התמודדות אירופה עם תופעת ההגירה הלא חוקית – תיאור דיאכרוני
מאז ומעולם הייתה ההגירה תופעה עולמית. לרוב, אנשים נדדו ממקום למקום לחפש מקורות פרנסה, או נמלטו משלטון אכזר או נסו על נפשם מקיפוח חייהם בעתות מלחמה. מגמת ההגירה הואצה מסיבות שונות: שינויי האקלים, מחסור גמור במים, עליית מפלס מי הים והצפות (הרחבה בנושא ראו קלינגר 2009: 20-15). מבדיקת האומדנים עולה כי כחצי מיליארד בני אדם ייאלצו לנוע בחיפושים אחר בית חדש. למשל, בתימן דנו בפינוי בירתה צַנעה ובהעברתה למקום שמצויים בו מקורות מים. גם נשקלה האפשרות להעתיק אוכלוסיות בסין מצפון וממערב וכך גם במקסיקו ובמצרים. כתוצאה מההשלכות של זרם ההגירה בעבר ובהווה, אירופה הפיקה לקחים, ויש ממדינותיה הנועלות את שעריהן באכזריות.
חוקי הגירה חדשים ומחמירים נחקקו במדינות רבות במערב כגון ספרד, יוון, גרמניה, בריטניה, איטליה ודנמרק. מדינות אלה הטילו מגבלות על מתן היתרי תעסוקה למהגרים, ברובן נקבעו בחוק עונשי מאסר בגין הגירה שלא כדין, והוארכה תקופת התושבות הנחוצה לקבל מעמד קבע. לפי התוכנית שנהגתה על ידי ממשלת ספרד, ישולמו מראש דמי אבטלה למהגרים בתנאי שיחזרו לארץ מוצאם ויתחייבו לשהות שם שלוש שנים. בד בבד החליטה ממשלת ספרד להעניק לשלוש מדינות במערב אפריקה - מאוריטניה, סנגל, וקייפ ורדה - מטוסים, מסוקים ורכבי שטח, כדי שיסייעו לספרד באיתור סירות המבריחות מהגרים לספרד. אלפי פליטים ניסו לחצות את ה'אסטרצ'ו' (מצר גיברלטר), המפריד בין צפון אפריקה לחופי ספרד, מרחק של 12 ק"מ בלבד בין העולם העני מכול והעולם ללא מחסור. הים התיכון, המכשול האחרון בדרכם של האפריקאים לאירופה, הוא המסוכן שבמכשולים. ספינות שבריריות, מאולתרות, ולעיתים עמוסות יתר מתהפכות לעיתים קרובות בים הסוער או נחבטות הצדה בשובל של אוניות ענק המפליגות בנתיב הצפוף. משרדי ההגירה של האיחוד האירופאי העריכו כי 233 בני אדם טבעו מול חופי הים התיכון ב-2004. על פי ממצאיה של הרשת העצמאית לפעולה בין תרבותית 'יונייטד', שתיעדה מקרים אלה ועקבה אחריהם באופן עצמאי במהלך השנים 2006-1994, למעלה מ-6,700 פליטים ומהגרים נהרגו בניסיון להגיע לאירופה. רובם היו בדרכם לספרד מאפריקה, באזור מצר גיברלטר, סביב מלטה ובדרך לאיטליה. רבים מהמהגרים טבעו בים התיכון לפני שהגיעו לחופי אירופה.
על פי ההערכות, מכל שלוש גופות אחת בלבד נמצאת. ביצור גבולות אירופה ושיתוף פעולה בין כוחות ביטחון מקומיים חוסמים את נתיב הכניסה הימי לאירופה. מעט היציאות לאירופה שנותרו הן המובלעות הספרדיות סאוטה ומלייה בשטחי מרוקו, שרידים של משטר קולוניאלי בן 500 שנה.
