להתרגל להצליח

פרק 1 – מהפך תודעתי בדרך משכיר לעצמאי "היה אתה השינוי שאתה רוצה לראות בעולם" גנדי

כל יעד עסקי אפשרי

אם אתה מרגיש שאתה באזור הנוחות, כלוא תחת תקרת זכוכית ורוצה לפרוץ אותה, הספר הזה בכלל והפרק הזה בפרט הם בשבילך.

"כל יעד עסקי אפשרי". זהו המוטו שלי בעבודתי עם אנשים. "יתרה מכך", אני מוסיף ומצהיר – "זה היה אפשרי בשבילי (השינוי), ולכן זה אפשרי גם בשבילך". זהו המסר שיעבור כחוט השני לאורך ספר זה. כי רוב האנשים אינם ממצים את הפוטנציאל שלהם, אלא משלימים עם בינוניות וחוסר סיפוק. אני מאמין שאפשר גם אחרת.

אני מאמין בתעוזה, יוזמה, נחישות, התמדה ובחירה, כמרשם הקצר להצלחה עסקית. כהדגמה לכך אפתח ספר זה בשיתוף אישי, איך ממשבר תעסוקתי באמצע החיים והתלבטות קשה, יישמתי מרכיבים אלה על מנת ליצור שינוי אמיתי בחיי. שינוי שהביא איזון לחיי ושינה אותם מהקצה אל הקצה. אני בטוח שתוכל לקחת מהשיתוף הזה הרבה מאוד לחייך שלך, עוד לפני שאנו צוללים לפרטים ולמרשם המלא שבהמשך הספר – איך לעשות שינוי אמיתי ובר-קיימא על מנת להשיג את התוצאות העסקיות שתמיד רצית.

כן, זה היה אפשרי בשבילי, זה אפשרי גם בשבילך!

מ"שׁח" ל"חש"

לא מזמן התראיינתי בתכנית רדיו, והמראיין הפנה את תשומת לבי לאותיות הרישיות של שמי: חית ושין. שילוב אחד שלהן הוא "שׁח" ואילו שילוב אחר הוא "חש".

"שח", הריהו משחק השחמט שמצריך אסטרטגיה ומיומנויות קוגניטיביות ברמה גבוהה; בנוסף, "שח" הריהו גם ראשי התיבות של "שקל חדש", ובמילים אחרות – כסף!

"חש" מאידך, מבטא את היכולת לחוש את הזולת ולהפעיל מגוון רחב של חושים ורגשות.

שני צירופים אלו של שמי, מבטאים בקצרה את הדרך שעברתי עד היום ב-32 שנות הקריירה המקצועית שלי. 22 השנים הראשונות, היו ללא ספק "שׁח". בעבודתי כרואה חשבון וכסמנכ"ל כספים, השתמשתי בעיקר במיומנויות קוגניטיביות וביכולות פיננסיות. בשנים אלו האינטליגנציה הרגשית שלי לא היתה מפותחת דיה והאוריינטציה הרציונאלית-ריאלית שלטה בחיי.

ב-2005, התחלתי מסע התפתחות אישית רחב ומשמעותי שבעקבותיו פיתחתי את החושים הלא קוגניטיביים שלי: רגש, רוח ומודעות, בדרך להפוך להיות גם אדם שחש היטב את עצמו ואת סביבתו.

סיפור השינוי האישי שלי, מאיש של מספרים לאיש של אנשים, הוא השלד של ספר זה, מכיוון שדרכו למדתי והתנסיתי איך להתמודד בהצלחה עם שינוי, שינוי שאותו יישמתי בעבודתי, פיתחתי לשיטה ואותו אני מלמד בספר.

בהתאם, אני מביא את הסיפור האישי שלי כאן משני טעמים עיקריים:

הראשון, כדי לתת לך הקורא השראה ואמונה ששינוי הוא אפשרי גם לך; שיש לנו, בני האדם, את היכולת להתמודד איתו בהצלחה, וכשמבינים את DNA השינוי, השינוי הרבה פחות מאיים ממה שנראה בתחילה.

השני, התהליך המרתק שעברתי, הן בהיבט של התפתחות אישית והן בהיבט של הקמת עסק מצליח מאפס בתחום חדש לגמרי בחיי, הוא חלומם של רבים. לכן, סביר מאוד שתוכל לקחת ממנו דברים פרקטיים לחייך שלך.

