לחיות בכבוד; רשימות באתיקה יישומית

האם זכותו של האב לאפוטרופסות חשובה מהרווחה הכלכלית המובטחת לאליאן גונזלס בארצות הברית

בימים אלה מתנהל מאבק חריף בין ארצות הברית לקובה, שאינו משבר טילים. במרכזו של המאבק ניצב, שלא בידיעתו, ילד בן שש, אליאן גונזלס, שמתאושש מאסון שפקד אותו. אליאן ואמו, יחד עם פליטים נוספים מקובה, ניסו להגיע לחופי פלורידה במטרה להיכנס לארצות הברית ולהצטרף אל רבבות בני עמם החיים בה. למרבה האסון, טבעה הספינה. אמו של הילד נספתה, אך חלק מהנוסעים, ובהם הילד, ניצלו. השלטונות האמריקאיים, שבדרך כלל נלחמים מלחמת חורמה במהגרים הלא־חוקיים, הסכימו להעניק לילד אשרת שהייה בארצות הברית. בנקודה זו התערב האב שנשאר בקובה ודרש במפגיע לקבל את בנו, בטענה שהוא האפוטרופוס החוקי היחידי שנותר אחרי מות האם. עד מהרה נהפך הוויכוח לעימות פוליטי בין המעצמה היחידה בעולם לבין המדינה הקטנה והמוחרמת על ידה. בני משפחה שחיים בארצות הברית הסכימו להעניק את חסותם לילד, וביקשו מהשלטונות להתמיד בסירובם להחזיר את הילד לאביו. עיקר טענתם היה שבארצות הברית העשירה יגדל הילד בתנאים טובים יותר מאשר בקובה הענייה. טובת הילד, לדעתם, דורשת את גידולו בעולם הראשון ולא בעולם השלישי; מה גם שבקובה יגדל, קרוב לוודאי, במשפחה חד־הורית.

אין ספק כי המניע העיקרי לסכסוך הוא פוליטי. לו מדובר היה בקטין ממדינת עולם שלישי אחרת, ספק אם מישהו היה מעלה בדעתו להפקיע את זכותו הבלעדית של האב לאפוטרופסות על בנו. הפיכת הילד לכלי במשחק פוליטי היא מעשה נבלה בכל קנה מידה ואין הדברים אמורים כאן בהיבט הזה של הקונפליקט. ואולם, אפשר לבחון עניינית את טענות קרובי המשפחה של הילד בדבר רווחתו העתידית, שהרי הסבירות שהילד יגדל בתנאי עוני בארצות הברית קטנה יותר מהסבירות שיגדל בתנאים כאלה בקובה. טענה זו מחייבת בחינה, שכן האינטרסים של הילד חייבים להיות מוגנים על ידי החברה. השאלה היא מה משקלם היחסי בקונפליקט שלפנינו.

גם אם נכונה טענת משפחת האם בארצות הברית, עדיין יש לבחון את רווחת הילד מול זכות האב לאפוטרופסות על בנו. במקרה שבו שני ההורים נאבקים על הזכות לגדל את הילד, משקל טענות הזכות של כל צד דומה לזה של הצד שכנגד. המבנה החברתי והמשפחתי הקיים מעניק יתרון קל לאם, בעיקר כשמדובר בילדים קטנים, ולבטח כשמדובר בתינוקות. ואולם, במקרה שלפנינו מול תביעת האב לא עומדת תביעה של צד שווה מעמד, אלא של קרובי משפחה. במקרה כזה לא רק שאין שוויון במשקל בין התביעות הנוגדות, אלא שזכותו של האב על בנו היא מוחלטת. האם יכולה הטענה בדבר טובת הילד לגבור על זכות זו?

גם אם הייתה הסכמה שעדיף שהילד יגדל אצל קרוביו, הגדרת זכות האב כמוחלטת הייתה גוברת על טיעון זה. יש לבחון גם כמה עניינים נוספים: למשל, האם דעתו של הילד רלוונטית למחלוקת. גילו הצעיר אינו מאפשר שיקול דעת כזה, שכן לבד מהיותו חשוף למניפולציות ולפיתויים, אין הוא מבין את המשמעות של הוויכוח העקרוני על אפוטרופסות. עניין נוסף הטעון בדיקה הוא השאלה – האם אכן ילד שיגדל בתנאי רווחה אצל קרובים יהיה מאושר יותר מאשר אם יגדל בתנאים פחות טובים אצל אביו.

העובדה שאיבד כבר הורה אחד מהווה שיקול כבד משקל לזכות החזרתו לאביו. ואולם, שאלת השאלות בוויכוח זה היא האם תנאי המחיה העדיפים במדינות העולם הראשון יכולים להוות שיקול שיגבר על זכותם של הורים ממדינות העולם השלישי לגדל את ילדיהם. תשובה חיובית לשאלה זו תהווה למעשה הסכמה לכך שהעולם השלישי ישמש מעין ״רחם להשכיר״ לעולם הראשון, ושאלת שלמות המשפחה הביולוגית תהיה משנית למצב הכלכלי של ההורים. לא בכדי מתייצבים תושבי קובה כאיש אחד לצדו של האב, ביודעם שלא רק מעמדו כהורה עומד לבחינה אלא מעמד התביעות של תושבי המדינות העניות מול רצונם של תושבי העולם הראשון. התעלמות מזכות האב לקבל חזרה את בנו בנימוק שהוא עני יותר תוכל אפילו לשמש הצדקה להפקעת ילדים מהוריהם העניים גם בתוך המדינות העשירות עצמן, בטענה שבשכונה עשירה יתפתח הילד טוב יותר אצל משפחה מאמצת מאשר אצל משפחתו הביולוגית בשכונה ענייה. שיקול כזה מעוות לחלוטין את מערכת המושגים שלנו לגבי הורות ומשפחה, וקבלתו משמעה אובדן צלם אנוש.

״הארץ״, 14.12.1999