מתכוני חורף משל הכלל

הַכְחָשַׁת הַמָּוֶת

1. יוֹמַן מַסָּע

הִשְׁאַרְתִּי אֶת הַדַּרְכּוֹן שֶׁלִּי בָּאַכְסַנְיָה בָּהּ שָׁהִינוּ לַיְלָה אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם

שֶׁאֶת שְׁמָהּ לֹא יָכֹלְתִּי לִזְכֹּר. כָּךְ זֶה הִתְחִיל.

הַמָּלוֹן הַבָּא לֹא קִבֵּל אוֹתִי,

מָלוֹן יָפֶה, בְּתוֹךְ פַּרְדֵּס תַּפּוּזִים, עִם נוֹף לַיָּם.

בְּאֵיזוֹ פַּשְׁטוּת קִבַּלְתָּ אֶת הַחֶדֶר שֶׁהָיָה אָמוּר לִהְיוֹת שֶׁלָּנוּ,

וְיוֹתֵר מְאֻחָר, בְּאֵיזוֹ עֲלִיצוּת עָמַדְתָּ עַל הַמִּרְפֶּסֶת,

מַמְטִיר עָלַי שׁוֹקוֹלָדִים עֲטוּפִים בִּנְיַר כֶּסֶף. לְמָחֳרָת

הִמְשַׁכְתָּ בַּטִּיּוּל שֶׁהָיִינוּ אֲמוּרִים לָצֵאת אֵלָיו בְּיַחַד.

הַקּוֹנְסְיֶרְז' הִשִּׂיג שְׂמִיכָה יְשָׁנָה בִּשְׁבִילִי.

בַּיּוֹם, יָשַׁבְתִּי מִחוּץ לַמִּטְבָּח. בַּלַּיְלָה, פָּרַשְׂתִּי אֶת הַשְּׂמִיכָה שֶׁלִּי

בֵּין עֲצֵי הַתַּפּוּזִים. כָּל יוֹם אוֹתוֹ הַדָּבָר, חוּץ מִמֶּזֶג הָאֲוִיר.

אַחֲרַי כַּמָּה זְמַן, הַצֶּוֶת רִחֵם עָלַי.

מְפַנֶּה הַשֻּׁלְחָנוֹת הָיָה מֵבִיא לִי אֹכֶל מֵאֲרוּחַת הָעֶרֶב,

תַּפּוּחַ אֲדָמָה מְיֻתָּר אוֹ חֲתִיכָה קְטַנָּה שֶׁל כֶּבֶשׂ. לִפְעָמִים הִגִּיעָה גְּלוּיָה.

מִלְּפָנִים, אֲתָרִים הִיסְטוֹרִיִּים מַבְרִיקִים וִיצִירוֹת אָמָּנוּת.

פַּעַם אַחַת, הַר מְכֻסֵּה שֶׁלֶג. אַחֲרֵי חֹדֶשׁ בְּעֵרֶךְ,

הָיָה נ"ב: דְּרִישַׁת שָׁלוֹם מ־X.

אֲנִי אוֹמֶרֶת חֹדֶשׁ, אֲבָל לְמַעֲשֶׂה לֹא הָיְתָה לִי כָּל תְּחוּשָׁה שֶׁל זְמַן.

מְפַנֶּה הַשֻּׁלְחָנוֹת נֶעֱלַם. הָיָה מְפַנֶּה שֻׁלְחָנוֹת חָדָשׁ, וְאַחַר כָּךְ עוֹד אֶחָד, אֲנִי חוֹשֶׁבֶת.

מִדֵּי פַּעַם, מִישֶׁהוּ הָיָה מִצְטָרֵף אֵלַי עַל הַשְּׂמִיכָה שֶׁלִּי.

אָהַבְתִּי אֶת הַיָּמִים הָאֵלֶּה! כָּל אֶחָד מֵהֶם בְּדִיּוּק כְּמוֹ זֶה שֶׁקָּדַם לוֹ.

