מיינקראפט 5: פלישת הקריפרים

 פרק 1 לִיסִימִילֶנְד

לילי הִסתַכּלה למַטה מִמרוֹמֵי הגַלגל הענָק והִתבּוֹננה בּלִיסִימִילֶנְד. היא יָשבה ליַד סַיימוֹן ואמרה:

"אני לא מַאמינה שבֶּאמת סִייַמנוּ את לִיסִימִילֶנְד. זה מַדהים!"

"זה מה שֶקוֹרֶה כּשֶאנָשים עוֹבדים יַחד. אַת צוֹדֶקת. לִיסִימִילֶנְד נֶהדֶרת. זה פַּארק שַעשוּעים כָּזה אַדיר וּמעוּלֶה," חִייֵך סַיימוֹן.

לִיסִימִילֶנְד שָקקה פּעילוּת. כּל אַנשֵי העיָירה בּילוּ את אַחַר הצהרַיים בִּנסיעוֹת מהַנוֹת בּמִתקנים שמילאוּ את הפַּארק. תוֹר ארוֹך נִמשך ליַד רכֶּבֶת ההָרים וּבֵית הַמַראוֹת.

"אני חוֹשֶבֶת שהָייתי בּכל המִתקנים." לילי בָּחנה את הפַּארק מִמרוֹמֵי הגַלגל הענָק.

סַיימוֹן הִבּיט החוּצה בּעוֹד הגַלגל הענָק מִסתוֹבֵב. "לא הייתי עדַיין בּבֵית הַמַראוֹת. בּא לָך לָלֶכת לְשָם שוּב?"

לילי חָשבה על בֵּית הַמַראוֹת. היא אָהבה אותו, אבָל היוּ בּו חלָקים שהִפריעוּ לה. בּבֵית הַמַראוֹת נוֹתנים לך חבילַת מִרקָמים שגוֹרמים לכל דָבָר להֵירָאוֹת עָקוּם. היא שָתקה. היא לא רָצתה לְאַכזֵב את סַיימוֹן, אבָל היא מַמש לא רָצתה לַעבוֹר שוּב דֶרֶך בֵּית הַמַראוֹת. "זה בּסֵדר אִם אני לא אָבוֹא איתךָ לְבֵית הַמַראוֹת?"

"לָמה?" סַיימוֹן היה המוּם.

"זה לא בִּשבילי. זה קְצָת מַפחיד," הוֹדתה לילי.

"מַפחיד?" תָהָה סַיימוֹן. "אנחנו תקוּעים על שָרַת מַיינקראפט שבּוֹ נִלחַמנו בּיצוּרים עוֹינים בָּעוֹלם העֶליוֹן, בַּגֵיהִינוֹם וּבְעוֹלם הסוֹף, ואַת מפַחֶדת מִבֵּית הַמַראוֹת. זה מַמש מַצחיק, לילי."

"זה לא מַצחיק," כָּעסה לילי. "הייתי כֵּנָה איתךָ. לא נֶהנֵיתי בַּמִתקן הזֶה."

סַיימוֹן הֵבין שטָעה. "אני מִצטַעֵר, לילי. לא הִתכַּוונתי להַעליב אותָך."

"זה בּסֵדר," אמרה לילי. "אני פָּשוּט לא רוֹצה שיִצחקוּ עָלַי כּשֶאני מוֹדָה שאני מפַחֶדת."

סַיימוֹן חִייֵך. "אַת זוֹכֶרת אֵיך פָּחַדת פַּעם ממכַשפוֹת? ועכשיו אַת מַמש לא נִלחֶצת מֵהן?"

"אני כֵּן נִלחֶצת מֵהן, אבָל אני כּבָר לא משוּתֶקת מֵרוֹב פַּחד בִּגלָלן. חיסַלתי מַספּיק מכַשפוֹת כּדֵי לָדַעת שֶאני אֶהיה בּסֵדר אִם אַחַת מֵהן תנַסֶה לִתקוֹף אותי," הִסבּירה לילי.

