פרק 1
מאקס
הלילה היה שחור משחור, ובחוץ נשבה רוח חמה וחזקה. הצליל היחיד שנשמע מלבדה היה מוזיקת הרוק החלשה שהתנגנה ברקע. לגמתי לגימה ארוכה מבקבוק הבירה שהוצאתי מהמקרר הקטן במוסך וסיימתי את הכריך שהכנתי. בהיתי במסך המחשב, ואז פתחתי מסמך חדש. שפשפתי את הפנים בתסכול. לא היה לי שום מושג איך לעשות את זה, וגם לא התחשק לי במיוחד, אבל בשלב הזה הייתי חייב לנסות, בין שזה מצא חן בעיניי ובין שלא.
דרוש/ה:
עזרה
נער שליחויות
נערת שליחויות
עוזר/ת
עוזר/ת אישי/ת
סוכנת בית
מנהל/ת חשבונות
שוליה
'נערת ששת'
הגדרת תפקיד:
ניהול מוסך נוסף על
משק בית, קניות, כביסה, בישול
חייבת להיות גם מיומנת בהנהלת חשבונות, גבייה ותפקידים נוספים אחרים.
עברתי על הרשימה במבט זועף. מרי, השכנה שלי, אמרה לי להעלות מודעה לאתר הזה ולהיות ספציפי מאוד בקשר למה שאני מחפש. קראתי שוב את הרשימה והתחלתי להקליד מחדש. כשסיימתי, עברתי על המודעה והחלטתי שהיא ספציפית מספיק.
דרושה: "נערת ששת"
הגדרת תפקיד:
ניהול משק בית, קניות, כביסה, בישול
חייבת להיות מיומנת גם בהנהלת חשבונות, גבייה, בנקאות,
ניהול מלאי,
ותחזוקת אתר אינטרנט לעסק.
חייבת לדעת לנהוג, להיות מאורגנת מאוד ולעבוד ללא השגחה.
חייבת לאהוב לגור בכפר עם גישה מוגבלת לערים מרכזיות.
חייבת לאהוב כלבים.
עדיפות למי שיודעת להכין פאי.
שעות העבודה – שני עד שישי מ־8 בבוקר עד 6 בערב. שבת מ־8 בבוקר עד 12 בצהריים.
שבת אחר הצהריים וימי ראשון חופשיים.
חדר עם מקלחת פרטית. ארוחות פלוס משכורת.
למועמדות רציניות בלבד.
סרקתי את המוסך. הייתי זקוק לעזרה. מאז ששאנון עזבה, המצב החריף והתדרדר במשך זמן רב, אבל משום מה לא הבחנתי בכך. נחרתי בזלזול וסיימתי את הבירה שלי.
לא הבחנתי בהרבה מאוד דברים.
קפאתי לרגע. הקטע עם הפאי היה מוגזם מדי? ידעתי שהכנת פאי הייתה אומנות שנכחדה וכנראה לא נעשתה על ידי אנשים מתחת לגיל חמישים. החלטתי להניח לזה. אולי זה יסנן את המועמדות הלא רציניות.
העליתי את המסמך לאתר 'פתרונות עבורך' ובדקתי אותו שוב כדי לוודא שאין שגיאות. אהבתי את העובדה שבאתר הזה אפשר היה להתכתב עם בעלי עניין ולקבל הצצה אליהם לפני העסקתם. ניסיתי עוד שני אתרים לחיפוש עבודה, אבל הם לא מצאו חן בעיניי. באתר הזה ההנחיות פשוטות יותר והוא לא מיועד רק למשרות. אפשר גם למכור ולקנות דברים. לסחור. לפרסם מוצרים שקשה להשיג. בעבר נעזרתי בו כדי למצוא חלקים, אבל מרי מצאה שם את שני העוזרים האחרונים שלה ועודדה אותי לנסות. זה נראה כמו רעיון טוב. לא היה לי מה להפסיד בשלב הזה. לא היו לי ציפיות גבוהות מהרעיון, אבל הייתי חייב לנסות משהו.
אפשר לבחור את פריסת המודעה מבחינה גיאוגרפית, ובכוונה בחרתי שהמודעה תתפרסם מחוץ לאזור שלי, אבל בתוך המחוז. הייתי חייב להעסיק מישהי מחוץ לעיירה הקטנה שבה התגוררתי. לא רציתי לראות את המבטים המרחמים או לתת לרכלנים משהו חדש לקשקש עליו, לא רציתי שיגיעו למוסך שלי, ובעיקר לא לבית שלי. הייתי חייב מישהי זרה בלי כל קשר למקום הזה או אליי.
מישהי שלא הכרתי או היה אכפת לי ממנה, אחת שתרגיש אותו דבר כלפיי.