ועוד סמנטיקה בקשר לשמי: שם המשפחה שלי הוא "שלו", אבל רוב חיי ממש לא הייתי שלו.

פעם הייתי כמו רכב שנסע רק על שני הגלגלים השמאליים שלו, שהם הרציונאליות והפרקטיות (מוח שמאל). שני גלגלים אלו הביאו אותי רחוק, אך אחראים גם למשבר התעסוקתי שחוויתי באמצע החיים. בשנים האחרונות הוספתי את שני הגלגלים הימניים: יצירתיות, ראיית המכלול ואינטואיציה טובה (מוח ימין). כך גם הפכתי ל"שלו" אמיתי ו"הרכב שלי" היום הוא מאוזן וכמובן נוסע הרבה יותר טוב. את "מודל הרכב" המלא, כמטפורה לכל ספר זה, תפגוש בפרק 5.

זוהי תמצית השינוי שעברתי, שכלל שינוי הווייתי, מנטלי ופנימי, בצד שינוי מקצועי-תעסוקתי. שינוי זה שדרג את חיי ותודות לו אני היום אדם שמגשים את עצמו, אדם מאושר הרבה יותר.

ההתלבטויות

הכל התחיל בשנת 2005, או בעצם ב-2003.

או אז, בגיל 43, התחלתי לחוש שובע בעבודתי כסמנכ"ל כספים, עבודתי הפכה למשעממת וחשתי צורך עז בגיוון ובחידושים. בפשטות, חיי יצאו מאיזון.

עד אז, בכל 20 שנות עבודתי, דווקא ניהלתי חיים מקצועיים מעניינים ודינאמיים: מדי 3 שנים בממוצע החלפתי מקומות עבודה, לרוב בחברות הייטק מכל הסוגים והמינים, ציבוריות ופרטיות, בסביבה משתנה ומאתגרת, הכוללת הרבה עבודה מול חו"ל. במסגרת עבודתי בקבוצת רד-בינת, גם השתתפתי בהנפקה בנסד"ק עוד ב-1991, חוויתי מיזוג עם חברה אמריקאית גדולה ב-1995 וניהלתי כ-30 עובדים. ובכל זאת, הגיע הרגע שבו 'הגבינה שלי זזה' והשינוי עמד בפתח.

ערן שטרן קורא לזה קל"ב – קשה לקום בבוקר, וזו הייתה החוויה שלי אז, ללא ספק.

הסתכלתי קדימה וראיתי שיש לי עוד 25 או אפילו 30 שנות עבודה. שאלתי את עצמי: "האם כך אני רוצה שהמשך הקריירה שלי יראה, בקל"ב?" התשובה הברורה שעלתה הייתה "לא, לגמרי לא".

"טוב, אז אשנה עיסוק" אמרתי לעצמי. אבל לאיזה עיסוק לשנות ואיך לשנות? ואיך אוכל להבטיח את ההכנסה הגבוהה שממנה נהניתי באותה התקופה, שמשפחתי ואני היינו תלויים בה לפרנסתנו? האם אמשיך להיות שכיר או אהפוך עצמאי? ואם עצמאי, איך עושים את זה בכלל?

כפי שניתן לראות, ההתלבטות היתה קשה ותשובות טובות לא היו לי. ובכל זאת, התחלתי לבדוק את השוק: שוחחתי עם אנשים שאני מכיר ובחנתי משרות מקבילות שאוכל למלא. מהר מאוד הבנתי שבשנות הארבעים לחיי אינני אותה "סחורה חמה" בשוק העבודה בכלל ובהייטק בפרט. לכן, גמרתי אומר שמסוכן מדי להיות שכיר בשלב הזה לחיי – שכן אהיה תלוי במידה רבה במעסיק זה או אחר, כאשר המשך ההתבגרות הטבעית שלי אינו מבשר טובות לגבי אפשרויות התעסוקה שלי כשכיר בעתיד.

מישהו השווה פעם שכיר בגילאים הללו למטוס עם מנוע אחד. כשהמנוע מתקלקל, אין לשכיר אפילו מצנח ועליו לנחות נחיתת אונס!

לפיכך, החלטתי שאהיה עצמאי, אך לא אעשה כעצמאי את מה שעשיתי כשכיר, כי אחרת הקל"ב לא יעלם... לכן בחרתי להיות עצמאי בתחום שאינו עיסוק ישיר בכספים.

