לילה אחד בניו יורק

זואי הבחינה בו, ברגע שהוא נכנס אל האודיטוריום שבו נערך כנס הפרסום הלונדוני. לא היה קשה להבחין בפין אוקונל, בקרב הקהל – הוא היה זה שמוקף תמיד נשים מעריצות, שמתרפקות ומזילות עליו ריר ללא שום שמץ של בושה. עם שני המטרים של קומתו, הוא התנשא לפחות בראש מעל לכל הסובבים אותו, וגם ניחן ביופי שהיה מסוגל לעצור במקומה רכבת דוהרת בשיא המהירות. או לב של כל אישה. זאת אומרת, לב של כל אישה לא זהירה.

אבל באופן חד-פעמי בהחלט, זואי הרשתה לעצמה להזיל בהחבא קצת ריר. יכול להיות שהיא שונאת אותו בלהט, אבל זה לא אומר שאסור לה להעריך אספקטים מסויימים של האיש – כמו את גופו החטוב והמחושל, רגליו השריריות החזקות, כתפיו הרחבות באופן בלתי אפשרי, סנטרו הצר המסותת, או עיניו החומות הצוחקות. אספקטים אחרים שלו, הרבה פחות. אם ניתן היה להוציא תואר ביהירות באיזשהו מוסד, פין ודאי היה זוכה בתואר התלמיד המצטיין.

כאילו חש במבטה, פין סובב את ראשו והסתכל לכיוונה, כשגבותיו השחורות והבולטות מתרוממות טיפה מעל עיניו. זואי שמחה על כך שהיא לא מאלו שממהרות להסמיק, כשהמבט המלגלג סקר אותה, בבחינה איטית ויסודית אחת. שפתיו התעקלו מעלה, בחיוך שגרם לזרם של ריגוש מודע לחלוף בתוך גופה. זה היה חיוכו של כובש, של גבר שיודע מה הוא רוצה ואיך בדיוק הוא יכול להשיג את מבוקשו.

הוא התרחק מפמליית המעריצות שלו וצעד בהחלטיות לכיוונה של זואי. היא ידעה שכדאי לה להסתובב אחורה ולהימלט במהירות אל היציאה הקרובה, לפני שהוא יצליח להגיע אליה, אבל משום מה, היא לא הצליחה לגרום לרגליה להתחיל לזוז. זה היה כאילו שהוא הקפיא אותה במקומה, בעוצמתן המצווה של עיניו החומות האפלות. תמיד היא השתדלה להימנע מלהיות לבד איתו, היא לא יכלה להיות בטוחה שתעצור את עצמה מלסטור לו או להשליך את עצמה לזרועותיו. היא לא ידעה איך זה שדווקא לו, מכל האנשים, יש את ההשפעה הזאת עליה. הוא היה בוטח מדי בעצמו, מקסים מדי, מהוקצע מדי, הכול יותר מדי.

פין בא ונעמד במרחק פסיעה אחת ממנה, קרוב מספיק כדי שהיא תוכל לחוש את ניחוח ההדרים המורכב של האפטרשייב שלו ולראות את הניצוץ השובב של, הו, עכשיו הולך להיות לי קצת כיף, בוהק במעמקי עיניו. "בוקר טוב, מיס בראקנפילד."

הקידה שלו, והנימה הרשמית המעושה העירו את קן הצרעות של שנאתה. הדם התלהט כל כך בעורקיה, שהיא חשבה שהם עומדים להתפוצץ. היא זקפה את גבה, ייצבה את מבטה ואת פיה בהבעה מתחסדת. "עושה רושם, שחיי האהבה שלך מסודרים לחודש הקרוב." היא העיפה מבט מודגש לעבר להקת המעריצות שהוא עזב זה עתה, וקולה היה מלא בוז צונן.

חיוכו התרחב והניצוץ בעיניו התעצם לבוהק יהלומים עז, שגרם למשהו לרטוט בבסיס עמוד השדרה שלה. "את עושה לי עוול. אני מסוגל להתגבר על החבורה הזאת, בתוך שבוע." קולו היה בריטון עמוק וסקסי. קול מהסוג שגורם לך לחשוב על סדינים סתורים, גופים מיוזעים, מתנשמים בכבדות, מלאים צרכים קדמוניים. צרכים שמהם זואי התעלמה כבר כמה חודשים, וגם תוסיף להתעלם... או תנסה על כל פנים, מה שלא היה לה קל בכלל, כשפין נראה כה סקסי ועמד ממש במרחק נגיעה.

