מסביב לשולחן

 בְּרֵאשִׁית בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלוֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. (א, א)

מדוע פותחת התורה באות ב'? שאל רבי לוי יצחק מבֶּרדיצֶ'ב והשיב:

כדי שנבין כי ככל שנלמד, לעולם לא נגיע לא' - ולכן יש להמשיך ולחפש, להעמיק ולחקור.

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלוֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. (א, א)

במילה הפותחת את התורה, "בראשית", מופיעות האותיות "איש", וכך גם במילה המסיימת את חמשת חומשי התורה - "ישראל" (דברים לד, יב).

כי מלידת האדם ועד שֶׁאל עפר ישוב - להיות "איש" זה הדבר החשוב.

(הרשי"ל)

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלוֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. (א, א)

מחברי ספרים נוהגים לתת רמז לשמם בתחילת ספרם, אמר רבי שמחה בוּנים מפּשיסחה, וגם הקב"ה קבע זאת בשלוש המילים הפותחות את התורה:

"בראשית ברא אלוהים" - סופי התיבות מצטרפות למילה "אמת".

ללמד ש"חותמו של הקב"ה" (שבת נה, א).

וַיֹּאמֶר אֱלוֹהִים: יְהִי אוֹר, וַיְהִי אוֹר. (א, ג)

במסכת חגיגה (יב, א) סיפרו חכמי הגמרא:

"אור שברא הקב"ה ביום ראשון, אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו. כיוון שנסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים, עמד וגנזו מהן, שנאמר: 'ויימָנַע מרשעים אורם' (איוב לח, טו).

ולמי גנזו? לצדיקים לעתיד לבוא, שנאמר:

'וירא אלוהים את האור כי טוב' (א, ד), ואין טוב אלא צדיק".

והיכן גנז הקב"ה את האור? בתורה.

האם לא ימצאו הצדיקים שמץ מהאור הגנוז בעת שהם לומדים תורה?

ימצאו.

ומה יעשו הצדיקים כשימצאו בתורה משהו מהאור הגנוז?

יגלוהו לעולם באורח חייהם. 

וַיֹּאמֶר אֱלוֹהִים: יְהִי אוֹר, וַיְהִי אוֹר. (א, ג)

רבי אלימלך מליזַ'נסק נוהג היה לומר את המדרש הנ"ל בנוסח הבא:

קודם שיוצאת הנשמה לאוויר העולם מוליכים אותה דרך כל העולמות, עד שלבסוף מראים לה את האור הגדול, הוא האור שהיה מאיר בשעת בריאת העולם, וכשחטא האדם הראשון - נגנז.

ומדוע מראים את האור הזה לנשמה? כדי שתבקש להשיגו ותתקרב אליו בהדרגה במשך חייה עלי אדמות.

והמשיגים אותו, הצדיקים, נכנס בהם האור, ומתוכם יאיר שוב בעולם. לשם כך נגנז.

וַיַּעַשׂ אֱלוֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים: אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, וְאֵת הַכּוֹכָבִים. (א, טז)

רש"י מסביר:

"על ידי שמיעט את הלבנה, הִרבה צְבָאיה (כוכביה) להפיס דעתה".

איזה פיוס יש בכך? והלא הלבנה עצמה נשארה קטנה!

אלא שהיא התנחמה כשראתה שיש קטנים ממנה...

וַיַּצְמַח ה' אֱלוֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל - וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן, וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע. (ב, ט)

הרמב"ם כתב שעל האדם להתרחק מקיצוניות ולפסוע בשביל הזהב, באמצע, כדרך חיים (הלכות דעות א, ד).

הנחיה זו עולה מפסוק זה: "ועץ החיים בתוך הגן", ורש"י מפרש: "בתוך - באמצע", ולא בקצהו.

וַיִּקַּח ה' אֱלוֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ. (ב, טו)

"בשעה שברא הקב"ה את האדם הראשון, נטלוֹ והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו:

ראה מעשיי כמה נאים ומשובחים הם, וכל מה שבראתי, בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם תקלקל - אין מי שיתקן אחריך" (קוהלת רבה ז, יג).

________

ילד קטן נכנס לשחק בחדרו של אביו הפילוסוף בעת שהאב היה שקוע בכתיבת מאמר על תיקון העולם ועל השאלה כיצד להפוך את החיים לטובים וליפים יותר.

