מעבר לקרום הדק

עיגולים
הָיִינוּ רְדוּמִים
כָּל אֶחָד בְּעִגּוּלוֹ,
מְחַכִּים לְאוֹרְלוֹגִין,
לַגֶּשֶׁם.
כְּמוֹ קְרוּם
הָיָה הַכֹּל דַּק
וְרָחָב
מֵעֵבֶר לָזֶה נָגַעְנוּ
רַק בִּקְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת
מֵעֵבֶר לָזֶה יָדַעְנוּ:
הַדְּבָרִים שֶׁלָּנוּ
אֲחוּזִים בְּרוּחַ שָׁרָב
זוֹרְחִים מִתַּחַת צֵל
וּמִתְפּוֹרְרִים

שירתה של רותם בכר נוגעת בסמוי, בנסתר, בכמוס ובנעלם מן העין. בשירה זו העצמים כולם נדמים לסמלים טעונים, הזמנים והעונות מסמנים מפה מנטלית עשירה ומתפתחת, ועם זאת מתמקם הציור הדימויִי השלם והמורכב על גבי רכיבים זעירים מתוך פרטֵי החיים. ההתבוננות העקבית בַּסובב לעומקו מייצרת מרחב פנימי פואטי צלול ויציב לצד תמונת הוויה מפוקחת ורגישה.

רותם בכר נולדה בראשית שנות ה-70 בקיבוץ שריד, והיא מתגוררת כיום בבלפוריה. “מעבר לקרום הדק” הוא ספרה הרביעי. קדמו לו “סלון הדחויים” (2008, הוצאת גוונים), שבו אסופה של סיפורים קצרים, וכן “קופסה שקופה” ו”וידויים”, אשר ראו אור בהוצאה עצמית.