ממשלות ישראל לדורותיהן

יסודות השיטה הפוליטית הנהוגה בישראל הונחו עוד ב"תקופת היישוב", טרם הקמת המדינה. כמה רבבות התושבים היהודים שהתגוררו בארץ ישראל בתום מלחמת העולם הראשונה החליטו, בעקבות הצהרת בלפור, לכונן את הפרלמנט העברי הראשון. במובנים רבים, השיטה שבה נבחרה "אסיפת הנבחרים" של היישוב היהודי ב-1920 מתקיימת עד היום.

מדינת ישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית. היא הוקמה ונשלטה - ונשלטת עד היום - על ידי מפלגות פוליטיות, או למען הדיוק - על ידי קואליציה של מפלגות. שלטון קואליציוני היה העיקרון המארגן של הציונות הממוסדת גם לפני קום המדינה, ושום מפלגה לא נהנתה מעולם מרוב פוליטי - לא בקונגרס הציוני, לא בהסתדרות הציונית ולא במדינת ישראל.

הרשות המחוקקת בשיטה הדמוקרטית-פרלמנטרית הישראלית היא כנסת בת 120 חברים, שנבחרת באחת הגרסאות הקיצוניות ביותר המוכרות בעולם של שיטת הייצוג היחסי - לפי רשימות מפלגתיות, כאשר המדינה כולה מהווה "אזור בחירה" אחד. אחוז החסימה לקבלת ייצוג פרלמנטרי היה בדרך כלל נמוך יחסית, בין אחוז אחד לשניים, וגם כיום, כשאחוז החסימה הוא 3.25, כך שסף הכניסה הוא ארבעה חברי כנסת, מיוצגות בבית הנבחרים עשר מפלגות.

20 מערכות של בחירות כלליות (ומערכת אחת של בחירות מיוחדות לראשות הממשלה) התקיימו בישראל עד כה, ואף לא אחת מהן הולידה מנצחת ברורה, בדמות מפלגה יחידה שזכתה ברוב המושבים בכנסת. כתוצאה מכך, פוליטיקה קואליציונית של מיקוח ומשא ומתן היא "המשחק המרכזי" במערכת הפוליטית הישראלית מאז ומתמיד.

*

הקואליציה הממשלתית היא קואליציה ביצועית (אקזקוטיבית). היא קמה על בסיס הסכם בין מפלגות, אשר מגדיר את חלוקת התשואות שמביא עמו השלטון - הן התשואות החומריות (שליטה במשרדי ממשלה), הן האידיאולוגיות. עם זאת, הקמת ממשלה אינה סופו של התהליך הפוליטי אלא תחילתו. השותפות הקואליציוניות מקוות ומנסות להשפיע על מה שיקרה במדינה בתקופת כהונתה של הממשלה ועל מהלכי הממשלה הלכה למעשה.

ממשלה חייבת ליהנות מאמון הכנסת, ועל כן היא בעת ובעונה אחת יחידה פוליטית וגם ביצועית. הכוח הפוליטי, ולא נימוקים מקצועיים, הוא לעתים קרובות הגורם המכריע. גם בתחומים שנדרשת בהם מומחיות מקצועית - הדינמיקה של הפוליטיקה היא הכוח המניע.

החלטות הממשלה מחייבות את כל חבריה בהתאם לעקרון האחריות הקולקטיבית. הרוב בממשלה עלול לקבל החלטה שגויה, אבל מרגע שנתקבלה החלטה - הממשלה כולה נושאת באחריות לה. לפעמים לא ניתן להתחקות אחר תהליך קבלת ההחלטות, ואין אפשרות לדעת מה היו עמדות השרים בטרם החלטה ובמה נחלקו דעותיהם. בחסות מסך העשן הזה קל יותר לממשלה להציג את עצמה כקולקטיב.

