הקדמה
לחמש המגילות שבתנ"ך הוספתי את ספר איוב, וכרכתי אותם יחדיו לספר פרשנות התנ"ך השני שלי.
אז מדוע מגילות?
מגילה היא קלף מגולגל (ומכאן מקור השם — מגילה).
אני מחובר למגילות לא משום היותן מוגדרות קלף מגולגל, אלא משום שהן מגלות לנו דברים מיוחדים שלעיתים אני תוהה על מקומם בתנ"ך.
מתוך הראייה הזו, של הדברים המיוחדים שהמגילות מגלות לנו, צירפתי את פרשנות ספר איוב לספר המגילות המגלות.
מגילת שיר השירים עוסקת באהבה ובסופו של דבר מגלה לנו את סודה של אותה תכונה שיש האומרים שהיא הכוח המניע החזק ביותר של האדם. נהוג לקרוא את שיר השירים בפסח, הלוא הוא חג האביב, שהאהבה וההתחדשות בטבע פורחות בו.
פסח נחוג בניסן, המוזכר בתורה כחודש הראשון, ומצוּוים לחוג בו את חג הפסח, חג החירות.
גם מגילת שיר השירים ממוקמת ראשונה בסדר המגילות בתנ"ך.
ואחרי פסח — שבועות, חג הקציר. בחג השבועות נהוג לקרוא במגילת רות.
במגילת רות יש עיסוק בקציר ובאיסוף התבואה מהשדה, בדיוק כפי שמתואר בספר ויקרא, עת מצוּוים אנחנו להשאיר מתבואת השדה לעני ולגר:
כב וּֽבְקֻצְרְכֶ֞ם אֶת־קְצִ֣יר אַרְצְכֶ֗ם לֹֽא־תְכַלֶּ֞ה פְּאַ֤ת שָֽׂדְךָ֙ בְּקֻצְרֶ֔ךָ וְלֶ֥קֶט קְצִירְךָ֖ לֹ֣א תְלַקֵּ֑ט לֶֽעָנִ֤י וְלַגֵּר֙ תַּעֲזֹ֣ב אֹתָ֔ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם:
אני חושב שמצוות אלה שבין אדם לסביבתו ולחברה שהוא גר בה, ובמיוחד בדאגה לחלש בחברה, הן מצוות הבאות לגלות לנו כי "דרך ארץ קדמה לתורה". היחס הנפלא שנותן בעז לרות, המלקטת בקצה השדה, הוא יחס המגלה לנו את סוד החיים בחברה שלמרות הבדלי המעמדות בה, יש יחסים אנושיים טובים בין העשיר לעני, בין החזק לחלש, ובין גבר לאישה. הסוד הוא דרך ארץ הקודמת לתורה.
ואחרי שבועות ומגילת רות, מגיע תשעה באב ואיתו מגילת איכה, המגלה לנו את העצב. לתוך העצב נמזג הוויכוח המר של איוב, שגם את ספרו על חוסר הצדק בעולם, על צדיק ורע לו ורשע וטוב לו, נהוג לקרוא בתשעה באב.
את הבכי והנהי האין-סופיים שבמגילת איכה כתב, על פי המסורת, הנביא ירמיהו, המבכה את חורבן הבית הראשון. ירמיהו, נביא זעם ומתריע בשער, פוצח בקינה ארוכה ומשוכללת. הוא נואש מהיכולת של העם לתקן את דרכיו ופונה לאלוהים שיעזור.
איוב, הסובל מאסונות אישיים כבדים ביותר, מסרב לבקש עזרה מאלוהים. איוב דורש את יומו בבית המשפט מול אלוהים, כדי לשטוח את טענותיו על מר גורלו ולקבל הסבר כלשהו מאלוהים.
אומרים שאת ספר איוב כתב משה רבנו.
כך, נעמדים בתשעה באב שני ענקים — משה רבנו והנביא ירמיהו, ומתוך סבל אישי (משה, אולי על כישלון שליחותו) ולאומי (ירמיהו) פונים לאלוהים ומגלים לנו את סודות הכוח שבעצב.
ואחרי תשעה באב ממשיכות המגילות ומלוות את לוח השנה העברי, ובחג הסוכות נכנסת לחיינו מגילת קהלת.
החכם באדם, שלמה המלך, מצטרף לסוכה כאחד האדם, ומגלה לנו את השאלה הפילוסופית הגדולה של מהות
החיים.
האם תשובתו היא הבל הבלים? אין משמעות?
רבות הפרשנויות למגילת קהלת, ובפרשנות שלי מצאתי כיוון להבנת משמעות החיים. רמזים.
אני רק יכול להמליץ שבחג הסוכות לא נשכח להזמין לסוכה את הורינו ולחלוק להם כבוד — ההורים שלנו שבראו אותנו. נקיים בסוכה ובכלל את מצוות "כבד את אביך ואת אימך".
את סדר המגילות סוגרת הקומדיה המטורללת של מגילת אסתר הנכנסת להילולות חג הפורים.
לכל המתחפשים בחג, רק אומַר כאן שבמגילת אסתר כולם התחפשו, לבד מהיהודים עצמם.
מגילת אסתר, האחרונה שבמגילות, מגלה לנו את חטא היוהרה ואת התוצאות ההרסניות שלו.
כך קושרים בעיניי חמש המגילות וספר איוב את לוח השנה עם סודות החיים — מגילות המגלות לנו קצת ממה שמלווה אותנו ומעלה בנו את שאלות החיים, האהבה, העוצמות והחולשות שלנו, ותהומות העצב וחוסר הצדק שאנחנו נתקלים בהם מדי יום ביומו.
קוראים כותבים
אין עדיין חוות דעת.