מנהיגות בלי קיצורי דרך

בהפעלת מנהיגות, המשימה המרכזית היא לגרום לאנשים להבין מהם הערכים החשובים להם ביותר, מהי נקודת האיזון הנדרשת, ואילו ויתורים כואבים הכרחיים לתהליך. במקרה של תעשייה מקומית שמזהמת את האוויר בסביבה, אנשים רוצים אוויר נקי, אבל הם רוצים גם מקומות עבודה. במקרים רבים האינטרסים של הקהילה מתנגשים עם אלה של העולם העסקי, אבל הקונפליקטים מתרחשים לא רק בין קבוצות שונות אלא גם בקרב האזרחים, שלהם עצמם יש צרכים שמתחרים זה בזה.

לאור העלייה הדרמטית במודעות לערכי ההגנה על הסביבה, מפעל תעשייתי שמזהם את סביבתו לא יצליח לשרוד אם הוא יתעלם מהאינטרסים של הקהילה. ומהצד השני, הקהילה עלולה לאבד את העוגן הכלכלי שלה אם תתעלם מהצורך במפעלי תעשייה שמספקים פרנסה למאות משפחות.

מנהיגות דורשת לתזמר את הקונפליקטים האלה בין בעלי העניין ובתוכם, ולא רק בין החברים ובעלי המניות הרשמיים של הארגון. מלכתחילה לא ברור מי צריך למלא תפקיד בוויכוח ולקחת חלק בדיון, זו שאלה אסטרטגית מכרעת בפני עצמה. מנהיגות מתחילה בשאלה: מיהם בעלי העניין שחייבים לעבור תהליך אדפטיבי, לעדכן את התפיסה שבה הם אוחזים כדי להתקדם לפתרון הבעיה? איך אפשר לתעדף בין הסוגיות או לחזק את המכנה המשותף שמחבר את בעלי העניין והופך אותם לקבוצה בעלת אינטרס משותף, כדי שיוכלו לעמוד בלחצים הכרוכים בפתרון בעיות?

כדי לנתח מצבים מורכבים כאלה נדרשות כמה נקודות מבט, שכל אחת מהן מוסיפה עוד חתיכה לפאזל. גיבוש חזון מחייב בחינה של המציאות, אך בוחן המציאות אינו תהליך המנותק מערכים. אנשים מפרשים את הבעיות שלהם על פי הערכים שהם מחזיקים בהם. ערכים שונים מדגישים נקודות מבט שונות של סיטואציה, באופן שמייצר קונפליקטים אך גם הזדמנויות. כאשר אנשים מתמודדים עם בעיות קשות, ערכים עוברים תהליך של אפיון מחדש. תהליך מעין זה הוא בלתי נמנע כאשר אידיאלים מתנגשים במציאות מורכבת, והתכה של נקודות מבט סותרות על ערך מסוים עשויה להיות חיונית לתהליך אדפטיבי מוצלח. לכן, המשימה הקשה והמשמעותית ביותר במנהיגות היא קידום עבודה אדפטיבית.12

תכליתו של הספר הזה היא לספק מתודולוגיה מעשית למנהיגות. כשבוחרים בעבודה אדפטיבית, שוקלים לא רק את הערכים שאותה מטרה מייצגת, אלא גם את היכולת להניע אנשים להתמודד עם מציאות קשה ועם קונפליקטים מורכבים, ולא להתחמק מהם.

האם המשמעות היא לזנוח את תפיסת המנהיגות כפעולה של חזון? כלל וכלל לא. אנו שמים את הדגש על הפעולה של אפיון מחדש של הערכים המובילים של כל קבוצה, ארגון או קהילה, כבסיס להתקדמות. ערכים מקודשים נדרשים לעבור תהליך של אפיון מחדש כאשר אנו נתקלים בבעיות הדורשות עדכון של הדנ"א של הקבוצה.13 גיבוש מפת דרכים לעתיד שמתעלמת מקונפליקטים של ערכים, או איתור דרך שמאפשרת להתעלם מהעובדות לא יהוו מנהיגות.14 אלה שנמצאים בעמדות הובלה חייבים ללמוד לקרוא ולהבין את המציאות המשתנה ולנצל את ההזדמנויות המקריות שנובעות משינוי המציאות.15 הם חייבים לאלתר.