הסיבוּב בַּגַלגל הענָק הִסתַיים. לִפנֵי שהם יָצאו מהמִתקן סַיימוֹן הִציעַ שהם יַעשׂוּ עָליו סיבוּב נוֹסָף, אבָל לילי לא היתה מעוּניֶינֶת. "לאן אַת רוֹצה לָלֶכת עכשיו?" שָאל סַיימוֹן.

"אני חוֹשֶבֶת שאַתה צוֹדֵק. זה דֵי מטוּפָּש מִצִדי לפַחֵד מִבֵּית הַמַראוֹת. אני אנַסה את הַמִתקן הזֶה שוּב."

"אַת לא חַייבֶת לַעשׂות את זה. אנחנו יכוֹלים לָלֶכֶת לְמָקום אַחֵר," הִציעַ סַיימוֹן. "מה עִם מַגלֵשַת המַים? או רַכֶּבֶת ההרים? או המכוֹנִיוֹת המִתנַגשוֹת?"

כּל הרַעיוֹנות של סַיימוֹן נִשמעוּ נֶהדָרים, אבָל לילי רָצתה להִתמוֹדֵד עִם הפּחָדים שֶלה. היא רָצתה לָלֶכֶת שוּב לְבֵית הַמַראוֹת. "אני מַמש רוצה לָלֶכֶת לְבֵית הַמַראוֹת. זה המִתקן היָחיד בַּפַּארק שאתה עדַיין לא רָאִיתָ ואני חוֹשֶבת שאתה תֹאהַב אותו."

בּשָעה שסַיימוֹן ולילי צָעדוּ לִכיווּן בֵּית הַמַראוֹת, הם הִבחינוּ בּמַר אָנַרְכְיָה שדָהַר לְכיווּנם. הוא נִראה מוּטרד.

"מר אָנַרְכְיָה," שָאלה לילי, "אתה בּסֵדר?"

מר אָנַרְכְיָה הִסדיר את נשימָתוֹ. "לא, משהו נוֹרָאי קרה. עשׂיתי ניסוּי בּאֶפשָרוּיות היְציאה מֵהַשָרָת והָייתי עם ווֹרֶן. אני חוֹשֵב שבּטָעוּת הטַסתי אותו מהַשָרָת."

"אֵלֶה חדָשות נֶהדָרות!" קראה לילי. "איך עשׂית את זה? עכשיו כּוּלָנו נוּכל לַעזוֹב."

"אני לא בָּטוּחַ שהֵעַפתי אותו. יָכול לִהיות שבּטָעוּת מָחַקתי את כּל הקִיוּם שֶלו. אני לא יודֵעַ." מר אָנַרְכְיָה דיבֵּר בִּמהירוּת ועֵינָיו מָלאו דמָעות.

"על מה אתה מדַבֵּר?" שָאלה לילי. "קח נשימה עמוּקה ותדַבֵּר לאַט. אני רוצה שתַסבּיר כּל מה שֶקָרה."

לִפנֵי שמר אָנַרְכְיָה הִספּיק להָשיב, חוּאָן הַקַצָב הִתקָרֵב אלֵיהם. "משֶהו מַמש לא בּסֵדר. רָאיתי כָּרֶגע קבוּצה של שִישָה קְרִיפֵּרים בּמֶרכַּז העיָירה."

"מה? זה נִשמע כּאילוּ מישהו גָרם להם להוֹפיעַ בּכַוָונה," קראה לילי. "רק גְרִיפֶר יָכול לַעשׂות דָבָר כָּזה."

מר אָנַרְכְיָה לא רצה לִשמוֹעַ על פּלישַת הקְרִיפֵּרים. הוא היה יותֵר מִדַי מוּטרד מהֵיעָלמוּתו של ווֹרֶן. "אנחנו יכוֹלים לחַסֵל את הקְרִיפֵּרים, אבָל יש לנו בְּעָיות גדוֹלות יותֵר."

"מה יָכול לִהיות חשוּב יותֵר מפּלישה של קְרִיפֵּרים?" שָאל חוּאָן הקַצָב.

