לחשוב מחדש במציאות משתנה

מבוא

פרופסור קרל פרנקנשטיין היה איש חינוך, פסיכולוג, פילוסוף, בעל חזון חברתי ואנושי, מחלוצי הרפורמיסטים בחינוך בתחום הפדגוגיה, ההוראה והלמידה. ספר זה מבקש לתעד את דרכו החינוכית פדגוגית ולשטוח את רכיבי התאוריה שלו, בייחוד בהיבטים הפסיכו־דידקטיים. נקודת מבטם של מורים, שלמדו את שיטתו ולימדו על פי דרכו, תוצג בספר ותאפשר לעמוד על השפעתו על הזירה החינוכית בארץ בעבר, ובד בבד גם להרהר על משמעות הגותו ושיטתו בהווה ובעתיד.

ספר זה מיועד למורים העוסקים בחינוך ובהוראה ומבקשים להרחיב את הידע המקצועי שלהם ואת התודעה החינוכית, ועוסקים גם בהוראת תכנים בזיקה למשמעותם של תכנים אלה לעולמם של הלומדים השונים – למי שמבקשים להעמיק את תהליכי החשיבה והלמידה שלהם, וללומדים המתקשים בלמידה ויש לסייע להם להיחשף לתהליכי חשיבה בלמידה.

כמו כן הספר מיועד לאנשי חינוך, למעצבי מדיניות חינוכית, ולכל המתעניינים בתופעת הלמידה וההוראה מנקודת מבט של הפרט בזיקה לחברה ולתרבות שאנו חיים בה. התמודדות עם סוגיות חינוך ולמידה מנקודת מבט מערכתית כוללת – שוֹנוּת בין לומדים, פערים חברתיים וחינוכיים, סוגיות של יישום הלמידה במרחב רב־תרבותי ומשמעותם להשכלה הנדרשת בחברה טכנולוגית. כל אלה יידונו בספר זה מתוך פרספקטיבה של חשיבה ולמידה בעידן של תמורות חברתיות.

הספר מאפשר לאנשי חינוך העוסקים במחקר האקדמי ויישומו בשדה, ללמוד על תהליכי חינוך שהתרחשו בעבר, ולבחון מחדש בדרך נרטביסטית את משמעויותיהם ברמת הפרט ובהיבט של החברה הישראלית.

מי הוא קרל פרנקנשטיין? מה הייתה דרכו החינוכית? מה ביקש להציג ולהשיג בכתביו השונים? ושאלת השאלות העולה מתוך הכתוב היא האם אנו זקוקים עדיין לגישתו של פרנקנשטיין (או לחלקי גישתו) בעולם שבו החינוך נאבק על מקומו בסדר היום של חברה הישראלית? האם בעולם חינוכי ה"פערים" עדיין משמשים בבואה של מבנה החברה הישראלית? ושמא אלה הצטמצמו, או אולי רק המונחים והמושגים השתנו? מה הן התפיסות שלנו על משמעותם של ה"פערים" הלימודיים והשלכותיהם על מציאות החברתית הכלכלית והפוליטית? מה חלקו של העבר ומה טומן בחובו העתיד? השוֹנוּת של ה"שוליים" בקרב הלומדים (משתי קצוות הקשת) – מה טיבם של אלה בעידן טכנולוגי, בחברה משתנה החשופה יותר לטבורו של העולם?

 

בספר שלושה שערים: השער הראשון עוסק בדמותו של פרופ' קרל פרנקנשטיין. חלק זה כולל תיאור ביוגרפי של מהלך חייו ועיקרי גישתו התאורטית. היבטים פסיכולוגיים ופילוסופיים מגישתו, ומושגים מרכזיים מתוך התאוריה שלו, המסייעים להבין את התפיסות החינוכיות שלו. בחלק זה תיאור מסכם של שתי היזמות הפדגוגיות העיקריות שפעלו במהלך שנים רבות בירושלים: הפרוייקט של התיכון שליד האוניברסיטה, ותכניות ההכשרה של המורים והמנחים על פי ההוראה המשקמת או הדידקטיקה הדיפרנציאלית הנלמדת באוניברסיטה העברית.