אך מה בדיוק אעשה? וכעצמאי, כיצד אגיע במהירות להכנסה שתחליף את המשכורת שהרווחתי - מעל 30,000 ₪, עם רכב וכל הנלוות הנדיבות, כדי שאוכל לשמור על רמת החיים של משפחתי בת 4 הנפשות? לא היה לי שמץ של מושג. בשלב זה הפחדים שלי שיתקו אותי, וכך חלפו להן עוד שנתיים באותה המתכונת בהן האיזון הופר עוד יותר, הקל"ב העמיק ומצוקתי גברה...

ההחלטה

ב-2005 הגיעו מים עד נפש!

בחודש אוקטובר עוד הספקתי להתחיל עבודה חדשה כמנהל כספים ראשי (CFO), לאחר שבעה חודשי חיפוש. לראשונה בחיי התחלתי עבודה אותה לא אהבתי מהרגע הראשון. זו היתה חברה בקשיים שקרן הון סיכון ידועה השקיעה בה על מנת לשקמה ולהנפיקה. אני הייתי המנהל האחרון שהם הביאו, שהשלים סגל הנהלה חדש לגמרי, לרבות המנכ"ל.

ואז, בערב אחד בחודש נובמבר 2005, רק 7 שבועות לאחר שהתחלתי לעבוד בחברה, בישיבת מועצת מנהלים סוערת בה חשפתי נתונים לא מחמיאים על מצבה הפיננסי של החברה, החליטו המשקיעים שהם מסירים את תמיכתם מן החברה.

בהחלטה של רגע גמרתי אומר שאינני נשאר בחברה, כי הבנתי שללא המשקיעים אין לה עתיד. אלו היו ימים קשים מאוד בהם התנפצו שאריות החלומות שלי שבכל זאת אוכל להמשיך עם המוכר והידוע.

הבנתי שפרק ה-CFO בחיי נגמר לנצח!

עד חודש פברואר 2006 המשכתי לעבוד בחברה, כשכל הזמן אני מחפש אלטרנטיבות. לא שכיר ולא כספים, זוכרים? אז מה לכל הרוחות, כן?

בשלהי 2005 הצטרפתי לחברת שיווק רשתי כי התלהבתי מהמודל העסקי של שרשור ההכנסות הפאסיביות. תליתי הרבה תקוות בכך, אך גם הן התנפצו באפריל 2006, כאשר הבנתי שהיושרה שלי מונעת ממני למכור את רעיון השיווק הרשתי לחברים ולמשפחה, כאשר יש סיכויים של 90% שהם יינטשו ולכן לא יודו לי על כך. ובכל זאת, השיווק הרשתי חשף אותי לראשונה בחיי לעולם ההתפתחות האישית שריתק אותי. שם נזרעו בי זרעי השינוי הראשונים, ועל כך אני אסיר תודה עד היום.

במקביל, כל הזמן נפגשתי עם אנשים שאני מכיר, בדקתי אפשרויות לייבא מוצרים שונים לארץ, לפתוח עסק כלשהו, או להצטרף כשותף לעסק קיים. אך לא התחברתי לכלום. שום דבר לא הלהיב אותי ולהיכנס למשהו רק בשביל הפרנסה יעמיד אותי שוב בסכנת קל"ב.

המשבר

התמיכה היחידה שקיבלתי באותם ימים הייתה מאסנת אשתי, שהבינה את מצוקתי, והסכימה להקריב את חסכונותינו הכספיים כדי שאוכל לעשות את השינוי. אך החסכונות הלכו ואזלו ושום פתרון תעסוקתי לא נראה באופק... כך, באותם ימים של משבר נפשי ותעסוקתי לא פשוט הבנתי שאני צריך עזרה: לא רק שלא ידעתי מאיפה אביא יותר מ-30,000 ₪ בחודש כדי לפרנס את המשפחה שלי, בכלל לא ידעתי מה אני רוצה לעשות בחלק הבא של הקריירה שלי! שאלתי "מי יכול לעזור לי?" ואנשים מסביבי המליצו על קואצ'ינג. זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי על קואצ'ינג. וכך, מבלי שהבנתי מה זה בכלל הלכתי להתאמן, ונדלקתי! הבנתי את הפוטנציאל הגדול של התחום והחלטתי שאני רוצה להתאמן לא רק כדי למצוא בקריירה את צעד הקריירה הבא שלי, אלא גם כדי לרכוש מיומנויות כמאמן. בשלב זה עוד לא החלטתי שבזה ארצה לעסוק, אלא רק התחברתי מאוד אל עולם האימון והבנתי שמיומנויות האימון יסייעו לי בכל מה שאעסוק בו בעתיד.

