לרקוד מחדש

חם. קולני. דחוס.

רחבת הריקודים בבר של אתר הנופש 'ויפינג ריף' היתה הדרך המושלמת להסיר מעליך בניעור את יום העבודה, ומבחינת שנטל טרנר זה היה המקום המושלם כדי לתרגל את הצעדים שלה. היא הניעה את ירכיה בהתאם לקצב הדופק של המוזיקה, ידיה גורפות את שערה ומרחיקות ממצחה קווצות לחות. טיפת זיעה זלגה במורד גבה, אך היא סירבה לעצור. בשעת חצות זו הלילה היה עדיין בחיתוליו, והיא תרקוד עד שרגליה יקרסו.

היא לקחה פסק זמן קצר מתוכנית חייה כדי לתפוס קצת שמש בזמן שהיא מרוויחה מעט כסף באיי ויטסאנדיי המרהיבים. אך ברגע שהיא תסיים, היא תחזור ליבשת ותקרע את התחת כדי להבטיח לעצמה מקום בלהקת מחול עכשווי. היא חייכה לעצמה. החיים הצפויים לה היו בוהקים וגדושים בהזדמנויות.

הלילה רוב צוות העובדים לא הגיע. מכיוון שהחבר של שנטל לא היה רקדן גדול, הוא עמד ליד הבר, לוגם משקה ומפטפט עם עובד אחר באתר הנופש. לא נורא – קצב המוזיקה שזרם בגופה היה בן-הלוויה היחיד הדרוש לה. שמלתה השחורה נצמדה אל עורה הלח. מספר הנופשים גדל בגלל העונה, ופירוש הדבר היה שרחבת הריקודים היתה אפילו דחוסה מתמיד.

"בנות יפות לא אמורות לרקוד לבד."

קול נמוך וגברי רעם סמוך לאוזנה, והניחוח של רסס אוקיינוס ושל שעוות גלשנים בריח קוקוס הגיע לנחיריה, שולח חץ של חום אל בטנה.

היא תזהה את הריח הזה בכל מקום. יד נחה בקלילות על ירכה, אך היא לא עצרה את הנענוע העדין של האגן שלה עד שהמוזיקה האטה.

"אל תבזבז את משפטי החיזור שלך עלי, ברודי." היא פנתה והשתחררה מאחיזתו. "יש המון נשים אחרות שהגיעו לכאן לבלות שיתפעלו משיטות הפיתוי החנטרישיות שלך."

"חנטרישיות?" הוא לחץ את ידו אל חזהו השרירי. "את אישה קשה, שנטל."

כתפיו הרחבות השזופות נמתחו מתחת לחולצה שחורה רפויה, קעקוע מבצבץ דרך מפתח הצוואר. קעקוע נוסף של עוגן התפרש על החלק הפנימי של אמתו. הוא לטש בה עיניים, שערו הפרוע המולבן משמש צונח סביב פניו המהממות ועיניו הירוקות הבהירות.

הוא מחוץ לתחום, שנטל. ממש מחוץ לתחום. אל תגעי בו... אפילו אל תחשבי על זה.

ברודי מיצ'ל פסע לפנים כדי לחמוק מזרועותיו המתנופפות של רקדן אחר, שככל הנראה צרך קצת יותר מדי מהקוקטיילים המיוחדים של אתר הנופש. ירכו נחבטה בירכה, וזרועותיהם התחככו כששנטל הוסיפה לרקוד. היא לא התכוונה להניח לברודי ולגופו המדהים למנוע ממנה לעשות חיים.

השיר התחלף והיא הניפה ידיה באוויר ונענעה שוב את ירכיה, נתקלת בברודי בעדינות. קצות אצבעותיו לפתו את ירכיה כאילו מגנט הצמיד אותן בכוח. כל נגיעה הציפה את עורקיה במודעות.

"את לא יכולה לרקוד ככה ולצפות שאני לא אצטרף."

הבל פיו היה חם לעומת אוזנה. כל גופה עקצץ כשהשפעות הקוקטיילים ששתתה לפני שעלתה על רחבת הריקודים התעצמו. האלכוהול חימם אותה והעניק לגפיה גמישות עצלה. בראש סחרחר היא ניסתה להשתחרר מלפיתתו אך מעדה כשרקדן אחר התנגש בה. היא נחבטה בחוזקה בברודי, ידיה משוטחות על חזהו הקשה כאבן. הוא הדיף ריח נעים. כל כך. נעים.

בניגוד לשיקול דעתה היא העבירה את כפות ידיה על חזהו מעלה ומטה, מנענעת את ירכיה ומטילה את ראשה לאחור. המוזיקה זרמה בה, הבס הכבד רועם בחזה. סביר להניח שאסור היה לה לשתות כל כך הרבה בלו הוואיינס – כל הרום והבלו קירסאו טשטשו את ראשה.

"אני יכולה לרקוד איך שבא לי," אמרה וזקרה את סנטרה במרדנות. "מר חנטריש."

"את תשלמי על זה." הוא חייך כשפיתל את זרועו סביב מותניה והצמיד אותה אליו עוד יותר. "יש הבדל בין להיות מקסים לחנטריש, את יודעת."