השער השני מציג את היישום של גישתו החינוכית דידקטית בדרך מחקר איכותני הנשען על חקר נרטיבי הרוֹוח בשנים האחרונות. המחקר נערך במהלך שנות התשעים בקרב מורות שלמדו את התאוריה החינוכית ועבדו על פיה. שער זה מציג את נקודת מבטן של המורות שרואיינו ראיונות עומק על עבודתן החינוכית.

השער השלישי עוסק באירועים דידקטיים של הוראה ולמידה מהשדה כפי שהתרחשו, וכוללים ניתוח ופרשנות של שיעורים מהשדה המאפשרים ללמוד על דרכי החשיבה של לומדים ולעמת את העקרונות הדידקטיים כפי שהובאו בחלקים התאורטיים.

 

הספר דן בפרנקנשטיין ובגישתו מנקודת מבט היסטורית ומחקרית־נרטיבית. הוא מציג היבטים דידקטיים בזיקה להשתמעויות של פרקטיקות של המציאות המשתנה בשלושה מוקדים: עולם הלומדים; עולמם של המורים המלמדים; והמפגש עם התכנים הלימודיים המשמש גורם מתווך ביניהם.

ההיבט ההיסטורי

הספר מתאר ומנתח את המציאות של ילדי העולים מקום המדינה ואילך, שהתקשו בלימודים. עם קום המדינה נערך ארגון מחדש של מערכת החינוך, בייחוד לאחר הגעתם של מאות אלפי עולים חדשים למדינת ישראל. תכניות רבות מטרתן הייתה להתמודד עם הקשיים שבאו לידי ביטוי בכישלונם של הלומדים בסקר – מבחן ארצי, בנשירה לאחר בית הספר היסודי, ובפערים בולטים בתפקוד בלמידה. מאמצים רבים הושקעו בתכניות מערכתיות, בחינוך מקצועי, ובתקצוב בתי ספר שהיו בהם נכשלים רבים. החלת הרפורמה החינוכית ב־1968 (תכנית האינטגרציה), ולאחר מכן הטמעת הגישה ההטרוגנית בכיתות הלימוד, הם בבואה להתרחשויות ולשינויים של החברה הישראלית המלווים את הניסיונות הבלתי פוסקים לקדם את הפרט ואת כלל המערכת החינוכית גם היום. העליות השונות מכל קצוות העולם יצרו מתחים תרבותיים וחברתיים שניכרים עד היום. מקומו של פרנקנשטיין, וגישתו החינוכית משולבים בנרטיב ההיסטורי, הישראלי־חינוכי. הם באו לידי ביטוי בפרוייקט החינוכי שעיצב בעבר חלקים ממערכת החינוך – הפרוייקט של ה"תיכון שליד האוניברסיטה" (תכנית שפ"ר) שבירושלים, ותכנית הכשרת מורים ומנחים ב"הוראה משקמת" או ב"הוראה דיפרנציאלית" – תכנית שמטרתה ליישם את תורתו החינוכית דידקטית של קרל פרנקנשטיין. בתקופה של כשלושים שנה היו מחנכים ומורים רבים מעורבים בנושאים העיקריים שספר זה עוסק בו.

פרנקנשטיין היה מהראשונים שביסס את דרכי ההתערבות בפערים הלימודיים ובמתחים החברתיים שנבעו מכך, בעקרונות של דרכי למידה ודרכי ההוראה. ספר זה מבקש להציג את גישתו מתוך הבנת ההקשרים ההיסטוריים שבהם פעל בעבר, בד בבד עם בחינת הרלוונטיות שלו למצבו של החינוך היום.

ההיבט הדידקטי

אנשי חינוך והוראה המבקשים לקבל תובנות חדשות על הפרקטיקות המורכבות הנדרשות לעבודת ההוראה בעידן משתנה, על אודות ניתוח תכנים, בגיוון שיטות ההוראה, ובציפייה שהמורה יהיה אוטונומי, ימצאו בספר ניסיונות להתייחס לרכיבים אלה.

