מלחמת האהבה 3: ממתק לעיניים

"הקשיבו! הקשיבו!" קייג' דופק באגרופו על שולחן ארוחת הבוקר ומדהים את כל הנוכחים בחדר. "המפגש המשפחתי של אריקסון מתחיל עכשיו. האם כל החברים נמצאים?"

גאנר נאנח ומגלגל את עיניו. "אחי, מוקדם מדי לכל הפורמליות הזאת. אתה יכול לראות שכולנו כאן."

אני מרים את ספל הקפה שלי כדי להכריז ​​ללא מילים על נוכחותי, אבל גם מתוך הסכמה עם גאנר.

קייג' תמיד נתן לעובדה שהוא האח השני לעלות לו לראש. עכשיו, כששלושה מתוך חמשת האחים נמצאים בגרין ואלי, הוא קיבל את תפקיד האח הבכור בהיעדרו של ויגו. למרבה המזל, גאנר ואני כבר רגילים, ושנינו לא כאלה שעושים עניין, לכן אנחנו בדרך כלל בסדר עם זה, פרט לפעמים שהוא מזמן את הפגישות המשפחתיות האלה בשעות מגוחכות, כמו שבע בבוקר.

"איפה פרנקי?" קייג' שואל ומביט מסביב לשולחן.

בערך באותו זמן פרנקי נכנסת לחדר ומנופפת לכולנו. "אני כאן. פשוט לא הייתי בטוחה אם אני אמורה להשתתף בפגישה." אף על פי שהיא וגאנר כבר יחד תקופה, היא עדיין נראית מאופקת למדי בחברתנו.

אני מבין את זה. אחרי ששמעתי את סיפור חייה, על אביה המנוכר וכל מה שהיא עברה מאז שגילתה את האמת על עברה, קל להבין מאיפה נובעת ההסתייגות שלה. ובכל זאת, היא התחילה לצאת קצת מהקליפה שלה בחודש האחרון בערך, וזה טוב. היא תצטרך ללמוד לפתח ביטחון עצמי אם היא מתכוונת לשרוד את משפחת אריקסון. בשלב מסוים כולנו נהיה יחד, ויש הרבה עם מה להתמודד.

"ברור שאת אמורה להיות כאן," טמפסט אומרת, מחייכת לפרנקי ומגישה לה את אחד המאפינס המפורסמים שלה שהיא הביאה ממאפיית דונר. "את משפחה."

"אמרתי לך," גאנר אומר ומושך את חברתו לשבת על ברכיו. "את אחת מאיתנו, אז גם את צריכה לסבול את הפגישות המטופשות האלה."

קייג' התחיל לקיים את הפגישות השבועיות האלה בחודש שעבר לפני חג המולד. והוא קבע אותן בכוונה בימי רביעי בשעה שבע בבוקר כדי שפרנקי תוכל להשתתף בהן לפני שהיא יוצאת למריוויל להתנדב במקלט לנשים, וכדי שטמפסט תוכל להיות כאן אחרי שתסיים את המשמרת שלה במאפיית דונר.

למרות חסרונם של ויגו ואוזי, המשפחה שלנו כאן בגרין ואלי הולכת וגדלה.

"תשמור על הפה שלך," קייג' מזהיר את גאנר, דוחף את ראשו וכמעט גורם לו לשפוך את השייק שלו. אילו זה היה קורה, הקרב כנראה היה נמשך.

"מזדיין," גאנר ממלמל ומקרב את השייק שלו אל פיו כדי לטשטש את פניני החוכמה שלו. פרנקי מגלגלת את עיניה כשהוא מושך אותה קרוב יותר כדי להשתמש בה כמגן.

ידו של קייג' מושטת אל אחד המאפינס בצלחת שלפניו, אבל טמפסט אוחזת במפרק ידו.

"אל תחשוב אפילו להשתמש במאפינס שלי כנשק, לִייף קייג' אריקסון."