זה היה פשוט. הייתה לי עבודה שהייתה חייבת להתבצע, והייתי בטוח שהייתה מישהי אי־שם שחיפשה עבודה.
לחצתי על כפתור האישור בסיפוק.
עכשיו הייתי צריך רק לחכות לפניות.
מי יוכל להתנגד להצעת עבודה מעולה שכזאת?
צ'ארלין
בהיתי בבעתה בפיסת הנייר שבידי. הייתי בטוחה שקראתי את זה לא נכון.
"הודעת פינוי," לחשתי. הרמתי את מבטי אל בעל הבית שלי. "הודעת פינוי?" חזרתי על עצמי בקול רם יותר. "אבל אני באיחור של חודש אחד!"
טרי נשען על משקוף הדלת באדישות מוחלטת. הוא בחן אותי באחד המבטים הארוכים והמלגלגים ששנאתי. התרחקתי צעד לאחור, לא אהבתי את הקרבה הפיזית שלו אליי.
"לא. כולל החודש הזה, את חייבת לי שלושה חודשים."
"שלושה?" צייצתי. "אבל נתתי לטריש את החלק שלי בשכירות – אני לא מבינה. היא אמרה לי שהשכירות שולמה – יש לי קבלות!"
"בואי נראה אותן."
מיהרתי למטבח הקטן ופתחתי את המגירה. הוצאתי את המעטפה ושלפתי מתוכה את הקבלות. הסתובבתי ונבהלתי כשהבנתי שטרי עקב אחריי לתוך המטבח. לא חיבבתי אותו במיוחד – הוא הלחיץ אותי. הרגעתי את עצמי והושטתי לו את הקבלות. "הנה."
הוא הסתכל עליהן, הניד בראשו והושיט לי אותן בחזרה. "זה מזויף."
הסתכלתי על הקבלות. כשטריש אמרה לי שהשכירות שולמה, לא הסתכלתי על הקבלות. היא הכניסה אותן למגירה עם השאר. עכשיו, כשבחנתי אותן, יכולתי לראות שטרי לא שיקר. אלו היו העתקים מזויפים.
"לאן הלך הכסף?" מלמלתי.
הוא משך בכתפיו. "היא נתנה אותו למישהו אחר."
נלחמתי בתחושת החרדה. "חייב להיות משהו שאני יכולה לעשות." בלעתי את הסלידה שהרגשתי מהעובדה שביקשתי משהו מטרי, אבל לא הייתה לי ברירה. "טריש דפקה אותי, טרי. היא עזבה עם כל מה שהיה לי ורימתה אותי. ואם לא די בזה, איבדתי את העבודה שלי. בטוח תוכל לתת לי קצת זמן להתאפס על עצמי."
הוא התקרב אליי, ניצוץ של טורף ניצת בעיניו שטיילו לכל אורך גופי, אבל הפעם הוא לא טרח לנסות להסתיר את העניין שלו בי. "אני יכול לתת לך לשלם את מה שאת חייבת כמו שהשותפה שלך עשתה."
"מ... מה?"
"היא שילמה את השכירות שלכן בחודשיים האחרונים על הגב שלה," הוא קרץ בבוטות. "ועל הברכיים שלה."
התרחקתי צעד לאחור והנדתי בראשי בפראות. "לא."
הוא חייך. חיוך קר ואכזרי. "אני בטוח שאת חתולה רצינית במיטה, נכון?" הוא הושיט את ידו, אחז בקווצה משערי ומשך אותה בכוח. "ג'ינג'יות ידועות במזג החם שלהן. הייתי רוצה לראות אותך נדלקת כולך ונלחמת בי." הוא השתהה וליקק את שפתיו. "אני אוהב כשהן נלחמות."
הבטן שלי התהפכה מהמילים שלו. העפתי את ידו ממני בגועל. "אני מציעה שתתרחק, אלא אם כן אתה רוצה בעיטה לביצים. אמרתי לא. תעוף מפה."
הבעתו לא התפוגגה – היא רק הפכה קרה יותר. "תני לי את מה שאני רוצה ותזכי להישאר בדירה שלך חודש נוסף," הוא הביט בי בבוז. "אם תהיי טובה, אולי יותר."
רציתי להקיא. אבל במקום זה, הטיתי את ראשי ובחנתי אותו כשוקלת את 'הצעתו' הנדיבה. התקרבתי צעד, הנחתי את ידי על שלו והשפלתי את מבטי לרצפה. נהמת הסיפוק שלו הפכה ליללה של כאב כשכופפתי בפראות את אצבעותיו לאחור. ניצלתי את אי־הנוחות שלו, משכתי את זרועו מעלה וכופפתי אותה בזווית שידעתי שתכאיב לו. גררתי אותו ככה לעבר הדלת והעפתי אותו החוצה.