העמידה קרוב כל כך אל פין גרמה לה להרגיש מין חוסר שיווי משקל משונה. שלוות הנפש הרגילה שלה פינתה את מקומה לתשוקה עזה, לסטור על לחיו עטורת הזיפים המעוצבים ולסנן לעברו מלוא הפה מילות גנאי חריפות. היא זקרה את סנטרה טיפה, בהחלטה נחושה להשיב לו מבט יציב ולא להירתע. "אפשר ממש לתהות, אם התקנת דלת מסתובבת בכניסה לחדר השינה שלך."

מבטו של פין נע לעבר פיה, חיוכו העצל שלח עוד גל של ריגוש שהתפשט בתוך גופה. "את מוזמנת לבוא לבדוק בעצמך, מתי שרק תרצי."

זואי לפתה את רצועת התיק שהיה תלוי על כתפה, כדי להעסיק את ידיה במשהו, כשליבה מחסיר פעימה או שתיים או שלוש, כאילו ליבה לקה פתאום בהפרעת קצב קשה. "זה מצליח לך, בדרך כלל?" באמת, אם נימת הקול שלה הייתה רק טיפה יותר צוננת, הם היו נאלצים להדליק את החימום באודיטוריום.

"תמיד." חיוכו העצל שלח תחושה רכה כנוצה שהחליקה במורד עורפה וגבה, וכוח הרצון שלה הגיש בקשה רשמית לצאת לחופשת מחלה.

זואי יכלה להבין איך זכה למוניטין שלו כפלייבוי – הוא היה שיא הקסם האישי, עם כל קו חטוב של גופו, שחושל במשך שעות במכון הכושר. אבל היא כן תצליח לעמוד בפניו, אפילו אם זה יהרוג אותה. היא מתחה את שפתיה לחיוך הדוק, שלא חשף כלל את שיניה. "טוב, מוטב שאתן לך לשוב לשם, אל כל המעריצות הנלהבות שלך,"

היא החלה להסתובב, אך הוא עיכב אותה כשהניח את ידו בעדינות על פרק כף ידה, מה שגרם לזרם חשמלי חזק לחלוף בתוך גופה. הוא משך את ידו בחזרה, תוך שנייה או שתיים, אך התחושה השתהתה עדיין בבשרה. נעה מפרק כף ידה במעלה זרועה ובמורד גבה, כמו להבה איטית רוחשת.

"ציפיתי לראות את אבא שלך פה. או שאולי פספסתי אותו, בצפיפות של הקהל." פין פנה וסקר את האודיטוריום, לפני ששב ופגש את מבטה. "הוא כתב לי משהו בהודעת טקסט, בשבוע שעבר, על רצונו להיפגש לאיזו כוס קפה או משהו."

זואי לא יכלה להעלות בדעתה מה עשוי להיות לפין במשותף עם אביה, מעבר לכך ששניהם ניהלו משרדי פרסום. ובנוגע לשתיית קפה איתו, טוב, הלוואי וקפה היה המשקה שאביה נהיה מכור לו. זה לא היה כלל סוד, שלאביה הייתה בעיה עם שתיה – הוא ביזה את עצמו בפרהסיה פעמים רבות מספור, למרות כל המאמצים שלה למנוע אותו מלהזיק לעסק.

חברת הפרסום בראקנפילד הייתה הירושה שלה, הקריירה שלה, הדבר שלמענו עבדה כל כך קשה. היא הייתה עושה כמעט הכול, כדי לוודא שהעסק יוסיף לתפקד כמו שצריך, מה שאומר שלפעמים היא נאלצה לחוש טיפה לא נוח, בנוגע לאופן שבו השגיחה על אביה. וברגע זה למשל, אביה היה בבית, כשהוא מתמודד עם עוד הנגאובר נוראי. הנגאובר שלא נגרם בכלל בגלל שתיית יותר מדי קפה.

