נזק משני

אחרי ההדף

אנה
לאחר מות הוריי, נשלחנו אחותי ואני לבית אומנה והופרדנו. תחת כפייה ודיכוי הפכו אותי לזונה. שפחה. רכוש.

השלמתי עם העובדה שיום אחד אמות בחדר האפל שבו נכלאתי, אך התברר שלגורל היו תוכניות אחרות עבורי ושהוא טרם סיים להתל בי.

כשנלקחתי משם תחושת החופש הייתה קרובה כל כך, עד שכמעט יכולתי לטעום אותה על לשוני. אבל מהר מאוד הבנתי שזאת הייתה אשליה ושוב נחטפתי במסווה של הגנה על חיי.

הגעתי אל ביתו המפואר של רפאל דה קרוז, ראש קרטל קשוח ואכזר. הוא נראה מרושע ושנאתי אותו מהרגע שבו מבטינו נפגשו. אומנם בתנאי מחייה כאלו חיי אמורים היו להיות טובים ונוחים יותר, אך גם כלוב מזהב הוא עדיין כלוב.

תחושה זרה שלא יכולתי להסביר אפילו לעצמי, ניקרה בי. איך האיש שהטיל אימה על אנשיו גרם לי להרגיש בטוחה במחיצתו?

רפאל
בעולם שלי אין מקום לחולשות.

הרוסייה בעלת פני המלאך והגוף השברירי נכנסה לביתי כעירבון. לא הייתי אמור למצוא בה עניין מעבר למילת הכבוד שנתתי לנרו ורדי, האיש שבבעלותו הייתה ושדרש שתישאר בחיים.

מתברר שלוורד העדין היו עלי כותרת עשויים פלדה. אנה ריתקה אותי אליה והייתי מוכן לדמם מקוציה בתמורה למגע מרצון. בתמורה למבט מביע אמון.

היא הפכה לכמיהה האסורה, לפרי עץ הדעת שיכול לרפא או לחרב אותי.

***
ברומן פשע רווי תשוקה ומסתורין, אישה מפוחדת ואבודה וראש קרטל מטיל אימה מתחברים בעל כורחם. באופן קוסמי כמעט ולמרות הבדלי השפה, הם מוצאים את נקודת האיזון המאפשרת להם להתאהב ולהפוך לכוח בלתי מנוצח.

להט צורב

אני שפחה לשעבר.
נזק משני.
עירבון.

הוא אדם רע.
בוס של קרטל.
להט צורב.

ברגע של כמיהה ופיתוי נמחקו הגבולות שבין המותר לאסור. כעת הגבול שנחצה מתברר כטעות ששנינו עומדים לשלם עליה מחיר כבד.

סיפורם של אנה ורפאל נרקם תחת מסכת מרתקת של אהבה, של רומנטיקה ושל אימה.