מלאכים בשמיים

מטוסי המסרשמיט חלפו זה אחר זה בקול רועם לאורך מסלול ההמראה. שאגתו העמוקה של כל אחד ואחד ממנועי ה–V-12 הדהדה כרעם בין ההנגרים המכוסים בגגות פח.

היעד היה במרחק עשרה מייל בלבד. לוּ לֶנַרְט, בתא הטייס של המטוס המוביל, פקח עיניים באור הנחלש. הוא ניסה לזהות את הכפר איסדוד בין שורת הכפרים שעל קו החוף. הכפרים היו דומים מאוד זה לזה.

ואז הוא הבחין בכפר. לנרט נדהם מהמראה שנגלה לעיניו.

טור של כלי רכב צבאיים ערביים נמתח לאורך יותר ממייל על כביש החוף. הכפר איסדוד עצמו היה מלא משאיות, טנקים ואלפי חיילים. חטיבת שריון הייתה תקועה ליד הגשר שהופצץ מעל נחל לכיש. האויב היה עסוק בהקמת גשר זמני חדש.

ובאותו הרגע הבחינו בהם המצרים. השמיים מעל איסדוד נמלאו אש נגד מטוסים, 'פופים' שנראו כמו פקעות צמר שחורות ושמנוניות. לנרט חש בחבטות המטחים שהתפוצצו סביב מטוס הקרב שלו.

לנרט הפנה את ראשו והביט לאחור מעבר לכנף המטוס. שלושת המסרשמיטים מהטייסת שלו היו פרושים במבנה קרבי. לנרט שלח יד אל לוח הבקרה שליד ברכו ודרך את תותחיו של המטוס, את המקלעים שלו, ואת מתג השחרור לשתי פצצות בנות 70 קילוגרם.

מטחי הנ"מ קרבו אליו. היה נדמה שכל תותח בשיירה בת המייל של חטיבת השריון ירה על המטוסים. לנרט היטה את המטוס. ביטוי בעברית עלה במחשבתו. אין ברירה.

לטייסי הקרב המתנדבים לא היו ברירות. גורלה של ישראל יוכרע בדקות הקרובות.

לנרט הוריד את חרטומו של המסרשמיט מטה, לעבר המטרה.

זו הייתה משימת הקרב הראשונה של הטייסים המתנדבים בישראל. לנרט חשש שזו עומדת להיות משימתם האחרונה. ארבעה מטוסים שהיו גרוטאות, מסרשמיטים שהיו בעבר בשירות הנאצים, והורכבו בצ'כוסלובקיה — נגד צבא ערבי שלם. דוד נגד גוליית.

צבאותיהן של חמש אומות ערביות התקדמו לעבר הלב של ישראל. חטיבת השריון המצרית המהירה הגיעה למרחק של 22 מייל מתל אביב. אם לא יעצרו אותם, המצרים יהיו בתוך העיר בשעות הבוקר. מלחמת העצמאות של ישראל, שפרצה שבועיים קודם לכן, תגיע לקיצהּ.

ארבעת המסרשמיטים — והטייסים — הגיעו לישראל ימים אחדים קודם לכן. קיומם עדיין היה בגדר סוד, הן בעבור הערבים והן בעבור הישראלים. לנרט וחבריו לטייסת רק התחילו ללמוד להטיס את מטוסי המסרשמיט בצ'כוסלובקיה כשהצבאות הערביים פלשו לישראל ב-15 במאי.

הפלישה שמה קץ לאימונים. מוכנים או לא מוכנים, הטייסים והמטוסים המפורקים הועלו על מטוסי תובלה מסוג C-46 ו–C-54 והוטסו לישראל, שם יהיה עליהם ללמוד להטיס את המסרשמיטים בדרך הקשה. תוך כדי קרב.

לנרט כבר למד שהוא שונא את המסרשמיטים. "חתיכת הזבל הכי מחורבנת שהטסתי מימיי", הוא אמר. אלה לא היו אפילו מסרשמיטים אמיתיים, מטוס הקרב הגרמני הקלאסי ממלחמת העולם השנייה, אלא יציר כלאיים שיוצר בצ'כוסלובקיה.

למרות פגמיו, המסרשמיט המגושם נהנה מכוח אש משמעותי — שני מקלעים בקוטר 13.1 מ"מ בחרטום ושני תותחי 20 מ"מ על הכנפיים. כל אחד מהמטוסים נשא גם שתי פצצות בנות 70 קילוגרם מתחת לכנפיו.

לו לנרט היה מוותיקי מלחמת העולם השנייה, צעיר שחור תלתלים ובעל עיניים כהות נוקבות. הוא היה בן 27, נולד בהונגריה וגדל בפנסילבניה. כשהיה בן 17 התגייס לחיל הנחתים מכיוון ששמע שהם הראשונים המגיעים לשדה הקרב. "רציתי להרוג כמה נאצים שרק אוכל, ומהר ככל האפשר". איש לא אמר לו שהנחתים יילחמו בזירת האוקיינוס השקט. לנרט הצליח לעשות את דרכו לקורס טיס והגיע לבסוף לאוקינאווה, ובה סיים את המלחמה, מעוטר בציונים לשבח, בתור טייס מטוס קורסייר.