"אבא שלי... משלים קצת עבודת ניירת היום, בבית."

"אז אולי את תוכלי לשתות איתי את הקפה הזה, במקומו."

"אני עסוקה.." זואי הרימה את סנטרה והצרה את חרכי עיניה, לכדי אבני צור קשות. "לא ידעתי שאתה ואבא שלי נעשיתם חברים קרובים."

שפתיו נמתחו בחיוך אניגמטי. "יריבים עסקיים יכולים עדיין להיות חברים, את לא חושבת?"

"לא בבית ספרי." זואי שפשפה בהדגשה את פרק כף ידה, בכעס על כך שעורה עקצץ עדיין שם. דבר אחד היה בטוח – לעולם, היא לא תהיה חברה של פין אוקונל. הוא אחד שמשחק משחקים, והיא גמרה להתעסק עם אנשים שמשחקים במשחקים. חד וחלק. היא משכה את השרוול שלה למטה, לכסות את פרק כף היד. אף גבר לא נגע בה מזה חודשים. אבל למה שתהיה לנגיעה של פין השפעה כזאת עליה?

היא לא יכלה להכחיש, שהוא עשוי להיות מושך. גבה-קומה, רזה ושרירי, עם עור שחום שהיה שזוף מאוד כרגע, הוא נראה ממש כמו התגלמותו של איש העסקים המתוחכם והמצליח. ולמרות היותו עשיר במידה שלא תיאמן, הוא היה לבוש היום בלבוש יומיומי – כמו רוב המשתתפים בכנס – בסוודר כותנה עגול צווארון, שהדגיש את רוחב כתפיו, והמכנסיים הכחולים שלו הדגישו את האורך והכוח של רגליו.

אך למרות הופעתו הנינוחה של פין, שום דבר בגישתו לעסקים לא היה נינוח. הוא היה ממוקד וחסר רחמים בשאפתנות שלו, מה שהביא לו לקוחות כה רווחיים, שזואי הייתה ממש מלאת קנאה.

זואי יכלה לחוש בעוצמה החושנית שנבעה מתוכו גלים-גלים. היא הייתה מודעת לנוכחותו, כמו שלא הייתה מודעת לאף גבר אחר. היא הכירה אותו כבר כשנתיים, נתקלה בו פה ושם, באירועים של עולם הפרסום. הוא היה המתחרה היחיד שלה על תקציב אחד ספציפי, לפני כמה חודשים, ועדיין הרתיחה אותה העובדה שהוא זכה בו ולא היא, בעיקר בגלל שידעה בוודאות שהיה לו קשר אישי למישהו במועצת המנהלים של החברה ההיא – למישהי, בעצם.

"שמעתי שאת מתכוונת להגיש הצעה לתקציב של פראסקטלי," אמר פין, בליווי עוד חיוך מהיר. "לאונרדו פראסקטלי שוקל לקמפיין הזה הצעות של שלושה משרדי פרסום בלבד. אז קרב בין ידידים, בסדר?"

זואי מצמצה ובטנה צנחה. הו, לא, האם זה אומר שגם הוא מתמודד על התקציב הזה? מאחר והיו רק שלושה מתחרים, היא הרגישה די בטוחה שיש לה סיכוי לא רע. אבל מה יהיו הסיכויים שלה, אם פין הוא אחד המתמודדים?

רשת המלונות האיטלקית הייתה אחד התקציבים הגדולים ביותר שעליהם ניסתה להתמודד אי-פעם, ואם יעלה בידה לזכות בו, היא כבר לא תצטרך לדאוג בקשר לאופן בו אביה מבזבז את כל הנכסים של העסק. היא תצליח להוכיח לאביה סוף-סוף שיש לה מה שנחוץ כדי לנהל את החברה. היא העבירה את קצה לשונה על שפתיה שהיו לפתע יבשות נורא, ליבה הלם חזק כל כך, כאילו שעמד לבקוע מבין צלעותיה. אסור היה לה להפסיד את התקציב של פראסקטלי.

פשוט. אסור. לה.

ובטח שלא לפין אוקונל.