הבחירה

בחודש מאי 2006 התחלתי את קורס האימון הראשון שלי אצל טל רונן וערן אולניק. בחרתי בהם כי בצד ההכשרה כמאמן, הם הציעו מסגרת התאמנות כחלק מהקורס. כך, השגתי שתי מטרות בבת אחת: מסגרת שתאפשר לי להגדיר וליישם את העיסוק הבא שלי וגם דרך לרכוש את מיומנויות האימון ככלים לחיים ולעסקים.

וזו הייתה אהבה ממבט ראשון!

עוד בתום סוף השבוע הראשון של הקורס החלטתי שזהו זה, אני בוחר להיות מאמן, ואחד הטובים שבהם! סייעה לי בהחלטה ידידתי הטובה נועה בן אריה, שחזרה ואמרה לי שאימון "תפור" עליי. בנוסף, האימון התחבר לי היטב עם 3 דברים בעברי שאהבתי:

הראשון, בשנות העשרה והעשרים לחיי אימנתי ילדים בשחייה ומאוד אהבתי לעסוק בכך.

השני, כחסיד גדול של קורסים וסדנאות בהם השתתפתי לאורך השנים אמרתי לעצמי לא פעם שאני רוצה להיות בצד השני, כמרצה או כמנחה.

והשלישי, בשנותיי כמנהל תמיד גייסתי עובדים טובים יותר ממני ועסקתי רבות במנטורינג שלהם, בחניכתם ובהכשרתם. זה היה הפן בעבודתי שהכי אהבתי. במקום שרוב המנהלים היו מקטרים על עובד או מנהל טוב שעזב אותם עד שסוף סוף הוא למד את העבודה, אני בכלל לא התלוננתי וקיבלתי בשמחה את המחליף להכשרה והדרכה מהיסוד. אחד הדברים שבלטו כבר אז ב-2006 היה שגם כנראה עשיתי זאת לא רע, כי מנהלים שהכשרתי הגיעו לעמדות מאוד בכירות במשק.

את מלוא התובנה של יכולתי זו קיבלתי רק מאוחר יותר, בשנת 2010. אז השתתפתי בפגישה רבת משתתפים בה נכח ה-CFO של קונצרן שטראוס, שחר פלורנץ המוכשר, בן טיפוחיי אותו קיבלתי לעבודה כחשב היישר ממשרד רו"ח בו עבד בשנת 1995. עבדנו ביחד עד 1997 ואז הוא החליף אותי בתפקידי כסמנכ"ל כספים כשעזבתי לחברה אחרת. באותה פגישה, 13 שנה מאוחר יותר, הצביע עליי שחר ואמר למשתתפים האחרים בפגישה: "אתם רואים אותו, 90% ממה שאני יודע אני חייב לו".

וואו, הייתי בשוק! היה לי ברור שעובדתית שחר הגזים. שכן ב-13 השנים שלאחר עבודתנו המשותפת הוא הספיק לעשות עוד כמה תפקידי CFO, להיות מנכ"ל של חברת טכנולוגיה בינונית, וכמובן CFO של שטראוס, אחת מהחברות הגדולות במשק. ובכל זאת, האמירה של שחר הייתה סימבולית, כי היא הייתה רגשית בעיקרה והמחישה את התועלת הרבה שקיבל וייחס לעבודתנו המשותפת.

המימוש

ובחזרה לקורס האימון.

מכאן ה"מה" היה ברור ושקדתי בחריצות על ה"איך": איך להפוך את העיסוק כמאמן לא רק לכל"ב (כיף לקום בבוקר!) אלא גם לכל"ב (כדאי לעבוד בזה!), קרי - לכדאי כלכלית ומכניס דיו על מנת שאוכל לפרנס את משפחתי בכבוד, לפחות כמו בימיי כ-CFO.