המצב במובלעות אלה הורע באוגוסט ובאוקטובר 2005. התנגשויות אלימות אירעו עקב מספר ניסיונות של בריחה המונית בטיפוס על גדר הביטחון. אנשים הוכו באכזריות, כ-14 איש לפחות נהרגו על ידי משטר הגבול של מרוקו והמשמר האזרחי של ספרד. בניגוד לאמנה האירופית לזכויות האדם, גם אלה שכבר הצליחו לעקוף את הגדר ולהגיע לאדמת אירופה גורשו בחזרה למרוקו. יחד עם מאות פליטים אחרים, שעדיין הסתתרו במתחם הגבול ונעצרו בידי כוחות הביטחון של מרוקו, הוגלו כולם לסהרה האלג'ירית, שם ננטשו ללא מים ומזון, הרחק מכל מקום מאויש. ארגון הבריאות העצמאי 'רופאים ללא גבולות' דיווח על כ-500 בני אדם שנותרו ללא שום אמצעי הגנה במדבר. תיאורים דומים מגיעים ממלטה, מספרד, מהאיים הקנריים וממרוקו.
ארצות רבות ומדינות דרום אירופה, בעיקר אלה הסמוכות לחופי צפון אפריקה, פועלות להקשחת חוקי ההגירה, בכלל זה הקשחת המדיניות כלפי פליטים. איטליה הקימה מחנה מעצר באי האיטלקי למפדוזה, שבין מלטה לטוניסיה. ב-24 לינואר 2009 דווח בחדשות רשת ה-BBC כי בינואר 2008 פרצו מאות עצורים מהמחנה. 700 מהגרים שהצליחו להימלט משם סיפרו על הצפיפות הרבה ותנאי המעצר האיומים במחנה המעצר. בתגובה לתיאוריהם הקשים אמר שר הפנים האיטלקי, כי 31,700 מהגרים הגיעו לאיטליה ב-2007, כלומר חלה עלייה של 75% במספר המהגרים בהשוואה למספרם בשנה הקודמת. שטף ההגירה לא פסק ועל כן הוקמה גדר בגבול שבין מרוקו ובין המובלעות האירופיות סאוטה ומלייה. גובהה שישה מטרים. הגדר מצוידת באביזרים מתוחכמים, כגון מנגנון אוטומטי שמתיז גז מדמיע.
שרי הפנים ושרי המשפטים של מדינות האיחוד האירופי החליטו לזרז את יישום 'תכניות ההגנה האזוריות' עקב התקריות בגבולות סאוטה ומלייה, ומיידית הפרישו שרי האיחוד האירופי 40 מיליון יורו, כדי לתמוך בתוכנית ממשלת מרוקו לפתח את מערכות הביטחון בגבולה. 'התוכנית להגנה אזורית' התפתחה משלב הניסוי למתקני קבע, ולהליכי שגרה של החזקת פליטים במחנות ומחוץ לשדה הראייה של האזרח האירופאי המצוי. כך, בשקט ובבטחה, מדינות אירופה פועלות לסגירת שעריה בפני מהגרים מאפריקה, שרובם נמלטים ממלחמות ומעוני. בשטח הספר החיצוני של אירופה צצים מרכזי עוני חדשים. אם כן, חקיקה ויצירת מכשול פיזי, כמו בניית חומה, הם מהפתרונות של האיחוד האירופאי למניעת חדירתם של מהגרים למדינותיו.
על אופי הדיון באירופה בעניין המהגרים ניתן ללמוד, למשל, מקריאת חילופי דברים, המתועדים בירחון אגודת ההגמונים של איטליה:
עיני המערב עצומות, ואלה המכוּנוֹת חברות תרבותיות, מפתחות גישה של דחיית הזר. אנשים בחברות אלה נוטים יותר לחלוק את רכושם עם חיות מחמד בבתיהם מאשר עם אנשים זרים... מאז 1988 מתו כ-14,660 מהגרים ופליטים בניסיון לחצות את הים התיכון בדרך לאירופה.
תגובת ממשלת איטליה הייתה שהוותיקן מחויב לפתוח שעריו בפני המהגרים.
ואומנם, איטליה היא דוגמה למדינה אירופית, הנוקטת מדיניות גירוש מחמירה, כדי לטפל בבעיית ההגירה ובסחר בבני אדם: נקבעו בה הגבלות על מספר אישורי העבודה המונפקים לעובדים זרים, ומספר המגורשים מאיטליה עלה פי שלושה ופי ארבעה ב-2009 בהשוואה לשנים הקודמות. בחקיקה זו נקבע עונש מאסר אוטומטי למנסים להיכנס שלא כדין למדינה, ומי שנתפס, נאסרת כניסתו לאיטליה במשך עשר שנים ממועד שחרורו מהכלא.