זואי עמדה לטוס בערב לניו-יורק, כדי להציג את ההצעה שלה למחרת אחרי הצוהריים. המצגת שלה הייתה מוכנה על מחשבה הנייד, בחדר המלתחה של האולם, ביחד עם תיק הנסיעות שלה. האם זה אומר שגם הוא מתעתד לטוס לניו-יורק? "אני לא מצליחה לחשוב על שום צירוף של נסיבות, שיכול לגרום לי לשקול להיות ידידה שלך."

"לא כל כך יצירתי מצידך," הוא השיב בנימה מלגלגת, כשעיניו סוקרות אותה בעצלתיים. "אני למשל, יכול לחשוב על שפע של נסיבות כאלה."

זואי השיבה לו מבט, שהיה יכול לגרום לנחיל של צרעות זועמות למהר ולתפוס מחסה. "אני יכולה להעלות בדעתי על איזה מין נסיבות מגוחכות מוח כמו שלך כבר מסוגל לחשוב – זאת אומרת, אם אתה בכלל מסוגל להוציא אותו מהביבים למשך די זמן."

פין השמיע צחוק עמוק ועשיר, שגרם לגל של צמרמורת קלה לחלוף במורד גבה. לעזאזל, האיש היה פשוט מושך מדי. למה לא יכול היה להיות לו לפחות איזה פגם גופני אחד? קולו הערב היה הדבר הראשון שלכד את תשומת ליבה. הוא היה יכול להקריא את הדו"ח הפיננסי היבש והמשעמם ביותר והיא הייתה בולעת כל מילה בשקיקה רבה. עיניו הכהות החייכניות גרמו לשפתיה להימתח בעווית חיוך, למרות מיטב מאמציה שלא ליפול ברשת של קסמו האישי המתורגל.

פיו היה משורטט היטב, עם שפתיים לא עבות או דקות מדי, אלא איפשהו באמצע, מושלמות לחלוטין. פה שהבטיח מומחיות ארוטית עם כל קו מענג שלו. פה שממנו הייתה חייבת להקפיד לשמור מרחק. בשום פנים, היא לא עמדה להצטרף לרכבת הנשים שדוהרות אל מיטתו. בשום פנים ואופן לא.

"לא הייתי מעז לנסות לתאר את אופן הפעולה של המוח שלי." הוא העניק לה חיוך עצל והוסיף, "זה עלול לזעזע אותך, עד למעמקי הווייתך."

תודה רבה, מעמקי הווייתה התאמצו עדיין להתאושש מהחיוך העצל הזה שלו. הייתה לה מין תחושה מרפרפת בין רגליה, והיא שנאה את עצמה על היותה כה חלשה. אז מה אם הוא ממש לוהט? אז מה אם הוא גרם לה להרגיש כמו אישה, הרבה יותר מכפי שהרגישה מעולם, רק בכך שהסתכל עליה במבט המלגלג הזה?

היא הייתה חייבת לעמוד בפני הקסם שלו. הרי היא לא תהיה יותר מסתם חריץ נוסף על רגל המיטה שלו, עוד סטוץ חולף שהוא יראה כעוד כיבוש קליל.

"אין בך שום דבר שיזעזע אותי, פין. אתה צפוי במידה כל כך משעממת, שזה פשוט מחליא." מה שלא היה ממש נכון. הוא גרם לה להיות דרוכה, יותר מכל גבר אחר שפגשה אי-פעם. הוא לא חדל להפתיע אותה באיזה מענה לשון מושחז כתער. היא אפילו – יעזור לה אלוהים – קצת נהנתה להתנצח איתו. זה הלהיב אותה, מילא אותה ריגוש סודי, החלפת המהלומות המילוליות איתו, כי הוא היה מהיר מחשבה ובהחלט הצליח להתמודד איתה כשווה אל שווה.

עיניו של פין ניצתו, כאילו שבמילותיה שנאמרו בלי מחשבה רבה, היא הציבה בפניו אתגר שעימו הוא כבר משתוקק להתמודד. "אה, טוב, אז אני אצטרך להעלות את הרמה שלי ונראה אם אצליח לשפר את דעתך עליי." שפתיו התעקלו, בעוד חיוך שגרם לבהונות להתקפל בתוך נעליה.