במידה והיה על ממשלת ישראל לקבל החלטה, כפי שפורסם בעולם - בפרסומים שיפורטו בהמשך - ביחס להשמדת כור סורי, נסטה מהכלל לפיו נכתב הספר וננתח פרסומים אלו גם אם מדובר בפרסומים זרים.

*

הדמות המרכזית בממשלה היא, כמובן, ראש הממשלה. במקרים רבים ראש הממשלה קובע לבדו את המדיניות - אפילו בנושאים גורליים (בן-גוריון, למשל, החליט לבדו לצאת למבצע סיני ב-1956, גולדה מאיר לבדה החליטה לדחות את "תוכנית יארינג" ב-1971, ומנחם בגין החליט לבדו להיענות ליוזמתו של נשיא מצרים, אנואר סאדאת, לנאום בכנסת ב-1977). ואולם, במובנים מסוימים ראש הממשלה חזק במידה שחבריו השרים - ושותפיו הקואליציוניים בפרט - מאפשרים לו. בפועל, בדרך כלל יש ביכולתו של ראש הממשלה לעצב את מדיניות הממשלה בכל התחומים שבהם יש לו עניין, וביכולתו להגדיר את האתוס הממשלתי - האווירה והאידיאולוגיה שעל בסיסן יימצאו הפתרונות ויתקבלו ההחלטות.

ראש הממשלה והשרים פועלים באופן עצמאי (בכוח מנדט אימפרטיבי). הם אמורים לפעול ברוח הערכים והעקרונות של המפלגות ששלחו אותם, ומגבות אותם, אך לא תמיד כך בדיוק הם פני הדברים.

*

ממשלות מקבלות אלפי החלטות, רובן שוטפות ושגרתיות. יכולתן לקבל הכרעות משמעותיות, גורליות, היא שקובעת את איכותן בפרספקטיבה היסטורית.

מעניינת ואף מפתיעה היא העובדה שרק עבודות מחקר ספורות נעשו עד כה בעניין החלטות ממשלתיות. תשומת לב רבה הוקדשה לניתוחי בחירות ולהסברת התנהגות הבוחרים, לתולדות מפלגות ולמאפייני המערכת הפוליטית בכללותה, אבל ההחלטות של ממשלות ישראל לא זכו כמעט לטיפול. החלטות מתגלות בדיעבד כמוצלחות, אחרות מתבררות כגרועות, ויש גם מיותרות. בנוסף, כדאי לזכור כי מאות רבות של החלטות ממשלה מעולם לא יושמו, בשל מגוון סיבות ותירוצים - פוליטיים, משפטיים, תקציביים או סתם "מסיבות טכניות".

*

שליטים וממשלות קבעו את גורל האנושות. הם ציוו מלחמה או שלום, הם קבעו גבולות פיזיים וגבולות של אסור ומותר, הם הטילו מסים וחובות, הם העניקו זכויות, יצרו חוקים ותקנות.

מדינת ישראל הוקמה בעקבות תהליך דמוקרטי שקבע מתי תוכרז עצמאותה, והוקם בה שלטון דמוקרטי. אחת לכמה שנים אנחנו בוחרים את מנהיגינו. מן הראוי לעצור רגע ולבחון 30 החלטות מרכזיות - האם היו נחוצות או מיותרות, נבונות או מטופשות, בנקודת הזמן שבה התקבלו ובדיעבד.

*

בתורת ההחלטות נוטים להבחין בין שני מישורים: האחד - החלטה נכונה או לא נכונה, והשני - החלטה טובה או גרועה. החלטה ממשלתית נכונה היא החלטה מושכלת, שהתקבלה אחרי שיקול מעמיק של כלל הנתונים, אך נבחנת על פי מבחן התוצאה. תוצאה טובה נובעת בדרך כלל מהחלטה נכונה. למשל, הסכם השילומים עם גרמניה ב-1952. תוצאה גרועה נעוצה לרוב בהחלטה גרועה. עם זאת, ייתכן ששינויים בנסיבות יהפכו החלטה לא נכונה לטובה, כמו גם החלטה נכונה לגרועה. כך, לדוגמה, ההחלטה לצאת למלחמת לבנון השנייה ב-2006 נחשבה להחלטה לא נכונה, אולם במשך הזמן היא הפכה להחלטה טובה, שכן גבול ישראל-לבנון שקט ורגוע כבר יותר מעשר שנים.