המטרה הראשונה של טייסת הקרב החדשה של ישראל הייתה אמורה להיות בסיס חיל האוויר המצרי באל-עריש, במדבר סיני, בדיוק מעבר לגבול בין ישראל למצרים. המסרשמיטים היו אמורים להמריא עם שחר ולהפציץ את שורות מטוסי הספיטפייר המצריים שחנו באל-עריש.

אבל ערב קודם לכן הכול השתנה. ארבעת הטייסים היו בצריף הטייסת שלהם בבסיס חיל האוויר בעקרון כשהגיע דוח חדש. צבא מצרים הגיע לאיסדוד, מדרום לתל אביב. חבלנים ישראלים פוצצו את הגשר האחרון על הכביש הראשי שהוביל צפונה ובלמו, זמנית, את הכוחות המצריים. בתוך כמה שעות יתקנו המצרים את הגשר ויחדשו את התקדמותם. שתיים וחצי פלוגות רגליות שנותרו מהחטיבה הישראלית כבר היו תשושות, והמצרים יכריעו אותן במהרה.

מתקפת הפתע על אל-עריש בוטלה. הפקודות החדשות של המתנדבים הגיעו מתל אביב: להמריא ולתקוף את החטיבה המצרית באיסדוד. עכשיו.

המטרה גדלה במהירות בכוונת של לנרט. גוף המסרשמיט רטט וזמזם כשהמטוס צלל ומהירותו התגברה. ראש הטור המשוריין המצרי היה ממוסגר בחלון הצר מול עיניו של לנרט.

הוא חיכה... הביט במטרה הגדלה והולכת... ולחץ על מתג השחרור. חבטה הרעידה את המטוס כששתי פצצות בנות 70 קילוגרם השתחררו מגחונו של המסרשמיט.

לנרט נסק מעל איסדוד והתכונן ליעף התקפה. הוא לא ראה אם הפצצות שלו פגעו במטרה. הוא הבחין מצד חופת המטוס בצלליות החומות של המסרשמיטים האחרים שצללו דרך מסך של אש נגד מטוסים.

לנרט צלל שוב מעל למטרה, והפעם כיוון אל ריכוז הכוחות. הוא ראה אותם מתפזרים כנמלים לעבר השדות מחוץ לאיסדוד. לנרט לחץ על ההדק שעל מוט ההיגוי והרגיש את הרטט העז של התותחים המורכבים על כנפי המטוס.

ואז — לא כלום.

לעזאזל. התותחים של לנרט הפסיקו לירות אחרי כמה קליעים בלבד. זו הייתה הפעם הראשונה שבחנו את התותחים, והם הכזיבו.

לנרט ראה את המטוסים האחרים חומקים כניצים בין מטחי האש. האם התותחים שלהם פועלים? האם מישהו נפגע? הוא לא ידע. מכשיר הקשר במסרשמיט שלו לא פעל.

מטחי אש נגד מטוסים התפוצצו ליד זנב המטוס, ולנרט התנתק מהמטרה ופנה לעבר עקרון. הוא הנחית את מטוס הקרב על מסלול הבטון ותפעל את דוושות ההיגוי במיומנות שלמד בצ'כוסלובקיה, כדי להבטיח שהמטוס יתקדם בקו ישר. כשהגיע אל ההנגר ראה שאחד המסרשמיטים האחרים כבר שם.

כעבור כמה דקות ראה את צלליתו של מסרשמיט שלישי בנחיתה. המטוס האט בקו ישר לאורך 100 מטר, ואז סטה לפתע בחדות ימינה. קצה הכנף השמאלית שלו נגרר על המסלול, והוא חג וירד מהמסלול, תוך שהוא מעלה לאוויר עמוד של חול.

המסרשמיט נהרס לגמרי.

הטייסים עמדו באפלה היורדת והביטו מערבה. שלושה מהם הצליחו לחזור לבסיס בעקרון. הטייס הרביעי עדיין היה אי-שם בחוץ.

עם רדת החשכה עדיין לא היה כל זכר לאיש צוות האוויר הנעדר.

שעה נוספת חלפה. ואז הגיע דיווח. חיילים ישראלים ראו מטוס אפוף להבות נופל במרחק שבעה מייל מדרום-מערב לעקרון. חיילים מצרים תפסו כבר את השטח. לפי עוצמת הנפילה הישראלים היו בטוחים שהטייס נהרג.

הלך רוח קודר אפף את חבורת הטייסים הקטנה בצריף המבצעים בעקרון. המשימה הייתה כישלון מוחלט. הם לא גרמו כל נזק של ממש לאויב, ובתוך 40 דקות הצליחו לאבד מחצית ממטוסיהם ורבע מאנשיהם.

הטייסים היו מדוכאים. מה הצליחו להשיג? הם באו לעזור להציל אומה צעירה. והם נכשלו.

רק מאוחר יותר באותו הלילה הגיעו דוחות המודיעין שהבהירו להם את האמת.

הם לא נכשלו. הם חוללו נס.