ראשית, הבנתי שאני צריך ידע טוב, והרבה. ולכן, מאז קורס האימון הראשון ב-2006 לא הפסקתי ללמוד. עולמות הפיתוח האישי והמודעות ריתקו אותי. במשך השנים מאז השתתפתי בכ-20 קורסים שונים, ובהם: קורסים שונים בבודהיזם ובקבלה, כמה קורסי מאמנים, קורס מנחים בארגון מיכא"ל (בהיקף של תואר שני), הקורס בניסים (שנתי), NLP, תקשור, תטא הילינג, ברהמא קומאריס, מתודולוגיית הכבש"ה, קורס ACE רמה 1, ועוד, בהיקף של אלפי שעות.

בנוסף, השקעתי עוד אלפי שעות בלמידה עצמית דרך האינטרנט: באודיו, וידאו, וובינרים, ניוזלטרים, תוכניות חינמיות וכאלו בתשלום. מעניין שאת עיקר הידע שלי כיום אני זוקף דווקא ללמידה העצמית. אבא שלי נהג לומר: "כל החיים לומדים, בסוף מתים טיפשים". אני מתחבר לפחות לחלק הראשון של המשפט...

לבסוף, הבנתי שהצלחת העסק שלי תלויה בראש ובראשונה בי. "טוב," תגיד, "ומה חדש בזה?" אבהיר: אני מתכוון להתנהלות האישית שלי ולאו דווקא העסקית, לדרך בה אני חושב ומרגיש, ולאופן בו פועלת מערכת ההפעלה שלי. אני מתייחס כאן דווקא לצד ההווייתי, המנטלי והרגשי. כדי ש"הרכב" שלי ייסע טוב ומהר יותר, כדאי לאזן בין 4 הגלגלים, לדאוג לשלדה חזקה ואמינה ולכוון את המנוע. כאן לא מדובר דווקא על איך לעשות דברים, אלא על מי אני - האדם שבבסיס העסק, ואיך לשנות את האמונות, ההרגלים והרגשות שלי כדי לתמוך בהגשמה עסקית מיטבית.

וכך, למרות היעדר מקורות הכנסה מספיקים בשנים הראשונות לאחר השינוי, הקפדתי תמיד להתאמן ולטפל בעצמי אצל כ-15 מטפלים ומאמנים אישיים שונים במישור הפרטני, כדי להפוך לאדם שיכול להשיג את התוצאות שהוא רוצה.

שנית, הבנתי שאין כמו התנסות בעבודה עם אנשים כדי לרכוש את הניסיון המקצועי ולבנות את המוניטין שלי. לכן, עוד בקיץ 2006 התחלתי בעבודה פרטנית עם לקוחות, בהתחלה בטפטופים ובחינם, ועם הזמן באינטנסיביות ובתמורה שגדלו בהדרגה.

שלישית, חיפשתי קיצורי דרך. אמרתי לעצמי: "בשביל מה להמציא את הגלגל? הרי הקמת עסק מצליח אורכת זמן, עד שהמוניטין נבנה, אז עדיף להצטרף לעסק קיים וביחד ליצור שלם שגדול מסכום חלקיו".

תמיד הייתי איש צוות, וזה היה הזמן להביא יכולת זו לידי ביטוי ביחד עם כישורי הניהול שלי.

לכן, את 3 השנים הראשונות שלי כמאמן (2007-2009) ביליתי ב-3 שותפויות שונות. שלושתן לא צלחו מספיק, כל אחת מסיבותיה. דווקא האחרונה שבהן עם חברתי הטובה רָחי ורטהיימר הראתה אופק מבטיח מבחינה עסקית, אך במקרה זה חשתי תסכול מקצועי, כי לא ממש הצלחתי להביא את יכולותיי המקצועיות לידי ביטוי ורוב הזמן הייתי בצילהּ.

לוותר על דבר טוב בעבור טוב יותר

וכאן הגיעה נקודת החלטה קריטית בחיי המקצועיים. משהו בי חיכה להתעורר, וזה היה הזמן לעזוב דבר טוב כדי לפנות מקום לדבר טוב יותר... בהתאם, בשלהי 2009 נפרדתי מרָחי. במקביל, עבדתי עם 3 מטפלות בו-זמנית, שכל אחת סייעה לי לפתוח "סתימה" אחרת בהווייתי.