במילים אחרות, החלטות ממשלה ראוי לשפוט לאורך זמן.

*

ממשלות אינן מתכוונות להרע. רוב השרים מבקשים להיטיב עם שולחיהם ועם הציבור כולו. רובם עושים זאת ביושר ובאמונה. בממשלות ישראל לדורותיהן לא ישבו רק גאונים או אנשים בעלי יכולת ניתוח גבוהה מהממוצע. רוב השרים היו אנשים נבונים, מנוסים ואחראים - אך לא כולם. יתר על כן, לא אחת מקבלים גם אנשים נבונים, מנוסים ואחראים החלטות שגויות, מתוך הערכה לא נכונה, בהסתמך על מסד נתונים שגוי ואפילו מתוך שיקולים זרים. כך, למשל, ההחלטה לא לגייס מילואים ולא לתקוף ראשונים באוקטובר 1973 היתה החלטה גרועה של אנשים נבונים, ששגו באופן נורא בקריאת הנתונים ובהערכתם.

*

בבואנו לכתוב את הספר היה עלינו לברור 30 נושאים מתוך אלפי החלטות שראויות לניתוח ולשיפוט. הם לא נבחרו באופן מדעי. יהיו כנראה כמה שגיאות עובדתיות או פרשנויות לא מדויקות, ואם מי מהקוראים ישכנע אותנו כי טעינו - נשמח לתקן כל טעות. גם אנחנו איננו חפים מהחלטות שגויות.

לקחנו את החומרים והנתונים מספרים אקדמיים, מביוגרפיות, מעיתונות מודפסת, מתקשורת משודרת ומהרשת - והשתמשנו גם בניסיוננו האישי. שנינו כיהנו בתפקידים שונים בקרבתם של שרים מרכזיים ומשפיעים. נמנענו מלפרט את המקורות, על מנת לא להלאות את הקורא בהערות שוליים. אם חטאנו בכך שלא ציינו מקור ספציפי, אנו מתנצלים מראש, ואם מי מבין הקוראים יעיר לנו על כך - נתקן זאת במהדורות הבאות.

השיפוט הוא שיפוט סובייקטיבי שלנו, וכל אחד יכול לחלוק עליו ולהתווכח איתנו. אם נשתכנע - נתקן במהדורה הבאה.

*

האם ממשלות ישראל שוגות יותר מממשלות אחרות? את השאלה הזו לא בחנו. התמקדנו בהצלחות ובכישלונות של הנבחרים שלנו.

האם אפשר היה למנוע חלק מההחלטות הגרועות? אנו מאמינים שכן. לא פעם החלטות גרועות היו "ירייה מהמותן", מחמת זעם או על פי אינטואיציה ולא על סמך נתונים מבוססים. או כמו שניסח זאת שר החוץ המיתולוגי אבא אבן: "ממשלות ישראל מקבלות החלטות נכונות לא לפני שקיבלו את כל ההחלטות הלא נכונות".

*

ולבסוף, החלטות נכונות וטובות מתקבלות לרוב בשקט יחסי, משום שהן נראות מובנות מאליהן. חדשות טובות אינן חדשות. או כפי שאומר מארק אנתוני במחזה "יוליוס קיסר": “The evil that men do lives after them; the good is oft interred with their bones". "הדברים הרעים שאדם עושה יחיו אחריו, הדברים הטובים ייקברו עם עצמותיו".

קריאה נעימה ומהנה.