הוא מביט בה בחוסר אמון, מעמיד פנים שהוא נעלב מהנזיפה שלה. "לעזאזל, אישה. התכוונתי לאכול את זה, לא לזרוק את זה," הוא טוען בתוקף. טמפסט לא נראית משוכנעת, וגם אני לא מאמין לשטות הזאת.

התקרית הקטנה הזאת היא רק דוגמה אחת לכמה טמפסט מושלמת עבור אחי הגדול. אני אוהב את העובדה שהיא לא מפחדת להתעמת איתו.

אני מביט סביב השולחן, והלב שלי מתחמם כשאני רואה את האחים שלי כל כך מאושרים ומאוהבים, אבל אני לא יכול להתעלם מהדקירה שאני מרגיש לנוכח גילויי החיבה שלהם. היה לי את זה פעם – אושר, אהבה, מישהי שרציתי לבלות איתה לנצח.

אבל לא עוד.

"אז מה על סדר היום שלנו הבוקר?" אני שואל ומכחכח בגרוני. אני רוצה לקדם את העניינים וגם שיהיה לי משהו אחר לחשוב עליו מלבד כמה דפוקים חיי האהבה שלי... חיי האהבה שאין לי.

"יש לך איזה דייט לוהט שאנחנו לא יודעים עליו או משהו?" קייג' שואל.

"הדייט היחיד שיש לוואלי הוא לבדוק את טור הרכילות בעיתון המקומי," גאנר אומר ומחייך אליי חיוך מרושע. "בכל פעם ששמו מוזכר, הוא גוזר את הכתבה ומוסיף אותה לאוסף הפנטזיות שלו."

"אוסף הפנטזיות? אתה מתכוון לפורנו?" טמפסט פונה אליי, היא נראית מסוקרנת.

אני מצביע על גאנר ואומר, "אתה, עדיף שתשתוק." כשאני מחזיר את מבטי לטמפסט, הטון שלי קצת יותר רך. "לא, אין לי פה פורנו. בכל אופן, בשביל זה יש מחשבים. עכשיו, אנחנו יכולים להפסיק לדבר על האוננות שלי, בבקשה? אני משועמם."

כשאתה בעיירה קטנה כמו גרין ואלי, טנסי, אתה צריך למצוא דרכים ייחודיות לבדר את עצמך. אז תסלחו לי אם מצאתי עניין חדש בטור הרכילות המקומי. אבל הוא לא חלק מאוסף הפנטזיות שלי.

יש לי דמיון מושלם לזה, תודה רבה.

קייג' מכחכח בגרונו, מחזיר אליו את תשומת הלב שלנו לפני שהוא מתחיל לדבר. "קודם כול, אני רוצה לברך שוב את גאנר על הניצחון שלו מול מייקי אומאלי, 'השרירן של ממפיס', בסוף השבוע שעבר!" הוא מצביע על גאנר ומוסיף, "תמשיך ככה, ואנחנו נקבל את חגורת האליפות יותר מהר ממה שאתה חושב, אחי."

כל הנוכחים ליד השולחן פורצים במחיאות כפיים, וגאנר מקבל את השבחים בצניעות. טוב, בצניעות ככל שיכול ילד הפלא של משפחת אריקסון. לפחות הוא לא משתחווה ומפריח נשיקות באוויר. במקום זה, הוא מרכין את ראשו בהערכה לפני שהוא קובר את פניו בשקע צווארה של פרנקי.

"כמו כן," קייג' ממשיך, גאווה מאירה את תווי פניו, "הגיע הזמן לפתיחה החגיגית של הזירה החדשה והמשוכללת שלנו בחלק החדש של חדר הכושר למטה. אנחנו צריכים להחליט איך אנחנו רוצים לחגוג. האם יש לנו קרב ראווה, משהו לגייס עבורו כסף, או שאנחנו פשוט רוצים לעשות מסיבה ולהזמין את הציבור להגיע לראות אותה?"

