להתאהב ולהישאר בחיים

"את נראית נפלא בשמלה הזאת," אומרת מורן בחיוך בזמן שאני בוחנת מול המראה את השמלה שקניתי לחתונה של איתן ושירי. "את תהיי הבחורה הכי סקסית בחתונה."

"תפסיקי לדבר שטויות," אני אומרת בחיוך ומנופפת בידי בביטול, "איך אפשר בכלל להתחרות בך? את תהיי פצצה בשמלה הזאת, את הולכת לסובב שם את הראשים לכולם."

"בולשיט!" היא מוחה וצוחקת, "כולם יהיו עסוקים בלנעוץ מבטים באחות של החתן. אגב, תודה שהשאלת לי את השמלה אחרת לא היה לי מה ללבוש. אין לי שמלה אחת בארון."

"בכיף," אני אומרת בהיסח הדעת, עדיין רדופה על ידי מחשבותיי בזמן שאני מסתובבת בגבי אל המראה ובוחנת את הגב החשוף, "את יכולה לקבל אותה לתמיד, אם את רוצה."

"על מה את חושבת?" היא שואלת כשהיא שמה לב שאני לא לגמרי מעורבת בשיחה, "מה מטריד אותך?"

"סתם, זה אידיוטי," אני ממלמלת ומנידה בראשי.

"את חושבת על ניר," היא מסיקה.

"הוא היה אמור להיות הדייט שלי לחתונה," אני אומרת והצריבה המוכרת בעיניים חוזרת.

"עברה חצי שנה," מורן אומרת בעדינות, "רותי, ניר היה חתיכת חרא. את חייבת להפסיק לחשוב עליו."

"אני לא חושבת עליו," אני אומרת בשכנוע עצמי, "באמת, אני לא. אני רק..." אני נאנחת. "זה בגלל השמלה הזאת. כשקניתי אותה זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו."

"נכון," אומרת מורן, נזכרת. "זה קרה כשהייתם בבוטיק ההוא בכיכר המדינה ואיתן קנה את החליפה לחתונה, נכון? אחרי מה שקרה עם איתן, גם אם ניר אי פעם היה חושב לנסות להתפייס איתך, הוא לא היה מעז."

שתינו מתחילות לצחוק. "תפסיקי, מורן," אני אומרת ומנגבת את דמעות הצחוק, "זה באמת לא מצחיק. וזה לא כאילו הייתי אי פעם סולחת לו על מה שהוא עשה."

"איתן הכניס לו כמו שצריך, הא?" היא פורצת בצחוק מחודש.

"הוא היה צריך לעשות תפרים במיון, ככה שמעתי. הנפיחות סביב העין שלו ירדה ברמה מספיקה כדי לאפשר לו לראות משהו רק אחרי שבוע. לא שהתעניינתי או משהו, פשוט שמעתי את זה מאחד החברים המשותפים שלנו. אפילו קצת ריחמתי עליו."

"באמת?" מורן מביטה בי בחיוך עקום.

"לא, לא באמת," אני אומרת בחיוך, והיא פורצת בצחוק שוב. "זה לגמרי הגיע לו, למנוול הזה. קנה לה טבעת אחרי חודשיים בלבד."

הצחוקים של שתינו דועכים. "ואת יודעת מה הכי פוגע?" אני שואלת בשקט, "העובדה שהוא העדיף על פניי בחורה כזאת סתמית, את מבינה? דווקא אותה, מכל הבחורות? בחורה חסרת כל שכל, חסרת כל כישורים. את לא מבינה איזו מטומטמת היא, מורן. הייתי צריכה להקשיב לה רק חמש דקות באירוע האחרון שארגנו מטעם המשרד של ניר כדי להבין שאין לה הרבה שם למעלה. למה הוא בחר בה על פניי? הוא באמת חושב שהיא טובה יותר ממני?" דמעות דוקרות בעפעפיי.

"את יודעת מה את צריכה?" מורן מטה את ראשה, ניצוץ שובבי בעיניה, "את צריכה למצוא מישהו אחר. מישהו שיעזור לך להתגבר עליו."

"אני ממש לא מוכנה למערכת יחסים עכשיו," אני אומרת, מבטלת את הרעיון, "ואני לא יודעת אם אי פעם אהיה. אני לא יודעת אם אי פעם אוכל לסמוך שוב על גבר."

"מי דיבר על מערכת יחסים?" מורן שואלת, "התכוונתי לסקס ריבאונד. רק כדי לחזור לעניינים, להמשיך הלאה."

"אני לא יודעת," אני אומרת, "זה ממש לא אני. זה ממש לא האופי שלי."

"אז תעשי פעם אחת משהו שנוגד לגמרי את האופי שלך," היא אומרת. "רק אם תכירי מישהו שווה ממש, הכוונה. מישהו שיעזור לך להתגבר על ניר."

אני נאנחת.

"עבר מספיק זמן, רותי," מורן לוחצת עליי, "ולא מגיע לחרא הזה שתחשבי עליו כל־כך הרבה. הוא המשיך הלאה, נכון?"