הָיוּ מַדְרֵגוֹת הָאֶבֶן שֶׁטִּפַּסְנוּ עֲלֵיהֶן בְּיַחַד

וְהָעֲיָרָה הַקְּטַנָּה שָׁם אָכַלְנוּ אֲרוּחַת בֹּקֶר. בְּמֶרְחָק רַב,

יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת אֶת הַמִּפְרָצוֹן בּוֹ נָהַגְנוּ לִשְׂחוֹת, אַךְ כְּבָר לֹא שָׁמַעְתִּי

אֶת הַיְּלָדִים קוֹרְאִים בְּקוֹל זֶה לָזֶה, גַּם כְּבָר לֹא

שָׁמַעְתִּי אוֹתְךָ, שׁוֹאֵל אוֹתִי אִם אֲנִי רוֹצָה מַשֶּׁהוּ קַר לִשְׁתּוֹת,

מָה שֶׁתָּמִיד רָצִיתִי.

כַּאֲשֶׁר הַגְּלוּיוֹת פָּסְקוּ, קָרָאתִי שׁוּב אֶת הַיְּשָׁנוֹת.

רָאִיתִי אֶת עַצְמִי עוֹמֶדֶת מִתַּחַת לַמִּרְפֶּסֶת בַּמָּטָר הַהוּא

שֶׁל נְשִׁיקוֹת שׁוֹקוֹלָד מְצֻפּוֹת בִּנְיַר כֶּסֶף, לֹא מְסֻגֶּלֶת לְהַאֲמִין שֶׁתִּנְטֹשׁ אוֹתִי,

מִתְחַנֶּנֶת בְּפָנֶיךָ, כַּמּוּבָן, גַּם אִם לֹא בְּמִּלִּים —

הַקּוֹנְסְיֶרְז', שַׂמְתִּי לֵב, עָמַד לְצִדִּי.

אַל תִּהְיִי עֲצוּבָה, הוּא אָמַר. אַתְּ הִתְחַלְתְּ אֶת הַמַּסָּע שֶׁלָּךְ,

לֹא אֶל תּוֹךְ הָעוֹלָם, כְּמוֹ זֶה שֶׁל הֶחָבֵר שֶׁלָּךְ, אֶלָּא אֶל תּוֹךְ עַצְמֵךְ וְהַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁלָּךְ.

כְּשֶׁהֵם מִתְרַחֲקִים, אוּלַי תַּשִּׂיגִי אוֹתָהּ רֵיקָנוּת נִכְסֶפֶת אֵלֶיהָ

זוֹרְמִים כָּל הַדְּבָרִים, כְּמוֹ הַסֵּפֶל הָרֵיק בְּדָּאוֹ דֶּה גִ'ינְג —

הַכֹּל הוּא שִׁנּוּי, הוּא אָמַר, וְהַכֹּל מְחֻבָּר.

וְכֵן הַכֹּל חוֹזֵר, אַךְ מָה שֶׁחוֹזֵר אֵינוֹ

מָה שֶׁהָלַךְ מֵאִתָּנוּ —

צָפִינוּ בְּךָ הוֹלֵךְ מִכָּאן. בְּמוֹרַד מַדְרֵגוֹת הָאֶבֶן

וְאֶל תּוֹךְ הָעֲיָרָה הַקְּטַנָּה. חַשְׁתִּי

שֶׁמַּשֶּׁהוּ אֲמִתִּי נֶאֱמָר

וְלַמְרוֹת שֶׁאֲנִי הָיִיתִי רוֹצָה לוֹמַר אוֹתוֹ בְּעַצְמִי

שָׂמַחְתִּי עַל כָּךְ שֶׁלְּפָחוֹת שָׁמַעְתִּי אוֹתוֹ.

2. סִפּוּר הַדַּרְכּוֹן

הוּא חָזַר אֲבָל אַתָּה לֹא חָזַרְתָּ.

כָּכָה זֶה קָרָה:

יוֹם אֶחָד הִגִּיעָה מַעֲטָפָה,

נוֹשֵׂאת בּוּלִים שֶׁל רֶפּוּבְּלִיקָה אֵירוֹפֶּאִית קְטַנָּה.

