למה מי זה מייקל

אבא שלי, משה, שכל משפחתו נרצחה ונשרפה באושוויץ, חלם במשך שנים שניסע איתו להונגריה, ארץ הולדתו. זה ממש בער בעצמותיו.

בסופו של דבר, נסענו. אבא, אחותי יעל ובנה הבכור יותם, בני הבכור נמרוד ואני.

נחתנו בבודפשט ויצאנו למסע בין התחנות המשמעותיות בחייו של אבא שלי.

הגענו לכפר טולצ'בה, שבו נולד אבא וגדל. היה חשוב לו שנבוא לשם במכונית גדולה, כשהוא לבוש בחליפה ועניבה.

מצאנו את הבית שבו גרה משפחתו בעבר.

בחצר הבית עמדה אישה גדולה, עם נעלי עור חומות ונפוחות ומטפחת על ראשה. יצאנו מהאוטו ואבא, בבגדיו המהודרים, ניגש לדבר איתה. הוא היה נרגש מאוד.

הם שוחחו בהונגרית כשאנחנו עומדים לצדו והוא מתרגם לנו.

התפתחה שיחה ערה ואז אבא שאל אותה: "את יודעת מה ההיסטוריה של הבית הזה ומי התגורר בו בעבר?"

"כן", ענתה האישה. "אני גרה כאן כבר כמה שנים.

"לפנינו גרה כאן משפחה אחרת.

"בסוף מלחמת העולם השנייה היה כאן דיר חזירים.

"והדבר הכי גרוע - לפני שהיה כאן דיר חזירים, גרה כאן משפחה יהודית..."

לא אמרנו מילה.

הסתכלנו זה על זה והבנו:

היא התכוונה למשפחה שלנו.

שום דבר לא השתנה מלבד דבר אחד:

יש לנו מדינה שלנו - יהודית, חופשית, דמוקרטית, גאה, מדהימה, ואנו לא תלויים בחסדיו של אף אחד.