מבוא לספרות הדקאדנס באירופה

פתח דבר

׳דקאדנס׳ הוא אחת מאותן מלים לועזיות שאנו שומעים אותן ומשתמשים בהן, ולא תמיד יודעים את מובנן המדויק. סדרת הרצאות זו נועדה להבהיר את מובניו של המונח ׳דקאדנס׳, לספר על גלגוליו של המושג ולתאר את גילויָו של הדקאדנס בספרויות שהיו בעלות השפעה באירופה בסוף המאה התשע־עשרה ובתחילת המאה העשרים: צרפתית, אנגלית, גרמנית ורוסית.

הדקאדנס הוא אקלים תרבותי ששרר באירופה בתקופת מפנה המאות, ובמובן מסוים הוא ממשיך לחלחל בתרבות המערבית המודרנית עד היום: בקולנוע, בתקשורת, בפרסומת. האם הדקאדנס הוא רעל מתוק או ויטאמין יצירתי? האם תגובות אנטי־דקאדנטיות נחרצות הן בהכרח סימן של בריאות נפשית ושל מוסריות? השאלות הללו, בניסוחים שונים, ממשיכות להטריד אנשי רוח גם בדורנו, והמתעניין בהן יוכל לקבל כאן מידע בסיסי.

מי שבא להסביר מונח המציין זרם או תנועה ספרותית נתקל מיד בריבוי המובנים ובמחלוקות לגבי משמעותו של המונח ולגבי זיקתו לזרמים אחרים. אחת המטרות של קורס זה היא להבהיר את ההבדלים בין ׳דקאדנס׳ לבין זרמים אחרים ששימשו בסיס לתרבות המודרנית, ובעיקר לחדד ככל האפשר את ההבחנה בינו לבין שני המושגים ׳רומנטיקה׳ ו׳סימבוליזם׳. הנטייה הקיימת לדבר על הזרמים הללו בנשימה אחת מטשטשת תופעות בעבר ובהווה, שמן הראוי היה לראותן ביתר בירור כדי להבין תהליכים שהתרחשו בתרבות המערבית במאה העשרים.

מטרה נוספת של הקורס היא הרצון להפנות תשומת לב להקשר הדקאדנטי שבתוכו נוצרה ספרות התחייה העברית ובו התגבשה הציונות הפוליטית בסוף המאה התשע־עשרה ובתחילת המאה העשרים. הדברים התרחשו באירופה בתקופה שבה הדקאדנס והסימבוליזם היו בשיא האופנה, והמשכיל היהודי לא היה אטום לרוחות שנשבו סביבו, גם אם נראו בעיניו כרוחות־קוטב מסוכנות ודוחות. ספרות התחייה העברית דחתה את הדקאדנס ועם זאת ספגה ממנו לא מעט סממנים, ואף הורישה אותם לספרות שנכתבה בארץ־ישראל. אפשר לראות את הספרות העברית במי שמנהלת פרשת־יחסים מסובכת, בת מאה שנה, של הימשכות למסורת הדקאדנס יחד עם הירתעות ממנה, לעתים מבלי שהיא עצמה מודעת לכך. והאם אין יחסי משיכה־דחייה לשרידי הדקאדנס מפרנסים את זרמי המעמקים של התרבות הישראלית בת־זמננו? חשוב גם הקשר בין רעיון הדקאדנס לבין האנטישמיות בלבושה המודרני, הגזעני, ומכאן פתח להבנה מדויקת יותר של הניאו־רומנטיקה האנטי־דקאדנטית המרחפת על חיבורים עיוניים וספרותיים עבריים ציוניים רבים במחצית הראשונה של המאה העשרים.

קורס כזה מוגבל באפשרות ההעמקה מעצם טבעו והיקפו. טקסטים הראויים לניתוח מפורט מוזכרים בו בחטף, רק לצורך ההדגמה. תופעות מורכבות ורבות־פנים מתוארות בקיצור ובהכללות, ולעתים אין מנוס מקצת פשטנות. שיפוטים שנויים במחלוקת מוגשים בלי להיכנס לכל הפולמוסים שהתנהלו סביבם. הקורא המבקש להגיע אל פרטיה היותר מדויקים של התמונה מוזמן להיעזר ברשימת המקורות.

הטקסטים המצוטטים באנגלית, צרפתית ורוסית תורגמו על־ידי, אלא אם כן צוין אחרת. בתרגום השירים שנבחרו לשם הדגמה נתתי עדיפות לבהירות המובן ולזרימה הלשונית הטבעית, ולכן לעתים נאלצתי לוותר על מקצת מעושר החריזה והמצלול.

ברצוני להודות לתרצה יובל על שהזמינה אותי להשתתף בסדרה זו של האוניברסיטה המשודרת ולהביע את הערכתי לקפדנותה המקצועית ולרוח הרעננה שבה היא מנהלת את העבודה המשותפת. תודתי נתונה גם לאביב מלצר על עזרתו הנדיבה בליטוש הניסוח ועל הערותיו הנכוחות. חלק ניכר מהחומר ששימש בסיס לספר זה נאסף בספרייה הלאומית בפאריס בשנת 1987, כשהוזמנתי ללמד ב־inalco. ברצוני להודות למיריי הדס־לבל, ראש המחלקה ללשון וספרות עברית, על האירוח הבלתי־נשכח, ותודה גם ליהודה עופר ולאירית מנה, מההוצאה לאור של משרד הביטחון, על הזריזות והיעילות.