מנויים בלבד 1: המילים שלו

"אז אחזתי את השיער שלה באגרוף שלי ושנינו היינו בתוך זה כשהסתכלתי לה ישר בעיניים ואמרתי 'תמצצי לי את הזין כמו ילדה טובה'. הדבר הבא שקרה זה שהיא הרימה את היד, הזיזה אותה קצת אחורה ונתנה לי אגרוף בפרצוף."

"שיט!" מקלל גארט כשהוא מעווה את פניו.

"לעזאזל!" שואג האנטר.

מעבר לשולחן, מגי, האישה היחידה בחבורה, נראית מבוהלת.

אני מתכווץ כשאני נוגע בחבורה הסגולה והטרייה שמתפשטת סביב העין שלי.

"אני לא חושבת שהיא אהבה את זה," מגי מעירה בגיחוך קל לפני שהיא לוקחת לגימה מהיין הלבן שלה.

"נראה לך?" אני מתפרץ. אני אוחז בכוס הבירה ומצמיד את הזכוכית הקרה אל פניי, להשקיט את הכאב שפועם לי מסביב לעין. זה כואב הרבה פחות מגאוותי הפגועה. ההשפלה של לקבל את הפנס האמיתי הראשון שלי משחרחורת קטנה ויפה שאיתה פלרטטתי במשך שבועות, ושהייתי להוט כבר לתקוע את הזין שלי בתוכה, הייתה הגרועה בפציעות שספגתי.

"זאת אומרת... חשבתי שאנחנו מסתדרים נהדר. היה נדמה לי שהיא מספיק קינקית, והיא לגמרי נראתה בעניין, אבל כנראה טעיתי. מתברר שהיא לא בקטע של איזו השפלה קטנה וסקסית."

השולחן משתתק לרגע. שלושת חבריי לעבודה ואני הפכנו את שעות אחרי הצהריים האלה של יום חמישי בבר למסורת. כולנו שונאים את חברת הבידור שאנחנו עובדים בה. כשלקחנו את הג'ובים האלה עשינו את זה בגלל הריגוש והאהבה לתעשייה. עכשיו אנחנו נפגשים פעם בשבוע כדי לשתות ולקטר איך היינו מנהלים את החברה בצורה אחרת, ואיך היינו מצליחים יותר לבדנו. אבל זה רק דיבורים. אף אחד מאיתנו לא מוכן לעזוב משרה קבועה כדי להתחיל מחדש.

ולעיתים קרובות מאוד אנחנו מדברים על סקס, כשכל אחד מאיתנו מגלה את הסודות הכי מלוכלכים שלו מחדר המיטות, כמו חבורה של זקנים שחולקים סיפורי קרבות אדירים. אפילו מגי הצנועה שלנו מצטרפת. חוץ מהאנטר והחברה הקבועה שלו, איזבל, כולנו פנויים, וכולנו מתכוונים להישאר כך. אחד היתרונות של עבודה בתעשיית הבידור הוא שאנחנו עובדים בלילות, באירועים ובמסיבות שיכורים, מה שאומר שאנחנו תופסים זיונים באופן די קבוע. זה נותן לנו שפע של נושאים לשיחה, כך שאנחנו לא צריכים לבלות את כל הזמן המשותף שלנו רק בקיטורים על החברה שאנחנו עובדים בה.

"איזה זין, גבר," משיב גארט במבט מהורהר. "זה ממש חרא שאין דרך לשדך בין אנשים לפי הדברים הקינקיים שהם אוהבים לעשות בחדר השינה."

מייד השולחן כולו פורץ בצחוק. כי זה מה שגארט עושה. הוא ממציא בדיחות ומצפה לגל של תגובות משועשעות אחרי כל משפט שיוצא לו מהפה, כבר למדנו להכיר את זה.

"אני רציני, לעזאזל. זה לא היה נחמד אם היית יכול להיפגש עם מישהי שנהנית מאותן סטיות כמוך? לא היית צריך להסתתר או להתבייש בדברים הקינקיים שגורמים לתחתונים שלך להירטב."

