ליל הכלולות שלא היה

הנסיך קסיוס דה-לאון, השני בתור לרשת את כס השלטון של ממלכת אוויראס, ישב בלימוזינה שלו אחרי ערב ארוך של בילויים, כשהוא שוקל את האפשרויות שלו. מחוץ למכונית, ארבע נשים המתינו, יפהפיות כולן ולהוטות לבלות איתו את הלילה.

אלא שלא הייתה לו שום כוונה להיחפז לבחור אחת מהן. הוא אהב לקחת את הזמן שלו, בבואו לבחור לעצמו שותפה למיטה, מאחר ושיקולים משמעותיים רבים מאוד היו כרוכים בכך.

האם הברונטית העסיסית עם העיניים הכהות היוקדות תתגלה כלהוטה או ביישנית? האם האדמונית שופעת הקימורים עם החיוך הכובש תניח לו להוביל את מהלך העניינים? אולי האמזונה הבלונדינית הגבוהה תתגלה כתובענית יותר מהברונטית השנייה, זאת עם הצחוק הסקסי, אבל האם מתחשק לו משהו תובעני? או שמא, הוא מעוניין במשהו יותר רגוע?

ההחלטה הייתה קשה; הוא לא אהב לאכזב, ומישהי תיאלץ להישאר בחוץ. אם כי... אולי בעצם לא. הוא היה יכול להזמין את כל הארבע. הוא הרי הרגיש די אנרגטי הערב.

באותו הרגע, דלת הלימוזינה נפתחה ופיה קסומה נכנסה פנימה.

קסיוס מצמץ.

לא, לא פיה, אלא אישה קטנטנה ושברירית למראה, לבושה בשמלת המיני הקצרה והצמודה ביותר בהיסטוריה של השמלות. היא הייתה מאוד חיוורת, עם שיער ארוך, בלונדיני-כסוף, שצנח עד למותניה, והיא בהתה בו מתחת לעפעפיים שנמשחו בצבע כחול רועש וריסים שנראו כמו רגלי עכביש, מפני שנמשכו במסקרה ביד לא מיומנת. עיניה היו אפורות וזוהרות, והגדולות ביותר שהוא ראה אי-פעם.

הוא שב ומצמץ.

לא, לא אישה. ילדה. נערה בת טיפש-עשרה.

קסיוס הזעיף פנים. מה לעזאזל עלה בדעתה של נערה, שגרם להיכנס לה לתוך הלימוזינה שלו? זה לא היה משהו שלא קרה אף פעם בעבר, אבל בדרך כלל, אנשי הצוות שלו היו קפדניים יותר במיון האנשים שמצליחים להתקרב אליו.

"הוד מעלתך," אמרה הנערה ברצינות גמורה. "צר לי, אני יודעת שזה מאוד לא מנומס, אבל... אה... טוב... אני ממש צריכה שתחלל את תומתי."

קסיוס מצמץ בפעם השלישית. "סליחה?"

"אני צריכה שתחלל את תומתי. זה ממש דחוף, למען האמת. הלילה." היא הציצה במתח החוצה, דרך החלון. "ברגע זה, אם אפשר."

נכון שהוא הרוויח ביושר את המוניטין שלו, כרודף נשים מושבע, והוא היה מפורסם בכך שמעולם לא אמר לא לשום דבר שעשוי להתגלות כמהנה. אבל קטינות בנות טיפש-עשרה לא היו כלולות בזה, בשום פנים. ואם הנערה הזאת חשבה שהוא נוהג לחלל את תומתן של נערות בדרך קבע, אז המוניטין שלו גרוע עוד יותר מכפי שהיה נדמה לו.

נכון שזה היה ממלא ליבו של אבא שלך בגאווה?

קסיוס לא אהב את המחשבה הזאת, אז הוא בחר להתעלם ממנה.

"דבר-דבר בעתו," הוא אמר, בנעצו בה מבט בעיניים מוצרות. "בת כמה את?"

"עשרים." עיניה האפורות ברקו. "אני לא ילדה קטנה."

הוא נאנח. "כמובן שאת ילדה. ולמרבה צערך, אני לא איזה סוטה. צאי לי מהלימוזינה, קטנטונת. יש נשים אמיתיות שמחכות לבלות איתי הלילה."

