לשבט את נפרטיטי

הוא ביקש ממנה לחכות לו בקפלה הסיסטינית, הכנסייה במתחם ארמון האפיפיור בקריית הוותיקן, מתחת לתקרה המצוירת המפורסמת ביותר בעולם, פרי עמלו של מיכלאנג'לו. היה משהו סמלי במקום בו הציע להיפגש איתה, והיא ידעה היטב שבחירתו אינה מקרית.

בשעת ערב זו הקפלה כבר הייתה סגורה למבקרים.

נקישות עקביה הידהדו על רצפת השיש של הבזיליקה הענקית, הגדולה מסוגה בעולם הנוצרי, כיאה למקום קבורתו של פטרוס הקדוש, ראש השליחים של ישו. על שמו נקראו גם הבזיליקה וגם הכיכר רחבת הידיים בחזיתה, כיכר פטרוס הקדוש.

היא התעכבה לרגע למרגלות פסל הרחמים ("פייטה), אף הוא של מיכלאנג'לו, העשוי כולו שיש לבן. התמקדה במבט החמלה שנועצת המדונה בגופת ישו המת, המונחת בחיקה. הרכינה את ראשה והצטלבה.

מבטה נדד אל על, לעבר תקרת הבזיליקה המעוטרת מקצה אל קצה ביצירות פרסקו מסיפורי הברית הישנה, מבריאת העולם ואילך. היא סקרה בעיניים מהופנטות את אחת הסצנות היותר גאוניות, שבה נראה אלוהים מוקף חבורה של מלאכים, ידו האחת נשענת על כתפו של אחד מהם, ידו השנייה מושטת קדימה לעברו של האדם השוכב מולו. הלה, עירום כביום היוולדו, מושיט יד לעבר האל במעין ניסיון לקבל ממנו את ניצוץ החיים.

"הוכחה לכך שהאדם נברא בצלם אלוהים". קול מוכר קטע את הגיגיה. בנדיקטוס השישה-עשר, האפיפיור ה-265 של הכנסייה הקתולית, קירב את ראשו הכסוף לעברה, ונעץ בה את עיניו הכחולות.

"גבריאלה, המשחק באלוהים כבר החל, והמשחק הזה חייב להיפסק ומיד!" הוסיף בנימה מאיימת משהו.

היא הביטה בו, מנסה לעכל את הדברים.

"שמעת אותי, גבריאלה?"

היא הינהנה בראשה.

האפיפיור הצביע על התקרה. "המשחק באלוהים הוא סכנה ברורה ומיידית למין האנושי, צעד שאין ממנו דרך חזרה. אין בן-תמותה שיודע את סוד הבריאה, אין ילוד אישה שמסוגל לתפוס את מקומו של הבורא. אנחנו, משרתי האל, לא נאפשר לאיש לשנות סדרי בראשית! הכנסייה תרדוף עד חורמה כל מי שיעז לחקות את אלוהים!"

גופו רעד, שפתיו נקפצו בניסיון לבלום את הזעם האצור בקרבו. באותם רגעים הבינה מדוע כונה בנדיקטוס "הרוטוויילר של אלוהים".

גבריאלה דה-אנג'ליס נזכרה ביום בו הכירו לראשונה. היא נשלחה כסוכנת של הרשות למלחמה בהלבנת הון במשרד האוצר האיטלקי, על-מנת לעקוב אחר מונסניור סקראנו, בנקאי בכיר שניהל את עסקי הנדל"ן וההשקעות של הוותיקן. סקראנו נחשד בהברחת עשרות מיליוני דולרים מבנק הוותיקן לחשבונות בנק פרטיים בשווייץ. בהדרגה הפך למעין 'מסלקה' עבור פוליטיקאים איטלקים, אנשי-עסקים וכמרים מושחתים, שהשתמשו בשירותיו להלבנת כספים.

לאחר חשיפת הפרשה נפגשה גבריאלה עם האפיפיור, ופרסה בפניו את הממצאים המרשיעים. בנדיקטוס התרשם עמוקות מהצעירה הנמרצת, וביקש למנות אותה לנציגת הוותיקן במלחמה בהלבנת הון, ובעבירות צווארון לבן.

האפיפיור שלף מכיס גלימתו הלבנה דף נייר מקופל והושיט לה.

"שנני את מה שכתוב שם והשמידי את הדף", אמר בנימה שנמהלה במבטא כבד, שאריות של מוצאו הגרמני. "הכס הקדוש מצפה ממך שתעשי את המוטל עלייך, גם אם זה בניגוד למצפונך, גם אם זה כרוך באובדן חיים".

"אני לרשותך, הוד קדושתך", לחשה. "אעשה כל מה שתבקש".

ראש הכנסייה החליק קלות בגב כף ידו על לחייה. "אני יודע, אחות גבריאלה...אני יודע", הימהם ומבלי להמתין לתגובתה, משך את הגלימה על כתפיו והתרחק בצעדים איטיים.

גבריאלה עמדה על מקומה, עוקבת אחר האפיפיור הקשיש, רק לאחר שנבלע באחד החדרים הצדדיים, החלה לצעוד לעבר שער היציאה.

משב רוח קריר קידם את פניה בצאתה מהבזיליקה אל כיכר פטרוס הקדוש. במרוצת השנים היא הפכה בת-בית בקריית הוותיקן, נכנסת ויוצאת, מקבלת הוראות ומשימות ישירות מהאפיפיור עצמו, מבצעת וחוזרת לדווח. אלא שהפעם פיעמה בקרבה תחושה שלא הכירה עד כה, תחושה שהתעצמה כשחלפה למרגלות האובליסק המצרי הקדום שבלב הכיכר. ליבה אמר לה שהדף שמסר לה האפיפיור, קשור בדרך כלשהי לעמוד האבן הזה.

"המשחק באלוהים הוא סכנה ברורה ומיידית למין האנושי, צעד שאין ממנו דרך חזרה",

הידהדה האזהרה של בנדיקטוס באוזניה.