באמצע שנות ה־30 בארצות הברית, בתקופת השפל הגדול, קרא פרנקלין רוזוולט ל"התנסות נועזת ועקשנית". לדבריו, "על פי ההיגיון הפשוט יש לבחור בשיטה ולנסות אותה. אם היא נכשלת, יש להודות בכך בכנות ולנסות שיטה אחרת. אבל מעל לכול - יש לנסות משהו".16

ניקח לדוגמה את יריבו של רוזוולט, אדולף היטלר. אם מגדירים מנהיגות כהשפעה בלבד, אפשר להגדיר את היטלר כמנהיג אותנטי ומצליח: הוא גייס אומה שלמה כדי להגשים את חזונו. ואכן, הוא שימש מקור השראה למיליוני גרמנים לארגן את חייהם על פי פקודתו. גם אם נוסיף את הקריטריון הקובע כי מטרות חייבות לענות על הצרכים של המנהיג ושל חסידיו כאחד, נוכל לומר שהיטלר הנהיג. חסידיו הרבים בגרמניה היו שותפים למטרותיו. הוא לא רק אכף את דעותיו ואת השקפותיו על כולם. הוא הגיע לתפקידו, בין השאר, מפני שביטא את כאביהם ותקוותיהם של אנשים רבים.

יתר על כן, על פי אמת המידה של אפקטיביות ארגונית, היטלר הפעיל מנהיגות כבירה. במאות רגעים של קבלת החלטות, היטלר הצליח להניע את האפקטיביות של ארגונים גרמניים. הוא הציב מטרה לשקם את הכלכלה הגרמנית, ולמשך תקופת זמן מסוימת, הצליח.

אבל אם אנחנו מניחים שמנהיגות חייבת לא רק לענות על צורכיהם של חברי הקבוצה אלא גם לרומם אותם מנקודת מבט ערכית, אנחנו מגיעים למסקנה שונה. היטלר הפעיל כוח, הוא גרם לאנשים להגשים את מטרותיו, אבל זו לא היתה מנהיגות.17 הוא פנה אל הצרכים והפחדים הבסיסיים ביותר של האנשים. ככל שהוא שימש מקור השראה לאנשים לפעול למען טובת הכלל בגרמניה, היה זה לטובתו של חלק מסוים מובחן באוכלוסייה שניזון על חשבון האחרים. גם על פי אמות המידה של סמכות לגיטימית, היטלר אינו עומד בקריטריונים של מנהיג. לאחר שנבחר פעם אחת ברוב קולות הגרמנים ב־1933, הוא הרס את המכשיר הפוליטי הדמוקרטי שהיה בתחילת קיומו וקיבע את שלטונו הפוליטי באמצעות פחד וטרור.

מנקודת המבט של עבודה אדפטיבית, אין ספק שהיטלר נכשל ולא הנהיג. אף על פי שהצליח לגייס את החברה הגרמנית באופן גורף, מבחינה חברתית וכלכלית כאחד, הוא עשה זאת בעיקר תוך התחמקות ממציאויות קשות. בכך שסיפק אשליות של גדוּלה, שעירים לעזאזל מבפנים ואויבים מבחוץ, היטלר נכשל בזיהוי הבעיות של גרמניה והוביל את האומה שלו לאסון שהטביע את חותמו על דורות של גרמנים שנולדו עשרות שנים אחרי שהובס והתאבד.18 הוא הפעיל מנהיגות כמו רופא אליל המתיימר לרפא בעזרת לחשים.19