אוֹתָהּ הַקּוֹנְסְיֶרְז' הִגִּישׁ לִי בַּאֲוִירָה טִקְסִית;

נִסִּיתִי לִפְתֹּחַ אוֹתָהּ בְּאוֹתָהּ רוּחַ.

בִּפְנִים הָיָה הַדַּרְכּוֹן שֶׁלִּי.

שָׁם הָיָה הַפַּרְצוּף שֶׁלִּי, אוֹ מָה שֶׁפַּעַם הָיָה הַפַּרְצוּף שֶׁלִּי

בִּזְמַן כָּלְשֶׁהוּ, בֶּעָבָר הָרָחוֹק.

אֲבָל אֲנִי נִפְרַדְתִּי מִמֶּנּוּ,

הַפַּרְצוּף הַהוּא מְחַיֵּךְ בְּבִטָּחוֹן שֶׁכָּזֶה,

מָלֵא בְּכָל הַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁל נְסִיעוֹתֵינוּ בְּיַחַד

וְהַחֲלוֹמוֹת שֶׁלָּנוּ עַל מַסָּעוֹת אֲחֵרִים —

הִשְׁלַכְתִּי אוֹתוֹ לַיָּם.

הוּא טָבַע מִיָּד.

מַטָּה, מַטָּה, בְּעוֹד אֲנִי הִמְשַׁכְתִּי

לְהַבִּיט בַּמַּיִם הָרֵיקִים.

כָּל אוֹתוֹ זְמַן הַקּוֹנְסְיֶרְז' צָפָה בִּי.

בּוֹאִי, הוּא אָמַר, אָחַז בִּזְרוֹעִי. וְהִתְחַלְנוּ

לָלֶכֶת סְבִיב הָאֲגַם, כְּפִי שֶׁנָּהַגְתִּי לַעֲשׂוֹת מִדֵּי יוֹם.

אֲנִי רוֹאֶה, הוּא אָמַר, שֶׁאַתְּ כְּבָר אֵינֵךְ

רוֹצָה לְחַדֵּשׁ אֶת חַיַּיִךְ הַקּוֹדְמִים,

לָנוּעַ, כְּלוֹמַר, בְּקַו יָשָׁר כְּפִי שֶׁהַזְּמַן

מַצִּיעַ שֶׁנַּעֲשֶׂה, אֶלָּא (כָּאן הוּא רָמַז לְעֵבֶר הָאֲגַם)

בַּמַּעְגָּל הַשּׁוֹאֵף לְאוֹתָהּ

דְּמָמָה בְּלִבָּם שֶׁל דְּבָרִים,

לַמְרוֹת שֶׁהָיִיתִי רוֹצֶה לַחְשֹׁב שֶׁגַּם הוּא דּוֹמֶה לְשָׁעוֹן.

כָּאן הוּא הוֹצִיא מִכִּיסוֹ

אֶת הַשָּׁעוֹן הַגָּדוֹל שֶׁתָּמִיד הָיָה אִתּוֹ. נִרְאֶה, הוּא אָמַר,

אִם תּוּכְלִי לוֹמַר, מֵהִסְתַּכְּלוּת בַּזֶּה, אִם זֶה יוֹם שֵׁנִי אוֹ שְׁלִישִׁי.

אַךְ אִם תִּסְתַּכְּלִי עַל הַיָּד שֶׁמַּחְזִיקָה בּוֹ, תִּוָּכְחִי שֶׁאֲנִי כְּבָר לֹא

אִישׁ צָעִיר, שְׂעָרִי כָּסוּף.

גַּם לֹא תֻּפְתְּעִי לָדַעַת

שֶׁפַּעַם הוּא הָיָה כֵּהֶה, כְּפִי שֶׁשֶּׁלָּךְ פַּעַם הָיָה כֵּהֶה,

וּמְתֻלְתָּל, הָיִיתִי אוֹמֵר.

בְּמֶשֶׁךְ הַמּוֹפָע הַזֶּה, שְׁנֵינוּ

הִתְבּוֹנַנּוּ בִּקְבוּצַת יְלָדִים שֶׁשִּׂחֲקוּ בַּמַּיִם הָרְדוּדִים,

כָּל גּוּף מֻקָּף בְּגַלְגַּל גּוּמִי.