ביוון אושרר חוק הגירה בנובמבר 2000. החוק מגביל מתן אשרות כניסה לזרים. לפי החוק היווני, עונשים כבדים מוטלים על מי שמסייע לזרים נטולי מעמד חוקי או מסמכים. חוק ההגירה הספרדי מאפשר גירוש מיידי של זרים השוהים במדינה שלא כחוק. הקריטריונים להנפקת אשרות עבודה לזרים הוקשחו והוטלו הגבלות על חירויות חוקתיות.
ב-2009 גיבשו מדינות האיחוד תוכנית המכונה 'הברית האירופית להגירה ומקלט מדיני'. במסגרתה נוסחו כללים, שמטרתם לאפשר למדינות אירופה להשתלט על נושא ההגירה ולגבש מדיניות למלחמה בהגירה הבלתי חוקית. בתוכנית זו אף נכללת התארגנות לסייע למדינות העניות שמהן מהגרים לאירופה. בהסכם על התוכנית הציבו מגבלות על הגירה חוקית לאירופה, המתבססת על צרכיה ועל יכולתה של כל מדינה לקבל לשטחה מהגרים ולאפשר לגרש את נטולי אישורי ההגירה. לפי ההסכם ייאלצו פליטים לבקש מקלט עוד לפני הגעתם לגבולות אירופה.
בפברואר 2012 הוחלט באירופה להתמודד עם בעיית המסתננים מאפריקה באמצעות פעולות כגון מאסר, גירוש, קנסות, הסכמים בינלאומיים, הצבת צי ימי ומעברי גבול ועוד. אך פעולותיהן אינן מצליחות לנעול את שעריהן לחלוטין.
ד"ר אנדרי עשת מבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה מעריך כי למעלה מ-31 מיליון מסתננים מאפריקה ומהמזרח התיכון גודשים את יבשת אירופה. עשת מדגיש שמספר המסתננים העצום אינו כולל מהגרים שהשלטונות אינם יודעים על קיומם ומהגרים שאינם רשומים פורמלית. לדברי עשת, מדינות אירופה זוכרות היטב את נעילת שעריהן בפני יהודים שנמלטו מהנאצים, והן מנסות למצוא דרך הומניטרית לטפל בבעיה שהפכה בגבולותיהן לבעיה ביטחונית של ממש. מדינות האיחוד האירופי מתעלמות מדרישת המהגרים האפריקאים לאפשר להם ליהנות מעט ממנעמי ארצות המערב, בעבור אותה תקופה שבה ניצלו את האוכלוסייה המקומית של היבשת השחורה בעת שליטתן שם. עשת גם מספר שארצות אירופה מנסות לייצר מדיניות מוסכמת ואחידה מול גלי מהגרים, אך בפועל היישום אינו זהה ממדינה למדינה. מ-2008 קיימת חקיקה של האיחוד האירופאי, הקובעת שכל מהגר שאין בידיו מסמכים תקינים - ניתן לעצור אותו לתקופה של עד 18 חודשים. במרבית מדינות אירופה קיימים מחנות מעצר, ובמהלך 18 חודשי המעצר רשאים המהגרים טעון שהם זכאים למקלט מדיני.
בהתייחסותו לאיטליה מסביר עשת שממשלת ברלוסקוני תיאמה מדיניות כוללת עם מועמר קדאפי, נשיא לוב שחוסל ב-2011. קדאפי התחייב למנוע ממהגרים להמשיך דרכם מלוב לאיחוד האירופי ולאיטליה תמורת סיוע כלכלי לארצו מאיטליה. ב-2009 ספגה איטליה ביקורת נרחבת עקב החזרתן של סירות מהגרים שתפסה במים הבינלאומיים, לחופי לוב. צי של מדינות האיחוד האירופי שפועל במקומות מסוימים לבלימת ההגירה, אינו נוחל הצלחה רבה. האיטלקים, למשל, אינם יכולים להטביע את האוניות המהגרים המגיעות מצפון אפריקה דרך האי למפדוזה. וגם הגבולות היבשתיים שהוקמו אינן מונעות את זרם ההגירה, על כן מדינות האיחוד מגרשות את המהגרים. שר הפנים הצרפתי הצהיר שבמהלך שנת 2011 גורשו מצרפת קרוב ל-33,000 מהגרים בלתי חוקיים, וב-2012 תגרש המדינה כ-35,000 מהגרים נוספים.