הילד הרעיש במשחקו, ולכן תלש האב דף מעיתון, שהיתה מצוירת עליו מפת כדור הארץ, חתך את הציור לפיסות קטנות ואמר לבנו:

הנה פאזל של כדור הארץ. חבר אותו - ותתקן את העולם...

חזר האב לעבודתו, מקווה לפרק זמן ממושך של שקט, ולתדהמתו התרומם הילד מהרצפה לאחר רגעים ספורים וקרא:

סיימתי!

הביט האב בפאזל המושלם ושאל את בנו בפליאה:

איך הרכבת פאזל כל כך מסובך מהר כל כך?

אבא, ענה הילד, לפני שחתכת את התמונה ראיתי שמהצד השני היה מצויר אדם. הפכתי את חתיכות הנייר ותיקנתי קודם את האדם, וזה היה קל מאוד - וכך נהיה גם העולם מושלם.

________

וַיִּקַּח ה' אֱלוֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּיחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ. וַיְצַו ה' אֱלוֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר: מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכוֹל תֹּאכֵל. וּמִעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ. כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ - מוֹת תָּמוּת. (ב, טו-יז)

"מעץ הדעת טוב ורע": "רע" - ראשי תיבות: רופאים, עורכי דין.

מתי ישוב העולם להיות גן עדן? כשלא נזדקק עוד לבעלי מקצוע אלה...

וַיֹּאמֶר ה' אֱלוֹהִים: לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ - אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. (ב, יח)

מדוע אחרי כל בריאה ובריאה נאמר "טוב", ורק לאחר בריאת האדם הראשון לא נאמר "טוב"?

משום שהקב"ה אמר: "לא טוב היות האדם לבדו" - עד שנבראה האישה לא היתה בריאתו של האדם שלמה, ולא ראוי לומר "טוב" על יצירה שלא הושלמה. אחרי בריאת חוה נאמר: "וירא אלוהים את כל אשר עשה, והנה טוב מאוד" (א, לא).

על כך פסק שלמה המלך בספר משלי: "מצא אישה - מצא טוב" (יח, כב).

(רבי ישראל מצ'וֹרטקוֹב)

וַיַּפֵּל ה' אֱלוֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם, וַיִּישָׁן. וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה. וַיִּבֶן ה' אֱלוֹהִים אֶת הַצֵּלָע, אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם, לְאִשָּׁה, וַיְבִיאֶהָ אֶל הָאָדָם. (ב, כא-כב)

חכמים אמרו:

" 'ויבן ה' אלוהים את הצלע' - מלמד שנתן הקב"ה בינה יתֵרה באישה יותר מבאיש" (נידה מה, ב).

וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלוֹהִים. וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה: אַף כִּי אָמַר אֱלוֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן, וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל הַנָּחָשׁ: מִפְּרִי עֵץ הַגָּן נֹאכֵל וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱלוֹהִים: לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן. (ג, א-ג)

"מנַין שכל המוסיף גורע?" שאלו בגמרא והשיבו, "שנאמר: 'אמר אלוהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו' " ( סנהדרין כט, א).

הקב"ה אסר רק לאכול מן העץ, אבל חוה החמירה כשאמרה לאדם שה' גם הורה: "ולא תגעו בו".

מכאן לֶקח, אמר רבי שמחה בוּנים מפּשיסחה, שאנשים המטילים על עצמם ועל אחרים חומרות ואיסורים שלא נצטווינו עליהם, סופם שהם נכשלים ומכשילים אחרים. כי לעתים, ראשיתו של חטא באדיקות יתֵרה.

וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלוֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם. וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי ה' אֱלוֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן. וַיִּקְרָא ה' אֱלוֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ: אַיֶּכָּה? (ג, ח-ט)

הקריאה הגדולה "אַיֶּכָּה" מופנית אל האדם מאז שנברא ועד היום:

בחן את דרכיך ואת מעשיך ובדוק בכל עת היכן אתה נמצא - והיכן נמצא האדם שבך.

(על פי רבי שניאור זלמן מִלאדי)

וַיִּקְרָא ה' אֱלוֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ: אַיֶּכָּה? (ג, ט)

האם הקב"ה לא ידע היכן האדם מסתתר?