"גארט, אתה משוגע," משיב האנטר, אבל עד שאני מניח את הכוס הריקה שלי על השולחן, המחשבה הזו כבר נתקעת במוחי. למה אפליקציות היכרויות לא משדכות בין אנשים לפי הנטיות הקינקיות שלהם? הו, אפילו יותר טוב... מה אם היה אפשר לשכור מישהו שימלא את התשוקות האלו?

ומקום בטוח ליהנות מהן.

באותו רגע נוחתת עליי ההבנה שלקבוצה של אנשים עם ניסיון בתעשיית הבידור יכולים להיות הכישורים הדרושים כדי להוציא דבר כזה לפועל. אם רק היה לנו אומץ לעשות את הצעד. זה יכול להתחיל עם שירות היכרויות, ליותר מאשר סתם זיונים ללילה והודעות 'ערה?' אלא משהו רציני, שבו אנשים לא חייבים להתבייש כל כך בגלל הדברים שגורמים להם הנאה.

משם זה יכול רק לגדול. אפליקציה של השירות... ואז, יום אחד, 'מועדון־מוּזרויות' אמיתי. 'קלאב קינקי'.

"אני לא משוגע," מתווכח גארט. "למי כאן אין תשוקות מיניות ביזאריות שתמיד רציתם להגשים אבל פחדתם מדי לבקש? זאת אומרת, כמובן, אמרסון לא פוחד לבקש."

הם צוחקים שוב, והאנטר תוקע לי מרפק בצלעות, אבל אני לא עונה כי אני עדיין חושב על הרעיון ההוא.

"קדימה, נו. אני רציני," אומר גארט. "מתוך כל הדברים שעשיתם, מה הדבר האחד שאתם ממש משתוקקים להיות מסוגלים לבקש? אתם יודעים שיש לכם משהו כזה. אז בואו נשמע."

"אתה ראשון," עונה מגי בגיחוך של שביעות רצון. בתור האישה היחידה, שהיא גם מעט עצורה ומאופקת, מגי התמחתה באומנות של סיבוב השיחה בחזרה אלינו והסטת תשומת הלב מעצמה ככל שניתן.

"בסדר," הוא אומר.

אני כאילו מתנתק מהם לרגע בזמן שהם חולקים, כל אחד מהם, את הפנטזיות המיניות העמוקות והאפלות ביותר שלהם, כי כמו שגארט חזה, לכל אחד יש פנטזיה כזו. ולא כולן מוזרות כל כך, למען האמת.

זה גורם לי לחשוב... אם לכל אחד בשולחן הזה יש את המוּזרוּת המינית הפרטית שהוא פוחד לדבר עליה... אז אולי גם לכל אחד בבר? לכל אחד בעיר? בארץ? בעולם?

"בסדר, אמרסון," האנטר אומר כשהוא תוקע לי אצבע בכתף. "תורך."

"אה, זה קל," גארט חותך אותי. "לא שמעת את הסיפור שלו? אמרסון אוהב להשפיל, ולחטוף על זה אגרוף בפרצוף."

כולם פורצים בצחוק, ואני מצטרף, אבל אני לא עונה. אני לוקח לעצמי עוד משקה, אבל לא מגלה יותר כלום. כי הם יכולים לחשוב שהַשפּלה זה הסגנון שלי, אבל זה ממש לא.

בבוקר שלמחרת אנחנו מקבלים את ההודעה שהחברה שאנחנו עובדים בה התמוטטה. הם הגישו בקשה לפשיטת רגל וכולנו עכשיו מחוסרי עבודה, אבל לפני שמישהו מאיתנו מספיק לפנות לקבלת דמי אבטלה, יש לנו תוכנית עסקית. אני עומד בראש החברה. גארט מטפל בלקוחות. האנטר אחראי על הפיתוח. ומגי מנהלת את כולנו. זה עד כדי כך פשוט.

מועדון מנויים ארוטי נולד.