"ההֵיעָלמוּת של ווֹרֶן יותֵר חשוּבה." מר אָנַרְכְיָה שָאף שאיפה עמוּקה וסיפֵּר לחוּאָן מה קרה לווֹרֶן. "הִשתַמשנו בִּבּלוֹקים של פּקוּדות כְּדֵי לְזַמֵן בְּרָקים, שמסוּגָלים לִשלוֹחַ אותָנו בַּחזָרה לָעוֹלם האמיתי, כּשווֹרֶן נֶעלם. לא היה שוּם בָּרָק או משהו כָּזה. הוא פָּשוּט נָגוֹז."

"איך?" שָאלה לילי.

"אני לא יודֵעַ," עָנה מר אָנַרְכְיָה.

חוּאָן שָתק לְרֶגע. "אַתם חוֹשבים שפּלישַת הקְרִיפֵּרים וההֵיעָלמוּת של ווֹרֶן קשוּרוֹת זוֹ לזוֹ?"

החבוּרה תָהתה אִם יִיתָכֵן שזה אכֵן המַצָב. לילי עָנתה: "אִם זה נָכוֹן, יִיתָכֵן שנֵיאָלֵץ להילָחֵם בִּגְרִיפֶר."

"מישהו מִכֶּם בָּדק מה המַצָב עם פַּאבְּלוֹ, רוֹנָאן ומַתְ'יוּ?" שָאל סַיימוֹן.

"עָצַרתי ליַד בֵּית הכֶּלא בַדֶרך לכָאן, והשוֹמרים ניצבוּ בַּחזית. נִראֶה היה שהכּוֹל בּסֵדר שָם," אמר מר אָנַרְכְיָה.

"אנחנו צריכים לַחקוֹר לָעוֹמֶק את ההֵיעָלמוּת של ווֹרֶן," אמר סַיימוֹן.

"ואנחנו צריכים לַעצוֹר את הקְרִיפֵּרים," הִזהיר אותם חוּאָן והִצבּיעַ לְכיווּנם של כַּמה קְרִיפֵּרים שריחפוּ בִּדמָמה דֶרֶך השְעָרים של לִיסִימִילֶנְד.

לילי חָטפה את הקֶשֶת שֶלה, הוֹציאה חֵץ מהמלַאי ויָרתה אותו לכיווּנוֹ של הקְרִיפֶּר. קָא-בּוּם!

סַיימוֹן ומר אָנַרְכְיָה כּיוונוּ גם הם את קַשתוֹתיהם לְכיווּן הקְרִיפֵּרים וחיסלוּ את היְצוּרים העוֹינים הבּוֹערים בּאֶמצעוּת חִצֵיהֶם.

אִילָנָה רצה לְכיווּנם. "מה קוֹרֶה? מַדועַ יש כּל כָּך הַרבֵּה קְרִיפֵּרים בּלִיסִימִילֶנְד?"

"אני לא יוֹדַעת, אבָל אנחנו עוֹמדים לגַלוֹת," הִבטיחה לילי לחבֶרתהּ.

לילי נֶעמדה בּמֶרכַּז פַּארק השַעשוּעים וקָראה בְּקוֹל: "אני לא רוֹצה להַפחיד אַף אֶחד, אבָל נִראֶה שֶיֵש המוֹן קְרִיפֵּרים בִּכפַר לִיסִימִי ובפַּארק השַעשוּעים הזֶה, לִיסִימִילֶנְד. אנחנו צריכים לִהיוֹת זהירים מאוד."

כּל אנשֵי העיָירה דיבּרוּ בּבַת אַחת. כּוּלם חָששוּ שהם נתוּנים בּעיצוּמה של מִתקָפה. "האִם זה גְרִיפֶר?" שָאל מַייקֶל.

"אנחנו לא יוֹדעים," עָנתה לילי.

קוֹל מוּכָּר נִשמע מֵרָחוֹק: "אני חוֹשֶבת שאני יכוֹלה לסַפֵּק לָכֶם כַּמה תשוּבות."

לילי היתה המוּמה. "ג'וֹרְגְ'יָה? כֵּיצד הִגַעת בַּחזָרה לַשָרָת הזֶה?"