מארז חוקי הדייטינג

חוקי הדייטינג
הכול התחיל כשעשיתי מסיבה קטנה לקבוצת חברות חדשה.
אם כי אולי “חברות” זו לא המילה הנכונה, מכיוון שכל המוזמנות היו נשים שגיליתי שהחבר שלי מתחיל איתן מאחורי הגב שלי. כשאורח הכבוד – שהפך מייד לאקס שלי – נכנס פנימה, העניינים התחממו…
לרוע המזל, גבר זר וחתיך היה עד לכל הפיצוץ. באותו לילה הייתי במצב רוח קרבי והוצאתי את הכעס שלי גם עליו. ואם זה לא היה מספיק גרוע, לפני שהוא הלך בזעם, הוא הודיע לי שהוא בעצם בעל הבית החדש שלי.
קולבי לנון, יחד עם שלושת חבריו, היה הבעלים של הבניין שבו פתחתי מכון קעקועים. הוא ואני היינו הפכים גמורים. הוא לבש עניבה, שפע ביטחון עצמי אחרי שנים של נשים שנפלו לרגליו, ולא חשש לומר מה הוא רוצה.
והוא רצה אותי.
שנאתי את העובדה שנמשכתי אליו, במיוחד מפני שהחלטתי לקחת פסק זמן מדייטים. אבל נראה היה ששנינו לא יכולנו להתרחק זה מזה. התחלנו לבלות ביחד כידידים. אפילו הרחקתי לכת וקבעתי כללים לגבי מה שהוא כינה ה”לא־דייטים” שלנו.
אבל בסופו של דבר, לא עמדנו במשיכה המטורפת בינינו, ונשברנו. הורדתי את המגננות שלי והתחלתי ממש להתאהב בקולבי.
שום דבר לא היה יכול להכין אותי למסע המטורף שהוא לקח אותי אליו. ובוודאי שלא ידעתי לאן אגיע כשהמסע יסתיים.
כל הדברים הטובים חייבים להיגמר, נכון?
אלא שהסוף שלנו היה סוף שלא ציפיתי לו.

האחות של החבר הכי טוב שלי
רומן חדש ועצמאי מסופרות רבי המכר של ה”ניו יורק טיימס”, וי קילנד ופנלופי וורד.
חוק מספר אחד לצאת לדייט עם אחותו של החבר הכי טוב שלך: אל תצא.
אל תעשה את זה פשוט.
במיוחד כשהחבר הכי טוב שלך מת והדבר האחרון שהוא הכריח אותך להבטיח לו זה שתשים עין על אחותו, אבל לא את שתי העיניים.
כמוזיקאי שמערכת היחסים הרצינית הכי ארוכה שלו הייתה שישה שבועות, אני, הולדן קטאלאנו, הייתי הגבר האחרון בעולם שהיה אמור להתעסק עם לייני אליסון.
הנערה הסופר חכמה שכיניתי בחיבה לאלה מאז הילדות הייתה תמיד מחוץ לתחום.
למרות שזה לא מנע ממני לחשוב עליה לאורך השנים, במיוחד על התקופה שבה שנינו היינו מתגנבים לגג ומדברים שעות אחרי שהחבר שלי נרדם. זה היה תמים, אך הייתי מאוהב בה מאז ותמיד.
לאחר שריאן נפטר, נשבעתי שתמיד אגן על לאלה. וזה כלל להגן עליה – ממני.
ועכשיו לאלה אישה בוגרת ומדענית, והייתה צריכה מקום להתגורר בו כשהיא הסכימה למשרת מחקר זמנית בניו יורק. חשבתי שאני עושה את הדבר הנכון כשהצעתי לה דירה בבניין שאני ושלושת חבריי הבעלים המשותפים שלו.
אבל להיות קרוב אליה הצית מחדש את כל אותם רגשות ישנים.
והעניינים החלו להסתבך.
במיוחד כי היא הייתה מאורסת.
ובמיוחד כי לאחרונה, הבחנתי במשהו נוסף בעיניה. תשוקה.
לאלה לא הסתכלה עליי כמו דמות האח האפלטונית שניסיתי נואשות להיות, למרות שרציתי אותה יותר משאי־פעם רציתי משהו.
כן, התנהגתי יפה – התנהגתי יפה מאוד.
אבל אתם יודעים מה אומרים…כל דבר טוב חייב להסתיים, נכון?