מתחברים

פתח דבר טקסטים רבים נכתבו במטרה לערער על חשיבה דיכוטומית, על קטגוריות מובנות או על מבנים שגורים של שיח ומחשבה. חלק נכבד מטקסטים אלו מכנים את עצמם קוויריים, לעיתים מסיבות מוצדקות, אך פעמים רבות, מסיבות שאינן מבוססות. הספר שלפניכם לא מכנה את עצמו קווירי, אך תכליתו היא ללא ספק עבודה של פירוק, ערעור והרכבה מרתקת של מבני מרחב, תרבות וגוף. מרחב של מסיבות גאות, תרבות הומואית וגוף גברי. לאורך הספר נפרמות קטגוריות של חברות ומין ותפיסות של מרחב. פרימה זו והכתיבה האתנוגרפית של חג'ג' מציגות מבט מעמיק אל תוך מסיבות גייז בתל אביב, רגע לפני פרוץ מגיפת הקורונה. המחקר שפרוס בדפים הבאים מציג תוכן אמפירי עשיר וחושף מרחבים שמי שלא לוקחים בהם חלק, לא חשופים אליהם כמעט. ככזה, הוא מעניק מבט אתנוגרפי מרתק, דרך פרספקטיבה ביקורתית, ובה בעת קשובה מאוד לדקויות ולפרטים המאפיינים כל מרחב ואת החוויות של השחקנים בתוכו. חשיבותו של הספר עולה במיוחד מתוך המהלך האנליטי שמטשטש את האבחנה הקטגוריאלית בין יחסי מין וקשרים מיניים, לבין חברוּת. כחלק מתפיסות הטרונורמטיביות, חברות מובנת כקשר אפלטוני בין אנשים. כלומר, קשר שאינו כולל יחסים אינטימיים מיניים. יחסי מין בהקשר שכזה אף נתפסים לרוב כמסכנים את הקשר. תפיסה זו מעלה לרוב כי קיים יחס בינארי בין יחסי מין לבין יחסים של חברות. במקום זאת, המחקר הנוכחי מציג רצף מורכב, במסגרתו חברות יכולה לצמוח מתוך יחסים שהתחילו כמיניים. יתרה מזאת, מין לא מוצג כמסכן יחסים חבריים אפלטוניים, אלא כחלק אינטגרלי, כנדבך, כהיבט, ואפילו כתבלין, שהופך קשר חברי למשמעותי, למעניין, ולעיתים לכזה שעונה על הצרכים של חברים. יחסי מין יכולים לפיכך ללוות מערכת יחסים חברית בצורות שונות ובשלבים שונים. הם יכולים להתרחש בתוך מסיבה כחלק מ-setting ומתסריט מובנה, או במרחבים נוספים לקשרים שנרקמים במסיבות גייז וממשיכים אותן. כינון מערכת יחסים חברית, שמהותה היא החברות, לא צומחת מתוך העדפה לאי כינון יחסי מין בין חברים, והיא לא מבוססת על העדפה או האדרה של סוג מסויים של יחסים – מיניים או שאינם. היבט מרכזי במיוחד לטענה זו מעוגן בתפיסת מרחב המסיבות שמציע הספר. במקום אימוץ נקודת מבט שחוקה שמתמקדת בזהויות, הכותב בוחר להתבונן על מרחב המסיבות דרך הפרספקטיבה של גוף. השאלות שעולות מנקודת מבט כזו בוחנות אילו גופים נראים באיזה מרחב? מהם המימדים האַפְקֶטיביים, התרבותיים, הפוליטיים והחברתיים הנגלים דרך המבט אל הגוף? אילו יחסים מתקיימים בין הגוף לבין הסובייקטיביות? איך הגוף מבנה את המרחב ובהמשך, איך המרחב מבנה את הגוף? מבט מגופן מעלה שאלות נספות שעוסקות בתחושה של נינוחות, ובאופנים שנינוחות מעוגנת בגוף ובמרחב גם יחד. ממצאים אלו הם משמעותיים משום שהם מספקים כלים למחקר על היחסים בין גוף ומרחב, ופותחים פתח למענה על שאלות שבמרכזן סוגיות כמו איך לכונן מרחב כבטוח? איך לאפשר שוני ומגוון בתוך מרחב? או אילו מבנים יש לתחושת נינוחות? כיצד תחושה זו שונה מחוויה של שייכות? ומהן הנסיבות בהם נינוחות מתאפשרת? שאלות אלו נידונות כולן בתוך ההקשר של מחקר על מיניות וגוף גבריים, במסגרת שיח על להט"ב. הבחירה שלא להתמקד בזהויות, הגם שזה מוקד ניתוח נפוץ במיוחד במחקרים על להט"ב בשנים האחרונות, ובפרט בישראל ובמדעי החברה; מעשירה את המחקר ואת הפרשנות שעולה בתהליך הניתוח שעושה חג'ג'. ביטוי ישיר לכך עולה למשל בכתיבה על מימד התאורה במסיבות, או בהסתרה או חשיפה ובמימדים מרחביים נוספים. החלטה זו מקבלת הדהוד בבחירה נוספת של המחבר, שלא להתמקד בביקורת ברוח הניאו-ליברליזם, על צרכנות, ובפרט סביב צירים של צריכה של מין ושל סמים. אין ספק שמסיבות גייז הם מרחבים שבהם צריכה של חומרים כמו סמים ואלכוהול היא מוגברת. מחקרים רבים מצביעים על קשר בין צריכה של סמים ומין לעלייה בסיכון במחלות מין ובהתמכרות. נקודת המבט הנורמטיבית שנבחרה מאפשרת ניתוח של מרחבי המסיבות, של מערכות היחסים שנבנית במסגרתם, של עבודת הגוף ושל תחושת הנינוחות הנרקמת בהם. כל זאת, מבלי להיכנס לביקורות שחוקות, אלא תוך התמקדות בממצאים האמפיריים של המשתתפים במחקר. לבסוף, מסיבות הן אינן עניין חדש, ובכל זאת, החידוש במחקרו של חג'ג' נעוץ בהימנעות מנקודת המבט של תיאוריה שמכריזה על עצמה כקווירית, שלרוב מעוגנת בהנחות מערביות. נקודת המוצא מן המרחב התל אביבי ובחירה בגופניות כפרספקטיבה אנליטית, מעגנת את העבודה במבנה חברתי ותרבותי מקומי, ישראלי (ויהודי). אלו מדגישים את הספציפיות של המחקר, שתורם נקודת מבט משמעותית לקורפוס מחקר רחב שהוא ברובו אירופו-צנטרי ואמריקה-צנטרי. מהלך זה מתאפשר כתוצאה מההתמקדות ביחסים בין הגוף לבין הסובייקטיביות ובין המרחבים של המסיבות לבין הסובייקטים הפועלים ונעים בתוכם. כך, הבחינה של יחסי החברות על ההיבטים המיניים והאפלטוניים שלהם, יחסי המרחב על עבודת הגוף שהוא מאפשר ולפעמים דורש, והיחס בין התרבות הגאה, הגברית, ההומואית לבין סובייקטיביות, מבטאים מבט קווירי שלא בהכרח מזדהה ככזה, אל תוך עולם המסיבות הגאות בתל אביב של סוף שנות העשרה של המאה ה-21. ד"ר גילי הרטל התוכנית ללימודי מגדר, אוניברסיטת בר-אילן מאי 2023