אָדֹם וְכָחֹל, יָרֹק וְצָהֹב,

קֶשֶׁת שֶׁל יְלָדִים מִשְׁתַּכְשְׁכִים בָּאֲגַם הַצָּלוּל.

יָכֹלְתִּי לִשְׁמֹעַ אֶת הַשָּׁעוֹן מְתַקְתֵּק,

כַּנִּרְאֶה מְבַטֵּא אֶת הַזְּמַן הַחוֹלֵף

בְּעוֹד שֶׁלְּמַעֲשֶׂה מְבַטֵּל אוֹתוֹ.

אַתְּ חַיֶּבֶת לִשְׁאֹל אֶת עַצְמֵךְ, הוּא אָמַר, אִם אַתְּ מְרַמָּה אֶת עַצְמֵךְ.

בַּזֶּה אֲנִי מִתְכַּוֵּן מִסְתַּכֶּלֶת עַל הַשָּׁעוֹן וְלֹא

בַּיָּד הַמַּחְזִיקָה בּוֹ. עָמַדְנוּ זְמַן מָה, מִתְבּוֹנְנִים בָּאֲגַם,

כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ חָשַׁב אֶת מַחְשְׁבוֹתָיו.

אַךְ הַאִם חַיֵּי הַפִילוֹסוֹף אֵינָם

בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁאַתָּה מְתָאֵר, אָמַרְתִּי. עוֹבְרִים בְּאוֹתוֹ מַסְלוּל,

מְצַפִּים שֶׁהָאֱמֶת תְּגַלֶּה אֶת עַצְמָהּ.

אַךְ אַתְּ חָדַלְתְּ לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים, הוּא אָמַר, זֶה מָה

שֶׁעוֹשֶׂה הַפִילוֹסוֹף. אַתְּ זוֹכֶרֶת כְּשֶׁכָּתַבְתְּ אֶת מָה שֶׁקָּרָאת לוֹ

יוֹמַן הַמַּסָּע שֶׁלָּךְ? הָיִית מַקְרִיאָה לִי אוֹתוֹ,

אֲנִי זוֹכֵר הוּא הָיָה מָלֵא בְּסִפּוּרִים מִכָּל הַסּוּגִים,

רֻבָּם סִפּוּרֵי אַהֲבָה וְסִפּוּרִים עַל אָבְדָן, מְשֻׁבָּצִים

בִּפְרָטִים פַנְטַסְטִיִּים כָּאֵלֶּה שֶׁאֵינָם קוֹרִים לְמַרְבִּיתֵנוּ,

וּבְכָל זֹאת כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי אוֹתָם הָיְתָה לִי תְּחוּשָׁה שֶׁהִקְשַׁבְתִּי

לַחֲוָיוֹת שֶׁלִּי אֲבָל מְסֻפָּרוֹת יוֹתֵר יָפֶה

מִשֶּׁאֲנִי אֵי פַּעַם הָיִיתִי מְסֻגָּל לְסַפֵּר. חַשְׁתִּי

שֶׁאַתְּ מְדַבֶּרֶת אֵלַי אוֹ עָלַי כְּאִלּוּ מֵעוֹלָם לֹא זַזְתִּי מִמֵּךְ.

אֵיךְ קָרְאוּ לָזֶה? יוֹמַן מַסָּע, אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאָמַרְתְּ,

גַּם אִם אֲנִי קָרָאתִי לוֹ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת הַכְחָשַׁת הַמָּוֶת, בְּעִקְבוֹת אֶרְנְסְט בֶּקֶר.

וְלָךְ הָיָה שֵׁם מוּזָר בִּשְׁבִילִי, אֲנִי זוֹכֵר.

קוֹנְסְיֶרְז', אָמַרְתִּי. קוֹנְסְיֶרְז' כָּךְ קָרָאתִי לְךָ.

וְלִפְנַי כֵן, אַתָּה, שֶׁזֶּה, אֲנִי חוֹשֶׁבֶת,

כְּפִי שֶׁמְּקֻבָּל בְּסִפֹּרֶת.