"אני מעדיפה להיזרק לרחוב."
טרקתי את הדלת ונעלתי אותה בזעם. הכנסתי את השרשרת למקום בעצבים. יכולתי לשמוע אותו מקלל וממלמל מעבר לדלת הסגורה.
התרחקתי מהדלת אבל הסתובבתי במהירות בחזרה כשמנעול הדלת הסתובב, ופרצופו המכוער של טרי הציץ דרך המרווח שאפשרה שרשרת הדלת.
"שכחת, כלבה. יש לי מפתח שיכול להכניס אותי בכל זמן שארצה."
הוא טרק את הדלת לפני שהספקתי לזוז.
לרגע עמדתי שם והרגשתי את החזה שלי מתמלא חרדה. הוא צדק. הוא יכול היה להיכנס בכל פעם שרצה. לאחר שהשותפה הראשונה שלי רונדה עזבה, היו פעמים שחשבתי שמישהו היה בדירה בזמן שלא הייתי שם, אבל לא יכולתי להוכיח את זה. השותפה הבאה שלי, טריש, עבדה מהבית, והיא הכחישה שהוא אי־פעם הטריד אותה.
טרי הרים את חלון תיבת הדואר שהיה קבוע בדלת הישנה. "יש לך עד סוף החודש. או שתשלמי מה שאת חייבת בתוספת חודש נוסף או שאת עפה מפה."
חלון תיבת הדואר נטרק בקול מתכתי רועש, וצעדיו הכבדים הדהדו במסדרון.
נותר עוד שבוע עד סוף החודש. הייתי חייבת שלושה חודשי שכירות עכשיו. החלקתי במורד הקיר ומוללתי את שערי בדאגה.
סרקתי את הדירה הקטנה. גרתי פה שנתיים. כשרונדה התחתנה, פרסמתי מודעה ומצאתי שותפה חדשה לחלוק איתה את החשבונות. טריש נראתה מגניבה בהתחלה. היא אהבה לבשל, היה כיף להיות בסביבתה, והרגשתי שמצאתי חברה חדשה. כשהודיתי בפניה שבעל הבית קצת מלחיץ אותי, ושרונדה תמיד הייתה זו שהתעסקה איתו, טריש התעקשה להיות זו שתשלם את השכירות מדי חודש ואמרה שהיא "לא רוצה שארגיש לא בנוח", ושהיא "יכולה להתמודד איתו". היא דאגה להראות לי שהיא מכניסה את הקבלה למגירה בתחילת כל חודש, ומעולם לא הקדשתי לזה שנייה של מחשבה.
עד שהגעתי הביתה יום אחד לפני שבועיים וגיליתי שהיא פרצה לחשבונות שלי, גנבה לי את כל הכסף, חייבה את כרטיסי האשראי שלי עד המקסימום, לקחה כל דבר בעל ערך שהיה לי ונעלמה.
ממש ככה.
זה היה כאילו היא מעולם לא הייתה בכלל. וכפי שהתברר, היא באמת לא הייתה. כשהלכתי למשטרה להגיש תלונה, גיליתי שעבדו עליי. אישה בשם טריש גורדון לא הייתה קיימת בכלל. היא הייתה טובה. המספרים שהתקשרתי אליהם כדי לבדוק את ההמלצות שלה נעלמו לחלוטין. השמות על טופס הבקשה שהיא מילאה לדירה היו כולם מזויפים. היא הייתה מקצוענית והצליחה לעבוד עליי עם ההצגה החברותית והעזרה שלה כביכול, ואני בלעתי את הפיתיון.
באותו שבוע איבדתי את העבודה שלי. החברה התעשייתית שעבדתי עבורה פשוט סגרה את שעריה ללא שום התראה. לא הצלחתי למצוא עבודה אחרת במשרה מלאה, והעבודות בחצי משרה שכן הצלחתי למצוא לא כיסו אפילו את הדברים החיוניים ההכרחיים, שלא לדבר על דמי השכירות. נחרדתי עוד יותר כשגיליתי שאת הכסף שחסכתי עבור השכירות של החודש, טריש גנבה עם כל שאר הדברים.
ועכשיו גיליתי שהיא לקחה את שאר הכסף של השכירות והחליפה אותו תמורת מציצות וסקס.
נדפקתי. נדפקתי בגדול.
קלי הסתכלה עליי מעל הכוס שלה. "מה אני יכולה לעשות צ'אר?"
לגמתי מהיין שלי. קלי הייתה תפרנית כמעט כמוני, כך שלא היה טעם לבקש ממנה הלוואה. "שום דבר. אני חייבת לפנות את הדירה ולמצוא עבודה בתוך שבוע. קלי קלות, נכון?"