"אתה חושב שאתה מקסים?" התגרתה בו כשהיא מתעלמת מהמתח המתגבר שגרם למרכז גופה לפעום ללא רחם. זה היה האלכוהול – הוא תמיד עורר בה חרמנות. לא היה לזה שום קשר לברודי.

"במקרה, אני באמת חושב שאני מקסים."

שפתיו ליטפו את אוזנה, וכל חיכוך של ירכיו העביר צמרמורות בגבה.

"וגם קיבלתי לזה אישור מספר פעמים."

"באמת כמה נשים נתנו לזה אישור?" היא כבשה חיוך, סקרנית לדעת כמה כיבושים היו לו. לברודי יצא שם כזה, ועל אף שהיא שנאה להודות בכך, שנטל הבינה למה.

זה לא רק מפני שהיו לו פנים משגעות וגוף שנראה כאילו מקומו בפרסומת להלבשה תחתונה לגברים. בחורים מדליקים היו בכמויות באתר הנופש. ברודי התברך במשהו נוסף: חוש הומור חצוף בשילוב עם היכולת המולדת לגרום לאנשים להרגיש בנוח בחברתו. אנשים התרפסו בפניו.

"אני לא מזיין ורץ לספר לחבר'ה."

"בחייך – אני אפילו אתן לך לעגל את המספר למאה הקרובה." היא נסוגה כדי להביט בעיניו שעה שציירה צלב על לבה באצבע אחת.

הוא תפס את מפרק ידה ומשך את היד אל מאחורי גבו כך שאילץ אותה לקרב את פניה אל פניו. "אני לא נורא כמו שאת חושבת, גברת מושלמת קטנה."

"קשה לי מאוד להאמין לזה."

המוזיקה התחלפה לשיר איטי ומעורר, וברודי דחק את ירכו בין ירכיה. התנשפות חמקה מבין שפתיה כשגופה נצמד לגופו. כדאי לה לעצור עכשיו. זו ממש טעות. אך ההרגשה היתה טובה מכפי שיכלה להיות לגבי כל דבר אחר באותו רגע. טובה יותר ממרטיני שוקולד וממסיבת פיז'מות... אפילו טובה יותר מריקוד על במה. המהום של עונג הדהד בגרונה.

"אני משוכנעת שאתה אפילו נורא יותר."

"הא!" ידו עלתה לחפון את צד לסתה. "את רוצה לדעת בוודאות, נכון?"

גופה זעק בהסכמה ונשימתה נעתקה כשפניו ריחפו קרוב לפניה. ריח הרום המתוק על שפתיו נמהל בגבריות ארצית והשפיע עליה בעוצמה עזה מספיק כדי שברכיה יקרסו.

ההכרה חבטה בה, ולסתה נשמטה כשהיא נרתעה לאחור. עיניו שיקפו אותו זעזוע. המציאות נחתה על שניהם. זה היה מעבר להתגרות קטנה ובלתי מזיקה – למעשה, זה בכלל לא הרגיש בלתי מזיק.

איך היא יכלה להתאהב בברודי? הוא היה בטלן – גבר כריזמטי אבל עצל שפילס את דרכו בחיים בעזרת דיבורים במקום לעבוד קשה כדי להשיג את מבוקשו. הוא היה ההפך שלה – בחור שכל כך לא התאים לה עד שזה היה כמעט קומי. עם זאת, התחושה של ידיו על פניה, ההתחככות של האגן שלו בשלה והלחישה של הבל פיו על לחייה היו הדבר המשכר ביותר שחוותה מימיה.

אוי לא! זה לא קורה... זה לא קורה.

"את מרגישה את זה, נכון?" דאגה חצתה את פניו וידיו הרפו ממנה במהירות כאילו נגע בקומקום רותח. "אל תשקרי לי, שנטל."

"אני – "

תשובתה נקטעה כשמשהו הבזיק בזווית עינה. סקוט.

"מה קורה כאן לעזאזל?" שאג. לחייו היו סמוקות ופיו קבוע בקו קודר.

"זה שום דבר, בנאדם." ברודי הרים את ידיו בכניעה ופסע לאחור.

הוא היה גדול יותר מסקוט, אך הוא לא היה לוחם. האשמה שבעיניו שיקפה את ההרגשה בלבה של שנטל. איך היא יכלה לעשות את זה? איך היא יכלה להתאהב בחבר הכי טוב של החבר שלה?

"זה לא נראה לי כמו שום דבר. אתה נמרחת עליה!"

"זה שום דבר, סקוט," אמרה שנטל ולפתה את זרועו. אך הוא התנער ממנה. "סתם רקדנו."

"הא!" צחוקו היה בעל צליל חד – צחוק חף מכל הומור. "תגידי לי שאת לא מרגישה כלום אל ברודי. כי זה בהחלט לא נראה כמו ריקוד אפלטוני בין ידידים."

היא ניסתה למצוא את המילים כדי להסביר את הרגשתה אך לא יכלה. היא עצמה עיניים ולחצה את כף ידה אל מצחה. היא פקחה אותן בזמן כדי לראות את אגרופו של סקוט נשלח אל פניו של ברודי.

"לא!"