הפיה הקסומה הזעיפה פנים, ואז שלחה את ידה אל תוך תיק הרשת הכסוף והקטנטן שהיה תלוי על כתפה, שלפה זוג משקפיים, ניקתה את עדשותיהן בבד של שמלתה ואז הרכיבה אותם על אפה.

"תבין," היא אמרה, "אתה לא צריך לעשות לי שום דבר. אני רק צריכה שכולם יחשבו שעשית."

קסיוס ידע שמוטב היה לו לפתוח את דלת הלימוזינה ולקרוא לשומרי הראש שלו, כדי להיפטר ממנה, והוא לא היה מסוגל להבין מדוע אינו עושה זאת ברגע זה, בעיקר כשכמה יפהפיות מעוררות תיאבון עומדות וממתינות להזמנה שלו. אבל הוא היה סקרן, אם לא לגמרי מרותק, לנוכח התעוזה שלה. דרוש אומץ, כדי להיכנס ללימוזינה של הנסיך של אוויראס, בהנחה אוטומטית שהוא לא יזרוק אותה מיד החוצה.

הוא מתח קדימה את רגליו והכניס את הידיים לכיסים. "אני מניח שאת עומדת להגיד לי, למה את צריכה שכולם יחשבו שהתחלתי להימשך פתאום לנערות בגיל תיכון?"

מצחה נקמט. "אני לא בגיל תיכון. איך שלא יהיה, הסיבה היא שהוריי רוצים שאתחתן עם הגבר הנוראי והאלים הזה. אבל אם תופץ השמועה שביליתי את הלילה עם הנסיך קסיוס, הוא יבין שאני כבר לא בתולה ולא ירצה אותי."

קסיוס המתין שהיא תוסיף עוד משהו, אבל היא לא אמרה דבר. אז הוא פתח את פיו, כדי להשמיע סירוב עדין אך החלטי, בדיוק כשהיא הוסיפה, "מדובר בסטפנו קאסטלי."

קסיוס סגר את פיו.

סטפנו קאסטלי עמד בראש אחת המשפחות האריסטוקרטיות העתיקות ביותר. הוא היה בן חמישים, לכל הפחות, בלי ילדים, מאחר ואשתו הלכה לעולמה לפני מספר שנים, והוא לא ניסה כלל להסתיר את העובדה שהוא מחפש לו רעיה חדשה, שתעניק לו יורש. מה שהוא כן הסתיר, זה את השמועות על טעמו ה... לא אורתודוכסי בכל מה שקשור במין. האיש היה מפלצת, ואם הילדה הזאת תינתן לו במסגרת נישואים, הוא לא יוותר בלי ילדים לאורך זמן.

"איך קוראים לך?" הוא שאל בסקרנות, מפני שאם בנישואי שידוך היה מדובר פה, היא בוודאי שייכת לאחת המשפחות האריסטוקרטיות המכובדות של אוויראס.

"אינרה דונאטי." היא נעצה בו מבט ינשופי. "אז? תעזור לי?"

הוא לא שמע על משפחת דונאטי. מצד שני, הוא לא הקדיש תשומת לב רבה מדי בשיעורים הלא נגמרים על הלכות הארמון והממלכה, שאביו כפה עליו ועל אחיו בילדותם, שכללו בין היתר לימוד בעל פה של רשימת המשפחות החשובות של אוויראס.

אולי משפחת דונאטי הייתה מהעשירים החדשים הללו, שכל כך רצו להיקשר אל האריסטוקרטיה כדי לשפר את מעמדם החברתי. אוויראס נודעה כממלכה סנובית מאוד, בכל מה שנוגע לאילנות יוחסין, ונישואי שידוך היו דבר די מקובל. אם כי בדרך כלל, הם לא נערכו בגיל צעיר כל כך.

איך שלא יהיה, אם מה שהיא סיפרה היה נכון – וסביר היה להניח שהיא לא משקרת – אז חיתון של הילדה הזאת לסטפנו קאסטלי היה לא פחות מפשע.

קסיוס מיעט מאוד להתרגז על מה שקורה למישהו אחר, בעיקר מפני שהוא ממש הקדיש את רוב מעייניו להנאות שיש לו בחייו. אבל את המחשבה הזאת, הוא לא היה מסוגל לשאת. כלל וכלל לא.