ישנם מספר יתרונות לניתוח מנהיגות במונחים של עבודה אדפטיבית. ראשית, היא מצביעה על החשיבות האדירה הטמונה בעריכת בוחן מציאות כשמבקשים להביא לתוצאות שימושיות מבחינה חברתית - התהליך שבו שוקלים פרשנות אחת של הבעיה ואת העובדות שעליהן היא מבוססת, ומשווים אותה לפרשנויות אחרות. מוודאים שאנחנו קוראים את המפה נכון ומבינים מהו היעד אליו הקבוצה שלנו שואפת להגיע כדי להניע התקדמות ולהביא לשגשוג. ללא תהליך זה, בחינת הבעיה תהיה שגויה.20 תפיסות של מנהיגות שלא מתבססות על בוחן מציאות מעודדות אנשים להגשים את החזון שלהם, גם אם נקודת המבט שלהם שגויה והם אלה שטועים בקריאת המפה וצועדים בכיוון הלא נכון. ולכן, הטעות של היטלר היתה הבחנתית ומוסרית כאחד.21 כדי לייצר עבודה אדפטיבית, החזון חייב לתאום את קווי המתאר של המציאות. הוא חייב להיות מבוסס וקוהרנטי ולא רק דמיוני ומושך.22

כמו כן, ההתמקדות בעבודה אדפטיבית מאפשרת לנו להעריך מנהיגות תוך כדי התהליך ולא להמתין עד שהתוצאה מתבררת. ניתן היה להבחין בתפיסת המציאות השגויה של היטלר בשלב מוקדם יותר. הוא סיפק המון רמזים. בחירתו ב־1933, שהתבססה על תשתית של פופוליזם מצד אחד ושל הפיכת חלקים באוכלוסייה לשעירים לעזאזל מהצד השני, היתה מעוררת אצלנו ספקות לגבי הסיכוי להשיג פתרון אמיתי של הבעיות העמוקות שאפיינו את החברה הגרמנית, חרף הלגיטימיות לכאורה שנובעת מבחירות דמוקרטיות.

יתר על כן, כשמיישמים את המסגרת המושגית של עבודה אדפטיבית, אנחנו לא חייבים לכפות את אמות המידה שלנו בנוגע לצרכים האנושיים על הצרכים של גרמניה כפי שמצאו ביטוי בגלוי באותם ימים. כדי לקרוא את המפה נכון ולנתח את העובדות באופן אובייקטיבי בניתוח תגובתה של קהילה למציאויות קשות, היינו שואלים את השאלות הבאות: האם חברי הקהילה הזאת בוחנים את השקפותיהם לגבי הבעיה אל מול השקפות מנוגדות או שמא הם מתגוננים ודבקים בפרספקטיבה מסוימת ומדכאים אחרות? האם אנשים בוחנים ברצינות את היחס בין אמצעים לבין מטרות? האם קונפליקטים בין הערכים הקהילתיים והמוסריות של אמצעים מסוימים פתוחים לבדיקה? האם ניתחו והעריכו מדיניות כדי להבחין בין עובדות לבין בדיה?

בגרמניה הנאצית, היטלר דיכא את התחרות בין נקודות המבט של הגרמנים. הוא יצר נורמה של קונפורמיות שפסלה השקפות שעלולות להעמיד במבחן את החזון שלו לגבי הבעיות של גרמניה. ולכן הגרמנים לא יכלו לבחון באמת את הקשר ההיפותטי בין המצב הכלכלי בגרמניה לבין היהודים.23 השאלה איך "מדינה חופשית מיהודים" תשקם את גרמניה לא עמדה כלל לביקורת קפדנית פומבית, כתרופה טכנית או מוסרית לבעיות הקשות שניצבו בפניה. אפילו במבצעים הצבאיים הפוליטיקאים הגרמנים איבדו את היכולת לבצע בוחן מציאות ולהתייחס לשינויים בתנאים שהתרחשו.