"את יכולה לישון על הספה שלי," היא הציעה בחוסר התלהבות.
טפחתי על ידה. "את כבר ישנה על הספה שלך." הדירה של קלי הייתה זעירה – חדר אחד באכסניה. היא אהבה את זה, אבל בפעם היחידה שבה ניסינו לגור יחד, כמעט הרסנו את החברות בינינו. היינו שונות לחלוטין זו מזו.
"נוכל להסתדר."
"תודה." שנאתי לחשוב שהמצב עלול להגיע לזה, אבל האמת היא שזה עלול היה לקרות.
"לאילו משרות הגשת מועמדות?"
"בכל מקום. בתי קפה, עבודות זמניות, עסקים. פרסמתי את קורות החיים שלי בכמה אתרי חיפוש עבודה. שום דבר."
"תני לי לראות."
הושטתי לה את המחשב הנייד ומילאתי את כוס היין שלי. זה היה אחד הדברים היחידים שטריש השאירה – כנראה כי היה לה כבד מדי לסחוב את הארגז. זה ואטריות ראמן יצרו ארוחת ערב נפלאה. בפעם הראשונה. בפעם העשירית זה כבר נהיה מגעיל. עכשיו היין כמעט נגמר וגם הראמן.
"עברת על הרבה מאוד אתרים."
"אני יודעת."
"מה זה 'פתרונות עבורך'?" היא שאלה וכיווצה את האף.
"אה, זה כמו 'קרייגסליסט' – קצת פחות רשמי מחלק מהאתרים של חיפוש עבודה," הסברתי. "אפשר למצוא עבודה או שידה חדשה אם את רוצה. זה מין אתר שמפרסמים בו הכול. שמעתי עליו וחשבתי ששווה לנסות."
"כנראה," היא סקרה את המסך. "אוי תראי, יש פה מודעה חדשה," היא גיחכה. "זה נראה... מעניין."
הצצתי מעבר לכתפה וצמצמתי קצת את עיניי כדי לראות את המסך. עם היין ולאור העובדה שלא ידעתי איפה המשקפיים שלי, היה לי קשה להתרכז.
דרושה: "נערת ששת"
הגדרת תפקיד:
ניהול משק בית, קניות, כביסה, בישול
חייבת להיות מיומנת גם בהנהלת חשבונות, גבייה, בנקאות,
ניהול מלאי,
ותחזוקת אתר אינטרנט לעסק.
חייבת לדעת לנהוג, להיות מאורגנת מאוד ולעבוד ללא השגחה.
חייבת לאהוב לגור בכפר עם גישה מוגבלת לערים מרכזיות.
חייבת לאהוב כלבים.
עדיפות למי שיודעת להכין פאי.
שעות העבודה – שני עד שישי מ־8 בבוקר עד 6 בערב. שבת מ־8 בבוקר עד 12 בצהריים.
שבת אחר הצהריים וימי ראשון חופשיים.
חדר עם מקלחת פרטית. ארוחות פלוס משכורת.
למועמדות רציניות בלבד.
התחלתי לצחוק. "ברצינות? נערת ששת? מי משתמש בביטוי הזה בימינו? זקנים פלצנים?"
קלי גיחכה. "זו חתיכת רשימה."
"ואוו, ממש," מלמלתי.
"את אופה מעולה. את מכינה פאי לימון מדהים. וגם האוכמניות שלך פצצה," היא התבדחה.
צחקקתי ודחפתי אותה במרפק. "בטוח איש זקן. הם אוהבים פאי."
עברתי שוב על הרשימה כדי לראות את שם המשתמש שלו וגיחכתי בבוז. "'סַייקֶלמֶן' משתמש הרבה מאוד במילה 'חייבת'. הבחור בטח חולה שליטה. הוא מחפש עובדת או אישה? אלוהים אדירים, הדבר היחיד שלא רשום הוא ללדת ילדים ולעשות סקס בתנוחה מיסיונרית."
היא קרצה. "אולי הוא אוהב אנאלי. לא נולדים תינוקות ככה."
נחרתי בשעשוע. "אני לא מאמינה שמישהו יפרסם דבר כזה." הסתכלתי שוב על המודעה. "יש לזה ארבע תגובות! אלוהים אדירים!"
"אנשים," היא הנידה בראשה, "הם כאלה מוזרים."
סגרתי את המחשב הנייד שלי וסיימתי את היין. "ממש."
1 באנגלית Girl Friday כינוי לאישה העוזרת בתפקידים רבים, כפי שששת עזר לרובינזון קרוזו.
מרגלית כהן –