"אני צריך מידע נוסף," הוא אמר. "כמו הגיל האמיתי שלך, למשל."

נראה היה שזה מרגיז אותה. "אני לא מבינה, איך – "

"עכשיו," ציווה קסיוס.

הנערה עשתה פרצוף. "טוב, בסדר. אני בת שש-עשרה."

לא היה מנוגד לחוק, להתחתן בגיל שש-עשרה, במקרה שניתנת לך ההסכמה של ההורים, או במקרה הזה, הדרישה של ההורים.

"אני מבין," הוא אמר בזהירות. "ולמה הם כל כך מעוניינים בנישואים האלה?"

"בגלל שמשפחת קאסטלי היא מהמשפחות העתיקות, והוריי רוצים להפוך לחלק מהאריסטוקרטיה." ידה של אינרה השתעשעה בתיק שלה. "זה הכול?"

"מה בנוגע לבני משפחה אחרים, שיכולים לעזור לך? או חברים?" זאת הייתה שאלה הגיונית לחלוטין, אבל נדמה היה לו שהוא יודע מראש את התשובה.

היא נדה בראשה. "אני בת יחידה, ואף אחד לא מעז להתנגד לאבא שלי."

מצב קשה. ועוד יותר, מאחר ולהוריה יש אחריות חוקית עליה, עד שימלאו לה שמונה-עשרה שנים.

אבל אתה יכול לעזור לה. אף אחד לא יגיד לא לנסיך. ויכול להיות שזה הסיכוי שלך להראות לאביך ממה אתה באמת עשוי.

לקסיוס לא היה אכפת בכלל מה אבא שלו חושב עליו, אבל הזקן לא הפסיק לנדנד לו לאחרונה בקשר להתנהגות שלו, וזה כבר התחיל להימאס עליו. כי נכון שביום שבו אחיו יעלה על הכס, מקסיוס יצפו להפוך ליד ימינו, אבל הוא בעצמו לא עמד להפוך למלך, אז איזו סיבה הייתה לו, להישמע לכל הכללים?

יחד עם זאת, הילדה הזאת באה אליו כדי לקבל עזרה, והסתכלה עליו כעת כאילו הוא המושיע שלה. זה היה משהו חדש בשבילו, מאחר ומשפחתו ראתה אותו תמיד כאכזבה הגדולה שהוא אכן היה, בעוד שהמאהבות שלו היו רעבות תמיד רק להנאה שהוא היה יכול להסב להן.

אף אחד לא הסתכל עליו כאילו הוא יכול להציל אותו, כאילו הוא המענה לכל תפילותיו.

זה מצא חן בעיניו.

אלא ש... להיות המושיע של הנערה הזאת לא יהיה פשוט. היא הייתה קטינה עדיין, ועל כן, נתונה תחת חזקתם של הוריה, ולמרות שהוא היה יכול להעניק לה מקלט, אם הוריה יבואו לדרוש אותה, הוא לא יוכל לעצור אותם. איש לא עומד מעל לחוק. כולל משפחת המלוכה.

הייתה המשטרה, אבל מילוי דו"חות לוקח זמן, וכך גם ניהול של חקירה, בטענות של ניצול ואלימות, וכנראה שלילדה הזאת לא היה הזמן הזה.

הוא היה יכול לבקש את עזרתו של המלך, כמובן, אבל אביו לא ראה מעולם בעין טובה את כל סגנון חייו. חוץ מזה, היה חלק קטן בתוכו, שלא רצה לבקש את עזרת אביו בכל מקרה. חלק קטן ממנו רצה להציל את הבחורה הזאת לגמרי בעצמו.

אבל איך? אם הוא היה יכול להפוך איכשהו לאפוטרופוס החוקי שלה, זה היה אידיאלי, אבל גם בלתי אפשרי, בהתחשב בכך שהוריה עדיין בחיים.