עשת מציין שהמדינות העומדות בחזית המרכזית של ההגירה הן ספרד, גרמניה וצרפת. ספרד עם ארבעה מיליון זרים מתוך 45 מיליון תושבים; בגרמניה זה 6 מיליון זרים, רבים מהם מטורקיה; צרפת עם מעל לחמישה מיליון, לעומתן מצבה של בריטניה טוב יותר מאחר שאיננה חתומה על חופש תנועה ועל חופש מעבר בינה לבין מדינות האיחוד.
על תופעת ההגירה לאירופה ג'וזף צ'יימי באתר של אוניברסיטת ייל:
ב-2014 חצו למעלה מ-219,000 מהגרים בלתי חוקיים את הים התיכון מצפון אפריקה לאירופה, כ-3,600 נספו בים. כ-1,250 מהגרים טבעו במהלך אפריל כשניסו להגיע לאירופה.
באפריל 2015 החליטה אירופה שרק 5,000 מהגרים מאפריקה יוכלו להישאר, וכ-150 אלף מהגרים שהגיעו מאפריקה לחופי איטליה ב-2014, יגורשו בחזרה לאפריקה.
באותה שנה ניסתה קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, לגרש מהגרים שאינם זכאים להגנה בינלאומית, אך התהליך איטי ויקר ודרוש הסכם דו-צדדי עם מדינות המוצא., ובאיטליה חולקו למעלה מ-27,000 צווי גירוש אך פחות מ-5,000 גורשו.
כ-60% ממבקשי המקלט מסודן קיבלו הגנה הומניטרית באיטליה ב-2015. עם זאת, איטליה נאבקת קשות למצוא מקומות נוספים למהגרים. מחשש שהתוכנית ליישובם תיכשל, שקלה להקים מאהלים המוניים.
במאי 2015 ניסו מדינות האיחוד האירופי לגבש תוכנית צבאית לבלימת שטף ההגירה מהים התיכון. בנוסף להפצצת ספינות עוגנות, ארצות היבשת התעתדו לשלוח כוחות קרקעיים ללוב. מסמך שהגיע ל'גארדיאן' התמקד במבצע האווירי והיבשתי בים התיכון ובמים הטריטוריאליים של המדינה הצפון אפריקאית, שכפוף לאישור האו"ם. באותו מסמך, ששרי החוץ של האיחוד היו אמורים לאשר, צוין כי להשמדת הרכוש ולהשמדת ספינות המבריחים אין די באוניות ובמטוסים:
... המבצע ידרוש יכולות נרחבות באוויר, בים וביבשה. זה כולל: מודיעין, מעקב וסיור. יחידות סיור, אוויריות וימיות, וכוחות מיוחדים.
חרף התעקשותם של דיפלומטים בכירים, שאין צורך בכוחות קרקע בארץ הצפון אפריקאית להשמדת תשתיות הברחת המהגרים, נכתב במסמך, שהמבצעים הצבאיים עשויים לכלול פעילות לאורך החוף, בנמל או במקום העגינה. בשלהי אפריל 2015 קראו מנהיגי האיחוד לשרת החוץ של האיחוד, פדריקה מוגריני, להעלות הצעות למבצע צבאי שבו יותקפו רשתות ההברחה. בראשית מאי 2015 גיבש האיחוד תוכנית לתקיפות צבאיות בלוב לצמצום שטף המהגרים העושים דרכם לאירופה, ונקלעים פעמים רבות לטרגדיה בלב ים. לפי התוכנית, ספינות אירופאיות תישלחנה למים הטריטוריאליים של לוב ותפתחנה באש על ספינות המבריחים העוגנות בחופים.
ובינתיים, מהגרים הוסיפו לזרום לאיטליה, לגבול ונטימיליה, בדרכם לצרפת והיו שם למטרד לגורמים שונים. ב-5 באוגוסט 2016 הודה מפקד משטרת ג'ורג'יו מרנקו, שהכוחות האיטלקיים והכוחות הצרפתיים הופתעו מהצלחתם של למעלה מ-100 מהגרים סודנים, לפרוץ את המחסומים המשטרתיים בגבול.