מיקוד העבודה במסגרת הערכים והתרבות של הקבוצה שבה מדובר הוא חשוב במיוחד גם במקרים פחות מובהקים מאשר גרמניה הנאצית. לדוגמה, יועצת אירופאית לפיתוח בינלאומי עשויה לתכנן פרויקט משמעותי במדינה מוסלמית, בעלת תרבות אחרת משלה. זה עלול להיות מסוכן להעריך את היעדים של אותה תרבות בהתאם לערכים של אותה יועצת. אבל היא יכולה לעזור להעריך את המצב בלי לאכוף את התפיסות שמקורן בתרבות שלה. היא יכולה להעריך באיזו מידה התרבות המקומית אינה מצליחה להתמודד עם הבעיות שנובעות מהערכים ומהמטרות של אותה תרבות. ומה שמשמעותי אף יותר, אם יש לה השפעה כלשהי, היא תוכל לעזור להניע את החברה לעשות את העבודה הקשה הנדרשת על מנת להבהיר את הסתירות בין הערכים למטרות שלה, להתמודד עם ויתורים כואבים ועם אובדן, הנדרשים כדי לצמצם את הפער בין המציאות המשתנה לבין הערכים. אם החברה פוגעת בקבוצות מסוימות, שוללת זכויות אזרח מחלקים באוכלוסייה, או משתמשת בעינויים ובדיכוי, איזו נקודת מבט ערכית נמחקת כליל בין אלה שמושתקות? אילו היבטים של המציאות מוסתרים? מה היא יכולה לעשות כדי לעודד את אותם חלקים באוכלוסייה לזרז את השינוי בהתייחסות, בהרגלים ובאמונות שלהם?

מאחר שמנהיגות משפיעה על חייהם של אנשים רבים, מערכת המושגים בה נשתמש חייבת להיות רחבה ולהתאים לניתוח ערכים של תרבויות שונות וארגונים שונים. היא לא יכולה להיות אימפריאליסטית או מתנשאת.

בלבה של מנהיגות טמונה המשימה להניע עבודה אדפטיבית. כפי שנראה בהמשך, השפעה וסמכות הם משאבים חשובים בעבודה אדפטיבית, אבל הם גם מביאים איתם מגבלות. הם אמצעים ולא מטרה. תכלית המנהיגות היא התמודדות עם בעיות מורכבות שדורשות אפיון מחדש של ערכים. ביצוע העבודה האדפטיבית הנדרשת, נמצאת בלבה של פעולת המנהיגות.

הקהילות והארגונים שלנו זקוקים למנהיגות אדפטיבית. המציאות משתנה בימינו מהר יותר מבכל תקופה קודמת וכתוצאה מכך אנחנו מתמודדים עם אתגרים אדפטיביים רבים ומגוונים. אנחנו זקוקים לתפיסת מנהיגות שמספקת היבט מעשי ולא רק תיאורטי, כדי שנוכל לבחון את המציאות תוך כדי התהליך, בלי לחכות להיסטוריה שתשפוט את תוצאותיו. אנחנו גם זקוקים לריסון הנטייה האנושית להתנשא מעל אחרים ולנסות להרשים בחזון שלנו, להתחמק מהמציאות הקשה ומשגרת היומיום הכרוכה בתפקידים בכירים. מושגים כמו "מנהיגות מעצבת" מזינים את תחושת החשיבות הזאת.

מנהיגות אדפטיבית משקפת ערכים שתואמים את הדרישות של חברה דמוקרטית. נוסף על הצורך המתמיד בבוחן מציאות, הם כוללים לגיטימציה למחלוקת וקונפליקט, צורך במשא ומתן, ובכיבוד מגוון השקפות בקהילה; הם מעודדים חיזוק של הלכידות הקהילתית, פיתוח נורמות של נטילת אחריות, למידה וחדשנות; ושמירה על כך שהמצוקה החברתית הנובעת מהתהליך לא תעלה על רמה נסבלת.