אני מפטירה צחוק מזלזל. "המשיך הלאה... הוא המשיך הלאה עוד כשהיינו יחד!"

"אז הגיע הזמן שגם את תמשיכי הלאה," היא מתעקשת. "אין טעם להיתקע עליו. החרא הזה לא שווה את זה. את צריכה להיות פתוחה לרעיון שתכירי גברים אחרים."

אני מנידה בראשי, אבל לא סותרת את דבריה.

"אולי אפילו מחר בערב," היא מוסיפה בחיוך ערמומי.

"בחתונה של אחי?" בעל כורחי אני מפטירה צחוק. "אין מצב."

"אי אפשר לדעת," מורן אומרת בחיוך, "אבל רק בשביל הפרוטוקול, אם זה יקרה, אני אשמח מאוד בשבילך."

"אין מצב שזה יקרה," אני מרגיעה אותה, "אני לא רואה את עצמי נכנסת למיטה עם גבר שהכרתי באותו הערב."

"גם אני לא רואה את עצמי עושה את זה," אומרת מורן בהשלמה. "בכל אופן, זה עדיין לא קרה לי. אבל זה תמיד קורה בסרטים, לא? הגבר המושלם פוגש את האישה המושלמת בשבילו, ניצוצות עפים ביניהם כבר במבטים שהם מחליפים ואז הם מוצאים את עצמם במיטה ועושים סקס שמעיף זיקוקים באוויר."

"כן, בטח," אני צוחקת, "רק בסרטים. חיכיתי לזיקוקים האלה עם ניר והם הגיעו בערך באותה התדירות שבה רואים זיקוקים באמת – אולי פעם בשנה, ביום העצמאות. ואני יכולה להבטיח לך שלא היו שום זיקוקים בפעם הראשונה ששכבנו, שהייתה, למען האמת, די מביכה. לקח לנו זמן להתרגל זה לזה, אז אני לא מאמינה שאפשר לחוות אותם בסטוץ עם גבר שאת בכלל לא מכירה. אהבה אמיתית וזוגיות אמיתית הן לא מה שרואים בסרטים."

"אם זה היה סרט, היית פוגשת את אהבת חייך בחתונה של אחיך מחר בערב," מורן אומרת בחיוך רחב, "והייתם עושים סקס חורך סדינים ומעיף זיקוקים שהיה משאיר אבק לניר המניאק ושולח אותו למקום שאליו הולכים בני זוג בוגדים כדי למות. אני בטוחה שלניר שמור מקום מיוחד בגיהינום. יום אחד את בכלל לא תזכרי מי ניר היה."

"ניר מי?" אני שואלת בצחוק מתגלגל.

"בדיוק!" היא קוראת, "ניר מי?! את תעשי סקס נקמה טוב כל־כך, שלא תזכרי בכלל מי זה ניר!"

"ברור," אני אומרת, עדיין צוחקת, "אני אכיר מישהו מדהים ונעשה את זה על הקיר כמו שניר ואני בחיים לא עשינו כי הוא סבל מכאבי גב. או שנעשה את זה על השטיח בחדר שלי כמו שאנחנו אף פעם לא עשינו כי ׳איכס, על הרצפה?׳ זה לא התאים לאידיוט שרצה לעשות את זה רק במיטה ורק בתנוחה המיסיונרית!"

"בדיוק," אומרת מורן בהתלהבות, נסחפת איתי, "הוא יעשה איתך את כל הדברים שניר המניאק לא רצה לעשות איתך והוא... והוא..."

"והוא לעולם לא יבגוד בי!" אני קוראת, מתגלגלת מצחוק. "בחיים לא! את יודעת למה? כי הוא יהיה סקס הנקמה המושלם, אני אנצל ואזרוק אותו אחרי זה ובכלל לא תהיה לו הזדמנות לבגוד בי! יודעת מה? אם אמצא מישהו חמוד בחתונה, אני אלך על זה. ויהיו הרבה חמודים בחתונה של אחי, אני בטוחה. את יודעת שאיתן משרת בשייטת, והחברים שלו שווים אחד־אחד."

"זו נשמעת לי כמו התוכנית המושלמת!" מורן אומרת, עדיין צוחקת. "רק אם זה יקרה הערב, בבקשה תעדכני אותי לפני שאת נעלמת עם הבחור, או־קיי? שאני לא אדאג לך אם פתאום לא אראה אותך מפזזת על הרחבה."

אני מגחכת. "צחקתי איתך. מה נראה לך? הסבירות שמשהו מכל הדברים שתיארנו עכשיו יקרה שואפת לאפס."

היא מושכת בכתפה בחיוך. "אי אפשר לדעת."

"תאמיני לי, כשמדובר בי דווקא אפשר לדעת," אני אומרת בציניות, "אבל יודעת מה? בסדר. רק כדי שתהיי רגועה, אם זה יקרה הלילה אדאג לעדכן אותך. ואם את תפגשי מישהו הלילה, תעדכני אותי."

מורן פורצת בצחוק. "אם כבר אנחנו שוקעות בהזיות, אז עד הסוף, הא?"

"כן!" אני אומרת וצוחקת.