למעשה, רק כשהחלו לזרום לחופי איטליה כ-10,000 מהגרים סודנים מדי שבוע, והתעורר זעם רב בקרב המתנגדים לבואם, החלה ממשלת איטליה לנקוט צעדים מידיים לבלימת גלי המהגרים מסודן. מבין מאות אפריקאים ששהו בעיר ונטימיליה הסמוכה לגבול הצרפתי הוטסו 48 סודנים לח'רטום, בירת מולדתם, בטיסת איג'יפט-אייר צ'רטר ב-24 באוגוסט 2016. ההפגנות של ארגוני זכויות האדם לא עצרו את גירושם הודות לשיתוף הפעולה בין ממשלות סודן ואיטליה.
הפוליטיקאים ג'וזפה סיוואטי, אלי שליין ואנדריאה מאסטרס אמרו כי מתן אישור לגירוש מבקשי המקלט מפר חוקים הנוגעים לגירושים המוניים, כגון ההפרות של אמנות ג'נבה, הפרת החוקה האיטלקית והפרת חוק הגירה המגובש. לכן סיוואטי, שליין ומאסטרס תבעו משר החוץ אנג'לינו אלפאנו להבהיר את העניין מיידית ולספק הוכחות לגיטימיות לחוקיות הגירוש.
מפגינים בנמל מתעופה של מילאנו טענו ששני מגורשים שהועלו למטוס, שהו במרכז הצלב האדום יום לפני כן. הם חשו שם בטוחים והיו מוכנים לכל דבר כדי לבקש מקלט מדיני. כדי למנוע את התערבותם של המפגינים בגירוש, הוחזרו המהגרים לסודן משדה התעופה טורינו-קאסלה ולא ממילאנו.
ב-15 בספטמבר 2016 פרסם עיתון 'הטלגרף' הבריטי, שכ-235,000 מהגרים ופליטים השוהים בחופי לוב, עומדים להגר לאיטליה. מרטין קובלר, ראש משלחת האו"ם שמטרתה להשכין שלום ויציבות בצפון אפריקה, התריע על כך. נראה כי עזיבת האפריקנים את ארצם נובעת מאיומי דאע"ש. ארגון זה הצליח לפגוע בכוחות הביטחון של לוב, מכיוון שאינם חזקים דיים. שר החוץ האיטלקי הסביר כי סירות המהגרים חייבות לשוב על עקבותיהן, ולא להגיע לחופי איטליה, כדי שלא יֹאבד אפקט ההרתעה של ארצו. במהלך שנת 2016 הגיעו לאיטליה למעלה מ-128,000 מהגרים מצפון אפריקה, מה שהביא אותה למקסם את מספר מקבלי המקלט במדינתהּ.
בשלהי דצמבר 2016, כשבוע לאחר שהמחבל שערך את הפיגוע בחג המולד בברלין, נורה ליד העיר האיטלקית מילאן, הורה ראש משטרת איטליה, פרנקו גבריאלי, על הגברת אכיפת החוק כלפי מהגרים. הוא דרש לזהות אותם ולגרשם מאיטליה., במכתבו לתחנות המשטרה דרש פרנקו גבריאלי לנקוט צעדים יוצאי דופן להשגת המטרה. שר הפנים פרנקו מיניטי תכנן להקים 16 מרכזי כליאה נוספים לשהייתם של מהגרים לפני גירושם. צעד זה עולה בקנה אחד עם בקשותיהם החוזרות ונשנות של שותפי האיחוד האירופי.
נהירתם של רבבות פליטי מלחמת האזרחים בסוריה לאירופה ב-2015 הביאה להאצה משמעותית בחיפוש פתרונות למשבר ההגירה באירופה, אך כנראה גם להופעתו של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, בזירה הפוליטית הבינלאומית היה חלק בזירוז התהליך. בעוד ממשלות בעולם והתקשורת גינו את התבטאותו הבוטה כלפי חדירתם של מוסלמים קיצוניים ושל מקסיקנים לארה"ב, תמכו בגישתו חסרת הפשרות מיליוני אזרחים אירופאיים. תחושת המשבר בביטחון הפנים וההתעוררות הלאומית בארה"ב ובאירופה הניעו את ממשלות אירופה לגלות נחישות רבה יותר בטיפולן בבעיית ההגירה. כך למשל, בפברואר 2017 חזרה ודרשה ראש ממשלת גרמניה אנגלה מרקל להאיץ את גירוש המהגרים הלא חוקיים, מן הסתם, ביניהם גם אפריקאים.
עד כאן תמונה כללית של התמודדות אירופה עם מהגרים ועם פליטים בעשור האחרון.
קוראים כותבים
אין עדיין חוות דעת.