתקרב?

לקסי

אחרי האופן האכזרי שבו ג’קס שבר את ליבי, אין לי כל כוונה לתת לו סיכוי נוסף, אבל ברגע שאני רואה אותו שוב אחרי חודשים בנפרד כל הרגשות הישנים שבים ומכים בי ללא רחמים. אני יודעת שהדבר האחרון שאני צריכה זה לחזור לזרועותיו של הגבר שעזב אותי, אבל זה לא אומר שהלב שלי מסכים איתי.

חלקים שבירים

גייב

היא קרעה את ליבי מחזי לפני שש שנים, בזמן שהייתי בתקופת השפל הנוראית ביותר בחיי. עכשיו היא חזרה, והיא מבקשת הזדמנות נוספת. נשבעתי שלעולם לא אסלח לה, אבל מבט אחד בה וכל הרגשות הישנים, אלה שחשבתי שמזמן הכחדתי, שבים ומתעוררים. כל מה שאני מרגיש כלפיה זה כעס, בעוד היא רוצה את סליחתי, ואולי את אהבתי. האם אוכל אי פעם לסלוח לה?

מיה

לא רציתי לעזוב אותו, אבל לא הייתה לי ברירה. נתתי לפחדים לשלוט בי, להכתיב את דרכי, לא נתתי לו לראות את כל מה ששרף אותי מבפנים. היום אני לא מי שהייתי פעם, היום אני לא מפחדת לרדוף אחרי מה שאני רוצה, ואני רוצה אותו. העניין הוא, שאני מפחדת שברגע שהוא ידע מה הדבר שהרחיק בינינו לפני כל השנים האלה, האהבה המועטה שאולי נותרה בו כלפיי, תמות לגמרי.