ואז נפתח הסכר, ובשנת 2010 התחיל השפע לזרום לחיי. התחלתי לעבוד עם חברת כלמוביל שסיפקה לי המון עבודה והיוותה את הלקוח העיקרי שלי. במקביל פתחתי את אתר האינטרנט הראשון שלי, התחלתי לכתוב בלוג וקיבלתי החלטה אסטרטגית לבסס את השיווק שלי על האינטרנט. ככלכלן, הבנתי שמדיום זה ילך ויתפתח, ולכן דריסת רגל מוקדמת בו תיצור עבורי נכסים שיווקיים שיניבו לקוחות, אשר יגיעו אליי במקום שאני אצא לחפש אחריהם. ב-2010 גם פיתחתי את המתודולוגיה שלי – "נוסחת מה בתוך", נשוא ספר זה. מאז, אני מגדיל את ההכנסות והרווחים שלי משנה לשנה, בהתמדה ובעקביות.

זה היה אפשרי בשבילי, זה אפשרי גם בשבילך!

אין ספק שהשינוי שעברתי שינה את חיי המקצועיים והאישיים מקצה לקצה. היום אני אדם אחר לגמרי, מממש לחלוטין את הייעוד שלי, אוהב מאוד את עבודתי, צומח ומתפתח בעקביות והשמיים הם הגבול. ממש כיף לקום בבוקר (כל"ב)! איזון היא מילת המפתח. אפשר לתמצת את השינוי שעברתי במשחק המילים - מרוֹ"ח לרוּח.

התכלית שלי בחיים היא לסייע למנהלים ולבעלי עסקים אחרים להפוך לאפשרי עבורם את מה שהיה אפשרי עבורי, להראות להם ששינוי אינו איום אלא הזדמנות, שכל דבר אפשר לשנות, אם רוצים, ושהם – ורק הם – הינם המקור לתוצאות שהם מפיקים. אני מציע לא להתפשר על תוצאות אלו.

בכך עוסק המשך הספר. אני משוכנע שאם תיקח את הנחיות ספר זה ותבצע אותן כלשונן, תחווה פריצת דרך עסקית ופריחה כלכלית. אני מבסס ביטחון זה על ההתנסות האישית שלי ושל לקוחות רבים שאני מלווה אשר חוו זאת מאז 2006. כך, פשוט ולעניין!

לסיכום פרק זה, הנה כמה מהגורמים העיקריים שסייעו לי לעבור בהצלחה שנים אלו, לאזן את חיי ולהגיע להיכן שאני היום. בחלק מגורמים אלו עוד ניגע בפרקים הבאים:

חיבור לייעוד שלי וחזון מדליק שהניע אותי קדימה. השקעה בתשתית מנטלית ועסקית תוך חשיבה ותכנון לטווח ארוך; גישה לחיים של מרתון ולא של ספרינט. התמדה ונחישות - לא וויתרתי, בעיקר לא לעצמי, ולא הקשבתי לאנשים הטובים, באמת טובים, שניסו להניא אותי מדרכי החדשה. "ציפיות מעצמי הן חיוניות, ציפיות מאחרים טובות לכריות", היה המוטו שלי. למידה והתפתחות אישית מתמדת; כל הזמן השחזתי וחידדתי את כישוריי ויכולותיי המנטליים והריאליים. התמקדות במתן ערך ללקוחותיי ולא בעשיית כסף. כסף הוא לעולם התוצאה של ערך רב ורלבנטי שניתן למי שזקוק לו. גם לבעיה הכי גדולה תמיד יש פתרון; תמיד חיפשתי את הפתרון ולא שקעתי בבעיה. לקיחת סיכונים מחושבים תוך יציאה מתמדת מאזור הנוחות. כל הזמן חיפשתי הזדמנויות ופעלתי כדי לממש אותן. יסודיות, שיטתיות ופרקטיות. נפש בריאה בגוף בריא - הקפדתי על תזונה בריאה ופעילות ספורטיבית. הגינות, יושרה ואמינות. מרובין שארמה למדתי - Always under promise and over deliver - תמיד הבטח פחות ממה שאתה יכול לתת ותן יותר ממה שהבטחת. נתתי לאחרים והתנדבתי לעזור לכאלו שידם אינה משגת. הקפתי את עצמי באנשים מעצימים.

וכעת בוא נמשיך בפרקים הבאים לסלול את הדרך שלך להצלחה. בפרקים אלו אתן לך תובנות וכלים פרקטיים איך לשנות את עצמך כדי להשיג את התוצאות שתמיד רצית.

זה היה אפשרי בשבילי, זה אפשרי גם בשבילך!