ליבת ההוראה, והפרקטיקה הנדרשת ממורים בבית הספר, נמצאות בתחום תהליכי הלמידה והחשיבה והזיקות שביניהם (ולא העברת מידע). בעשור האחרון פרקטיקות אלה של המורים ושל התלמידים נמדדות באמצעות המבחנים הבין־לאומיים הנערכים מטעם ה־OECD. ההערכות של המבחנים הבין־לאומיים כ־PISA ו־TIMS מבוססות על מודל דינמי שמוערכים בו ידע וכישורים חדשים החיוניים להסתגלות מוצלחת לעולם משתנה, כישורים הנדרשים בקביעות במהלך החיים. אין במודל זה ההערכה של ההישגים במונחים של תכניות לימודים ספציפיות. הדגש הוא בקריאה, במתמטיקה ובאוריינות מדעית, וכן יכולות בין־קוריקולריות ובהן טכנולוגיה ויכולות של פתרון בעיות. נבחנו והוערכו השליטה בתהליכים, ההבנה של מושגים, והיכולת לפעול בכל תחום במצבים שונים. בשום שלב לא נבחן ידע ספציפי.

בחינת תוצאות של PISA מראה שתלמידים רבים במערכת החינוך בישראל לא מקבלים הכנה טובה לחברת הידע במונחים של אוריינות, חשיבה עצמאית ויכולות של פתרון בעיות. מבחינה זו תרומת הגישה של פרנקנשטיין, המדגישה את הלמידה הכרוכה בחשיבה, יכלה להיות משמעותית ביותר. הספר מבקש להציע דרכי הוראה ותהליכי למידה רבי משמעות שמאפשרים להתמודד עם עולם משתנה.

הספר מיועד למורים המבקשים ללמד באמצעות הוראה מורכבת ומאתגרת, וחותרים להעצים את התלמידים גם בהיבט האישיותי שלהם. הבנת הגורמים והקשיים של התלמידים המתקשים בלמידה מסיבות שונות ומגוונות, ויושבים בשולי הכיתה, תסייע למורים לקדם אותם. בהתערבות דידקטית נכונה יכולים תלמידים אלה להתמודד באופן שוויוני גם במבחנים הבין־לאומיים.

תהליכי למידה כרוכים במידע העובר אל הלומד, ולא זו בלבד אלא שנדרשים גם יסודות אישיותיים שמקורם בהבנות פסיכולוגיות וסוציולוגיות תואמות. הבנה הוליסטית של הלומד היחיד, שכל מה שהלומד מביא עמו לתהליך הלמידה הוא מורכב, דינמי ומשתנה, תואם גם את המציאות של ימינו. גם היום קליטת עולים ומהגרים מרחבי העולם היא חלק מקיומה של מדינת ישראל, וכמה מהם יושבים בשולי הכיתה ולא מממשים את הפוטנציאל הטמון בהם.

מבט על עולמו של המורה

למורה יש מעמד מיוחד במכלול התאורטי במשנתו של פרנקנשטיין, בכתביו ובמאמריו הרבים. בספר נושאים המרחיבים את גישתו של פרנקנשטיין על עולם החשיבה של המורה. בשער השני של הספר הדגש הוא בנקודת המבט של המורה המלמד. כיצד המורים חושבים? המורים שלמדו באינטנסיביות את עקרונות התאוריה ופועלים לפיה, בפני אילו קשיים הם עומדים במימוש העקרונות הדידקטיים בעבודת השדה? כיצד הם תופסים את עולמם של הילדים כלומדים? בזיקה לתאוריה? אילו תפיסות מקצועיות יש למורים לגבי התכנים הנלמדים? האם יש להם העדפה לתכנים מורכבים המציבים אתגרים לחשיבה? האם הם מודעים לעיבוד המשמעות האישית של התכנים בזיקה לעולמם שלהם כמלמדים ושל הילדים כלומדים? ובזיקה לעקרונות הדידקטיים שאימצו?

תפיסת עולמם של המורים, על עצמם. אילו כישורים נדרשים להם בהתמודדות עם התאוריה, ואילו שינויים חלו בתהליך ההוראה בעקבות חשיפתם לתאוריה של פרנקנשטיין, נידונה בספר.