"משוכללת," אני מגחך. "זאת זירת אגרוף מזוינת, אחי. יש לה כוחות־על שאני לא יודע עליהם?"

"כן, יש סביבה שדה כוח מגנטי שמרחיק לוחמים מדומים, כמוך. אין כניסה למתחזים." אני נשבע שגאנר ימצא את עצמו עם לסת שבורה אם הוא ימשיך ככה.

"תקשיב, אידיוט..."

"מספיק!" קייג' צועק. "שניכם עולים לי על העצבים. אנחנו כבר לא ילדים בדאלאס, אז תגדלו ביצים ותתחילו להתנהג כמו מבוגרים. מה שמוביל אותי לנושא האחרון של הפגישה..." אחי הגדול מסתובב ומביט בי ישירות לפני שהוא שואל, "ואלי, למה לעזאזל אתה עדיין בגרין ואלי?"

השאלה שלו תופסת אותי לא מוכן, לכן אני פשוט בוהה בו, מקרב את כוס הקפה שלי אל שפתיי ולוגם ממנה כדי להרוויח עוד קצת זמן ולנסח תשובה.

"קייג'," טמפסט ממלמלת ומגלגלת את עיניה. "ואלי, אתה מוזמן להישאר כאן כמה שאתה רוצה," היא שולחת את ידה הקטנה מעבר לשולחן, מניחה אותה על שלי ולוחצת, מעניקה לי תחושה אימהית. "גם אתה, גאנר. ואם אוזי וויגו רוצים להצטרף, אני בטוחה שנוכל למצוא גם להם מקום."

כשהיא מחייכת אל קייג', החזות הקשוחה שלו סוף־סוף נסדקת מעט, והוא נועץ בה מבט רך יותר, מרפרף באגודלו על הלחי שלה וחופן את פניה. עד שהגעתי לגרין ואלי לא זכיתי לראות את הצד הרך הזה של קייג'.

אני יודע שהייתה לו מערכת יחסים רצינית כשהוא למד בהרווארד, אבל הוא מעולם לא הביא את הבחורה הזאת הביתה. כשהוא עזב את הרווארד וחזר למכון של אריקסון, כולנו חיינו כמו רווקים הוללים, הדלתות שלנו היו מסתובבות עם הלהיט האחרון של החודש... או השבוע... שיט, לפעמים הלילה.

אבל מונוגמיה מתאימה לו.

"נצטרך לקנות עוד מקום מזוין," קייג' רוטן ומפנה את תשומת ליבו בחזרה לכולנו. "אם נמשיך ככה, נהיה הבעלים של כל הבלוק הארור."

"אתה חושב שנוכל לגרום למר ג'ונס למכור את חנות מוצרי החשמל שלו?" אני שואל. "לבניין הזה שהוא נמצא בו יש מרפסת נחמדה בצד האחורי. תמיד תהיתי מה יש שם למעלה."

קייג' פשוט נוהם בכעס וניגש למלא מחדש את קנקן הקפה.

מאז שאני כאן, שיפצנו את החלל בצד השני של חדר הכושר ויצרנו דירה נוספת. במשך תקופה קצרה גאנר ואני גרנו שם יחד, אבל עכשיו הוא גר עם פרנקי, ויש לי את המקום כולו לעצמי.

ותודה על זה, לעזאזל.

אף אחד לא רוצה לחלוק קירות עם קייג' וטמפסט.

"אוזי התקשר אתמול," אני אומר, מושיט יד אל המאפין האחרון 'Folsom Prison Blues' – 'בלוז לכלא פולסום' – האהוב עליי. אחרי שאני נוגס ביס גדול, לועס ובולע, אני מוסיף, "הוא זרק משהו על לבוא לגרין ואלי כדי לראות על מה כל המהומה."

"נשמע כאילו הפלישה של משפחת אריקסון עשויה להתרחש מוקדם מהצפוי. אני מקווה שגרין ואלי מוכנה לזה," קייג' ממלמל.