משאֵלתו של בורא העולם לומדים שאין להרחיק את החוטא ואין להתעלם ממנו בכעס בשל מעשיו, אלא צריך לְחזר אחריו ולבוא עמו בדברים כדי להעמידו על חטאו ולהחזירו למוטב.

וַיִּקְרָא ה' אֱלוֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ: אַיֶּכָּה? (ג, ט)

שאלו את ה"בן איש חי" בהיותו ילד:

איך ייתכן שהקב"ה, היודע הכל, לא ידע היכן האדם הראשון מסתתר ממנו?

השיב מי שעתיד היה להיות מגדולי ישראל:

ריבונו של עולם בוודאי ידע, ורמז לכך - המילה "אַיֶּכָּה", שראשי התיבות שלה הם "אני יודע כל הנסתרות" (על פי התפילה: "הלא כל הנסתרות והנגלות אתה יודע").

________

אדם חלם שהוא מטייל על שפת הים ותמונות מחייו חולפות מול עיניו. בכל תמונה הבחין בשני זוגות של עקבות רגליים בחול - זוג אחד שלו וזוג שני של הקב"ה, שליווה אותו כל ימיו.

האיש המשיך וחלם כי פעמים אחדות, כשהיה שרוי במשברים הקשים שפקדו אותו, מוטבע בחול רק זוג אחד של פסיעות.

נשא האדם את עיניו בחלומו ואמר:

ריבונו של עולם, אַיֶּכָּה? הרי אמרת לי שאם אלך אחריך, תלווה אותי לאורך כל הדרך. אז היכן היית בזמנים הקשים, כשנזקקתי לך ביותר? 

ענה לו הקב"ה:

זוג העקבות היחיד שראית בחול, בתקופות שבהן סבלת מאוד, לא היה שלך. אלה היו עקבותיי שלי, כשנשאתי אותך על ידיי.

________

עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה, כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ - כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב. (ג, יט)

אני תוהה על מה ולמה בוכים כשמגיעים בתפילת הימים הנוראים למילים "אדם יסודו מעפר וסופו לעפר":

אילו היה יסודו של האדם מזהב וסופו לעפר, אולי היה מקום לבכות, אבל אדם שיסודו מעפר וסופו לעפר, ובין עפר לעפר הוא מקיים מצוות ולעתים גם שותה לחיים עם חבריו - האם על זה יש לבכות?

(רבי נחמן מברַסְלַב)

________

שני יהודים רבו על חלקת קרקע ובאו לדין תורה בפני רב כדי שיחליט למי היא שייכת.

אחרי ששמע כי כל אחד מהם טוען בלהט "כולה שלי", התכופף הרב והצמיד את אוזנו אל האדמה. תמהו בעלי הדין על מעשה זה.

הסביר להם הרב:

שאלתי את האדמה למי מכם היא שייכת, והיא ענתה לי, כשהיא צוחקת: שניהם שייכים לי - כי מעפר הם באו ואל עפר הם ישובו.

________

וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים, וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַה'. וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן. וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ, וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה. וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו. וַיֹּאמֶר ה' אֶל קָיִן: לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ? (ד, ג-ו)

הרב חיים מבּריסק אמר שהקב"ה שאל את קין:

האם אתה כועס משום שלא שעיתי למנחתך - או משום שקיבלתי את המנחה של הבל אחיך?

________

שאל עם הארץ את חברו הלמדן:

אתה מתפאר תמיד בלמדנותך. נסה אם כן להשיב על השאלה הזאת: לאדם הראשון היו שני בנים. מי מהם היה דומה יותר לאביו?

לא ידע הנשאל מה להשיב.

השיב השואל: התשובה פשוטה מאוד - הלא פסוק מפורש הוא (תהילים קמד, ד): "אדם להבל דמה"...

________

זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם. בְּיוֹם בְּרֹא אֱלוֹהִים אָדָם - בִּדְמוּת אֱלוֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ. זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם. וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם. (ה, א-ב)

"זה ספר תולדות אדם" - המילה "ספר" שוות ערך בגימטריה למילה "שֵם" (340):

השם הטוב שהאדם רוכש בזכות מעשיו הטובים הוא עיקר תולדותיו.

על כך אמר שלמה המלך במגילת קוהלת (ז, א): "טוב שם משמן טוב".