"פין!" אישה בלונדינית צעירה קרבה אליהם, מתנדנדת על עקבים גבוהים מאוד, ידה פשוטה קדימה ומנופפת בכרטיס ביקור, שהיה אחוז בין אצבעות שציפורניהן היו מטופחות בשלמות. "שכחתי לתת לך את המספר שלי. צלצל אליי, כדי שנוכל להתעדכן בקרוב?"

פין לקח את הכרטיס והחליקו לכיס מכנסיו, כשחיוכו אינו נמוג לרגע. "בהחלט."

האישה הצעירה נראתה כאילו שזכתה הרגע בהגרלת הלוטו הגדולה. עיניה ברקו כל כך, שניתן היה להאיר איתן אצטדיון כדורגל שלם. היא זיכתה את פין בנפנוף פרידה בקצה אצבעה, ומיהרה להצטרף בחזרה אל להקת החברות שלה.

זואי גלגלה עיניים, הסתובבה טיפה הצידה והשמיעה קולות של הקאה. היא הזדקפה בחזרה ונעלה את מבטה במבטו של פין. "ברצינות?"

"היא מתלמדת. אני מנחה אותה."

זואי כבשה צחוק ציני. היא לא ידעה מה מרגיז אותה יותר – הבעת פניו הרצינית, או ההנחה שלו שזה יצליח לשטות בה. "בחדר ההנהלה או בחדר המיטות?"

עיניו לא עזבו לרגע את עיניה. זוויות שפתיו זעו, בהבעה משועשעת. "הקנאה שלך מחמיאה לי מאוד. מי בכלל ידע שמאחורי המסכה של בתולת הקרח, מסתתרת אישה שלהוטה עליי כל כך?"

זואי אגרפה את ידיה בכוח, זעמה התלקח כמו להבת אש שבנזין נשפך עליה. ערפל אדום הופיע לפני עיניה וכל אחד מאיברי גופה נעשה קשה כמו ענפיו של עץ מת. הוא נהנה להקניט אותה – היא יכלה לראות את זה בעיניו. הוא נהנה לחלץ ממנה תגובה כועסת, ולא יחמיץ לעולם שום הזדמנות לעשות את זה. הוא השתעשע בה, והיא הייתה מספיק טיפשה כדי להגיב לו. אבל איך היא הייתה אמורה להתעלם ממנו? הוא לא היה מסוג הגברים שמהם ניתן להתעלם. הו, כמה שהייתה נהנית להחטיף לו איזה סטירה. כמה הייתה נהנית לבעוט לו ברגליים. כמה הייתה נהנית לשרוט בציפורניה – הלא מטופחות בכלל – את פרצופו.

וכן, יעזור לה האל, כמה היא הייתה שמחה לשכב איתו, רק כדי לבדוק אם הוא באמת מאהב מרגש כמו שהשמועות מספרות. לא שהיא הייתה מממשת אי-פעם תשוקה שכזאת. מאז שנודע לה על הבגידה המחפירה של רופרט, מי שהיה החבר שלה במשך תקופה ארוכה מאוד, היא החליטה שנמאס לה לגמרי מגברים. היא נתנה את כל כולה לאקס שלה, והבגידה שלו תפסה אותה בהפתעה גמורה. כבר לא נשאר לה שום רצון להסתכן עם כל הסיבוכים וההתפשרויות של מערכת יחסים.

אלא שכל פעם שרק הייתה בסביבתו של פין אוקונל, כל הורמון נשי בגוף שלה נכנס לפעולה במלוא העוצמה. היא נעשתה מודעת לגופה, במחיצתו – לרטטים ולצמרמורות ולחצי התאווה הקטנים, שכמעט לא היה ניתן להתעלם מהם. אך זה בדיוק מה שהיא הייתה חייבת לעשות. כניסה למיטה עם האויב לא הייתה כלולה בתוכניות שלה.

זואי נעצה בו מבט זועם והחזה שלה עלה וירד, בהתאמצה לכלוא בתוכה את כעסה. "לא הייתי שוכבת איתך, גם אם היית משלם לי מיליון-טריליון לירות שטרלינג."