המשכיות ותמורה בעולם המבוסס על טכנולוגיה

אחת השאלות הסמויות השזורות בספר היא מידת הרלוונטיות של גישתו של פרנקנשטיין לעולם המאה העשרים ואחת, עולם טכנולוגי, תקשורתי, מהיר ומשתנה. בספר נבחנת שאלת ההמשכיות מצד אחד והתמורות שחלו בעקרונות החשיבה התאורטית־דידקטית מהצד האחר.

העולם הגלובלי לכאורה, נעשה כפר קטן. תמונות מכל קצוות העולם, המחשב שמצוי במרחב האישי והציבורי, הגאדג'טים השונים, כל אלה טכנולוגיות מדהימות המפיצות ידע רב ויוצרות נגישות מתמדת במרחבים אין סופיים. שלא כמציאות הדינמית היום יומית, מערכות החינוך נעות באטיות אחרי כל החידושים והשינויים. אך עם זאת לעתים הטמעת הטכנולוגיות מַשלות את הלומדים שנגישות הטכנית למקורות הטכנולוגיים היא חזות הכול, ואנו חיים בעידן אחר. ציוד מגוון של טכנולוגיות, כגון שימוש במחשב, מצגות ושיחות וידאו, עלולים להשלות את הלומדים כאשר הדור החדש נאחז בהיבטים הטכניים ולא פורץ דרך בהתמודדות עם המשמעויות של העולם המשתנה. בגישתו של פרנקנשטיין עקרונות למידה ועקרונות הוראה המושתתים על למידה הכורכת חשיבה, ומעודדת התמודדות אנושית ורגשית הנחוצה להבין את תהליכי השינוי, אך גם להטיל ספק בהם ולחוות את אי־הוודאות הנלוות. גישתו של פרנקנשטיין, על אף היותה לכאורה מעוגנת בעבר, מעודדת את הלומד לנוע בעולם מורכב המשלב ניגודים, הפכים ושונויות, ועל כן היא רלוונטית לעולם משתנה מהבחינה הטכנולוגית וההשלכות הנובעות ממנה. התהליכים הטכנולוגיים המדהימים השוטפים אותנו מותירים לא אחת את היחיד בתחושות של ניכור, של אנונימיות ושל תוהו ובוהו. חיים בהוויה של טכנולוגיות מתקדמות מאפשרים לכאורה שליטה במידע רב, ברווחה, בנוחיות, ביעילות בתפקוד הפרט, בשינוי ובהתפתחות. אלא שהשימוש בטכנולוגיות מתקדמות נעשות לעתים רק ברמה הטכנית, ויוצרים אשליה של שליטה ורווחה. החשיבה הביקורתית והיצירתיות המונחים ביסוד פיתוח הטכנולוגיות נותרים בידי לומדים מעטים. מבחינה זו דרכי הוראה על פי גישתו של פרנקנשטיין תואמת לכלל הלומדים – הוראה החותרת לחשיבה, לשליטה אמתית במציאות בלא תחושות ניכור, ולחיפוש אחר משמעות. שימוש מושכל בעולם טכנולוגי דורש דווקא הרחבה של היכולות ושל הכשירויות שבבסיס הלמידה; של חשיבה, של יכולת הבחנה, של הכללה, של אינטגרציה של מידע ופרטים, של קריאה והבנה של סימנים וסמלים. הכרה בגבולות המידע והידע והטכנולוגיה, ובחינת הערכים והאתיקה הנדרשים בעולם דיגיטלי, כל אלה מחזקים דווקא את הגישה הדורשת ראייה מורכבת, מופשטת, ואחראית.

 

החברה הישראלית כמקום רב־תרבותי

בקיץ 2011/12 התקיימו בתל אביב הפגנות המוניות ובהן יצאו רבים להפגנות בדרישה ל"צדק חברתי". מאפייני המפגינים לא היו דומים למובטלים, לקשיי יום, לבני השכונות מרובות ילדים משכבות סוציו־אקונומיות שהפגינו בשנות החמישים והשישים. קריאות ה"צדק החברתי" הם ביטוי לשאלות היסוד של החברה הישראלית שעסוקה בה מאז הקמתה – שאלות העוסקות ב"פער החברתי". החברה הישראלית עדיין נאבקת על תחרותיות והישגיות, ובה בעת חותרת לשוויוניות צודקת בחלוקת המשאבים ובנטל החברתי בהתמודדות עם אורח החיים. אמנם המושגים שרווחו מאז קום המדינה השתנו, אבל המציאות של חברה הטרוגנית המתמודדת עם פערים חברתיים, שוֹנוּת תרבותית, חיצון (בלשון העת החדשה "רייטינג") ובסדר עדיפויות של ערכים השולט בערכי החיים, מהווים גם היום אתגר יום יומי, ובאים לידי ביטוי במערכת החינוכית.