הנערה הזעיפה אליו פנים. "זה פשוט מאוד. כל מה שעליך לעשות זה רק להחזיק אותי אצלך למשך כמה שעות, וכולם כבר יחשבו – "

"כולם יחשבו שהטעם שלי התחיל לכלול קטינות, ויחד עם זאת שלא אכפת לי מהמוניטין שלי יותר מדי, מספיק אכפת לי ששמועות כאלה לא יקשרו אל שמי."

היא נשכה את שפתה. "אוי, לא חשבתי על זה."

"כמובן." הוא שמר על נימה יבשה. "חוץ מזה, אני חושש שלמרות שלבתולים אולי יש חשיבות רבה בחוגים מסוימים, אני די בטוח שלסטפנו קאסטלי לא יהיה ממש אכפת, אם את בתולה או לא. מה שהוא רוצה זה רק יורשים."

מצחה נחרש תלמים. קמט אחד הופיע בין גבותיה. היא נראתה... מודאגת. לא, יותר מזה. היא נראתה לגמרי מבועתת.

"אז מה אני יכולה לעשות?" ייאוש בהק לפתע בעיניה. "הייתי יכולה לעזוב את המדינה. הייתי יכולה – "

"לאיפה היית הולכת?" הוא קטע אותה בעדינות. "אין לך דרכון, אני מניח, ואין לך כסף. ואפילו אם היה לך, בתי המשפט היו דואגים שתוחזרי אל משפחתך מהר מאוד."

היא לקחה נשימה רכה והפנתה את מבטה ממנו, תוך מצמוץ מהיר של עפעפיה. היה ברור שהיא מתאמצת מאוד שלא לבכות. ואז היא אמרה בקול רועד, "אני מניחה שאין לי שום ברירה. אני מצטערת, הוד מעלתך. מוטב שאלך עכשיו."

אבל קסיוס כבר הגיע להחלטה. היא הייתה במצוקה ונתונה בסכנה, והיא פנתה אליו כדי לקבל עזרה. לא אל אחיו, היורש האצילי שלא עשה אף טעות בחייו, אלא אליו.

בעיניה, הוא לא היה הבן השני המושחת וחסר התועלת. מבחינתה, הוא לא היה הנסיך הפלייבוי האנוכי והפוחז.

בעיניה הוא היה גיבור, המושיע הפוטנציאלי שלה.

אז זה בדיוק מה שהוא יהיה.

"חכי," הוא אמר, ומוחו כבר נע במהירות האור, עובר על כל האפשרויות הסבירות ומבטל אותן אחת-אחת.

הייתה רק דרך אחת שעלתה בדעתו, בה יוכל להפוך לאפוטרופוס שלה. דרך אחת בלבד, להצילה מנישואים למפלצת ובה בעת גם לשמח את הוריה.

הוא יתחתן איתה, בעצמו.

זאת הייתה החלטה מדהימה, שממש תחריד את הוריו, ולא היה ספק שיתעורר סקנדל שלם. אז מה. מעולם, הוא לא היה נסיך מהסוג שהם קיוו שיהיה, והוא חדל מזמן מלנסות.

לפחות, הוא יהיה הגיבור של הנערה הזאת, במקום זה.

ובנוגע להוריה, טוב, הם בטח ישמחו לקבל נסיך אמיתי בתור חתן, במקום סתם איזה לורד נחות.

הוא יעניק לה את ההגנה של שמו, ובעצם היא תהיה בת חסותו. הוא ידאג לה, עד שהיא תגיע לבגרות מבחינת החוק.

שנתיים, זה כל מה שזה יקח. ואז הם יתגרשו, והיא תהיה חופשייה לעד מהשליטה של הוריה.

זה יהיה מהלך לא מקובל, בהחלט, אך הדבר המשמעותי הוא שהיא תהיה בטוחה. ושהוא יהיה זה שהציל אותה.

היא הביטה בו בעיניה הגדולות, כאילו עצם קיומה היה תלוי במילה הבאה שהוא יגיד.

מה שהיה נכון, בעצם.

"יש דרך אחת, שבה אני יכול לעזור לך." הוא פגש את עיניה במבט ישיר מאוד. "אבל אני חושש שזה לא ימצא חן בעינייך."

"זה לא יכול להיות יותר נורא מאשר להתחתן עם סטפנו קאסטלי."

"זה תלוי," אמר לה קסיוס. "מה דעתך להתחתן איתי, במקום?"