עיניו האפלות ריצדו וחיוכו הבטוח בעצמו הרגיז אותה מעבר לכל גבול נסבל. "הו, מותק, לא יכול להיות שאת חושבת אותי לאחד הגברים האלה, שמשלמים על סקס." הוא קרב אליה והציב שתי אצבעות מתחת לסנטרה. נעל את מבטו עם מבטה. "את יכולה לחוש את זה?" קולו הונמך לכדי המיה חרישית, עיניו החזיקו את עיניה בנעילתן המהפנטת.

"ל – לחוש מה?" זואי כעסה על קולה שרעד כך, אבל ליבה זינק בחזהּ כמו מטורף, ואצבעותיו של פין שלחו גל של חום חורך שהתפשט בכל גופה.

פין ליטף באגודלו את העיגול של סנטרה, הבל המנטה החמים של נשימתו ריחף על שפתיה, התערבב בנשימתה כמו שני נאהבים בלתי נראים שמתמזגים יחדיו. "את האנרגיה שאנחנו יוצרים ביחד. אני הרגשתי אותה, ברגע שנכנסת אל האולם הזה."

בשום פנים, היא לא עמדה להודות שגם היא חשה בה. בשום פנים לא. זואי הסתירה בליעת אוויר, הלמות ליבה האיצה את מהלכה, ליבתה הפנימית רטטה כאילו הוא נגע בה בין רגליה, לא בסנטר. איך זה שהיא לא פסעה אחורה? איך זה שהיא לא סטרה לו על פניו היהירים? היא הייתה נתונה תחת איזה כישוף חושני, לכודה על ידי תחושת אגודלו, שלא חדל מללטף אותה באיטיות. מבושמת מהניחוח הנקי והרענן של בגדיו, מניחוח הלימון והתפוזים המרים של האפטרשייב שלו. היא יכלה לחוש בעוצמת האנרגיה החושנית המקיפה אותו, שנשלחה אליה בגלים.

חושיה הסתחררו מעצם קרבתו, מקרבתו המסוכנת והמפתה כל כך. היא הייתה מאוד מודעת למגע שלו, למרות שהיה מדובר רק בכרית של אגודלו – כמו להבה של אש, החום זרם אל תוך בשרה ונע ישר אל הליבה הנשית שלה, כמו מפל של כספית זורמת.

זואי התנזרה מסקס לאורך חודשים רבים. היא אפילו לא חשבה על סקס כבר כמה שבועות. כעת מוחה החל להתמלא תמונות שלה במיטה עם פין, עם סבך של רגליים וזרועות וסדינים סתורים, כשגופה חלקלק מזיעה ובוהק מעונג מטלטל. ולא היה לה שום ספק, שהעונג אכן יהיה מטלטל. עצם העמידה בקרבתו גרמה לגופה לפעום בערגה – ערגה קדמונית פשוטה, שהיא הייתה שמחה אילו יכלה לגרש מתוכה, להרדים או לחסל במהלומות. זאת הייתה תחושה של ריקנות עיקשת בין רגליה, הלמות דואבת שהייתה מסונכרנת עם פעימות ליבה, ערגה שמגעו יצר, העצים, הלהיט.

אבל איכשהו, במאמץ כביר, היא גרמה לכוח הרצון שלה להגיח ממקום מחבואו. "אתה רק מדמיין את זה..." זואי ליקקה את שפתיה ונחלצה אחורה מאחיזתו. היא שפשפה את סנטרה וירתה לעברו מבט זועם, מבעד לחרכי עיניה. "אם תניח את ידיך עליי עוד פעם, אני לא אהיה אחראית לתוצאות," היא הוסיפה, בשפתיים מתוחות.

הוא עשה את עצמו רועד מפחד וחיוכו המשועשע העלה ברק בעיניו. "תקשיבי, חמודה, את תהיי זאת שתתחנן שאניח את ידיי עלייך. אני יכול להבטיח לך את זה. צ'או."

והוא הלך בלי להגיד מילה אחת נוספת, וזואי נשארה רותחת, חורקת את שיניה עד דק, ושונאת אותו עוד יותר, בגלל שהייתה לה הרגשה נוראית שיכול להיות שהוא אכן צודק.