ובנימה זו, גאנר, פרנקי וקייג' עוזבים את המטבח ויורדים במדרגות המובילות אל הסטודיו, משאירים אותי ואת טמפסט לבד.

היא מתחילה לסדר, מכניסה כמה כלים למדיח ומזמזמת לעצמה, אבל אז היא עוצרת ופונה אליי. "אני יכולה לראות שמשהו מכביד עליך," היא אומרת בענייניות ופולטת נשיפה ארוכה. "אני גם מכירה את ההרגשה הזאת, שאתה חושב שאין לך מישהו שאתה יכול לסמוך עליו. אז אני פשוט אגיד את זה – אם אתה צריך מישהו לדבר איתו, מישהו מהמשפחה, אבל לא ממש, אני האדם הזה בשבילך. בלי שיפוטיות."

היא מתרחקת מהדלפק וניגשת לעמוד מצידו השני של השולחן. "אני במאפייה בכל בוקר עד שמונה, חוץ מימי רביעי," היא עוצרת ומחייכת. "בוא באיזה בוקר שתרצה ואגיש לך את מאפין היום, כוס קפה טרי... ואוזן קשבת, אם תזדקק לזה."

אני חושב לרגע על דבריה, מנסה לא לתת לפנים שלי להסגיר אותי. אימא שלי תמיד אומרת שאני לא יכול לשקר, כי הפנים שלי תמיד אומרות את האמת. "אולי אני אקבל את ההצעה שלך," אני אומר לבסוף, משפיל את עיניי אל השולחן ומעביר את ידי על העץ הפגום. "אפילו רק בשביל המאפינס."

היא מחייכת אליי בהבנה ומנידה בראשה. "כל בני אריקסון אותו דבר," היא מקניטה וצועדת לכיוון המדרגות.

"קחי את המילים שלך בחזרה," אני קורא אבל מגחך, כי היא צודקת. אנחנו דומים, וזה מה שגורם לנו לאהוב זה את זה בעוצמה כזאת, אבל גם לעצבן זה את זה על בסיס יומי.

תמיד תהיתי איך היו נראים חיינו אילו הייתה לנו אחות. אני שמח לדעת עכשיו איך זה, ולא שיקרתי כשאמרתי שאולי אקבל את ההצעה שלה. זה יהיה נחמד להוריד קצת חרא מהלב שלי, אבל אני לא בטוח שאני מוכן עדיין.

רק המחשבה על דאלאס ועל כל מה שקרה לפני שברחתי עם הזנב בין הרגליים לגרין ואלי, גורמת לבטן שלי להתהפך ולכעס שלי לרתוח. מבין כל האחים, אני הכי פחות אגרסיבי, וזה כנראה מה שגרם לי להיות לא טוב כמו קייג' או גאנר בזירה.

כשגדלתי, אהבתי את הספורט, אני עדיין אוהב, אבל לא היה לי מה שנדרש כדי להפוך לילד פלא.

לא הייתי המבוגר ביותר, לכן לא קיבלתי את ההחלטות.

אני לא הצעיר ביותר, לכן מעולם לא קיבלתי את תשומת הלב שאוזי וגאנר קיבלו.

אני הילד האמצעי, זה שלעיתים קרובות מתעלמים ממנו. רוב הזמן זה בסדר מבחינתי, אבל בזמן האחרון אני מרגיש את עוצמת המעמד שלי במשפחה. למען האמת, להיות באמצע זה תיאור ציני לחיים שלי.

אני לא שמח, אבל גם לא עצוב.

אני לא מצליח בטירוף, אבל גם לא שוקע.

אני לא מרוצה, אבל גם לא לגמרי לא מרוצה.

אני רק באמצע, ואני מנסה להחזיק מעמד עד שמשהו טוב יותר יגיע.

אבל זו תחילתה של שנה חדשה, לכן אני מקווה להתחלה חדשה.