בשיח הישראלי העכשווי פערים נמדדים באמצעות מבחני המיצ"ב, ה־PISA, בחינות הבגרות והנשירה שהתמעטה. הנגישות להשכלה הגבוהה התרחבה מאוד, והיא מהווה מקור לשינוי הסטטוס החברתי. ובכל זאת השיח הישראלי עוסק בכישלונות החינוכיים, והכול תולים עיניים לפינלנד ולסינגפור בתקווה להידמות להן. מדינת ישראל מתמודדת עדיין עם אתגרים חינוכיים מורכבים ורבים. פערים לימודיים מאפיינים אותה, וריבוי התרבויות והמגוון החברתי־חינוכי מהווה עדיין חלק מאתגרי החינוך.

אך האם המכללות האקדמיות להכשרת מורים והמחלקות לחינוך באוניברסיטאות מעמידות על סדר יומן את הפערים החברתיים ואת הגורמים להם, ומנסות למצוא דרכים להתמודד עמם? ממחקרו של קולמן שנערך בשנות השבעים, והקיף 640 אלף לומדים ב־6,000 בתי ספר, עולה שהבית הוא הגורם המשפיע ביותר על המהלך החינוכי של התלמיד, ואילו השפעת בית הספר נאמדת ב־10 אחוזים בלבד.

אך הלומדים הבאים מתרבויות מגוונות חלקם אינם זוכים למענה חינוכי הולם מתוך תפיסות פוסט מודרניסטיות (של "פוליטקל קורקט"...) הבניית דרכי הוראה המבוססות לא רק על מידע של תכנים אלא גם על המשמעות הגלומה בהם בזיקה ללומדים השונים, חשובה בהבנת תהליכי למידה, במיוחד של הלומדים הבאים מתרבויות שונות לנו, גם היום. בעבר דיבר פרנקנשטיין על שונות בלמידה (למידה דיפרנציאלית) כאשר המדיניות החינוכית חתרה לאינטגרציה, שוויון והאחדה. הוא ביקש את המורה להבין תגובות של ילדים מנקודת מבטם. הלגיטימציה לחשוב אחרת הייתה חלק מתהליך של פיתוח חשיבה אלטרנטיבית, אך בזיקה להבנה של המהות האובייקטיבית. בימינו השונות והלגיטימציה להטרוגניות ורב תרבותיות מהוות לכאורה חלק מתפיסות חברתיות־חינוכיות פוסט מודרניסטיות. הסובייקט אינו עוד "שונה" אלא הוא ה"אחר" ומקבל לגיטימציה על כך, אך אולי עלול להישאר "מאחור" בלא כלים להתמודדות עם סביבות ה"אחרות" שהיא בעצם הנצחה של "שונות" המלווה ב"פערים".

 

לסיכום, ייחודו של פרנקנשטיין הוא בעבודתו החינוכית בקשיים הלימודיים והחינוכיים של ילדים המתקשים בלמידה מסיבות חברתיות־תרבותיות, ובחשיפתו את התופעות וההסברים בלא טיוח. בניסיונותיו לחולל רפורמה דידקטית לא מִנהלית ולא ארגונית פוליטית, יש חשיבות רבה גם למי שעוסקים היום במדיניות חינוכית, במידת אומץ הלב הנדרש לנו כחברה לעסוק בפצעים ובשסעים הקיימים במדינה המבקשת לקדם את תלמידיה, ולא בהיחפזות במציאת פתרונות חיצוניים ומהירים. במובן זה פרנקנשטיין תרם תרומה חשובה לדור העתיד.